|
טוני סטארק II
אביעד שמיר |
|||||
|
|
|||||
| רוברט דאוני ג'וניור חוזר בתפקיד טוני סטארק שהוא חוזר בתפקיד אירון מן. סרט ההמשך המדובר כבר כאן. וגם הביקורת עליו. | |||||
תחת אבטחה כבדה, נערכה בתל אביב הקרנה מיוחדת של הסרט איירון מן 2. באמריקה, טלפונים הוחרמו עד לסוף ההקרנה, מחשש שמישהו ינצל את ההזדמנות ליצירת עותק פיראטי. בארץ, הסתפקו בלדרוש שהמכשיר ישאר כבוי ואם אפשר, להחזיק את הסוללה בתיק נפרד, כי האויב מאזין. לא נעים במיוחד לראות סרט כשמרגישים כאילו צריך לעבור תחקיר בטחוני ביציאה, במיוחד כשסדרנים חביבים מאירים עם פנס על מי שהעז לפתוח את הטלפון ולשלוח למשפחתו הודעה שהוא בסדר. למרבה המזל, לא נכחו בהקרנה ערסים, אז מעט מאוד פנסים הפריעו את השלוה. הסיבה היחידה שאני מקדיש פסקה לפראנויה ואמצעי האבטחה שלא היו מביישים את פיקוד מרכז (ולאור פרשת ענת קם, הם אכן מביישים את פיקוד מרכז), היא שזו לא הייתה הקרנת עיתונאים רגילה. להקרנה זו הוזמנו לא מעט בלוגרים מקפה דה-מרקר שקבלו הזדמנות לראות לפני כולם סרט שאמור להיות אחד משוברי הקופות הגדולים של השנה, בתנאי שיכתבו עליו בבלוג. אז כל הכבוד למפיצי הסרט שמלבד חווית הצפיה, הזמינו עשרות אנשים לכתוב עד כמה לא נעים היה היחס לגל הראשון של המסקרים. מצד שני, דה-מרקר שייך לעיתון הארץ, אז אני יכול להבין את הדאגה. בסוף הסרט הראשון, שבר טייקון הנשק טוני סטארק את אחד מכללי היסוד של גיבורי העל. הוא חשף במסיבת עיתונאים כי הוא אותו איירון מן מסתורי שמרחף במהירות הקול, מפרק טנקים ונלחם ברובוטים מרושעים. סטארק החליט לנצל את מעמדו ואת האגו העצום שלו בכדי להביא לשלום עולמי. באש נלחמים באש וטוני, בחליפת האיירון מן שלו, הצליח בתוך זמן קצר להנחיל עולם ללא מלחמה. זה לא מונע ממנו להמשיך להתנהג כפלייבוי בליין ולהשוויץ בכוחותיו, או לפתוח תערוכת ענק של חברת סטארק, שעדיין נותנת מקום לאמצעי לחימה. שאלת הגדרתו של איירון מן כנשק, או כתותב מתקדם במיוחד שמאפשר לטוני להתגבר על בריאותו הרופפת, מביאה לשימוע בקונגרס, שם אנו נחשפים ליריבו העסקי של מר סטארק. ג'ונתן האמר, בעליה ומנהלה של חברת האמר, מעוניין ליצור נשק המבוסס על הטכנולוגיה של איירון מן, אולם נטייתו לחפש קיצורי דרך ולכופף כללי בטיחות, הביאה אותו עד כה לכשלון. טוני מבטיח לקונגרס כי את הטכנולוגיה שהמציא לא יהיה ניתן לחקות לפחות במשך 5-10 השנים הבאות. לא באיראן, לא בצפון קוריאה ולא בתעשיות האמר. אלא שטוני טועה. אי שם במוסקבה, עובד איוואן ואנקו, פיזיקאי מקועקע מכף רגל ועד ראש, על כור היתוך גרעיני זעיר, מהסוג שמשמש את טוני כתחליף ללבו הפגוע וכמקור כוחה של חליפת איירון מן. איוואן השיג את הידע הדרוש ליצירת חליפת כח משלו ויוצא למונקו בכדי לנקום בטוני על החשבון הפתוח שנותר בין אבותיהם. שנאמר, אבות אכלו בוסר ושיני בנים תעופנה משוק חשמלי שמונע בידי כור היתוך גרעיני זעיר. נסיון ההתנקשות נכשל, אולם איוואן מבטיח לטוני כי הנצחון הושג בכך שאנשים יחלו כעת לפקפק בגדולתו של איירון מן. בעוד ואנקו מושלך לכלא, דווקא טוני הוא זה שמתחיל לפקפק. החליפה לא רק מספקת לו פרסום וכח פיזי רב, היא גם מקצרת את חייו. החומר בו טוני נעזר בכדי להפעיל את לבו המלאכותי מרעיל את דמו והוא נעשה יותר ויותר פזיז ככל שנראה שסופו קרב.  כמו הסרט הראשון, גם איירון מן 2 עוסק פחות בגיבור העל ויותר בדמותו של טוני סטארק עצמו. הוא אדם יהיר, בליין, חסר אחריות לפעמים, שאי אפשר שלא לאהוב והוא יודע זאת. הוא עונה בשנינות לכל טענה המופנית כלפיו ולעתים רחוקות, עוצר באמצע פעולה במחשבה שמדובר בצעד לא נכון. רוברט דאוני ג'וניור מגלם את ההפך מברוס ויין של כריסטיאן בייל. בעוד באטמן הוא אלטר אגו הרבה יותר מעניין מהמיליונר האקסצנטרי מאחורי המסכה, טוני סטארק ואיירון מן הם אחד. מסיבה זו, הסרט נשאר מרתק ומשעשע בין אם יש לטוני חליפת ברזל, או לא. הוא לא מסתיר את זהותו האמיתית ויוצר בכך עולם שלם של קונפליקטים שגיבורי על אחרים עושים מאמצים אדירים להימנע מהם. לא אכפת לו להתמודד מול ביקורת תקשורתית, הוא מנצח על התקשורת כמו חלילן גרמני על עכברים. הוא לא מפחד שיפגעו בקרובים אליו, כי להוציא את זוגתו פפר פוטס, אין לו יקירים. הוא לא חושש שיאתרו את מעונו הסודי ויהרסו אותו, אמצעי האבטחה כה חזקים שהוא מרשה לעצמו להזמין אנשים על סמך עומק המחשוף שלהם בלבד. נראה שטוני מעדיף את כל כאב הראש הנלווה להצלת העולם, מאשר את האפשרות שלא ינתן לו קרדיט מלא על כך. אם קלארק קנט היה חולק את תכונות האופי האלה, היה הופך את סיבוב כדור הארץ פעם בשבוע, רק כדי להזכיר לכולם שהוא יכול. הקסם של איירון מן הוא בעומק של הדמויות (לא רק טוני סטארק), בשילוב הרבה הומור. זה פשוט נראה מציאותי יותר כשגם לדמויות הטהורות ביותר יש פגמים וגם לנבלים יש צד אנושי. קולונל ג'יימס רודס, איש סודו של טוני בסרט הראשון, נאלץ להתמודד עם השילוב הבלתי אפשרי בין דאגתו לטוני לבין הוראות מפקדיו להעביר את הטכנולוגיה לידי הצבא. ג'ונתן האמר, מניאק ככל שיהיה, הוא איש עסקים ולא מנסה לפגוע באיש, חרף היותו יצרן נשק. אוקיי, הוא לא מנסה לפגוע באיש מאזרחי ארה"ב. הבמאי ג'ון פברו להק את עצמו לתפקיד האפי, הנהג של טוני שאיכשהו, חוטף יותר מכות מכל דמות אחרת בסרט. אפילו איוואן ואנקו, המונע מתוך נקמה, מעורר אהדה מסוימת כאשר ברור שאין שום דרך לפצות אותו על העוול שנגרם למשפחתו. ליהוקם של רוברט דאוני ג'וניור לתפקיד הראשי, מיקי רורק כאיוואן ואנקו וסמואל אל. ג'קסון בתפקיד ניק פיורי המנסה לגייס את טוני לארגון הסודי SHIELD, הוא מסוכן. קיומם של שלושת אלה על מסך אחד, עלול להביא לקריסת תקרת האולם בשל עודף מגניבות. אולי זו הסיבה שאין אף סצנה בה מופיעים כולם ביחד. סם רוקוול אמנם נתן הופעות טובות יותר בחייו, אולם אני נדהם בכל פעם מחדש מפני הזיקית שלו. אפילו שראיתי את שמו בכתוביות הפתיחה, לא זהיתי אותו בתפקיד ג'ונתן האמר. תראו את "גרין מייל", "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" ואת "ירח" ברצף ולא תקלטו שמדובר באותו שחקן. דון צ'ידל מחליף את טראנס האוורד כג'יימס רודס ואף מתייחס לכך במשפט הראשון שדמותו אומרת. סקרלט ג'והנסון עולה מהנוער לתפקיד קטן (שכנראה יגדל בעתיד) כנטלי ראשמן, העוזרת הסקסית והקטלנית שטוני שוכר במקום פפר, שזוכה לקידום משמעותי בחברה. סיבה נוספת שהסרט מוצלח היא שג'ון פברו יודע מה הקהל רוצה. הוא לא מתעכב על נאומים מרגשים וסימבוליזם בשקל, אלא מביא לנו את איירון מן בכמויות מדודות ומזוקקות היטב. הבדיחות של טוני מצליחות בזכות האישיות הסוחפת שלו ולא פעם, רואים כיצד דמויות אחרות כושלות בנסיון לשחק נגדו במגרש השנינויות. כשצריך לפוצץ משהו, הוא מתפוצץ, אבל לא בסגנון כח המחץ, שם הגיבורים גורמים יותר נזק מתועלת. יוצרי איירון מן למעשה חושבים על הפרטים הקטנים ועל ההשלכות של כל החלטה שגויה שטוני עשוי לקבל בעודו בחליפה. יש רגע תמוהים, כמו מסיבת יום ההולדת של טוני, שהיא יותר מביכה ממגניבה, או סצנה בה נדמה שהתפיסה המדעית של טוני שווה לעשרות שנות מחקר של צוות פיזיקאים זוכי פרס נובל. הוא גאון, אבל יש רגעים בהם האינטלקט שלו פוגע בחספוס שהופך את דמותו למציאותית יחסית. בכל זאת, עם שילוב נכון של אקשן, הומור ושירים של AC/DC, לאיירון מן 2 יש הרבה יותר יתרונות מחסרונות. הוא לא נופל מהסרט הראשון במידת ההנאה והאפקטים החזותיים וגורם לרוב סרטי גיבורי העל האחרים להראות פגומים יותר ממה שהיו גם ככה. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |