|
מחוז 9
אביעד שמיר |
|||||
|
|
|||||
| חיזרים דמויי חרקים הגיעו לכדור הארץ, והם רוצים את אוכל החתולים שלכם!!!! | |||||
| התעסקות ברעיון של מציאות חלופית ישן כמעט כמו הסיפורת עצמה. בני האדם התעסקו מימים ימימה בשאלות של מה אם ואולי. בשלב מסוים, כשהבינו שעבר זמן רב מאז ימי בראשית, החלו לתהות יותר בגדול. מה אם האימפריה הרומית לא הייתה קמה? מה אם הנרי השמיני לא היה מקבל גט? מה אם נפולאון היה מבין שהחורף הרוסי הוא לא ידידם של החיילים? "מחוז 9" מציע רעיון פשוט יחסית במסגרת מציאות חלופית. למרות שהוא מתעסק בנושאים שישנו את כל הגישה של המין האנושי כלפי מקומו ביקום, הסיפור של הסרט הוא בקנה מידה מאוד מקומי. כל כך מקומי, שהוא מתרחש כמעט כולו באיזור מנהלי אחד. בשנת 1982, הופיעה ספינת חלל מעל העיר יוהנסבורג. זו לא הייתה פלישה ולא נסיון לתקשר עם הגזעים הנחותים של מערכת השמש. הספינה פשוט הופיעה והפסיקה לפעול, מרחפת באויר בחוסר מעש. לבסוף, החליטו בני האנוש לברר מה יש בספינה. הצוות שנשלח מצא בתוכה אלפי יצורים ירוקים, דמויי חרקים ענקיים, בתת-תזונה ומצב רוח ירוד ביותר. היצורים, אשר זכו לכינוי המחמיא "שרצים", הורדו לארץ והוכנסו לרובע מגורים מוגדר בשם מחוז 9. כלי הנשק של השרצים הוחרמו וניתנו להם שמות אנגלו-סקסיים, במקום התקתוקים והצפצופים הבלתי ניתנים לביטוי שלהם. כמו כל מיעוט אתני חלש, גם בקרב השרצים פשטה במהרה נגע הפשיעה והם החלו לגנוב חפצים, לסחור בנשק לא חוקי (שבני אדם אינם מסוגלים להשתמש בו) ולהתמכר למזון לחתולים. יותר משני עשורים לאחר מכן, לממשלה נמאס. השרצים, שכעת היה ברור שאינם סתם מבקרים חולפים, הפכו למטרד ותושבי העיר נעשו חסרי סבלנות. השנאה כלפי השרצים ומספרם ההולך וגדל, הובילו להחלטה לעשות טרנספר. השרצים יפונו ממחוז 9 ויועברו לאיזור מגורים חדש, הרחק מהעיר הגדולה. 'ויקאס ון דר מרב' הוא האחראי לפינוי השרצים ברגישות ובנחישות. רק דרושה החתימה שלהם וצריף חדש ונוצץ (אלומיניום מחזיר אור) יחכה להם בסביבה כפרית שקטה. ויקאס יוצא עם ליווי צבאי ומתרה בחיילים לבל יפתחו באש ללא איום ישיר, או ש... ירשום להם הערה. לרוע המזל, כשחלקו את השכל, שכחו לתת לויקאס גם שכל וגם עמוד שדרה. זאת אומרת שהוא גם טיפש וגם רכיכה. אם ישאלו אותו הוא יכחיש, אבל נראה שיש קשר בין מינויו של ויקאס לראש הפרויקט לבין היותו נשוי לבת של הבוס. כפי שלרוב קורה כאשר שולחים ביורוקרט ממלמל להעתיק אוכלוסיה שלמה של חייזרים סוחרי נשק, משהו משתבש. הטרנספר עובר בשקט יחסי, אבל ויקאס נחשף לחומר חייזרי אשר גורם לו להרגיש ברע. הציפורניים שלו מתחילות לנשור והוא נתקף בחילה מדי כמה שעות. במסיבת ההפתעה שמכינה לו אישתו, הוא כבר צריך להתפנות לבית החולים. זהו אינו מסעו של פקיד בכיר לניקוי שמו לאחר שניסה להעלים ראיות לרשלנות מצדו. חייו של ויקאס משתנים לחלוטין ואיתם גם היחס שלו לשרצים ולארגון שאמור לכאורה להגן עליהם ובעצם חושק בטכנולוגיה החייזרית המתקדמת. לא אפרט מעבר לנקודה זו, כי יש דברים שצריך לראות לבד. הבמאי ניל בלומקמפ שלב בסרט שתי השראות שמאוד השפיעו על חייו: זבלוני אימה וילדותו בדרום אפריקה. העלילה של מחוז 9 הייתה יכולה באותה מידה להתלבש על בי-מובי משנות השמונים, מאלה שמשודרים לפעמים בערוץ MGM בשתיים בלילה. עם זאת, הרגישות של בלומקמפ, לצד תקציב מכובד (שהושג בזכות עבודת ההפקה של פיטר ג'קסון), אפשרו למחוז 9 להיות סרט מהשורה הראשונה. האפקטים בהחלט מרשימים. למרות שרואים שהשרצים הם יצירי מחשב, האינטרקציה עם השחקנים החיים ושילובם עם חפצים מצולמים וקטעי האקשן הרבים שממלאים את חציו השני של הסרט, מעלימים את התחושה שהשחקנים מדברים אל האויר. מראה מציאותי הוא קו מנחה של הסרט. רוב המערכה הראשונה ערוכה כמו סרט תעודי העוקב אחר פעולות הפינוי ממחוז 9. ויקאס מדבר ישירות אל המצלמה ומסביר מה עומד לקרות. דמות הצלם נוכחת כל הזמן וחלק מהפרויקט סודי מכדי שיחשף בפניו. רק בשלב מאוחר יותר, הסרט מאבד את הפן המוקומנטרי ונעשה בדיוני לכל דבר. המעבר לא מורגש, מכיוון שהמצלמה מוסיפה לרעוד ולצאת מפוקוס כמו בצילום ספונטני. ההבדל היחיד הוא שכעת הדמויות אינן מודעות לנוכחות המצלמה ואינן מנסות להתאים את התנהגותן לאופן בו הן מבקשות להשתקף. כאשר ויקאס מפשל בתחילת הסרט, הוא מורה לבמאי למחוק את החלק הזה. כשהוא הופך לדמות בסרט עלילתי, המצלמה נחשפת יחד איתו לדברים שהממונים עליו בקשו להסתיר וגם לסיפור מנקודת המבט של השרצים. מיקום הסרט ביוהנסבורג מעלה נקודה מעניינת. במציאות החלופית, נוקטת ממשלת דרום אפריקה במדיניות אפרטהייד כלפי החייזרים, הזהה לזו שנקטה כלפי השחורים במציאות שלנו. במחוז 9, השחורים מוצגים כשווים במעמדם ללבנים. המחליף המיועד של ויקאס בתפקיד הוא אדם שחור וכוחות הבטחון מורכבים משחורים ולבנים ללא הברדה ניכרת לעין. נכון שהבוסים הגדולים הם אנשים לבנים ותושביו האנושיים של מחוז 9 הם שחורים מניגריה, אבל הסרט מאחד את בני כל הגזעים בשנאה משותפת כלפי החייזרים. במקום מטאפורה לגזענות כלפי קבוצה מסוימת בעולמנו, הסרט מציג את שנאת האחר כחלק מושרש מטבע האדם, שמתמקד אוטומטית בקבוצה שנוכחותה מספיק מורגשת. שרלטו קופלי, המגלם את ויקאס, הגיע לסרט דרך הכרותו עם הבמאי. מחוז 9 מבוסס על סרט קצר של בלומקמפ בשם "Alive in Joburg", אותו הפיק קופלי שהשתתף גם בתפקיד קטן. כאשר פיטר ג'קסון נתן לבלומקמפ את המושכות לבימוי סרט באורך מלא, גויס קופלי לתפקיד הראשי. קופלי הוא הדבר הטוב ביותר במחוז 9. בתחילת הסרט, הוא משכנע כפקיד חסר שכל וטאקט ועולה בקלות על העצבים. ככל שהסרט מתקדם, קופלי מעביר היטב את השינוי שעובר בויקאס, דרך ימים ארוכים של עינויים פיזיים ונפשיים, עד שהוא הופך לגיבור חיל, עשוי ללא חת. ההשפעה של פיטר ג'קסון מורגשת לא רק באפקטים, אלא גם בתסריט של הסרט, שאיננו מתחרה סביר לפרס פוליצר. למרות מיומנות בימוי גבוהה, התסריט של מחוז 9 חלש ולא נותן הרבה קרדיט לצופים. הסרט, שמתחיל כמציאותי ככל הניתן, הולך ונהפך לקובץ של פיצוצים, יריות וחורים עלילתיים. אין לי שום דבר אישי נגד זה, אבל קשה לי לעשות מעבר כל כך חד מסרט אינטליגנטי וביקורתי לאקשן חסר הגיון ומלא קלישאות. הרגע בו הבנתי שמשפט כמו "אני אחזור בשבילך" נשמע רע גם בחייזרית, הוריד במשהו את ההתלהבות מהסרט. מחוז 9 הוא סרט טוב וראוי בהחלט לצפיה על מסך ענק, עם סאונד מפוצץ. יש בו רגעים של מתח מורט עצבים, לצד אקשן שהולך ונעשה אינטנסיבי. אני מסרב לקרוא לו יצירת מופת, או אפילו אחד מסרטי המד"ב הטובים של העשור. זה סרט טוב ומהנה, אותו ביים קולנוען בעל עתיד מבטיח, לא מעבר לזה. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |