|
הברק השחור
אביעד שמיר |
|||||
|
|
|||||
| כי גם לסובייטים מגיע לגיבורי על, ואולי בעצם .... | |||||
| בשנות קיומה של ברית המועצות, היה נהוג לקחת יצירות מערביות ולתרגם אותן עבור הציבור הסובייטי. זה נשמע הגיוני לחלוטין, אלא שבברית המועצות, אתה לא קורא את הספר, הספר קורא אותך. בכדי למנוע מצב בו יצירה קפיטליסטית חזירית משחיתה את נפש הקומוניסט הטוב, התרגום היה למעשה כתיבה מחדש של יצירה, כך שהיא מתאימה לדרישות הממשל ואינה מכילה מסרים שגורמים לדוד סם להראות כמו אופציה עדיפה על פני הגליה לסיביר. כך ספרים וסרטים רבים המוכרים לנו בגרסה אחת, מוכרים עד היום לציבור הרוסי בגרסה "טיפה" שונה. יש שאף מחשיבים את התרגומים האלה ליצירות מכובדות בפני עצמן (למשל, "הקוסם מארץ עוץ" ששונה משמעותית מהמקור האמריקאי), גם אם אינן שומרות בדיוק על כללי זכויות היוצרים. מאז שברית המועצות התפרקה, נפתחו המדינות שהרכיבו אותה להשפעה מערבית. במקום תור לנקניק, החלו לעמוד בתור למקדונלדס ואנשי רוח רוסיים יכולים כעת לעבוד במערב מבלי שיואשמו בעריקה. אחד היצואים היותר בולטים של רוסיה לעולם הקולנוע, הוא טימור בקממבטוב, יליד קזחסטן שבזכות שני סרטי אקשן מסוגננים היטב ("משמר הלילה" ו"משמר היום"), קנה לעצמו מניות בהוליווד. הוא חצה את האוקינוס וביים באמריקה את "מבוקש", תוך התעלמות מדברים לא מגניבים כמו חוקי פיזיקה והגיון עלילתי. עכשיו, בקממבטוב מנצל את הכח שצבר בכדי לקדם ולטפח במאים אחרים ממדינתו. כך הגיע אלינו "ברק שחור", בהפקתו של בקממבטוב ובבימויו של דמיטרי קיסלב. דימה הוא סטודנט נבך באוניברסיטת שקר כלשהו במוסקבה. חברו היחיד, מקס, הוא סנוב עשיר שמנסה להתחיל עם הסטודנטית החדשה נסטיה. אלא שדימה מאוהב בנסטיה בעצמו (וקשה להאשים אותו, יקטרינה וילקובה היא הגרסה הסלאבית של אומה תורמן). הוא מפחד להתחיל איתה, כי אין לו מכונית וטוב לבו גורם לו להרגיש לפעמים כמו פראייר. בעידודו של ויקטור, מרצה אורח מיליארדר, דימה מחליט לקחת את עצמו בידיים ולשדרג את חייו בעבודה חדשה... כשליח של חנות פרחים. טוב, אני בטוח שגם דונלד טראמפ מספר שהתחיל בניקוי שמשות, או משהו כזה. אבא של דימה מחליט שבנו סבל מספיק מניקוב כרטיסיות וקונה לו מכונית משומשת. וולגה 21 שחורה, הסוסיתא של ברית המועצות. דימה מתבאס מהעובדה שהוא נוהג ברולס רויס של העגלות, אבל לא רוצה להעליב את ההורים. בינתיים, ויקטור מחפש אחר ננו-קטליזטור שאמור להפעיל מקדח ענק בכדי לכרות יהלומים שנמצאים מתחת לעיר. למה שמגה-אוליגרך ירצה למוטט את אחת הערים הגדולות באירופה בשביל יהלומים, כשיש בידיו משאבים בלתי מוגבלים לעשות מה בראש שלו? לא ברור, אבל הוא ממש רוצה את הננו-קטליזטור הזה. הבעיה היא שהננו-קטליזטור (הם חוזרים הרבה על המילה הזו בסרט) נמצא בטרנטה שדימה נוהג בה. לוקח לדימה קצת זמן לגלות את זה, אבל מתברר שנוכחות של ננו-קטליזטור במכונית, גורם לה לעופף במהירות אדירה. מעבר לכך שמדובר בפתרון לעומסי התנועה, דימה נעזר במכונית בכדי להילחם בפשע. התקשורת ממהרת להעניק לו את הכינוי "ברק שחור" ונסטיה מפתחת קראש באיש המסתורין שמעופף מעל העיר. מתברר שלמרות שמסך הברזל נפל לפני שני עשורים, ברוסיה עדיין משקיעים משאבים בהפקת גרסאות משלהם ליצירות מערביות. לא רואים את זה מתאור יבש של העלילה, אבל "ברק שחור" הוא בעצם ספיידרמן, רק עם מכונית מעופפת במקום כוחות עכביש. דימה הוא פיטר פארקר, נסטיה היא מרי ג'יין, מקס הוא הארי וויקטור הוא הגובלין הירוק. כל קלישאה שנטבעה במהלך העשור האחרון בסרטי גיבורי-על אמריקאיים, מופיעה כאן ברוסית מדוברת. אפילו הפטריוטיות המעיקה שנדחפה לספיידרמן בעקבות ה-11 בספטמבר, הועתקה באותה מידה של גיחוך. מה שבאמת חסר ל"ברק שחור", מעבר למקוריות, זה אקשן טוב. אחרי התחלה די רגועה, האקשן הולך ומצטבר עם התקדמות העלילה ושיפור שליטתו של דימה במכונית. לצערי, טימור בקממבטוב לא הצליח להעביר לדמיטרי קיסלב יותר מתקציב וחוזה הפצה עם אולפני יוניברסל. סצנות האקשן מבויימות ברשלנות מגושמת. קשה לראות מה קורה מרוב שהמצלמה הרועדת קרובה לדמויות והעריכה מביאה לכך שסצנות הפעולה חסרות קצב ולא סוחפות. "ברק שחור" היה יכול להיות יופי של פארודיה על סופר גיבורים, אם לא היה לוקח את עצמו כל כך ברצינות. יש בו רגעים קומיים, במיוחד הופעתו החוזרת של שיכור חביב המאמין שהמכונית המעופפת היא סימן להפסיק לשתות, אבל לא תמיד ברור איפה עובר הגבול בין קאמפיות מודעת לעצמה לסתם קאמפיות. יש בישראל 7.5 מיליון אזרחים, מתוכם משהו כמו מיליון ילידי ברית המועצות לשעבר. רוב הישראלים (ואני ביניהם) לא רגילים לשמוע בקולנוע רוסית מחוץ לסרטי ג'יימס בונד. מילים רבות נשמעות מצחיקות רק בגלל הצליל שלהם, אפילו אם מדובר בקטע דרמתי. למען האמת, יש לסרט רגעי חסד בהם ברור שצוחקים איתו ולא עליו, אבל בסופו של דבר, הוא נראה כמו נסיון של ילד עם קשיי למידה לנגן מוצרט. זה חורק ולא מחדש כלום, אבל אי אפשר שלא להעריך אותו על המאמץ. האמינו לי, גם אם בישראל היו מנסים ליצור סרט בז'אנר הכל כך אמריקאי הזה, הוא היה יוצא מטופש להחריד. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |