|
|
|
|
|
|
|
Prey : או איפה זה למעלה?
חנן ארגוב |
|||||
|
|
|||||
| חנן לקח את מחשב הגרוטאה (סליחה, ענתיקה, אחרי הכל יש לו אילן יוחסין) שלו לסיבוב על משחק חדש Prey והוא חזר עם הרבה חוויות ודעות נחרצות. | |||||
| רגע, לפני הכול צריך להתוודות על משהו קטן. המשחק שוחק ברזולוציה של 480X640. "מה? שיחקת במשחק ברזולוציה של משחקי דוס? מה אתה משוגע?" אתם חושבים. אז דבר ראשון כן כותב שורות אלו הוא משוגע (אחרת לא היה חלק מצוות המתנדבים של ISF). דבר שני המחשב, כאמור, הוא סוג של גרוטאה (ענתיקה) ולא מספיק חזק כדי להריץ את המשחק אפילו ברזולוציה של 600X800 שלא לדבר על הפעלת שלל האפקטים הטמונים במשחק אבל מה? זה אפשרי ונחזור לזה בהמשך. רקע למשחק למי שגר מתחת לסלע במדבר ולא יודע על מה מדובר. המשחק במקור הוכרז לפני תשע שנים, כמעט עשור, ע"י חברת 3DRealms, יוצרת המשחק הידוע Duke Nukem (DN). הוא הוכרז ביחד עם משחק ההמשך Duke Nukem Forever (DNF), ובינתיים הם צדקו בדבר אחד, לוקח להם נצח לפתח את DNF. בינתיים החברה הוציאה משחקים פה ושם (Shaddow Warrior לדוגמא) ותוספות ל-DN ושדרוגים. טרף (Prey) עצמו הוכרז והופסק בכמות הדומה לכמות החתונות של ג'ניפר לופז. אלא שנראה שימות המשיח הגיעו, חזירים התחילו להצמיח כנפיים ולעוף, והחורף בגיהינום מושלג עם סופות קרח, כי לפני שנה וחצי בערך המשחק הוכרז מחדש ולפני חודשיים יצא לחנויות. למרות שבתחילה ההרגשה היא די רגילה, ככל שמשחקים יותר ויותר מתחילים להבין שיש פה פוטנציאל חיובי שמומש בצורה טובה. העלילה של המשחק היא עלילת סרט מדע-בדיוני שלא הייתה מביישת סרט קולנוע, כל עוד לא היו מכניסים לתוכו עקרונות או פילוסופיות למיניהן כדי להכניס עומק. אתם משחקים את טומי, שרברב ממוצא צ'רוקי שמתגורר בשמורה אינדיאנית ורוצה לעוף משם מהר ככל האפשר. הדמות מתחילה בשירותים של הבאר של השמורה המנוהלת ע"י חברה של טומי - ג'ן, לאחר מילות שכנוע עצמי ניגש טומי אל החדר המרכזי ופוגש בכניסה לחדר את סבו אניסי, שמודיע לו שהוא הגיע בכדי לעזור לו ולתמוך בו. לאחר דיבור קצר והיכרות של שני בריונים עם המפתח השוודי של טומי, כל הגיהינום פורץ החוצה. אורות ירוקים ולבנים מסביב, אהוביו נשאבים כלפי מעלה ואז המשחק מתחיל. טומי מתעורר לתוך סיוט אחד גדול, שלמרבה המזל לא מוצג בתור סרטון מעבר אלא כחלק מהמשחק עצמו. טומי, ג'ן וסבו אניסי מוחזקים ומובלים כמו צאן לטבח באופן מילולי. בנק' מסוימת הוא מצליח להשתחרר ומחפש את ג'ן ואיך לברוח. מכאן מתחיל האקשן האמיתי. העלילה מוכרת ובנויה ממרכיבים רבים של משחקים אחרים: חטיפה ע"י חייזרים, חיפוש אהובים, בריחה והשמדת כל מה שזז בדרך. היישום עשוי טוב והמשחק לא משעמם אפילו לאחר שעות רבות של משחק. מבחינת הממשק, התפלאתי שישנם מעט מאוד מקשים שצריך לזכור. במשחקים היום צריך לזכור יותר ויותר מקשים לזכור כדי לתפעל את הדמות שאתה משחק, ואילו בטרף התוספות המעקות ביותר הן מקשי המצית וזריקת ה-"רימון". הגרפיקה מבוססת על המנוע של 3 DOOM. ליתר דיוק, לקחו את המנוע של דום 3 ותגברו אותה והיום המשחק נראה באמת הרבה יותר טוב, אפילו ברזולוציות נמוכות. בזמנו ג'ון רומרו טען שרזולוציות גבוהות הן די לא משמעותיות. הוא נתן כדוגמא את שרק אחד ושתיים והגרפיקה המעולה שלהם, בעוד שהרזולוציה שלהם היא על 600X800 בערך. כפי שצויין קודם, המשחק שוחק ברזולוציה של 480X640 ועדיין נראה מדהים (כפי שניתן לראות למעלה), נכון שלא ריאליסטי כמו התמונות של הרזולוציות הגבוהות אבל עדיין מאוד יפה. הסאונד עשוי טוב, מבחינת הפס שמכניס את השחקן לתוך המשחק ועד הדיבוב של הדמויות שנעשה באופן מקצועי מאוד. צליל היקפי כבר נהיה חלק מאוד אינטגראלי של המשחקים ולכן עצה קטנה לכם: תתחילו להשקיע ברמקולים נורמאליים כדי ליהנות גם מחוויה נוספת שלא פחות חשובה, הצליל. הרעיון שלשמוע את הספירה מדברת בתוך ראשי היא מאוד מאוד אינטנסיבית ומוסיפה לאווירה, בנוסף לכל קולות הרקע שטרחו להכניס למשחק. כדאי מאוד לחקור כמה שיותר מסביב, כי הספירה (אה כן, למקום, שאליו נחטף טומי, קוראים ספירה. הסברים במשחק) עצמה מרתקת עם כל האפשרויות שטמונות בו. הספירה היא עצומה אפילו ביחס לכדור הארץ שלנו. בנוסף לכך שישנם הרבה חידות מסוג מבוכי שערים מימדיים בין מקומות שונים בספירה (באיזה עוד משחק אפשר לטעון על הצלחה בלירות לעצמך ישירות בגב?). הכיוונים של מעלה, מטה, ימינה ושמאלה מתערבבים כל פעם מחדש בגלל כפתורים למיניהם, לחצנים ומדפי הליכה מפותלים בין הרצפה, הקירות והתקרה. הספירה עצמה היא חצי טכנולוגית חצי אורגאנית, מה שמעיד גם על היצורים עצמם והנשקים. היצורים עצמם נראים כניסויי מדע וטבע שהתפתחו מעבר לרצון של פרנקנשטיין, מה שיכול להעיד שלא רק לבני אנוש יש מחשבה מפחידה על הכלאות. הנשקים הם גם הכלאות של ביולוגיה וטכנולוגיה, כך שיוצאים סוגים של נשקים "חמודים": הרימון שהוא בעצם יצור קטן ירוק בעל שלוש רגליים והרובה שמצמיד אליך עינית עם שיניים בשביל מצב צליפה. בנוסף לכל, יש אפשרות להסתובב במצב חוץ גופי. מה זה? אתה נכנס לטראנס עמוק ומוציא את נשמתך כך שהינך רואה את העולם בדרך אחרת (מצופה בלבן וזוהר יותר). אך יש גם יתרונות מעבר לכך שהינך במצב זה, לדוגמא האפשרות לעבור שדות כוח ועוד... את השאר תצטרכו לגלות לבד. למה תמיד צריך לדבר על מה שרע במשחק? נו טוב... נתחיל מרמת הקושי, מתחילים הרמת קושי של Normal, שלמעשה היא רמת קושי של Easy. מאחר ונותנים אפשרות להחיות את הדמות לאחר קרב "קשה" עם רוחות בעולם שמעבר. הערה מס' 2: הנשקים מתפקדים ממש לא באופן ליניארי. כל נשק, שמשיגים מאוחר יותר במשחק, צריך להיות יותר ויותר חזק, נכון? אז זהו שפה זה לא. הרעיון של רובה הגלילים הירוק בלתי מובן בעליל... ציונים לפי חשיבות: עלילה- יש פה עלילה, זאת כבר לא הפתעה למרות שיש את הרמת הגבה, הרי מדובר פה על החברה שהביאה לנו את דיוקי. הלוואי וימשיכו במתכונת הזאת. כיף- יש, יש ויש. מומלץ לשים דלי או את האח הקטן למקרה ויהיה צורך להקיא משינויי הכיוונים. ממשק- פשוט עד שצריך להודיע לכל העולם "ככה צריך לעשות במשחק!!!" סאונד- קשה לחזור לימים של הסטריאו או צפצופי הרמקול מהמחשב. דיבוב ורקע טוב, זה מה שצריך וזה מה שיש פה. גרפיקה- גרפיקה מעולה, תשומת לב לפרטים וחוסר בעיות. אין צורך בלפרט הלאה. רב משתתפים- ברגע שאשחק, אדע. לסיכום: משחק מהנה, עשוי טוב, לא מסובך שכדאי שיעבור תחת כל אחד שקורא לעצמו גיימר (וגם לאלו שלא). מס' הערות- 1) הילדים עדיין מפחידים את כותב שורות אלו. 2) תחכו עד סוף הכותרות בסוף (יש הפתעה). 3) ברשימת הקרדיטים יש את חברת VOODOOPC. למי שלא יודע, משם קנה כותב שורות אלו את מחשבו הקט מלפני ארבע חצי שנים. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |