|
|
|
|||
|
אל גורו
אסף גלעד |
|||||
|
|
|||||
| גורו מיאזאקי, הבן של.., בסרט שיגרום לשיני אביו להתקהות | |||||
| גורו מיאזאקי, במאי סרט האנימה "אגדות ארץ-ים" (Tales from Earthsea, 2006), החזיר את האנימה היפנית כמה עשרות שנים לאחור, לתקופה בה חיזרו האולפנים היפניים אחרי הקהל המערבי באמצעות המחזת אגדות וסיפורי ילדים פופולריים לסדרות טלוויזיה. מי לא זוכר את התקופה הנפלאה של סדרות החינוכית 'הלב' (בתרגום מילולי מיפנית "מהאפנינים לאנדים"), 'הקוסם מארץ-עוץ', 'סיפורי התנ"ך" ומה לא? הייתה זו תקופה בה אולפני האנימה היפניים נחשבו במערב בעיקר ליצרני זבל, ולא הצליחו להתברג ללוחות השידורים של רשתות מערביות. לפיכך היה צורך לחזר אחריהם באמצעות אדפטציה של אגדות וסיפורי ילדים מערביים לטלוויזיה. בעידן הנוכחי- כאשר ילדים בני 4 בישראל מזפזפים לערוץ אחר כשאינואישה אינו משודר בשפת המקור, או כאשר פרס האוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר הולך דווקא לבמאי אנימה ולא לאחד מ4 המועמדים הוליוודיים, עולה התמיהה כמה מקום יש לאולפני אנימה ליצור סרטים שהם בעליל 'לא-יפניים', שלא לומר – מתרפסים בפני הקהל המערבי בחוסר ה'יפניות' שלהם. עלילת הסרט, "אגדות ארץ-ים" , מבוססת בצורה קלושה על ספריה של אורסולה לה-גוין והיא מתרחשת בארץ-ים, עולם של איים המוקפים בים גדול. הגיבור הוא הנסיך ארן, אשר התנקש באביו – מלך חכם ונערץ – ללא כל סיבה נראית לעין. קרוע מרגשות אשם ומפוביות רדיפה, הוא הופך לנווד הנמלט על נפשו, עד שפוגש ברב-מג "דרור-נץ". המכשף הקדיש עצמו למשימה להחזיר את האיזון לעולם, איזון שהופר ועתה תוצאותיו ניכרות בכל מקום: יערות נובלים, חוות ננטשות ע"י תושביהם והופכות למדבר (מוכר לכם מאיפשהו?) , ואולי המוזר ביותר: דרקונים המופיעים לפתע באזורים בהם לא צריכים להיות. יחד יוצאים השניים למסע להחזיר את האיזון למצבו הטבעי, ובדרך גם נמלטים מסוחרי עבדים ופוגשים בילדה מסתורית בעלת צלקת על לחייה הימנית. כצפוי, הצירוף הזה של השם מיאזאקי, הפקה של אולפני ג'יבלי והסאגה האפית הותיקה והמוערכת "אגדות ארץ-ים" הביאו לתוצאות כספיות משביעות רצון בהחלט – 52 מיליון דולר בחמשת השבועות הראשונים להקרנה בתוך יפן לבדה. אך בסופו של דבר כל אלה לא הצליחו לקנות ביקורות מחמיאות מדי מצד המבקרים. המאפיינים הבולטים בסרטי מיאזאקי האב ואולפני ג'יבלי בכלל- החיבה למורכבות עלילתית ואפיון דמויות מעניינות, סצנות פעולה סוחפות, לצד רגעים של קסם ואתנחתות קומיות סוחטות דמעות – את כל אלה לא תמצאו כאן. הסיפור נלקח ברובו מן הספר השלישי בסדרת 'ארץ-ים' , "החוף הרחוק ביותר", ובהחלט גם מרגיש כמו אמצע של עלילה. כאשר הגיבורים מדברים עצמם לדעת בכל חלקו הראשון של הסרט רק כדי להכניס אותנו לאווירה בעוד שלמעשה אין מניעים לרוב המעשים שנעשים- אין פלא שהעלילה מלאה בחורים. האווירה הקודרת, רווית אלימות וחסרת הרחמים אינה מוצאת בסרט ולו נחמה אחת של הומור, קצת מוזר בהתחשב בזה שזהו אחד ממרכיבי היסוד של סרטי ילדים מיפן, ובמיוחד סרט של אולפני ג'יבלי . אפילו בסרט 'הנסיכה מונונוקי' , הקודר והאפי מאוד שכתב אביו ,ניתן למצוא אתנחתאות קומיות כגון המריבה בין קורוקו לאישתו. ואם זה לא מספיק , אלמנט נוסף שכה היה חסר בסרט הזה הוא פס הקול של ג'ו היסאישי, מלחין הבית של מיאזאקי האב (שעושה את כל פסי הקול של טקאשי קיטאנו). כשרונו האדיר של היסאישי לשמר טונאליות יפאנית במוזיקה המנוגנת בתזמורת סימפונית מערבית היא זו שהשלימה לרוב את הקסם שבמתח בין מזרח למערב במיוחד בסרטים שעסקו כביכול בסרטים 'מערביים' כגון הטירה הנעה, או מסעו של קיטאנו לאמריקה בסרט 'אחי'. במקום זאת אנו מקבלים פס קול מערבי כמעט לחלוטין הנשמע כמו גרסא חיוורת של הווארד שור ( ההמלחין של 'שר הטבעות'). בקיצור, אפשרי מאוד שכשרון ציור הוא דבר שעובר ישירות בגנים, אבל הגן שאחראי לכשרון לבניית סיפורים מורכבים, דמויות מעניינות ועלילה סוחפת ככל הנראה מדלג דור. אמנם, אי אפשר לומר שגורו לא יצר כאן סגנון משלו: פני הדמויות עומדות בסטנדרט היפני הרגיל עד שהן חוות כעס או אימה, אז נהפך האף לסולד והעיניים גדלות. זוהי שבירה אמתית, ואולי אמיצה של סגנון איור הדמויות החד-גוני הקיים באולפני ג'יבלי מאז שנוסדו. בנוסף, ציורי הרקע מרהיבים, מהיפים שנראו בסרטי אנימציה. ציורי הערים שופעי צבעים ורגשות ומהווים קפיצת מדרגה אמיתית אם משווים אותם לציורי-הרקע של עיר הבירה ב 'שרות המשלוחים של קיקי' מלפני 18 שנה. אורסולה לה גווין, האם החורגת של הסרט הזה, חוותה לצערה הרב עוגמות נפש קודמות בעיבוד סדרת ספריה לגרסאות מצולמות. לאחר שצפתה בהקרנה פרטית בעיר מגוריה באורגון, ארה"ב, יצאה בתגובה מתנצלת לקהל מעריציה. ואפשר להבין אותה: היא חתמה בעצמה על הזיכיון המאפשר את עשייתו של הסרט הזה, שנעשה כביכול בהשראת סדרת ספריה, והצפיות שלה מהסרט- כמו גם צפיות כולנו- היו גבוהות ביותר (ובינינו, אי אפשר גם להתעלם מהעובדה שהסרט יקפיץ את מכירות ספריה באיים היפנים בצורה משמעותית). אך מבעד למילים המנומסות המאפיינות סופרים קשישים בעלי מבטא אנגלוסכסי ניתן להבחין בגלי תסכול מן התוצאה הסופית. הנה כמה ציטוטים שלה כדי שתוכלו ללקק את האצבעות: "מהרגע שמסכים הסופר לעשיית סרט ברוח ספריו, הוא הופך לנוכח-נפקד. כינויים כמו 'יועץ קריאטיבי' הם חסרי משמעות. בבקשה מכם – אל תייחסו אחריות על הסיפור לאיש מלבד התסריטאי." או למשל: "גורו שאל אותי אם אהבתי את הסרט. עניתי לו: 'כן. זה אינו הספר שלי, זהו הסרט שלך. זה סרט טוב.' אך דיברתי אליו כאשר הוא היה מוקף באנשים. הייתי מעדיפה לתת לו תשובה ראויה בארבע עיניים". עוד מגלה אורסולה כי היא הייתה זו שהציעה למיאזאקי האב לביים את הסרט, ואף נפגשה איתו ועם טושיו סוזוקי (המפיק האגדי של אולפני ג'יבלי) מספר פעמים. רק לאחר התחלת ההפקה החליט האב לפרוש לאכזבתה הרבה, והפקיד את הבימוי בידי בנו – תוך הבטחה לאורסולה על כך שישמור על בנו בשבע עיניים ושיהיה מעורב בכל זאת בעשייה, הבטחה שלא קוימה. תחושת הבגידה אף הלכה וגדלה בקרבה עוד יותר כאשר שמעה כי הייאו מעורב בעשיית סרט חדש (ראו את המבזקים השונים העוסקים בסרט במדור זה למידע נוסף). ואכן, הייאו מיאזאקי הוא מעריץ נלהב של לה-גוין וקורא נלהב עוד יותר של סדרת ספריה משנות השישים. הוא אף חיבר מנגה קצרה בשם "עלילות שונה" שהפכה להיות הבסיס לדמויות המופיעות בסרט זה. אז האם גורו הוא בן סורר בחזקת "בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהנה"? מראיון איתו עולה התמונה שאביו אינו בדיוק כיבשה תמימה. גורו: "בצאת ההפקה לדרך, ביקש ממני טושיו סוזוקי (מפיק הסרט. א.ג.) לומר כמה מילים בזמן הישיבה לכבוד המאורע. אמרתי שאעשה את המיטב וכשהכל ייגמר- אחזור לניהול מוזיאון האולפנים. למחרת, כששמע על כך, אבא התקשר אלי בכעס ואמר לי: 'השתגעת?! אתה כבר מתכנן לך דרך החוצה?' וזאת הייתה הפעם האחרונה שדיברנו מאז. אפילו במסדרון אנחנו מתחמקים אחד מהשני". פתאום הבנתי למה הסרט מתחיל בהתנקשות בלתי מוסברת של נסיך באביו! שנה לאחר צאת הסרט למסכים, גורו מיאזאקי, אדריכל מקצועו, אכן בחר ב'דרך המילוט' שדיבר עליה קודם לכן והוא כיום מנהל המוזיאון של אולפני גי'בלי במיטאקה. לפי IMDB אין באופק פרויקטים קולנועיים שהוא מתעתד לעסוק בהם. הבמאי הבא שסרטו הולך לצאת במסגרת אולפני ג'יבלי הוא מיאזאקי... הייאו מיאזאקי. ושבו אבות לגבולם. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |