|
כחולמים היינו
אביעד שמיר |
|||||
|
|
|||||
| "מעבר לכל חלום" סרט פנטזיה חדש עם ביקורת של כותב חדש. | |||||
היה היה פעם, בפאתי לוס אנג'לס, בית חולים ובו אושפזה ילדה מקסיקנית מתוקה בשם אלכסנדריה. בעוד ידה מקובעת בגבס לאחר נפילה מצערת בעת קטיף התפוזים, משוטטת אלכסנדריה בין מיטות החולים, שפתה אנגלית רצוצה ושובבותה משתווה אך ורק לעושר דמיונה. מדי פעם, משליכה היא תפוז על הכומר המקומי. היה זה יום מן הימים ותפגוש אלכסנדריה ברוי ווקר, מאושפז מארץ הפלאות, הלא היא הוליווד, קליפורניה. אף על פי שהופעותיו על המסך הן המותירות את הקהל משתהה ובוהה, אין רואים את פרצופו של רוי ואין שומעים קולו, שכן הוא פעלולן ומתפקד רק כאשר סוכנות הביטוח של הכוכב הראשי דורשת זאת. תאונה אומללה, המערבת סוס, גשר ונפילה, הותירה את רוי משותק בגפיו התחתונות ומרותק למיטתו. ירקמו נא השניים יחסי ידידות ויבלו יחדיו שעות בכל יום בסיפורי מעשיות. רוי, החפץ בקרבתה של אלכסנדריה, מפליאה באגדות נועזות על אלכסנדר הגדול, על שמו נקראת הקטנה, על בנדיטים נועזים ורודנים אכזריים ופילים שוחים ושבטים אבודים. השומעת הפצפונת מרותקת לסיפוריו של רוי, כפי שהוא עצמו מרותק למיטת חוליו. אך מדי פעם מופסק הסיפור ונדרשת אלכסנדריה להביא חופן תרופות, או משימה שונה שהיא עבור בן שיחה. טוב, אני חושב שאפשר לעבור לשפה של בני אדם. סיפורנו מתחיל בעצם בהונגריה, בשנת 1981, כאשר במאי בשם זאקו הסקיג'ה הוציא את הסרט "יו הו הו". שני עשורים וחצי לאחר מכן, החליט הבמאי/תסריטאי/מפיק טרסם סינג ("תא קטלני") ליצור גרסה דוברת אנגלית לאותו סיפור. הוא גייס לעזרתו את התסריטאים דן גילרוי וניקו סולטנקיס ויצא להשיג תמיכה כספית להפקת הסרט. התוצאה, לפחות מבחינה ויזואלית, היא מרהיבה בלשון המעטה. הדבר הראשון שמבחינים בו, כבר מכתוביות הפתיחה, הוא הצילום. כל כך אסתטי, כל שוט הוא כמו תמונה בתערוכה. זה מתחיל בשחור לבן ובהילוך איטי, עובר לחום החלוד השולט במדרונות ובחצר בית החולים וכשנסחפים לתוך הסיפורים של רוי, נוצר שילוב של צבעים חזקים ונופים עוצרי נשימה. הכי מדהים לגלות שזו הפעם הראשונה בה משמש קולין ווטקינסון כצלם. עד כה, מלא תפקידים שונים סביב הצלם הראשי, כמו מושך פוקוס (לא כמו שכלבים וילדים גונבים פוקוס, משהו מקצועי). עיצוב התלבושות משתלב היטב עם לוקיישנים שצולמו בלא פחות מ-18 ארצות. האווירה האפית מתאימה לאיים מרוחקים ומבצרים עתיקים, בעוד הטאג' מהאל מבצבץ לו ברקע ועמק ירוק מתגלה בלב מדבר שומם. המוסיקה ברקע, המורכבת לפעמים ממקהלה החוזרת על דברי הדמויות, משלימה את התחושה של עולם שלם הנברא בדמיונה של אלכסנדריה. רק איפה העולם הזה נמצא? רוי מספר על חמישה גיבורים שלכולם אויב משותף: עבד נמלט שאחיו מת בזמן העבודה בשדותיו של אודיוס, אריסטוקרט הודי שאישתו היפה נחטפה בידי אודיוס ונלכדה במבוך שהיציאה היחידה ממנו היא קפיצה למוות, איטלקי חובב חומר נפץ שאודיוס גרם לנידויו מהקהילה, צ'רלס דרווין (זה מהאבולוציה) שאודיוס שלח לו פרפר מת ובנדיט עם מבטא משתנה שאודיוס הוציא להורג את אחיו. כולם נשבעו לרצוח את אודיוס ועל כן, מצאו עצמם מוגלים לאי בודד. אין בסיפור הפנטסיה עקביות. החמישה פוגשים אינדיאני ששוחה לאי בכוחות עצמו, אבל צריכים לרכוב על גבו של פיל בכדי להגיע ליבשה. המבטא של הבנדיט מתחלף מספרדי, לצרפתי ולבסוף לאמריקאי, כאשר הוא מאמץ את מראה פניו של רוי. לא ממש ברור מי הוא אודיוס והיכן נמצאת הממלכה שלו, רק שהוא איש רע. רעיונות באים והולכים והעלילה מדלגת על הסברים חשובים, כמו מאיפה יש לדרווין את המפתח למבצר בו מוחזק אחיו של הבנדיט. הסיבה לכך אינה כשל תסריטאי של טרסם ושות', אלא פשוט העובדה שלא ממש אכפת לרוי איך יגמר הסיפור והוא מאלתר תוך כדי. כל מטרתו היא לנצל את אמונה של אלכסנדריה בכדי שתשיג עבורו דברים. היא, מצדה, משלבת בדמיונה את פניהם של אנשים שפגשה בעולם האמיתי. מוכר הקרח הוא העבד הנמלט, שחקן בעל רגל אחת הוא לואיג'י, המפציץ האיטלקי. גם תלבושת טכנאי הרנטגן בבית החולים, משמשת השראה לשריונם של חיילי אודיוס. בעוד הסיפור משקף את כוחו הנפשי ההולך ואוזל של רוי, אלכסנדריה רק רוצה לשמוע מה קורה בהמשך. בעיה אחת בסרט היא הליהוק של קטינקה אונטרו הרומניה לתפקיד אלכסנדריה. לא רק שהיא שחקנית גרועה, יש סצנות בהן מאוד קשה להבין מה היא אומרת ללא תרגום צמוד, למרות שכמעט כל הדיאלוגים באנגלית. אמנם אני נותן קרדיט לבמאי על שלא הפריד בכח בין השורות ומאפשר תחושה יותר מציאותית כאשר דמויות עולות זו על דברי זו, אבל קטינקה בולעת את המילים ולפעמים זה סתם מעצבן. היא חמודה לאללה וממש בא לצבוט את הלחיים השמנמנות שלה, אבל עדיף שתבחר מקצוע אחר לעתיד, כזה שלא דורש הרבה דיבורים. אולי פעלולנית. הבעיה השניה היא שהסרט לא מתמקד בקו עלילה מסוים, אלא נותן זמן מסך דומה גם למציאות וגם לפנטסיה. זה מביא לכך שמצד אחד, הדרמה בבית החולים נותרת שטחית ובקושי זוכים להכיר את הדמויות ומצד שני, קשה להיסחף לתוך הסיפור שרוי ממציא במקום. הדמויות הבדיוניות עוברות תלאות מרובות, אבל מבחינתנו, הן פשוט קופצות מיבשת ליבשת, בלי הסברים ועם הרבה מדי מונולוגים של הבנדיט הדכאוני ולא מספיק אקשן. בחייאת, יש לכם מומחה חבלה עם שאיפות נקמניות, לא יכולתם לתת לו לפוצץ משהו מדי פעם? אני בן אדם רדוד, אני צריך איזה בום גדול שיעשה אותי שמח. כמו "המבוך של פאן", גם "מעבר לכל חלום" (במקור The Fall) מפגיש ילדה בעלת דמיון מפותח במיוחד, עם השקר והאכזריות של המציאות המנוהלת בידי מבוגרים. הסיפור של אלכסנדריה יותר אופטימי והפנטסיה לא משתלטת על חייה. עדיין, היא רואה ברוי לא רק מספר, אלא גם נציג של עולם שלם שלא הייתה מודעת אליו. עולם של שחקנים ורעלים ובגידות. הוא מייצג את החיים שלעולם לא יהיו לה במטעי התפוזים, עם משפחתה החד-הורית. בעוד רוי רואה בעצמו שבר כלי שאין עוד טעם בחייו, אלכסנדריה רואה בו גיבור מהאגדות. | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |