|
|
||||
|
נייר מול מחשב?
חנן ארגוב |
|||||
|
|
|||||
| לפני זמן מה צצה בראשו של חנן השאלה: האם משחקי התפקידים במחשב דומים למשחקי התפקידים על הנייר? התשובה שבאה אחרי שאלה זו הייתה: "לא!" תשובה זו גם קיבל כששאל את חבריו לתחביב. אולם לאחר כניסה יותר עמוקה לשאלה מסקנות חדשות עלו. | |||||
| הבעיה המרכזית היא עצם ההגדרה: מהו משחק תפקידים? לפי וויקיפדיה משחק תפקידים הוא משחק שבו השחקנים מגלמים דמויות שונות, שפועלות בעולם דמיוני. לפי הגדרה כללית זו אפשר להגיע למסקנה שכל משחק, ויהיה על הנייר או במחשב, שבו משחקים יהיה משחק תפקידים. אולם ישנו דבר עצום המפריד בין משחק התפקידים הממוחשב לבין משחק התפקידים הקלאסי- חופש. מילה קטנה זו יוצרת את כל ההבדל. באו נבחן את המשחקים לפי צורות שונות של מושג זה: 1) חופש תנועה- המושג הבסיסי ביותר. במשחק תפקידים קלאסי, בין אם זה על הנייר או משחק חי (LARP), יש לך חופש ללכת לאן שתרצה, מתי שתרצה, ללא הגבלה- חוץ מפעמים שע"י אמצעים שהעולם מפעיל עליך כגון: קשירת הדמות, לחש שיתוק וכו'. אולם במשחקי התפקידים כל אדם הגיע למצב שבו הוא רצה ללכת למקום מסוים אך נתקע במחסום בלתי נראה משאיר אותו בתוך השביל בלי אפשרות להיכנס לתוך השיחים. 2) חופש דיבור- האינטראקציה עם שאר הדמויות במשחק ע"י הדמות שלך, פה מופיע בברור היתרון של משחק עם שחקנים אחרים. בגרסא הממוחשבת, בד"כ יהיו לך אפשרויות מס' לבחור מביניהם, ולפי הבחירה שלך הדמות הממוחשבת תענה לך מתוך מאגר התשובות שלה. בגרסא הקלאסית, מאחר ואתה משחק מול בן-אדם אחר, ביכולתך לשאול או להגיד כל מה שעולה בראש דמותך והתשובה שתתקבל גם תהיה בהתאם. 3) חופש עלילה- במילים אחרות, גמישות העלילה. במשחקי תפקידים ישנו דגש על עלילה, כי למרות הכול, זה מה שישאיר אותך במשחק. נכון שבמשחקים הממוחשבים המפתחים דואגים שהעלילה תהיה כמה שיותר פתוחה ולא ליניארית, אולם יש גבול ליכולות שלהם לנחש מה נמצא בראש השחקן. מכאן יוצא שהעלילה היא די ליניארית ומגבילה, למרות עלילות משנה ואפשרויות סיום (כולנו מכירים את ההרגשה של שמחה כשהמפתחים מודיעים על שלוש אפשרויות לסיום המשחק). במשחק הקלאסי לשה"מ ישנן את אותן הבעיות, אך מאחר והוא נמצא בזמן שהשאר משחקים במשחק, אז הוא יכול להתאים את העלילה, אפילו את העולם, לפי פעולות השחקן, ובכך מאפשר לשחקן חופש פעולה. 4) חופש דמיון- זהו נושא קצת שנוי במחלוקת. דמיון הוא דבר יחסי, ולכן מדי פעם צריך את הזרז המסוים כדי להבין את הרעיון שהשה"מ \ מפתח רצה להעביר. ישנם אנשים שיעדיפו שיתארו להם את העולם\חדר\מפלצת\כל דבר שהוא במילים ולדמיין את השאר בראש. אולם ישנם גם אנשים שיאמרו, שתמונה אחת שווה מליון מילים. זה יותר קשור בהעדפה אישית, אולם משחקים רבים, שמשוחקים במבט מלמעלה, מורידים את כניסת האדם לתוך המשחק והופכים אותו לצופה מהצד. אולם ישנם משחקים ממבט ראשון (כגון Elder Scrolls האחרון), שהשחקן נכנס לנעליו של הדמות ובכך יותר נהנה מהמשחק. בנוסף לכך גם הגרפיקה גם כן יכולה לתרום, ומצד שני להרוס, אולם ככל שכח המחשוב יגדל, אנו נראה שיפורים בכיוון זה. אם נסתכל יותר לעומק, נראה ששני הסוגים דומים מאוד. לדוגמא ניקח את משחקי ה-MMORPG. במשחקים אלו, השחקן יוצר דמות ומשנה את המראה שלה לפי רצונו (עד כמה שאפשר), ונכנס לתוך עולם נרחב שבו נמצאים שחקנים אחרים. בעולם זה האינטראקציה היא מאוד חופשית ואפשר להיכנס לדיאלוגים עמוקים או פשוט לחפש את המפלצות כדי להרגם ולקחת את השלל. במשחקים הקלאסיים גם כן קיימים שני הגרסאות הללו: גרסת "המנצ'קין" (Munchkin), שבו השחקן רוצה רק לעלות בדרגות, לאסוף אוצרות ולהילחם במפלצות), וגרסת "המשחק העמוק" (Deep Role-Playing), שבו הדגש הוא על האינטראקציה בין הדמויות, ובד"כ הקרבות מתפרסות לאחד למפגש. כל שחקן המשחק המשחקים אלו, גם בקלאסיים וגם בממוחשבים, יכול עם קצת חיפוש למצוא את הנישה שלו. בעולם משחקי המחשב ההגדרה של משחק תפקידים היא שאפשר לשנות את תכונות ויכולות הדמות לפי המשך המשחק, בד"כ לעלות דרגות ולמצוא חפצים שמעצימים את הדמות. אולם ישנם משחקים שלא מוגדרים במקור כמשחקי תפקידים (RPG): ניקח את סדרות הקווסטים הישנות של סיירה כדוגמא. משחקים אלו היו בנויות על משחק הדמות והתקדמות בעלילה ולא היו מבוססות על תכונות הדמות. השחקן יכול ללכת לכל כיוון שרצה (רק לא מתחת לשולחן) ולנסות כל מה שמסביבו. מאחר והדגש היה על העלילה אז קראו למשחקים אלו בתור משחקי הרפתקאות, אולם גם למשחקי הנייר ישנם סוגים של משחקים שלא משתמשים בסטטיסטיקה (Diceless). בין לבין ישנם גם המשחקים של Bioware לדוגמא. אלו משחקים המבוססים גם על סטטיסטיקות וגם על עלילה, כך שהשחקן יכול גם לפתור בעיות בדרכי שלום וגם בדרכי קרבות. ולבסוף ישנם המשחקים שהמטרה שלהם היא להרוג כמה יותר, לעלות כמה שיותר ולהשיג חפצים כמה שיותר חזקים. המשחק שמייצג את הז'אנר הזה הוא דיאבלו, שהתחיל את הטרנד של משחקי Click n’ Slash. משחק נוסף הוא סימס 2. משחק זה הוא בעצם, משחק תפקידים טהור. הסיבה- אתה שולט הדמות, שאתה יוצר, בכל צורה שקיימת: נתונים פיזיים, קריירה, אהבה, משפחה, לימודים ועוד. השליטה בסימים היא מפורטת מאוד וכוללת החלטות של פנייה אל דמויות אחרות והחלטות על מה להגיד להן, וגם החלטות על מתי לאכול ומתי ללכת לשירותים. יהיו הרבה וויכוחים על ההבדלים בין משחקי התפקידים הממוחשבים, ומשחקי התפקידים הקלאסיים, אולם ככול שכוח המחשוב יגדל, ויכולות התכנות ישתפרו, כך הגבולות בין ז'אנרים אלו יטושטשו עוד ועוד. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |