סרטו האחרון של וויליאם פרידקין, bug, לא הגיע למסכי הקולנוע בארץ ולא יצא גם בדי.וי.די. סוג של מחדל, אם תרצו, שהרי פרידקין הוא אחד הבמאים החשובים של הוליווד, גם אם קצב היצירה שלו אינו מסחרר. הוא משחרר סרט חדש פעם בכמה שנים, ורק כמה מסרטיו זכו להכרה כיצירות המופת שהן באמת. לדוגמא – "מגרש השדים" (1973) או "הקשר הצרפתי" (1971). העובדה ש"באג" לא שוחרר בארץ בשום פורמט מפתיעה לרעה בעיקר כי פרידקין אוהב את ישראל, וביקר בה כמה פעמים, בשביל לביים אופרה, תחביב ידוע שלו.
אז מה בעצם הפסדנו, כשלא קיבלנו הפצה רשמית של "באג"? ובכן, חשוב שתדעו את הדבר הבא – "באג" איננו סרט קל לצפייה. בכלל. מדובר ביצירה תובענית, שמצולמת כמעט כולה בלוקיישן אחד, עם לא יותר מחמישה שחקנים, וברוב הזמן מדובר רק בשניים. הסרט מבוסס על מחזה בעל אותו שם, והוא בהחלט מזכיר מחזה בחלקים רבים שלו, אבל אין בעובדות הללו לגרום לכם לא לראות את הסרט, אלא בדיוק ההיפך, מכיוון ש"באג", על אף היותו סרט קשה מאד, הוא חווית צפייה מטלטלת.
מדובר בדרמת אימה המספרת על זוג עם המון בעיות. היא, אגנס המגולמת במופתיות ע"י אשלי ג'אד) סיכון כפול וכן, כן. היא יודעת לשחק), אישה אשר חיה בחדר עלוב במוטל באוקלוהומה, מוכת טראומה מאובדן בנה וחיה בפחד מפני בעלה שהשתחרר זה עתה מהכלא (הארי קוניק ג'וניור בתפקיד מפתיע במיוחד). הוא, פיטר (מייקל שאנון, שממשיך את התפקיד מהבמה, ועושה עבודה כל כך טובה, עד שלא ברור למה הוא לא משחק בכל סרט קיים), בחור צעיר ומתוסבך, שכובש את אגנס. הם מבלים לילה אחד ביחד, והקשר שלהם הופך כל כך אינטנסיבי וכל כך מטריד, עד שאי אפשר לספר בדיוק מה קורה שם, בלי להרוס את הסרט. כל מה שאפשר לומר עליו זה שיש להם בעיית חרקים.
"באג" הוא הפקה זולה, צנועה, ומרשימה. כל צוות השחקנים עושה עבודה מעולה, בעיקר אשלי ג'אד. כרגיל אצל פרידקין, הסרט לא באמת עוסק במה שהוא מתיימר לעסוק, כי אם בתמות עמוקות הרבה יותר. במקרה הנ"ל, העלילה אינה באמת נסובה סביב בעיית החרקים של הזוג, כי אם במערכת היחסים של שני אנשים אשר נפשם מצולקת במיוחד, והם נגועים בפראנויה, אכולי געגועים ואשמה מטראומות פרטיות. לצורך העניין, אפשר להקביל את הסרט ל"מוכה אהבה" של פול תומאס אנדרסון, אבל הקבלה רופפת בלבד – גם פה יש לנו סרט שמתיימר להיות משהו אחד (ושייך לז'אנר מסוים) אבל מציג לנו משהו אחר לגמרי, מז'אנר אחר לחלוטין.
"באג" מסווג כסרט אימה, אבל הוא לא באמת כזה. אפשר להגדיר אותו כדרמה, אבל הוא גם לא באמת דרמה. "באג" הוא יצירה מטרידה, סחופת ומרתקת. נראה כי וויליאם פרידקין חוזר לעצמו, אחרי כמה סרטים נוראיים בשנות השמונים – מעין רנסאנס יצירתי עשוי היטב, שהתחיל בסרט בינוני פלוס עם סמואל ל. ג'קסון ("rules of ingagment" , משנת 2000), המשיך בסרט מעולה שלא מקבל את הקרדיט המגיע לו ("המצוד" עם טומי לי ג'ונס מ 2003) וכרגע נעצר ב"באג". צפו בסרט הנפלא הזה, אבל תגיעו מוכנים להתרכז. "באג" ייקח מכם המון אנרגיה אבל ישאיר אתכם עם תחושה מוזרה בבטן, ורצון עז לחפש חרקים קטנים בסדין.
|