כי גם למטאל מגיע אופרה רצינית. אחרי רוקי הטיפשי גם למטאל מגיע סוף סוף אופרה טובה אמיתית וקורעת איברים. הביקורת חיובית על האופרה החדשה.
כי גם למטאל מגיע אופרה
''ריפו! (סימן הקריאה הוא בגוף הסרט) האופרה הגנטית'' הוא יצירת מופת. הסרט החדש של הבמאי הבינוני (אפילו בינוני ומטה ) אך המשעשע דארן לין , הוא לא פחות מיצירה שהגיע למטאל בפרט ולרוק בכלל כבר הרבה מאוד זמן. אופרה רצינית בעלת סיפור טוב וקו מוזיקלי שלוקח את עצמו ברצינות. כן רצינות זה לא מילה רעה. הסרט מספר על עתיד דיסאטופי שבו מגפה חדשה שפוגעת באיברים הפנימיים של בני האדם וגורמת לכשל מערכות כללי ובסוף למוות נוחתת על העולם. חברה פרטית יוצאת כמושיעה הגדולה של האנושות ומוכרת לכל דורש איברים חדשים בתוכנית תשלומים נוחה, הכל טוב ויפה אלה אם כן אתה שוכח לשלם את החוב שלך כי אז יבוא הריפו-מן וללא הרדמה פשוט יתלוש את האיבר המדובר מגופך.
רעיון נחמד לכל הדעות. כשהרעיון הגיע לאוזני הרשת החלו הלחשושים והצפייה לסרט טראש נחמד טראשי בעל הומור עצמי מוגבר . רבים ציפו למשהו סטייל "מופע האימים של רוקי" סרט קאלט חביב מצחיק ומשעשע שלוקח בחשבון שהוא בא לצחוק על סרטי אימה ועל הז'אנר של מחזות הזמר. שבדומה לריפו! גם הוא התחיל כהצגת תאטרון עם קהל מעריצים הדוק.
אך אם יורשה לי לומר, ואני יודע שדעתי היא במיעוט, רוקי הוא חרא של הסרט! הוא טיפשי הוא מפגר והוא מכיוון הכי נמוך שאפשר. אז נכון אנשים ציפו מריפו! שיהיה חידוש משוכללת של אותה נוסחה, אבל אני שמח שלדארן לין היה את האומץ לעשות את הדבר הנכון, ולעשות את זה אופרה אמיתית לכל דבר. אף על פי כי לאורך ההיסטוריה היו כמה וכמה אופרות קומיות רובן לא היו כאלו ואפילו אפשר לומר שההפך הוא הנכון רובן היו טרגדיות, רציניות וככאלו לקחו את עצמם ואת המוזיקה שלהן ברצינות.
כאשר יצא ריפו! הרשת בחשה בביקורת בעיקר כנגד הסרט והטיעון המרכזי היה "הוא לוקח את עצמו יותר מידי ברצינות"
הסרט אכן לוקח את עצמו ברצינות הוא הרבה יותר אופרה מסרט אימה, האימה כאן לא ממש מובאת כעניין המרכזי, קצת דם קצת איברים מדממים אבל מעל הכל עומדת המוזיקה. בסרט אין דיאלוגים כיאה לאופרה. גם המבנה הסיפורי הוא אופראי לגמרי לכל דמות יש את המוטיבים שלה ולפעמים בדיוק כמו אופרה וגנרית מרשימה, מוטיב ניכנס במוטיב ומשמיעה ראשונה אף יכול להישמע קצת כמו קקופוניה (מי שמכיר את וגנר יודע שגם שם לפעמים זה נשמע כך) אך בהאזנה שניה ושלישית מגלים את הרבדים השונים.
אך בוא נרד קצת לפרטים הקטנים. נתחיל בשחקנים, בסרט יש יחסית צוות שחקנים מרשים. קודם כל את התפקיד הראשי מגלם לא אחר מאנטוני הד (נ'יילס מבאפי) , פול סרבוינו הנפלא ואפילו שרה ברייטמן (מי שזה לא אומר לו כלום אז זו אשתו של המחזאי הידוע אדרו לויד וובר, והוא כתב לה במיוחד את פנטום האופרה , שתבינו איזה קול יש לבחורה) וכמובן פריס הילטון שמשחקת שם את... עצמה או ליתר דיוק בת מיליונר מפונקת ושרלילה.
והשירים עצמם, או השירים. גם כל אחד מהשירים כמעט ללא יוצא מן הכלל מהפנטים, טובים ושוב לוקחים את עצמם מאוד ברצינות, בלי קריצות ובלי שטיקים. שירים שלוקחים אותך לעולמם הפנימי של הדמיות, שמכניסים אותך לאווירה המתאימה כל פעם ומוסיפה לך רבדים על רבדים של עולם נוסף בסרט. חלק מהשירים כמו השיר GOLD הם יצירה מוזיקלית מדהימה שלפי דעתי יכולה לעמוד ברמה אחת עם אריות מאופרות קלאסיות אחרות. אך הסרט לא חף מכמה בעיות. אחת הבעיות היותר רציניות בסרט הזה הוא ההתפתחות של חלק מהדמיות. כמו לדוגמא דמותה של שרה 'מג העיוורת' שישנה הרגשה שהדמות נשארת קצת שטוחה (אך אני בטוח שבסיקוול המתוכנן יינתן לדמות הרבה יותר זמן מסך ויותר נופח), אבל שאר הדמיות כמו דמותו של הד 'נייתן' ושל ביתו 'סילו' בניית דמוית לפי כללי האופרות הגרמניות הוותיקות ואני לא מדבר על נבל הסרט שהוא ללא ספק אחד הנבלים הטובים שנראו לאחרונה על המסך. . אז נכון הסרט גם סובל גם מעוד כמה בעיות כמו התפאורה שנותנת תחושה של קצת הקרטוניות (אם כי זה נתן לפחות לי את ההרגשה של אופרה בימתית)
לסיכום אפשר להגיד שזה לא אופרת רוק בשקל של הומור וקריצה לקהל, אלה אופרה רצינית על נושא רציני עם אג'נדה רצינית ומערכת חוקיות מוזיקלית רצינית. הסרט הוא סרט נהדר בכל הרמות, ציפיתי באמת לסרט טראש עם גימיק. ונשארתי עם פה פעור. ללא ספק אחד הסרטים היותר מעניינים שיש, הן מבחינת הקונספט והן בביצוע. ההפקה מושקעת צילום מעניין ואני. נכון זה לא רוקי ! רוקי הוא מחזמר, זאת אומרת קטעי דיאלוג נחמדים ואז שיר פופי/רוקי כזה או אחר שיר קליט ונחמד. כאן מדובר באופרה לכל דבר ועניין, אין אף קטע של דיאלוג בסרט שוב זו היא אופרה! (סימן הקריאה הוא שלי ואינו בגוף הסרט(
ראיתי אותו לראשונה לפני יומיים ראיתי אותו בשנית יום אחרי זה, ורצתי להשיג את הפסקול. נכון אם מצפים למחזמר עם שירים מובנים אז יש מצב שתתאכזבו. אבל אם אתם קצת מכירים את החוקיות של אופרה אתם תיהנו מהיתוך מעולה בין סיפור אימה טוב למוזיקה איכותית.
ולסיום אשאיר אתכם עם שיר חמוד מהסרט בתקווה שהוא יעשה לכם טעם לעוד
.
לידיעה זו התפרסמו1תגובות
תגובות
1 מסכים עם הכותב
1:41:00 08/03/2009
מישהו
הסרט מדהים, מעניין ומרתק. הקאסט מגוון והעלילה אפית. שרה ברייטמן ד"א היא זמרת הסופרן המצליחה בעולם (הופיעה גם באולמפיאדה האחרונה בטקס הפתיחה) והיא מדהימה לכל הדעות. התפאורה נשאה אופי מעניין ולכן לא קרטוני בעיניי, שנבע מצבעוניות מכוונת או מאפרוריות מייבשת. הסרט ריתק אותי והדהים אותי בכל פעם מחדש שראיתי אותו. הדמות של שרה ברייטמן לא נועדה להתפתח יותר ממה שהתפתחה. הדמות שלה רתקה אותי והממה אותי, כזמרת שהולכת אל מותה. אם היית מבין את פירוש המילים של השיר שלה לפני סופה, היית מבין את המאבק שלה כדמות שמבינה שהיא הולכת למות אבל בכל זאת הולכת עם הראש מורם אל התליין. אני שמח שיש עוד אנשים שהצליחו להין את היופי של הסרט המיוחד הזה.
פרק ראשון מ''בן אלמוות מאת רוג'ר זילאזני'' רוג'ר זילאזני (1937-1995)
25/12/2008
במהלך "שלושת הימים" נחרב כדור הארץ. בני האדם עזבו כבר מזמן את הערבות הרדיואקטיביות השוממות והפכו לנוודים, בני בלי בית, המתגוררים ביקום לא להם. רק מתי מעט, אידיאליסטים, מוזחים, שארית הפליטה, עושים את דרכם בין הצללים בחיפוש אחר אתמול שלעולם לא יחזור.
צריך סוף לסיפור אהבה? ביקורת סרט רז גרינברג
18/04/2008
מאז יצירת המופת הראשונה שלו, "Voices of Distant Star", נשמע קולה של חבורה צעקנית ונרגשת שהכתירה את הבמאי מקוטו שינקאי בתואר "מיאזאקי הבא". אם לשפוט על פי סרטו האחרון, "5 סנטימטרים בשניה", בקרוב מאוד נצטרך להודות שהם צדקו.
Fuzion- the generic rules אבי סבג
01/12/2006
חברת hero games יחד עם R. Talsorian איחדו כוחות כדי ליצור שיטת משחק אוניברסלית שתנצל את היסודות העקרונות שבשיטות הגיבור וב- Interlock (שיטת המשחק של R. Talsorian) ותתיך אותם לכדי שיטה פשוטה, גמישה, פתוחה אוניברסלית וחופשית, כלומר שתופץ חינם ברשת. התוצאה, כפי שנראה, היתה טובה משקיוו.
מטאל גיר סוליד 4 עומרי בר-לב
20/07/2010
מטאל גיר סוליד, היא אחת מסדרות המשחקים הנחשבות ביותר שיש היום. הסדרה התחילה לפני יותר מעשרים שנה ועדיין רצה בהצלחה גדולה.
