|
|||||
|
האם מחשבים יכולים להיות אינטליגנטיים?
אמנון כרמל |
|||||
|
|
|||||
| יצירה של אינטליגנציה מלאכותית (הידועה גם כבינה מלאכותית או AI), עומדת כיום במרכזו של וויכוח חשוב הניטש בין מדענים מאסכולות שונות. יש הטוענים כי אנו צפויים לראות בעתיד הקרוב מחשבים אינטליגנטיים ויש שאומרים כי באמצעות טכנולוגיית המחשוב הנוכחית לא נצליח לעולם ליצור מכונות חושבות. אלא שהמציאות כמובן מורכבת הרבה יותר, והשאלה תלויה במידה רבה בדרך בה אנו מגדירים את מושג האינטליגנציה. | |||||
| יצירה של אינטליגנציה מלאכותית (הידועה גם כבינה מלאכותית או AI), עומדת כיום במרכזו של וויכוח חשוב הניטש בין מדענים מאסכולות שונות. יש הטוענים כי אנו צפויים לראות בעתיד הקרוב מחשבים אינטליגנטיים ויש שאומרים כי באמצעות טכנולוגיית המחשוב הנוכחית לא נצליח לעולם ליצור מכונות חושבות. אלא שהמציאות כמובן מורכבת הרבה יותר, והשאלה תלויה במידה רבה בדרך בה אנו מגדירים את מושג האינטליגנציה. האם מחשבים יכולים להיות אינטליגנטיים? מבוא מרגע שהועלתה ההשערה כי מקורה של האינטליגנציה במוח, ניסו בני האדם להתמודד עם המחשת אופן פעולתה של האינטליגנציה, באמצעות הטכנולוגיה החדשנית ביותר, שהיתה אופיינית לכל תקופה. כך, למשל במאה שבע עשרה נטו לחשוב על המוח כעובד באמצעות גלגלי שיניים ולאחר מכן במאה ה תשע עשרה נטו לדמות אותו למנוע קיטור. היה זה הפילוסוף גוטפריד וילהלם לייבניץ שאמר: "ומה אם אכן[...] אפשר היה לכווץ אותנו באורח פלא ולהכניסנו למוחו של מישהו בעודו חושב. היינו רואים את כל המשאבות, הבוכנות, גלגלי השיניים והמנופים בפעולה, והיינו מסוגלים לתאר את פעולתם בפירוט, במונחים מכניים, ועל ידי כך לתאר בפירוט את תהליכי החשיבה של המוח. אך תיאור זה לא היה מכיל כל אזכור למחשבה! הוא לא היה מכיל דבר, למעט תיאורים על משאבות, בוכנות ומנופים!"[i]. לנוכח נטייה אנושית זו, לדמות נושא מורכב, מרתק ומסתורי, כמו פעולת האינטליגנציה האנושית, באמצעות מושגים מוכרים, אין זה פלא כי גם כיום רבים נוטים לחשוב על המוח כעל מחשב דיגיטלי מורכב במיוחד, ונוטים להקביל את הליך החשיבה להליך החישוב. בחמישים השנים האחרונות, מאז פותחו המחשבים הראשונים, העדיפו רבים לחשוב כי הבינה המלאכותית נמצאת ממש בהישג יד. אלא שלמרות התחזיות השונות, אין אנו עדים עדיין למחשבים אינטליגנטיים של ממש, ויתרה מזאת, כיום מתקיים דיון בקרב מדענים, פילוסופים ואנשי מחשבים בשאלה העקרונית - האם מחשבים מסוגלים להיות אינטליגנטיים. מטרת מאמר זה היא לנסות להציג את שתי העמדות המנוגדות בדיון זה. יש לציין כי אין בכוונתי להציג את עמדתי האישית בדיון במאמר זה. המאמר ידון בטכנולוגיית המחשוב הנוכחית וההתקדמות הצפויה בתחום המחשוב בעשרות השנים הקרובות, ולא בטכנולוגיות הצפויות בעתיד הרחוק יותר, אותן כלל לא ניתן לחזות כיום. פרופ` דוד הראל, דיקאן הפקולטה למתמטיקה ומדעי המחשב במכון ויצמן, כותב בספרו "המחשב אינו כל יכול" אודות המחלוקת בנושא האינטליגנציה המלאכותית: "אינטליגנציה מלאכותית[...] היא תחום מחקר מרתק ומלהיב, ולא פחות מזה ספקולטיבי ושנוי במחלוקת. כיוון שגם בתחום זה מעורבים מחשבים המריצים תוכניות, חלות עליו כמובן כל החדשות הרעות שבהן כבר עסקנו [הכוונה לבעיות מחשוב שאינן ניתנות לחישוב באמצעות מחשבים דיגיטליים א.כ.], אבל אינטליגנציה מלאכותית סובלת גם מחדשות רעות `רכות יותר` בטבען, הנובעות מן הקושי לאפיין אינטליגנציה אמיתית ולהבין כיצד לחקות אותה. מישהו אמר פעם שהשאלה האם מחשבים יכולים לחשוב, דומה לשאלה האם צוללות יכולות לשחות"[ii]. הצגת טיעוני העמדות מתנגדי הבינה המלאכותית מעטים בלבד יסתכנו בהצהרה חד משמעית כי האנושות לעולם לא תצליח לפתח מכונות אינטליגנטיות, שהרי ההיסטוריה מלאה בהצהרות חד משמעיות שכאלו בתחומים טכנולוגיים שונים, שהופרכו במקרים רבים עוד בימי חייו של אותו האדם. ועם זאת, רבים טוענים כי טכנולוגיית המחשוב הנוכחית פשוט אינה טובה מספיק בשביל ליצור אינטליגנציה של ממש, וגם אם נהפוך את כמות הזיכרון וכוח המחשוב הזמינים לגדולים אלפי מונים, הרי שעדיין לא נצליח לפתור בעיות שהמוח הביולוגי מתמודד איתן בקלות. אחרים טוענים כי הבעייה כולה נובעת לא רק מטכנולוגיית המחשוב, אלא מחוסר ההבנה של מבנה המוח האנושי והאופן בו הוא פועל. ג`ון סירל, פרופסור לפילוסופיה מאוניברסיטת ברקלי, נחשב בעיני רבים כמי שצעק "המלך הוא עירום". בניסוי מחשבתי שהציג בשנת 1980, מדמיין סירל סיטואציה בה אדם סגור בחדר ומכונה מסבירה לו באופן טכני, בהתבסס על חוקים קבועים מראש, כיצד לצייר על דף אותיות בשפה הסינית. התוצאה היא דפים ועליהן תשובות בסינית לשאלות שונות. גם אם התשובות אינטליגנטיות לכאורה, לפי סירל, אין כלל אינטליגנציה המעורבת בתהליך ייצור התשובות. חשוב לציין כי סירל אינו מתיימר להגדיר מהי האינטליגנציה, הוא רק טוען שתהיה האינטליגנציה אשר תהא, היא אינה נמצאת ברשות המערכת המתוארת בניסוי מחשבתי זה. ג`ף הוקינס עומד מאחורי טכנולוגיות "חכמות" כמו מחשבי פאלם פיילוט, הנדספרינג וטריאו. הוא חקר במשך עשרים השנים האחרונות את המוח, ובספרו "על האינטליגנציה" כותב על גישתו של סירל: "אישית, אני חושב שסירל צדק. לאחר ששקלתי את טיעון "החדר הסיני" וחשבתי על אופן פעולתם של מחשבים, לא ראיתי שמתרחשת הבנה במקום כלשהו. הייתי משוכנע שעלינו להבין מהי "הבנה", למצוא דרך להגדיר אותה שתבהיר מתי מערכת היא אינטליגנטית ומתי אינה כזאת. ההתנהגות שלה אינה מגלה זאת. אדם אינו צריך "לעשות" שום דבר כדי להבין סיפור. אני יכול לקרוא סיפור בשקט ואף על פי שאינני מתנהג התנהגות גלויה כלשהי, הקליטה וההבנה שלי ברורות, לפחות לי[...] לחדר הסיני, ל-Deep Blue [המחשב שניצח את קספארוב בשח. א.כ.] ולרוב תוכנות המחשב אין משהו שדומה לזה. הן אינן מבינות מה הן עושות. הדרך היחידה שבה אנו יכולים לשפוט אם מחשב אינטליגנטי או לא היא על פי הפלט שלו, כלומר התנהגותו.[iii]" אלא שהוקינס אינו טוען כי לא ניתן לייצר אינטליגנציה מלאכותית כלל. טענתו היא כי על מנת ליצור אינטליגנציה שכזו, עלינו להבין כיצד בדיוק פועל המוח כדי ליצור סימולציה טובה ויעילה יותר. "חוקרי בינה מלאכותית אינם מדמים מוחות ותוכניותיהם אינן אינטליגנטיות. אי אפשר להדמות מוח בלי להבין מה הוא עושה קודם כל"[iv]. ואכן, עיקר ספרו של הוקינס אכן עוסק בתאוריה חדשנית להבנת מבנה הקורטקס – אותו החלק במוח שאחראי לטענתו על האינטליגנציה. ישנה חברת תוכנה תל אביבית המייצרת תוכנה לעיבוד טפסים. חלק חשוב ומהותי מתהליך העיבוד היה האפשרות לזהות באופן ממוכן שדות שונים על מיליוני חשבוניות בעלות מבנה שונה. דוגמה לכך: בעוד שאדם מוצא מיד וללא קושי שדות שונים גם אם החשבונית היא בשפה שאינו מובנת לו, המערכת משתמשת באלגוריתמים שונים כמו למשל חיפוש מילות מפתח כמו "תאריך החשבונית" וניסיון למציאת ערכים שיכולים להתאים לתאריך בקרבת ביטוי זה (למשל מספר בן 6 ספרות המופרד במקפים כמו: 04-03-06). כמובן שזו רק דוגמה פשוטה והמערכת הסופית מכילה רשימות ארוכות של מאות מילות מפתח, תבניות לשדות, חוקים מורכבים (למשל סכום החשבונית והמס לתשלום נמצאים על אותו הקו ומיושרים לימין או לתחתית השדות) ועוד שלל אלגוריתמים. גם במידה והאדם והמערכת הצליחו יחד למצוא את אותם שדות על החשבונית, הרי שניתן לטעון כי אין במערכת אינטליגנציה מלאכותית, אלא תהליך טכני מורכב של חוקים ואלגוריתמים, לפחות לפי התפיסה הקלאסית של מושג האינטליגנציה המלאכותית. בספר "המחשב אינו כל יכול", כותב פרופ` דוד הראל, על המגבלות של טכנולוגיית המחשוב הקיימת ועל בעיות שונות שאין שום אפשרות לפתור אותן בטכנולוגיה הנוכחית, ואין זה משנה עד כמה חזק יהיה המחשב ומה תהיה כמות הזיכרון שלו. בספר מציג הראל בעיות לוגיות שונות שאינן ניתנות לפתרון כדוגמת בעיית הריצוף המפורסמת, שבה נדרש המחשב לקבוע האם ניתן בשטח נתון לסדר מרצפות מרובעות המכילות כל אחת ארבעה צבעים, כאשר כל מרצפת גובלת במרצפת בצבע זהה. הוא טוען כי "אין, ולעולם לא יהיה, אלגוריתם שיפתור את בעיית הריצוף![v]" לבעיות מסוג זה קורא הראל בעיות "בלתי ניתנות להכרעה" וטוען כי הן אינן נדירות כלל בעולם המחשוב. אם לכאורה ניתן לחשוב כי בעייה זו היא שולית ומופשטת מאוד, הראל מסביר כי למעשה המצב חמור היות ומערכות מורכבות מבוססות על אלגוריתמים פשוטים, ואם לא ניתן לבצע פעולות בסיסיות רבות, על אחת כמה וכמה שלא ניתן יהיה לבצע פעולות מורכבות המבוססות עליהן: "במערכת חישובית פשוטה המצב עלול להיות רע מאוד; קל וחומר במערכת מורכבת ולכאורה חזקה יותר"[vi]. תומכי הבינה המלאכותית יצירתם של המחשבים הראשונים היוותה מעין יריית הפתיחה במרוץ ליצירת בינה מלאכותית. רבים נטו לראות בחשיבה הליך המטפל בסמלים מופשטים, והניחו כי משום שניתן לגרום למחשב לעשות פעולה בסיסית דומה, הרי שאפשר יהיה בסופו של דבר לבנות מחשבים אינטליגנטיים. ג`ף הוקינס כותב על מעמדה ההיסטורי של האינטליגנציה המלאכותית בספרו "על האינטליגנציה": "הנחה זו [כי ניתן לפתח אינטליגנציה מלאכותית אמיתית באמצעות מחשבים דיגיטליים. א.כ.] קיבלה חיזוק ממאמר מדעי רב השפעה שפרסמו בשנת 1943 הנוירופיזיולוג וורן מקלאלוק והמתמטיקאי וולטר פיטס. הם תיארו כיצד תאי עצב יכולים לבצע פונקציות דיגיטליות, כלומר, כיצד ייתכן שפעולתם של תאי עצב מתבססת על הלוגיקה הפורמלית שנמצאת בלב לבם של המחשבים. "[vii]. אלן טיורינג, מתמטיקאי אנגלי שעמד מאחורי הפיתוח של המחשב הדיגיטלי, והיה אחד מחסידי האינטליגנציה המלאכותית, הגה מבחן מפורסם שנועד לבדוק האם המחשבים אכן אינטליגנטים. טיורינג הבין שאין באפשרותו להגדיר באופן מדויק מהי אינטליגנציה ולהבין כיצד היא נוצרת, ולכן בחר בדרך של מבחן התוצאה - אם מחשב יצליח להתל באדם בדיאלוג מבוסס טקסט, על ידי כך שהאדם לא ידע אם הוא משוחח עם אדם או עם מחשב, הרי שהמחשב אינטליגנטי[viii]. נכון לרגע זה, למרות עשרות שנות פיתוח ומשאבים רבים שהושקעו בכך, אף מכונה אינה קרובה אפילו לעבור את מבחן טיורינג בהצלחה. עם זאת יש מדענים הטוענים כי מכונות אינטליגנטיות לא אמורות כלל להצליח במבחן טיורינג. ג`ף הוקינס מסביר כי קיימת יכולת אנושית ליצירת מכונות אינטליגנטיות בעתיד הנראה לעין, אלא שמכונות אלו יהיו שונות באופן מהותי מהתפיסה הפופולארית הרווחת אודות מכונות מסוג זה. הוקינס מקדיש את רוב ספרו "על האינטליגנציה" לתאוריה חדשנית ומהפכנית אודות מבנה המוח, ומנסה בכך להסביר כיצד האינטליגנציה עובדת על מנת שנוכל ליצור מכונות אינטליגנטיות באמת. הוא אף מצרף "מתכון" לבניית מכונות אינטליגנטיות: "יש להתחיל בקבוצת חושים על מנת להפיק תבניות מן העולם[...] אל תניחו שזו חייבת להיות קבוצת גלגלי עיניים וזוג אוזניים. בשלב הבא, מחברים לחושים האלה מערכת זיכרון היררכית, שעובדת על פי אותם עקרונות כמו הקורטקס. יש להכשיר את מערכת הזיכרון בדומה מאוד לדרך שבה אנו מלמדים ילדים. במהלך שיעורי הכשרה חוזרים ונשנים תבנה המכונה האינטליגנטית דגם של העולם שלה כפי שהיא קולטת אותו באמצעות החושים שלה. לא יהיה כל צורך או הזדמנות לתכנת לתוך המכונה את חוקי העולם, בסיסי נתונים, עובדות או מושגים גבוהים כלשהם, שהם הרעה החולה של הבינה המלאכותית[...] מרגע שהמכונה האינטליגנטית שלנו תיצור דגם של עולמה, היא תוכל לראות אנלוגיות להתנסויות עבר, לנבא מאורעות בעתיד, להציע פתרונות לבעיות חדשות ולהפוך את הידע הזה לזמין לנו"[ix]. בעוד שהוקינס עוסק בתוכנה הנדרשת ליצירת אינטליגנציה מלאכותית, אחרים דנים בחומרה הנדרשת לשם כך. ריימונד קורצוויל, עתידן ידוע ואחד מהמובילים בעולם בחקר הבינה המלאכותית, טוען בספרו "עידן המכונות החושבות", כי כוח החישוב הנדרש על מנת ליצור הדמייה מלאה של המוח הוא רק עניין של זמן. לטענתו, המוח האנושי מבצע כעשרים מיליון-מיליארד חישובים בשנייה באופן מקבילי. חוק מור על מעגלים משולבים קובע כי כמות הטרנזיסטורים גדלה פי שניים על מעגל משולב בכל 18 חודשים. במילים אחרות, כוח המחשוב מכפיל את עצמו בכל שנה וחצי. קורצוויל מוסיף כי: "חברות השבבים הביעו את ביטחונן בחוק מור ל-15 עד 20 שנים נוספות"[x]. באמצעות חישובים פשוטים המבוססים על חוק מור, מראה קורצוויל כי בסביבות שנת 2025 נקבל מחשב במחיר של 1,000$ בעל יכולות חישוביות כמו של המוח האנושי. אך חישוביו של קורצוויל לא עוצרים כאן. יובל דרור מביא את תמצית משנתו של קורצוויל בספרו "הפוליטיקה של הטכנולוגיה": "בשנת 2030 יוכל המחשב הביתי שלכם לחקות את כוח המחשוב של תושבי כפר קטן. בשנת 2048 הוא יוכל לחקות את כוח החישוב של כל תושבי ארה"ב ואת כוח החישוב של טריליון בני אדם בשנת 2060. נניח שאוכלוסיית כדור הארץ תעמוד על 10 מיליארד בני אדם בשנת 2099. באותה שנה, למחשב בשווי סנט אחד תהיה יכולת חישוב הגדולה פי מיליארד מזו של כל בני האדם על פני כדור הארץ"[xi]. ואחרי הכל, ייתכן שהמירוץ אחר הבינה המלאכותית מיותר, מכיוון , כפי שאומר קורצוויל, שהאינטליגנציה המלאכותית כבר כאן. קורצוויל טוען כי האינטליגנציה המלאכותית נמצאת בכל פינה, אלא שאנו כלל לא שמים לב אליה. הוא טוען כי החל מראשית שנות התשעים של המאה העשרים אנו עדים למהפכה של ממש בכל תחומי החיים, ומביא את מלחמת המפרץ הראשונה שהתרחשה בשנת 1991, כדוגמה למעבר כולל של מערכות החלטה מבוססות אדם למערכות החלטה דיגיטליות. הוא ממשיך וטוען כי: "לאור החשיבות הגדולה של תפקיד המכונות האינטליגנטיות בכל היבטי חיינו – הצבאיים, הרפואיים, הכלכליים והפיננסיים, הפוליטיים – מוזר שאנו ממשיכים לקרוא מאמרים שכותרתם[...] "מה קרה לבינה המלאכותית?". את התופעה הזאת חזה טיורינג: שאינטליגנציית המכונה תיעשה נפוצה כל כך, נוחה כל כך, ומשולבת כל כך בכלכלה המבוססת-מידע שלנו, עד כי אנשים יפסיקו להבחין בה"[xii]. קורצוויל ממשיך ומסביר כי גם אם רבים יתנגדו לקביעה זו, יהיה זה אך ורק בכפוף לדרך בה אנו מתייחסים ומגדירים את האינטליגנציה, ומציע הגדרה אלטרנטיבית: "אני נזכר בהגדרת הבינה המלאכותית של איליין ריץ`: "חקר האופן שבו יש לגרום למחשבים לעשות דברים, שאותם נכון להיום, עושים האנשים טוב יותר". נחרץ גורלנו כחוקרי הבינה המלאכותית לא להגיע לעולם לגזר התלוי מול עינינו. הבינה המלאכותית מוגדרת במהותה כעיסוק בבעיות קשות של מדעי-מחשב שעדיין אין להם פתרון"[xiii]. ביבליוגרפיה והערות ביבלוגרפיה דרור, יובל -"הפוליטיקה של הטכנולוגיה", מפה הוצאה לאור בע"מ, 2006 הוקינס, ג`ף - "על האינטליגנציה" אריה ניר הוצאה לאור, 2005 פרופ` הראל, דוד - "המחשב אינו כל יכול", הוצאת למשכל, 2004 קורצוויל, ריי – "עידן המכונות החושבות", הוצאת כנרת, 1999 הערות שוליים [i] הציטוט לקוח מספרו של ריי קורצוויל, עידן המכונות החושבות, ע"מ 99, הוצאת כנרת, 1999 [ii] פרופ` דוד הראל, "המחשב אינו כל יכול", ע"מ 234, הוצאת למשכל, 2004. המשפט המצוטט מיוחס לג` מקארת`י [iii] ג`ף הוקינס, על האינטליגנציה, ע"מ 27-28 אריה ניר הוצאה לאור, 2005 [iv] שם, ע"מ 28 [v] פרופ` דוד הראל, "המחשב אינו כל יכול", ע"מ 61, הוצאת למשכל, 2004 [vi] שם, ע"מ 42 [vii] ג`ף הוקינס, על האינטליגנציה, ע"מ 22-23. אריה ניר הוצאה לאור, 2005 [viii] ראה: A.M. Turing “Computing Machinery and Intelligence”, Mind 59, 433-60 (1950) [ix] ג`ף הוקינס, על האינטליגנציה, ע"מ 201- 200. אריה ניר הוצאה לאור, 2005 [x] ריי קורצוויל, "עידן המכונות החושבות", ע"מ 35, הוצאת כנרת, 1999 [xi] יובל דרור, "הפוליטיקה של הטכנולוגיה", ע"מ 144-145, מפה הוצאה לאור בע"מ, 2006 [xii] ריי קורצוויל, "עידן המכונות החושבות", ע"מ 106-107, הוצאת כנרת, 1999 [xiii] שם, ע"מ 108 | |||||
|
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |