|
בכלל לא אמור להיות כאן: חייה ומותה של ''מוכרים בלבד-הסדרה המצוירת''
אביעד שמיר |
|||||
|
|
|||||
| אביעד שמיר כתב לנו ביקורת על הסדרה הקלאסית קצרת החיים והבלתי מוכרת בעליל של "מוכרים בלבד-הסדרה המצוירת". והקטע המצחיק הוא "שהוא בכלל לא היה אמור לכתוב את זה היום" אהה ויש לכם את הפרק הראשון בסוף הכתבה | |||||
| בניגוד למה שחושבים מעריצי "היפים והאמיצים", לא תמיד קיים קשר ישיר בין איכותה של סדרת טלוויזיה לאורך חייה. "איש משפחה" ו"פיוצ'רמה" קמו מהקבר רק לאחר לחץ מסיבי של מעריצים, הסרט "סרניטי" היה ההזדמנות האחרונה לצפות בצוות הפאיירפליי ועד כמה שניסיתי להתעלם מהראיות המוצקות, כנראה ש"מ.ק. 22" לא תחזור לעונה שניה. עדיין, כל אלה זכו לקשט את המסך יותר זמן מהסדרה "מוכרים בלבד". ב-1994, ביים הסטודנט לקולנוע קווין סמית את הסרט "מוכרים בלבד". הסרט, שצולם במקום עבודתו של סמית בתקציב נמוך כמו ים המלח, עסק בשני דלפקאים, דנטה ורנדל, ששונאים את עבודתם במרכולית "קוויק סטופ" ובספריית הוידאו הצמודה ומעבירים את יומם בשיחות על סקס, נשים ומלחמת הכוכבים. מחוץ לחנות, נוהגים לשהות ג'יי וסיילנט בוב, צמד כנראה הטרוסקסואלי של סוחרי סמים שהפכו דמויות קבועות בסרטיו של סמית. קווין סמית המשיך לקריירה מצליחה כבמאי וכמושא הערצתם של מסוממים וגיקים ברחבי העולם, כולל לפחות בן אדם אחד שבאמת נקרא גיק (לפי הסרט התעודי "ערב עם קווין סמית"). סרטיו הבאים - "עכברי קניון", "לרדוף אחרי איימי", "דוגמה", "ג'יי ובוב השקט מכים שנית" ו"מוכרים בלבד 2" – הוסיפו לפתח את המיניקוסמוס ולהציג אוסף נרחב של דמויות, רובן בעלות שריטה כזו או אחרת וקרבה כלשהי לבמאי. סמית חזר למקורות ובחר דווקא בדנטה ורנדל כגיבורי סדרת האנימציה שהפיק עבור רשת ABC (להלן אב"ג). בסוף שנות התשעים, עלתה לאויר "מוכרים בלבד – הסדרה המצויירת", אותה כתבו סמית ושותפו הוותיק ליצירה, סקוט מוזייר, יחד עם דיוויד מנדל ("סיינפלד" – העונות הפחות טובות) ופול דיני, שעבד על לפחות פרק אחד מכל סדרת אנימציה שראיתי לפני גיל עשר. לא יודע מה איתכם, אבל אני לא רואה איך שילוב בין ג'ורג' קוסטנזה, פינקי והמח ובדיחות על מוות בזמן נסיון למצוץ לעצמך יכול להיכשל. ארבע הדמויות הקולנועיות הנזכרות למעלה, מופיעות גם בסדרה ומדובבות בידי השחקנים המקוריים (בריאן אוהאלורן, ג'ף אנדרסון, ג'ייסון מיוז וקווין סמית ש"מדבב" את בוב). כמו כן, החליטו היוצרים לצרף דמות קבועה חדשה. לאונרדו לאונרדו (בקולו של אלק בולדווין), מיליונר הפותח בפרק הראשון קומפלקס קניות מתחרה מול הקוויק סטופ ובניין משרדים שלפי ג'יי, נראה כמו כלב שנראה כמו באנג ענק. אותו לאונרדו הוא צאצא של ברנרדו לאונרדו, על שמו נקראת העיר בה נמצא הקוויק סטופ. כרמיזה להיותו הנבל בסדרה, לאונרדו מלווה בידי יחצ"ן / שומר ראש בשם פלאג, המעוצב בהשראת אודג'וב מהסרט "גולדפינגר". למרות זאת, נטייתו המוסרית של לאונרדו ברורה אפילו פחות ממיניותו ונדמה שהוא מונע יותר בידי הדחף להפגין את עושרו, מאשר בידי רצון לרמוס את החלשים ממנו. כיאה לסדרה שנוצרה בידי חסיד מלחמת הכוכבים, דמות השחור הסמלי נקראת "לאנדו". כל תפקידה של הדמות הוא להופיע כמה פעמים בפרק, בכדי שלא יגידו שיש רק לבנים. באופן מעניין, חרף האובססיה של רנדל לפורנו (רצוי של אסיאתיות) ושל דנטה לעיסוק במערכות היחסים הכושלות שלו (אחת הסיבות שקל להזדהות איתו), אין בסדרה כמעט אף דמות נשית קבועה. היחידות שמופיעות ביותר מפרק אחד, הן כתבת חדשות נחושה וצמד נערות מצחקקות ששואלות שאלות מביכות. מבחינה סגנונית, הסדרה המצויירת התרחקה מרחק שנות אור מהסרט עליו היא מבוססת. קודם כל, הסדרה צבעונית כמו אניטה פללי במצעד הגאוה, מה שמסיר ממנה את כל מראה האינדי השחור-לבן של הסרט. בנוסף, למרות שכל פרק מתחיל בדנטה שעונה לטלפון מהבוס ואומר שהוא בכלל לא אמור להיות בעבודה באותו יום, נדמה שכל פרק לוקח את הדמויות להרפתקה מטורפת ומלאת אקשן יותר מקודמתה. כפארודיה על כך, הפרק האחרון של הסדרה מתרחש ברובו בתוך הקוויק סטופ, בעוד בחוץ יש קרנבל המתדרדר לכאוס בגלל גורילה משתוללת ודייט של דאנטה שמתחילה בינתיים להתמזמז עם כל העולם וגיסתו. בהזדמנות אחרת, נעטף הבלוק בבועה ענקית – סימפסון סטייל – לאחר שרנדל יוצר את הרושם שמדובר במוקד של מגפה חשוכת מרפא. אותו רנדל גם נחטף לעבדות במכרה תת קרקעי בשל יכולותיו במשחק ארקייד עתיק, בזמן שדנטה מאמן קבוצת בייסבול בליגת הילדים. כל זה נראה טבעי לסדרה שהמודעות העצמית והפארודיה הן אבני היסוד שלה. הפרק השני בנוי כלקט ומציג את מיטב הקטעים של הסדרה עד כה, בעוד פרק אחר בנוי בחלקו כמחווה לסרטון הלוני טונס "Duck Amuck". תחום בו הסדרה בכל זאת סוטה מהסגנון המוכר של קווין סמית באופן קשה לעיכול, הוא במינון הגסויות. מאחר והסדרה נוצרה עבור רשת אב"ג השמרנית, השפה נקיה וכל אזכור של סקס נעשה בכפפות של גומי. זה אומר שניתן למצוא בדיחות על מה שלא רואים, אבל ללא הפירוט האופייני שאמור להביך את דנטה ולגרום לו לקנא ובו זמנית להצטער שיצא מהבית. רנדל בקושי מדבר על העבר המיני שלו, אבל מתגאה ביכולת להפוך נשים ללסביות. זה אותו רנדל שבסצנה בלתי נשכחת בסרט, הקריא בפני אם מודאגת ובנה את רשימת הסרטים הבאה: "Whispers in the Wind", "To Each His Own", "Put It Where It Doesn't Belong", "My Pipes Need Cleaning", "All Tit-Fucking Volume 8", "I Need Your Cock", "Ass-Worshipping Rim-Jobbers", "My Cunt and Eight Shafts", "Cum Clean", "Cum-Gargling Naked Sluts", "Cum Buns III", "Cumming in Socks", "Cum On Eileen", "Huge Black Cocks with Pearly White Cum", "Girls Who Crave Cock", "Girls Who Crave Cunt", "Men Alone II: The KY Connection", "Pink Pussy Lips", oh, yeah, and, uh, "All Holes Filled with Hard Cock". השילוב בין טלוויזיה שמרנית ויוצר שמעריציו מצפים לגסויות, לא עבד. כהוכחה לכך שהרשת עדיין תקועה בתקופה בה מילה אחת רעה של קלארק גייבל הביאה לפריצת פרעות ביאליסטוק, אב"ג החליטו שאין ל"מוכרים בלבד" מספיק קהל וביטלה את המשך שידורה. מתוך שישה פרקים שהופקו לסדרה, הרשת שידרה רק שניים וגם אותם בסדר הלא נכון. הסדרה יצאה במלואה בדי.וי.די בשנת 2001 וזכתה להצלחה מפתיעה. בתגובה, נרכשה לשידור בידי מספר תחנות טלויזיה, אך הפקתה לא חודשה והפרק השישי שזכה לשם הנבואי "The Last Episode Ever", אכן היה סופה של הסדרה. קשה להצביע על הסיבה המדוייקת שבגללה "מוכרים בלבד" נכשלה. סביר להניח שמעריצים רבים של הסרט התאכזבו לגלות את החריגה העצומה מגבולות הקוויק סטופ והעדר הגסויות, שלא לדבר על כך שהאנימציה הצבעונית פוגעת באווירת האינטימיות שסיפק השחור-לבן לבלוק בו מתרחשת רוב העלילה. אחד הסרטים היותר מחוברים לקרקע, שהתקציב שלו היה קטן מכדי לצלם סצנת הלויה ובמקומה הופיעה הכתובית "כעבור חמש דקות", הפך לאוסף הרפתקאות לא הגיוניות בעליל ופארודיות בהמוניהן על סרטים מפורסמים יותר ופחות. אחד הפרקים אפילו נקרא " Dante and Randal and Jay and Silent Bob and a Bunch of New Characters and Lando Take Part in a Whole Bunch of Movie Parodies". פתאום צ'רלס בארקלי מופיע לתפקיד של שורה אחת, פתאום נכנסים שני ראשי סיכה (כמו בסרט "פריקים") לחנות, פתאום כל העיר בסכנת השמדה בידי חיל האויר. מאוחר יותר, כאשר קווין סמית השתמש באותם טרוף וצבעוניות ב"ג'יי ובוב השקט חוזרים שנית", דברים התחילו להתחבר. מר אינדי הפך לבמאי הוליוודי לכל דבר (ולצערי, הדבר ניכר במיוחד בסוף השמאלצי של "זאק ומירי עושים פורנו"). אם פעם היה אתגר בלכתוב דמות שאחד המאפיינים העיקריים שלה הוא מספר הבחורים להם ירדה, סמית רוצה לבחון עכשיו את יכולותיו לקחת את הסיפור רחוק ככל הניתן ולגרום לגיבורים לרוץ כמו גיקים מסוממים, גם אם אין בזה שום הגיון. רוב הסדרות הקומיות זקוקות לתקופת שפשוף מסוימת לפני שהן נכנסות לקצב עבודה קבוע ומתקתקות כמו שצריך. מסיבה זו, הפרקים הראשונים הם לרוב פחות מצחיקים מאלה שנוצרו שנה-שנתיים לאחר מכן. "מוכרים בלבד" לא זכתה לרוץ מספיק זמן בשביל להשתפשף כמו שצריך, אבל מהמעט שהספיקו, ניכר שקיים חיבור טוב מאוד בין הכותבים והדמויות מתחילות לקבל נפח כבר מהדקות הראשונות שלהן על המסך. אישית, אני מאוד אוהב סדרות שלא דופקות חשבון ונותנות לעלילה להתפרע, בתנאי ששומרים על הגיון פנימי. סמית ושות' לקחו הגיון מאוד פשוט – דנטה אחראי, אבל חסר בטחון, רנדל אידיוט חרמן, ג'יי וסיילנט בוב גורמים צרות – ויצרו סביבו את אחד העולמות היותר פרועים שנראו על המסך. יתכן שבעוד כמה עונות הייתה תחושה של מיצוי ומישהו היה קופץ מעל כריש, או מעל הכלב של וולט פלאנאגן. מכיוון שהסדרה לא זכתה להגיע לגיל כזה, היא נשארת צעירה ומופלאה לנצח. השם ינקום דמה. חלק ראשון של הפרק הראשון חלק שני של הפרק הראשון חלק שלישי ואחרון של הפרק הראשון | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |