|
|||||
|
כוכבת נולדת – ביקורת ספר
רז גרינברג |
|||||
|
|
|||||
| איך נוצרה הנסיכה נאוסיקה מעמק הרוח – הראשונה מבין שורה ארוכה של גיבורות וגיבורים בלתי-נשכחים שתרם הייאו מיאזאקי לפנתיאון המאנגה והאנימה? ספר חדש מספק תשובה לשאלה הזאת, ולהרבה מאוד שאלות אחרות. כתבה חדשה פרי עטו של רז גרינברג לרגל 'שבוע מיאזאקי' המצויין השבוע בערוצי הלווין. | |||||
מתי הופך יוצר כלשהו ליוצר חשוב? מתי מגיע אותו רגע שהופך אדם מסתם עוד אמן לאדם המנפק יצירות-מופת בתחומו? האם בכלל אפשר להצביע על רגע כזה, או שמדובר בעניין סובייקטיבי לחלוטין, תלוי באמן עצמו ובאלה החווים את יצירותיו? בכל הנוגע להייאו מיאזאקי, הנחשב לאחד מגדולי במאי האנימציה היפנית כיום, אם לא הגדול שבהם, נדמה שיש תשובה מוסכמת על רוב המעריצים והמבקרים בנוגע לנקודה בה הוא הפך מסתם עוד פועל על פס הייצור של אולפנים שונים לבמאי שאנשי אנימציה בכל העולם נושאים אליו את עיניהם: "נאוסיקה מעמק הרוח", הסרט אותו הוא ביים ב-1984 על פי סדרת המאנגה שהוא עצמו צייר בהמשכים עבור המגזין Animage. אבל מדוע, בעצם? "נאוסיקה" לא היה סרט הקולנוע הראשון אותו ביים מיאזאקי – קדם לו "טירתו של קליוסטרו" מ-1979, סרט פעולה והרפתקאות מסחרר שאמנם חסר את העומק של "נאוסיקה", אבל עולה עליו במקצת בכל הנוגע למבנה העלילתי המהודק והקצבי שלו. גם לנושאים ה-"כבדים" בהם עסק מיאזאקי ב-"נאוסיקה", אקולוגיה ופציפיזם, הצופים היו עדים עוד קודם לכן בסדרת הטלוויזיה "Future Boy Conan" אותה ביים בסוף שנות ה-70 (ולמרבה הצער אינה זמינה לרכישה בגרסה אנגלית). מה הפך את יציאתו של "נאוסיקה" למסכי הקולנוע לרגע בו התחילה התקופה המשמעותית בקריירה של מיאזאקי? הספר "Nausicaa of the Valley of the Wind: Watercolor Impressions", שראה אור לאחרונה בתרגום אנגלי, מציע כמה תשובות מעניינות לשאלה הזאת. זהו איננו הספר הראשון בתרגום אנגלי הבוחן את עשיית סרטיו של מיאזאקי: ספרי אמנות המתארים את תהליך העבודה על כל סרטיו האחרים (מלבד הספר המתאר את עשיית "Castle in the Sky", שתרם תורגם) ראו אור לפניו. אבל חוויית הקריאה בספרים האלה, עבורי לפחות, היתה לרוב מקור לאכזבה קשה: הם הכילו בעיקר צילומי-מסכים מהסרט עצמו, מלווים בהסברים דלילים-מדי של אנשי הפקה שונים (לרוב לא מיאזאקי עצמו) וכמה סקיצות מוקדמות שהיו מפוזרות בקמצנות יתרה בין העמודים. "Watercolor Impressions" הוא ספר שונה מקודמיו. ראשית, הוא אינו עוסק רק בסרט הקולנוע אותו ביים מיאזאקי אלא גם (ואולי בעיקר) בסדרה המאנגה שקדמה לו והמשיכה אחריו. שנית, כל הטקסט המופיע בספר נכתב על ידי מיאזאקי עצמו, והוא מספק הצצה מרתקת לתוך התהליך היצירתי אותו הוא עבר בעת העבודה על המאנגה והסרט. הפרק הראשון בספר מציג שורה של איורים שהתלוו לסדרת המאנגה והופיעו על שערי המגזין "Animage" לאורך שנות פרסומה. חלק גדול מהם יהיה מוכר לקוראי המאנגה גם מחוץ ליפן: מדובר באיורים שהתפרסמו גם על עטיפות המהדורות השונות של התרגום האנגלי. מה שאותם קוראים לא העלו על דעתם, ככל הנראה, הוא שמיאזאקי סבל קשות בעת העבודה מרבית האיורים האלה. העורכים היו מוכנים לקבל גיבורה שמבלה את מרבית זמנה בהבעה מיוסרת על עולמה החרב בין דפי המגזין. אבל שערי המגזין, אלה שנועדו לגרום לו להימכר, היו סיפור אחר לגמרי. וכך נדון מיאזאקי לצייר את נאוסיקה על אותם שערים, בניגוד מוחלט למה שהתרחש בסדרה עצמה, שופעת חיוכים, עם עיניים מלאות תקווה, ובאחד השערים היותר מוזרים (ואני יכול לדמיין לעצמי את חריקת-השיניים של מיאזאקי כשהוא צייר אותו) – בתנוחה מגרה ולבוש חושפני-כמעה. אבל אם לשפוט על פי ההערות של מיאזאקי עצמו, בעת פרסום הספר האיורים הללו היו עבורו כבר זיכרון-משעשע של זוועות העבר ולא טראומה שצריך להתאושש ממנה. אולי זו הסיבה שהם נבחרו לפרק הפותח. הפרק הבא מכיל סקיצות מהסרט. מדובר בפרק קצר מדי ולא ממש ממצה (למי שמחפש עוד חומר - מהדורת ה-DVD האמריקאית של "נאוסיקה מעמק הרוח" מכילה את הסטורי-בורד השלם לסרט כולו) אבל הוא כן מספק הצצה לכמה סצנות שתוכננו אך לא הוכנסו בסופו של דבר לסרט עצמו. בולטת במיוחד סדרת רישומים לסצנת כותרות פתיחה מורחבת, ארוכה בהרבה מזו שבסופו של דבר נעשה בה שימוש. הפרק האחרון בספר, שמצדיק לבדו את הרכישה, הוא מאמר מלווה באיורים אותו כתב מיאזאקי עצמו אודות גלגוליה השונים של "נאוסיקה מעמק הרוח" עד שזו הפכה לסיפור המוכר לקוראי המאנגה וצופי הסרט. מיאזאקי מתאר בפרוטרוט את המקורות השונים מהם שאב השראה, חלקם ידועים למעריצים (ספרי "ארץ-ים" של אורסולה לה-גווין ו-"שר הטבעות" של טולקין), אחרים הרבה פחות (ניסיון כושל לעבד את סדרת הקומיקס "רולף" של האמן האמריקאי ריצ'ארד קורבן לסרט אנימציה, התקופה הקצרה בה עבד מיאזאקי על עיבוד האנימציה לסדרת הקומיקס "Little Nemo" של וינזור מקיי). האיורים מאפשרים לעקוב אחר ההתפתחות של הדמויות השונות, ולהתרשם ממרכיבים שונים שלא נכנסו בסופו של דבר לסדרה ולסרט, אבל נשמרו לפרויקטים מאוחרים יותר – וכך ניתן לגלות כאן גם את הניצנים לדברים שיבשילו בסרטיו המאוחרים יותר של מיאזאקי, ממש עד לסרטו האחרון "הטירה הנעה". ואולי זאת הסיבה ש-"נאוסיקה מעמק הרוח" נחשב לציון-הדרך המשמעותי ביותר בקריירה של מיאזאקי: כפי שהספר מדגים, הסרט (ועוד לפניו המאנגה), היווה מקום שאליו התרכזה כל האנרגיה היצירתית של מיאזאקי עד לאותה נקודה, והמשיכה לזרום משם הלאה, לסרטיו הבאים. לכל מעריצי הסרט, והמאנגה, מדובר בקריאת-חובה. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |