בכתבה הקודמת סיפרנו את סיפורו של סאורון וכיצד יצר את טבעת העוצמה - הטבעת האחת. כפי שכבר הזכרנו, אלרונד היה בנו של אארנדיל, וכמו אארדניל היה גם הוא חצי אלף. לחצי אלף ניתנת הזכות לבחור כיצד יחיה את חייו - כאלף או כאדם. אלרונד בחר לחיות כאלף, ולהנות מחיי נצח, אבל אחיו, אלרוס, בחר לחיות חיי אדם. אלרוס עמד בראשם של בני האדם אשר סייעו לאלפים ולואלארים בזמן המלחמה האחרונה במורגות'. כגמול, הואלארים משכו מהים את האי הקרוי נומינור כדי ליצור ארץ לאותם אנשים. אי זה שכן בין הארץ התיכונה לואלינור, וניתן היה לראות ממנו את שתי היבשות. על האי הזה הקימו בני נומינור ממלכה אדירה, שהלכה וגדלה. בני נומינור היו ספנים גדולים, לוחמים מופלאים, ואף שהיו בני אדם, הם חיו שנים ארוכות מאוד. בשלב כלשהו, בני נומינור החלו לסחור עם ממלכות בארץ התיכונה. היו להם קשרים טובים עם האלפים שעליהם שלט גיל-גאלאד, ועם ממלכות אחרות. כאשר סאורון התחזק והשתלט על מרבית ממלכות המזרח, הנומינוריאנים סייעו לגיל-גאלאד, וכך מנעו ממנו להשתלט על ממלכות החוף המערבי של הארץ התיכונה. השנים חלפו, ובני נומינור התחזקו והלכו. הם גם השתנו. בתחילה, בני נומינור היו מאושרים בחלקם, וכאשר באו אל הארץ התיכונה הם באו במטרה לסחור וללמד. הם חיו שנים ארוכות, התרבות שלהם הייתה מפותחת מאוד והאנשים הפראיים שחיו במרחבי הארץ התיכונה שמחו ללמוד מהם. אבל כאמור, הם השתנו, רצו חיי נצח והפסיקו להאמין בואלארים. בינתיים הלך סאורון והשתלט על אזורים נרחבים בארץ התיכונה, וקרא לעצמו מלך בני אדם.בני נומינור אומנם השתנו, ולא לטובה, אבל עוצמתם הצבאית רק הלכה וגדלה, ובשלב מסוים הם החליטו לעלות על סאורון ולהכניע אותו. הם שלחו לארץ התיכונה צבא אדיר כל כך, עד שסאורון בחר להיכנע בפניהם ללא קרב. מלך נומינור של אותה תקופה - אר פאראזון - לקח את סאורון בשבי והביא אותו לנומינור להשגחה צמודה. אבל סאורון היה נחש וידע להראות חכם ונאמן. לא עברו שלוש שנים והוא היה ליועצו של המלך. הוא שכנע את מלך נומינור כי בני אדם יוכלו להשיג חיי אלמוות אם יגיעו אל ואלינור, הארץ הברוכה. הואלארים אסרו על בני אדם לדרוך בארץ זו שכן ארץ זו נועדה רק לבני האלמוות ולאלפים. מלך נומינור השתכנע ויצא בראש צבא אדיר אל ואלינור. הוא לא הקשיב לשפע האזהרות אותן שלחו לו הואלארים. מובן כי הצבא של בני נומינור הושמד. באותו זמן, הושמדה גם נומינור עצמה וסאורון, שהיה שם, נפל לתהומות הים. הוא איבד את גופו הגשמי ורוחו נסה אל הארץ התיכונה. מאז, שוב לא היה יכול ללבוש מראה נאה, ונראה כצל אפל ומאיים.ראש הואלארים, מנווה, אדון הרוחות, פנה אל האחד בבקשה להרחיק את ואלינור מעולם בני התמותה והאל האחד נעתר לו. העולם שינה צורה, התכופף, וואלינור לא הייתה עוד חלק ממנו. רק לאלפים הותר למצוא דרך שתיקח אותם אל ואלינור אם וכאשר הם יחליטו שהם רוצים לעזוב את הארץ התיכונה. אך לא כל בני נומינור מתו. היו מעטים בקרבם ששמרו אמונים לואלארים, וסרבו להקשיב לסאורון או למלכם החוטא. לכן ניצלו תשע ספינות ועליהן אלנדיל, ושני בניו - איזילדור ואנאריון, ועמם אנשיהם. הם באו לארץ התיכונה, הצטרפו לבני נומינור שחיו שם, קיבלו עזרה מידידיהם האלפים, והקימו להם ממלכות בחבל ארץ הקרוי גונדור ובחבל ארנור שמצפון לו. אבל גם סאורון חזר לארץ התיכונה, לממלכתו שבמורדור, מעבר להרי את'יל דואת' והתמקם שוב בבאראד דור - המגדל האפל. בארץ זו שכן הר אורודרואין - הר האש אשר בו חושלה הטבעת האחת. סאורון החל להתכונן לקרב כנגד האלפים ובני-האדם. ההר פלט עשן ואש בעת שחישלו בו כלי נשק ושריונות. סאורון החל לאסוף אליו את עבדיו ומשרתיו מכל רחבי הארץ. הוא הפך לצל אפל ומאיים, העתק קטן יותר של מורגות'. הצבאות שלו פשטו על גונדור, כבשו את מינאס אית'יל, אבל איזילדור ברח ויצא להתריע בפני אביב, אלאנדיל. אנאריון הצליח להדוף זמנית את הכוחות המסתערים, בעיר הקרויה אוסגיליאת'. אלאנדיל נפגש עם גיל-גאלאד וכרת עמו את מה שנקרא הברית האחרונה. האלפים ובני האדם החופשיים נאספו יחדיו ויצאו לקרב. הקרב עצמו היה במישור הקרב, דאגורלד. מעטים מהגמדים באו לקרב, אבל צאצאיו של אב הגמדים דורין, שבאו ממוריה, נלחמו לצד האלפים ובני האדם (גימלי, הגמד שבחבורת הטבעת, הוא מצאצאי דורין). כוחות המערב נצחו והסתערו לתוך מורדור תחת הנהגתם של גיל-גאלאד שנשא חנית, ולאנדיל שנשא חרב ושמה נארסיל. במורדור, הוטל מצור בן שבע שנים על בארדא דור ואנאריון, בנו של אלנדיל מת שם כמו גם רבים אחרים. לבסוף, סאורון עצמו יצא לקרב, הוא נלחם אישית באלנדיל ובגיל-גאלאד, שניהם נהרגו וחרבו של אלנדיל נשברה. זו החרב השבורה שמוזכרת בספר כחרב שאותה נושא ארגורן. אין זה פלא, כי ארגורן הוא למעשה צאצא ישיר של אלנדיל, וזכאי לתואר המלוכה של גונדור. בכל מקרה, איזילדור לקח את שאריות החרב, כרת בעזרתה את ידו של סאורון. כתוצאה מכך סאורון הובס ונעלם, כי מרבית כוחו היה בחרב.כך החל העידן השלישי של העולם.איזילדור סרב להשמיד את הטבעת ולקח אותה לעצמו, שכן היא נראתה לו יפה להפליא והוא רצה לעשות ממנה ירושה שתעבור בביתו לדורות. הוא עזב את הדרום לאחר שדיבר עם בנו של אחיו ויעץ לו להתמקם באריאדור - חלק צפון מערבי שהיה קרוב יותר לאלפים ורחוק מאוד ממורדור. אבל הטבעת בגדה בו בעת שהוא נתקל באסופה גדולה של אורקים ונאלץ לברוח מפניהם. בניו הבכורים מתו ורק אשתו, ובנה הצעיר ואלאנדיל שרדו. איזילדור עצמו ברח מפני האורקים והטבעת איפשרה לו להיות בלתי נראה. אבל כאשר הוא זינק לנהר ושחה, הטבעת החליקה מידו, הוא נתגלה לאורקים והם ירו בו והרגו אותו. הטבעת נפלה לקרקעית ואיש לא ידע מה קרה לה. שאריות אנשיו נשאו עמם את שבריה של נארסיל, והביאו את החרב לואלאנדיל בנו.מסאורון לא שמעו שנים ארוכות. ממלכת גונדור הלכה ונבנתה, ותמיד ידעה מלחמה. ואלאנדיל ובניו נעלמו בצפון, ורבים חשבו שהם מתו או נעלמו, אך למעשה הם הפכו לסיירי הצפון שהנו, על יושביו, מיציריו של סאורון.אז, הופיע צל אפל במגדלים שבדול גולדור, בסמוך ליער הגדול ונפוצו שמועות על כך שגר שם מכשף רב עוצמה. היער עצמו הפך למקום מסוכן וחשוך, ונקרא מירקווד. בצפון היער גר המלך האלפי ת'רנדואיל, שלגולס מחבורת הטבעת הוא בנו. הצל האל נוצר בידי סאורון שחזר, והתמקם במגדלים בסמוך ליער.זה המועד בו הגיעו האיסטארי לארץ התיכונה. רק האלפים שישבו בנמלים האפורים ידעו שהם באו ממעבר לים, מארצם של הואלארים. החשובים בין האיסטארי - המכשפים - היו סארומן וגאנדאלף. סאורון התמקם בדול גולדור, שכן המבצר הזה שכן לחופי הנהר אנדואין, הנהר אליו נפל איזילדור אל מותו. הוא שלח את משרתיו לחפש לאורך כל הנהר בניסיון למצוא את הטבעת האחת.האלפים והקוסמים הבינו את הבעיה. הם יצאו כנגד המכשף, הכריחו את סאורון לנוס מן המגדלים של דול גולדור והארץ שקטה לזמן רב. אלרונד ניבא כי עד שלא תימצא הטבעת האחת בשנית, לא ישוב סאורון לארץ. בספר ההוביט, בילבו באגינס מצא אותה.
|
