|
|
|
|
|
|
|
אנימה - לא רק לילדים
אסף גלעד |
|||||
|
|
|||||
| קיימת תחושה שאנימציה יפנית מזוהה בעיקר עם חיות קטנות, רובוטים חמושים, חלליות מדברות וסקול-גירלס מצחקקות. אם התרחקתם עד עכשיו מאנימציה יפנית רק בגלל שאחיכם הקטן התקרב אליו, חכו רק רגע אחד. ISF מגישה לכם את ערכת ההישרדות לצרכן האנימה הבוגר. | |||||
| אם לאחרונה נתקלתם בילד קטן הצווח לכיוונכם "סוגויי!" ולא ידעתם כיצד להגיב, או אם נתקלתם בזוג נערות המביטות לתוך חלון ראווה ומחליפות ביניהן קריאות "קאוואי" וחשבתם לעצמכם שזו בטח חיה מסכנה שעשו ממנה תיק-יד , סימן שגם אתם הבחנתם: יפן זה כאן. אבל אם אתם אנשים מעל גיל בר/ בת מצווה, אולי אתם מרגישים קצת זקנים לכל זה. איכשהו התחושה היא שאנימציה יפנית מזוהה בעיקר עם חיות קטנות, לעיתים בעלות יכולות-על ולעיתים לא, רובוטים חמושים, חלליות מדברות וסקול-גירלס מצחקקות. מעטים מקשרים את המדיום הזה עם דילמות מוסריות, אקולוגיות וחברתיות, עם מערכות יחסים, עם אובדן, עצב, עם ריבוי רבדים ומשמעויות או עם כל החומרים שהופכים יצירת אמנות באשר היא למאסטרפיס. וזה לא מפתיע: שוק הצרכנים הראשוני של התרבות הפופולרית היפנית הוא הדור הצעיר, אשר מעבר להיותו צרכן נאמן למדיה המודפסת או המשודרת הוא גם חסיד גדול של המדיה הנמכרת, או במילים אחרות: קונה בכמויות את כל המוצרים המשלימים. החל מחיתולים ועד מסעדות המגישות אוכל בהשראת הסדרות הנ"ל. זה לא בהכרח רע: לסדרות האנימה הפונות בעיקר לנוער תפקיד חשוב בהבאת מעריצים רבים שאינם דווקא יפנים לעולם האנימה. אבל החדשות הטובות הן שאנימה אינה רק מכונת אייקונים וצרכנות מטורפת בדמות מוטנטים צווחניים, הגורמות לאחים הקטנים שלכם להישבע אמונים לקיסר יפן במקרה הרע, או ללמוד לספור עד שלוש ביפנית במקרה הטוב. סדרות או סרטי אנימה הפונים לקהל יותר בוגר והמוגדרים כאיכותיים מגלים רעננות אינטלקטואלית ואמנותית ביחס למה שנעשה באירופה ובארה"ב, ולעיתים אף משמשים כמודל לחיקוי. הכתבה הבאה נועדה למתחילים, לאלה שעדיין לא גילו את מלוא הפוטנציאל של האנימציה היפנית ורוצים להפעיל לאחר הצפייה את גלגלי המחשבה ולא את אינסטינקט הרכישה. הכתבה הזו נועדה גם לכל אלה שחושבים שבליץ' ודת' נוט הם הדבר הטוב ביותר שיש לאנימה להציע. שלא תבינו אותי לא נכון. אלו סדרות לא רעות, ואין לי כל כוונה להתנשא מעליהן.אני מניח שיש מקום לכל סדרות האנימה בכפיפה אחת, ידועות יותר וידועות פחות, ואני מזמין את כולכם להגיב ולספר לכולנו מהי לדעתכם סדרת האנימה הבוגרת (* ללא הנטאי) הטובה ביותר. הנה רשימת המומלצים שלי: סדרות אנימה Paranoia Agent סטושי קון מציג לנו מציאות שבה האמת בעיני המתבונן והצדק יחסי בלבד. דרמה בלשית המתחכה אחר נער מסתורי המכה באלת בייסבול קורבנות אקראיים. אל חשש, כולם מחלימים, ומאוחר יותר מודים שזה היה הדבר הכי טוב שקרה להם בחיים. דרמה שלא לוקחת את עצמה ברצינות יתרה, ומכילה מינון גבוה של הומור משובח וסוריאליזם ביזארי במיוחד גם בסטנדרטים יפניים. במאי: סטושי קון, 2004. Samurai champloo (מילולית: "תערובת סמוראים") דרמה היסטורית שהיא מעין מיוזיקל היפהופ (כן, היפהופ!) מסוגנן ביותר על עידן הסמוראים. אנימציה מלאת דמיון וחיים, בסטנדרטים גבוהים בהרבה מאלה של רוב סדרות האנימה לטלויזיה, ופס-קול מושקע. מציאות נשכנית ופטאליסטית מוצגת כמלחמה בין כנופיות הארלם. בקיצור, חגיגה לעיניים ולאזניים. במאי: שינצ'ירו ואטאנאבה ("קאובוי ביבופ"), 2004. Serial Experiments: Lain דרמת סייברפאנק שהצליחה לעורר דיון משמעותי גם באקדמיה. ליין היא ילדה בודדה, בת למשפחה לא מתפקדת. אמה חולת דכאון ואביה מגלה אובססיה למחשבים. ליין מקבלת יום אחד מייל מיסתורי מבת כיתתה שהתאבדה קודם לכן. אך היא לא מתה, כך נכתב במייל, אלא רק עזבה את גופה, ומצאה את אלוהים – ברשת. מכאן יוצאת ליין למסע עמוק אל תוך הסייברספייס וגם אל מעמקי מחשבותיה. הסדרה יצאה ב 1998, עידן בו האינטרנט היה חידוש מסקרן מצד אחד ומאיים מצד שני, כך שהיא שיקפה את החרדה הקיימת בחברה היפנית כל עת שהיא עומדת מול טכנולוגיה חדשה. במאי: ריוטארו נאקאמורה, 1998. Mushishi (אדון המושי) סדרת מופת שאינה דומה לשום דבר אחר שראיתם עד עכשיו. גינקו הוא רופא אליל הנע ונד בנופי יפן העתיקה כאשר על גבו קופסת עץ גדולה. מקצועו: מושישי, או מרפא מחלות הנגרמות ע"י המושי, שהם מעין יצורים קטנים בעלי נשמה, וביכולתם לגרום כל דבר: החל מדלקת, דרך מחלת נפש, דרך מגפות איומות ועד להזזת הרים ממקומם. בשקט בשקט, בלי אקשן, אבל עם המון חמלה, נחישות ורגישות הסדרה הזאת תחדור לכם הישר לתוך הלב. במאי: הירושי נאגאהמה, 2005. Genshiken- study of the visual culture תודו שאת זה עוד לא ראיתם. סדרה על... אוטאקו! (חובבי אנימה ומנגה). חבורת סטודנטים החולקים ביניהם חברויות ובעיקר- חלום אחד גדול – להיות אמני מנגה. אנימציה מושקעת ביותר, ועיצוב דמויות מרשים. דרמה מתוקה, שבימים אלה ממש מריצה ביפן את העונה השניה שלה. במאי: טקשי איקהטה, 2004. Monster בדרמה רפואית המתפרסת על פני צ'כיה, ברלין ודיסלדורף בגרמניה מככב הרופא היפני ד"ר טנמה, שלכאורה יש לו הכל: מחלקה תחת ניהולו בבית חולים נחשב, סיכוי לקידום, אהדה ממנהל בית החולים, ואישה יפה, שהיא, אגב, ביתו של המנהל. הכל מתקדם כשורה עד שיום אחד מגיעים לבית החולים שני חולים: ילד פצוע ופוליטיקאי חולה. הדוקטור מחליט להציל את חייו של הילד, והפוליטיקאי מת. מכאן אנו חוזרים קדימה ואחורה בזמן בדרמת מתח בסגנון הרלן קובן, ומגלים את האנטי-כרייסט בכבודו ובעצמו. במאי: מאסאיוקי קוג'ימה, 2004. סרטי אנימה Porco Rosso (מילולית: 'חזיר אדום' באיטלקית. תרגום מומלץ: חזיר באוויר) הסרט מתמקד בחזיר, ישמור השם, שהוא לא אחר מאשר גדול טייסי הקרב בים האדריאטי הסמוך לאיטליה. הטייס המהולל הזה היה פעם אדם בשם מרקו, טייס קרב במלחמת העולם הראשונה, עד שהוטל עליו כישוף עלום ומאז הוא מכונה "חזיר אדום". מאז שמתאהב החזיר בזמרת יפיפיה בבר על אי קרואטי, הוא מחליט שעליו להשיגה בכל מחיר, ובכך גם להוכיח את אנושיותו. סרט שנון, מחוכם, על חזיר שהוא אנושי יותר משאר הדמויות האנושיות המאכלסות את הסרט. במאי: הייאו מיאזאקי, 1992. Only Yesterday (רק אתמול) סרט קסום שרק במקרה נעשה במצוייר ,אבל תודה לאל, אילו קומפוזיציות! איזו צבעוניות! דרמה קטנה ותמימה המספרת על אשת קריירה רווקה (עניין מוקצה ביפן) הנוסעת לחופשה אצל קרובי משפחתה בכפר ומוצאת את מה שלא מצאה במשך כל השנים בכרך הגדול. סיפור אהבה מפתיע, משובץ בהמון נוסטלגיה ליפן של שנות השישים, ועל רקע נופי-כפר קסומים. קיטשי ומרגש כאחד. במאי: איסאו טקאקהטה, 1991. Perfect Blue לטעמי היא עדיין יצירתו הטובה ביותר של סטושי קון. קון הוא אמן המציאות הסובייטקטיבית, שמכניס גם את הפאנץ'-ליינים של נייט שאמאלאן לכיס הקטן. מימה היא זמרת ג'יי-פופ המבקשת לחדול מקריירת השירה שלה ולפצוח בקרירה שניה, הפעם בתחום המשחק, אלא שכמה מעריצים אינם מרוצים עם ההחלטה שלה. עד מהרה מגלה מימה כי המעריצים הקיצוניים הם הבעיה הכי פחות חשובה בסיפור זה, שבו המציאות והדמיון שוב משתלבים כיאה ליצירה של קון. ההיצ'קוק היפני. במאי: סטושי קון, 1998. Ghost in the Shell (הרוח במעטפת) ה'בלייד ראנר' של האנימה. קלאסיקת סייבורגים וסייברפאנק שאסור לפספס. סרטו פורץ הדרך של ממורו אושיי שהביא למסך יותר מכל קודמיו את דילמת הרובוט האנושי המבולבל, זה שמוכיח שגם רובוטים הם בני-אדם, ואפילו יודעים לגדל כלב. הסיפור מערב אינטריגות בינלאומיות, רשתות מידע עולמיות, גנבי מידע, רובוטים וסייבורגים, פושעים, שוטרים, וכל זאת על רקע נופיה המנוכרים והאפלים של טוקיו ופס הקול המהפנט של קנג'י קאוואי. במאי: ממורו אושיי. 1995. סרט ההמשך הרשמי שלו, (Innocence, 2004) הוא לדעתי ההישג המרשים ביותר של האנימציה הממוחשבת בכלל. העיר האפילה שבנה אושיי באמצעות טכנולוגית CGI היא יצירת מופת שאין שני לה באנימציה הממוחשבת עד היום, מה שלא מכסה על כך שהעלילה עצמה היא שידור חוזר של הסרט הראשון. Princess Mononokee (הנסיכה מונונוקי) סרט האנימה הטוב בכל הזמנים, בעיני , ואולי אחד הטובים בכלל. יפן במאה ה- 14 משמשת רקע למאבק אלים בין מייסדת עיר הברזל, עיר במעבה היער המספקת לעצמה את כל צרכיה, לבין ממלכת החיות השומרות על היער ועל שלוותו, עד שהן מוצאות את עצמן במאבק הישרדות אכזרי. דרמה סביבתית-היסטורית מלאת רגש, עוצמה, הומור. סיפור מתוחכם השומר על פאתוס כמעט מיתולוגי אך נמנע מן הפשטנות ומן הקלישאיות. במאי: הייאו מיאזאקי. 1997 | |||||
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |