|
|
|
|||
|
מכוניות - ביקורת סרט
לי-און פרץ |
|||||
|
|
|||||
| "מכוניות", סרט הקולנוע השביעי מאולפני "פיקסאר", עלה אצלנו על המסכים, ולצדו הסרט הקצר "תזמורת של איש אחד", המוקרן כסרטון חימום. לי-און עם הפרטים | |||||
רבות נכתב על אולפני "פיקסאר", אולם לפחות בנושא יש הקונצנזוס: החבר'ה האלה, מהעיירה אמריוויל בקליפורניה, אף פעם לא מפשלים. אחת לשנה וחצי (כעת, לאחר "מכוניות", יהיה זה אחת לשנה) יוצא לאור סרטם הארוך החדש. כולם אז מחכים לראות את "פיקסאר" נופלים, את הכישלון הגדול או את סטיית התקן הקטנה. זהו, שלא. כל סרט שלהם הוא להיט ענק וחביב המבקרים, וגם מקום באוסקרים כמעט מובטח לכל סרט קצר או ארוך שבא מכונניהם. מה הסוד? אהבה עצומה ליצירה, השקעה אין קץ ובעיקר פרפקציוניזם בלתי מתפשר. הצוותים ב"פיקסאר", לשם דוגמה, מבצעים עבודתם עם תוכנות תוצרת בית, שאינן נגישות בכל מסגרת אחרת. לא אתפלא אם אגלה שהאנימטורים גם מקימים במו ידיהם את הבניינים בהם ממוקם הסטודיו. הכל עשוי "עד הסוף", מותאם ספציפית לכל פרויקט ופרויקט, ובעיקר נהנה מהקצאת זמן רב. בעשרים שנות פעילותיהם (לפני "מכוניות" מוקרנת כתובית המציינת בחגיגיות את עשרים שנות פעילות החברה) הנפיקו האולפנים שבעה סרטים ארוכים וכשלושה עשר קצרים. זהו הספק מזערי בהשוואה, למשל, להספקיהם של אולפני "דרימוורקס" המתחרים, שבשתיים עשר שנות פעילות הוציאו לאור שלושה עשר פיצ'רים (אם מונים גם את זה העתיד לראות אור בסוף השנה הנוכחית). גם אם "מכוניות" אינו נותן תחושה של מיצוי פוטנציאל עלילתי – בשונה מסרטי פיקסאר הקודמים, בהם ספגה העלילה כל פיתול אפשרי – וגם אם הסרט חדגוני במובן מסוים (שהרי הדמויות בו כולן כלי רכב וכלי תעופה) הרי שמדובר בסרט מתוק, מהנה, עם ויזואליה מדהימה, רגש וחן. העניין הוא שניתן לומר זאת על כל סרט של "פיקסאר" (רק "באג לייף" היה לטעמי חלש במקצת), ודווקא ב"מכוניות" הסתפקו האמנים בפרויקט פשוט יחסית, אולי תקופת רגיעה יזומה לאחר יצירת "משפחת סופר על", אולי סרט האנימציה המורכב ביותר, טכנית וישומית, בכל הזמנים. "מכוניות" עוסק במכונית מירוץ מתנשאת העושה פעמיה אל מירוץ נחשב בקליפורניה, ונאלצת להתעכב בדרכה בעיירה השוכנת על "כביש 66". הדמויות כולן מכוניות שעברו האנשה, אולם לא כזו הבאה על חשבון האפיון הפיסי שלהן ככלי רכב. הטענה המקובלת ביבשת האמריקאית היא שהדרך לקליפורניה, מאז עידן האוטוסטרדות, כבר אינה מהנה כפי שהייתה, היות ו"כביש 66", הנטוע בנוף הררי מדהים, נזנח בידי הנהגים בשל עיקולי הדרך שבו. מה הקטע עם דמויות המבוססות על מכוניות? מדוע אלו דמויות פשוטות יחסית ליצירה אנימטיבית? לשם כך יש להבין את הנושא של רמות התנועה השונות הכלולות במדיום האנימציה. כאשר אני מקפל את ידי, תוך כדי סגירת המרפק, לא מדובר רק בשינוי מיקומו של פרק היד: קיים רעד טבעי של כל ידי לאורך כל הדרך, הבשר כולו משנה צורתו וכמוהו גם העור, ובנוסף גם הורידים והנימים שבידי, ופלומת השיער שעליה, מגיבים לתנועה. אצל דמויות של חרקים או צעצועים, לעומת זאת, אין את התנועה ההיקפית הזאת, והדבר מקל משמעותית על יצירת האנימציה. זה נכון גם לגבי דמויות של רובוטים (כמו ב"רובוטס" של אולפני "בלו סקיי", מ-2005), וכמובן לגבי דמויות המכוניות שלפנינו. בנוסף, אלו פעולות מבצעת כבר מכונית מואנשת? אין בתנועתה פעולת אצבעות, אין בגופה העברת משקל מורכבת כל כך בין חלקי הגוף השונים וגם אין מחלפות שיער שיגיבו לתנועה, למזג האוויר וכדומה. ונקודה נוספת: אין אנו מכירים מן המציאות מכוניות "חיות", ולכן אין אנו כל כך ביקורתיים כלפי הדמויות בסרט. מי יבוא ויאמר "מה זה, המכונית שלי אף פעם לא מתנהגת כך?". עניין הביקורתיות המצומצמת מתקיים גם בדמוית של מפלצות או דינוזאורים, ואפילו בדמויות החרקים, שמעולם לא היינו באמת קרובים אליהם (כמו אל כלבלב ביתי, למשל). ובהתאם, נראתה האבולוציה של האנימציה הממוחשבת: בתחילה (מאז "טוי סטורי", הפיצ'ר הדיגיטלי הראשון בהיסטוריה, שראה אור ב-1995) נוצרו ברחבי כל העולם סרטים ממוחשבים העוסקים בחרקים ובצעצועים. לאחר מכן בא עידן הדינוזאורים ("דינוזאור" של דיסני) והמפלצות (בע"מ). הבאים בתור היו היצורים הפרהיסטוריים ב"עידן הקרח", אשר אנו יכולים להניח כיצד התנועעו, אולם עדיין אין אנו ממש מתמצאים בכך. אז באו הדגים ב"נמו": דמויות אורגניות מוכרות, אולם תנועתן מוגבלת במורכבותה. ב"משפחת סופר על" באו על סיפוקן הדמויות האנושיות, והעולם הריע להן. ואז – הפתעה! המיצוי (היחסי, מן הסתם) של יכולת התנועה הממוחשבת הביא עמו שאיפה מחודשת לסיפורים פשוטים יותר, וכך באו הרובוטים והמכוניות המדברות. נרשמו במהלך השנים כמה פריצות דרך יוצאות דופן, כמו בני האדם המונפשים בסרט "פיינל פנטזי" (2001), ודמויות במשחקי מחשב מסוימים, אולם מגמה של ממש היא זו הנובעת מהיכולות של תעשייה שלמה ומהצלחות תקדימיות. כל אותן פריצות דרך לא זכו להצלחה מסחרית כמו זו של סרטים הוליוודיים, וגם דרך הבאתן נותרה לעתים בגדר סוד מקצועי של אולפני הפקה בודדים. אז הדמויות פשוטות ב"מכוניות", אולם עשויות לעילא ולעילא. פשוט, אבל איכותי. ועם שחקנים טובים כאוון וילסון ופול ניומן קשישא והבימוי המהוקצע של מייסד "פיקסאר" ג'ון לאסיטר – הסרט משובח. עם זאת, בארץ הקודש מדברים אלינו נושאים מסוימים (כמו מירוצי המכוניות) אחרת מאשר אל המתגוררים בניכר, ונהג הסוסיתא עלול למצוא בסרט קטעים שאינם בדיוק תפורים למידותיו. "מכוניות" הוא סרט שנהנים בו, בין היתר מפני שהוא נמצא, ממש כמו זירת האירועים העיקרית בו, במקומות הפשוטים והיפים שעל הדרך, ללא לחיצה תמידית על דוושת הגז. | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |