|
|
||||
|
ראיון עם השחקן - והפעם עם דני נשרי
חנן ארגוב |
|||||
|
|
|||||
| חנן ארגוב לקח על עצמו את המשימה להעיק על שחקני התפקידים המוכרים בתחום, לתחקר אותם ולדרוש את התשובות המגיעות לכולנו. בסדרת הראיונות שלו הוא מוציא לאור את כל הסודות האפלים של שחקני התפקידים המוכרים. | |||||
את חלקם אנו מכירים מכנסים, את חלקם אנו מכירים מהעבודה. חלקם מוכרים לנו ממשחקים ששיחקנו איתם, וחלקם מפורומים. אולם האם אי-פעם שאלנו אותם מה גרם להם להיכנס לכל זה? מה משאיר אותם בזה? יכול להיות שכן. אולם בסדרת ראיונות אלו אנו נשאל אנשים מוכרים בשטח (ולחלק מתחת לפני השטח) שאלות אלו ועוד. ראיון זה נערך עם דני נשרי (27) העובד במשך היום בקבוצת מפעלי הארגז כעוזר מנהל רשת, ומשחק במשחקי תפקידים כבר 16 שנה. ובקהילת השחקנים הוא ידוע בתור מנהל פורומי תפוז של משחקי תפקידים וגיבורי על. אילו שיטות אתה מכיר, באילו אתה משחק כעת ואיזו שיטה הכי מועדפת עליך? אני מכיר את מו"ד(מבוכים ודרקונים) ומוד"מ(מבוכים ודרקונים מורחב) על גירסאותיהן השונות (לפחות חלק מהן), כמובן התחלתי לשחק במו"ד של הקופסאות הצבעוניות. אני מכיר את מרוצללים, את שחר האדמה, את גיבורי העל של מארוול ואת פראנויה. כיום אני משחק מו"ד 3.5 ואני מעדיף אותה, עם הרבה חוקי בית. מה משך אותך למשחקי התפקידים, איך התחלת? הסיפורים. תמיד אהבתי סיפורים על אבירים וקוסמים, או אנשים עם קשת ביערות. הסיפורים שהכי משכו אותי בזמנו היו סיפורי רובין הוד וסיפורי המלך ארתור. חבר ששיחק משך אותי לתחום בכיתה ד'. בכיתה ה' כבר קניתי בעצמי את ה"קופסא האדומה" והקמנו חבורה. מה אתה מחשיב כמשחק טוב, ורע? דוגמא? משחק טוב הוא משחק כשכל השחקנים והמנחה נמצאים ב"אותו ראש". מבחינתי, משחק טוב הוא משחק שבו מדגישים את העובדה שהדמות היא "מישהו" ולא אוסף סטטיסטיקות. אני מעדיף פגישה שבה הדמויות יושבות כל המשחק ומדברות ביניהן סביב למדורה ומוסיפות אמינות לדמות, על פני הליכה מקצה לקצה של העולם ולחימה בכל אסופת המפלצות (בפגישה אחת), בלי החלפת מילה אחת בין הדמויות. ספר לנו על הדמויות ששיחקת בעבר? לאיזו מביניהם הכי נקשרת, ולמה? קצת קשה לענות על זה בקצרה, מה גם שסיפורי הדמויות שלי מופיעות בפורום בניהולי בתפוז (פרסומת סמויה גלויה). ישנה אלכסנדרה, שהחלה דרכה כקוסמת צעירה, אופטימית וחביבה, ולאחר מקרה טראומטי של אונס ונסיון לרצח, הגיע ערפד והחל בתהליך הפיכתה לערפד, מה שהוליך את המשחק מדמות אופטימית וחביבה, לדמות מתוסכלת, ממורמרת על העולם עם סוד אפל. היא הייתה מאמינה הדוקה באל לפני המקרה, והיה כאן גם סיפור של משבר אמונה. ישנו דאריוס, שההשראה לו הייתה הגנב מסדרת משחקי המחשב "הרצון לעוצמה", שהוא דמות שיודעת לעשות הכל, ופשוט רוצה לעזור לאנשים, וגם לעצמו, והייתה דומיניק, קשתית שהרגישה שהיא חייבת להוכיח דברים לעצמה, וחיה במחשבות נקם על הרג אביה, ואז גילתה שהוא לא היה כל כך חף מפשע. אני קשור לשלושת הדמויות האלה מאשר אחרות, לדאריוס כי הוא הדמות הממש מושקעת הראשונה שלי, אלכסנדרה כי היא דמות שאליה הגעתי אחרי הפסקת משחק ארוכה, וגם כי ממש נהניתי לשחק את האופי שלה ולבנות לה קווי התנהגות משלה, ודומיניק, דומיניק הכריחה אותי לחשוב על דברים שאני לא חושב או משחק בדרך כלל. המשחק של דומיניק היה הכי מושקע מבחינת פיתוח הדמות, וזה בגלל השחקנים והמנחה שאיתם שיחקתי בזמנו, חבר'ה מצויינים וטובים. איך אתה ניגש ליצירת הדמות המשחק? איזה תהליך אתה נוקט כדי ליצור את הדמות? (אופי, על אילו תכונות אתה נותן דגש, רקע...) צריך רעיון. בלי רעיון זה לא יעבוד. אם אני בונה דמות שאין מאחוריה רעיון, היא לא תאריך ימים. לאחר שיש רעיון, אני מגלגל את הקוביות לתכונות, ואז מחפש איזה סידור תכונות, מקצוע ומיומנויות הכי יתאים כדי שהדמות תיראה כמו שברעיון. לאחר מספר פגישות משחק, כשהאופי של הדמות מתגבש, מגיע הרקע המפורט יותר. איך אתה נכנס למשחק? אך אתה נשאר קשור למשחק? אני חייב להרגיש שלדמות שלי יש מה לעשות, ושהמשחק יעניין אותי. זה יגרום לי להמשיך לזרום פנימה. אם אין לדמות שלי מה לעשות שם, אני לא אצליח להיכנס למשחק. זה מאוד תלוי בהצגת האווירה של המנחה. לרוב, הדבר הטוב לעשות יהיה לדבר עם דמויות אחרות. כאיזה שחקן אתה מחשיב את עצמך? (שם דגש על חוקים, לא אוהב חוקים, מנצ'קין, איכותי, אחר...) אני לא מדגיש את החוקים יותר מדי, החוקים יכולים די להפריע, ובשיטות כמו מו"ד, הם לא מלמדים אותך לשחק, אלא להילחם, וזה לא מה שמושך אותי שם. אני מחשיב את עצמי כשחקן דמויות עומק, לפעמים אפילו בהגזמה, כשעומק הדמות לפעמים מקבל אצלי יותר חשיבות מהמשחקיות. מהן מצוות ה"עשה" וה-"אל תעשה" שלך? עשה: חשוב על הדמות שלך כאדם אמיתי, ואתה זה שצריך לעזור לו להתקדם בחיים. יש לו שאיפות ורצונות כמו לכל אחד, תפקיד השחקן לדאוג לו להגשים אותם. אל תעשה: אל תחשוב על הדמות שלך כדמות במשחק. דומיניק לדוגמא היא דומיניק ולא ה"קשתית שלי". אני לא מגלה לשחקנים אחרים את המקצוע של הדמות שלי בד"כ, כדי להכריח אותם לקרוא לדמות שלי בשמה ולא "הלוחם שלך". זה עוזר למשחק כמו שאני רואה אותו. האם ובאילו משחקים נוספים, חוץ ממשחקי תפקידים, הנך משחק? משחקי מחשב ומשחקי לוח. מחשב כיום פחות, משחקי לוח דוגמת המתיישבים בקאטאן. כמו כן, טאקי הוא משחק קלפי ממכר. איך משחקי התפקידים עזרו לך בחיים? איך השלכת, את נסיונך במשחקי תפקידים, על החיים עצמם? הדבר שאני יכול לומר, הוא שמשחקי תפקידים עזרו לי להכיר אנשים שכיום אני מגדיר כחברים הכי טובים שלי (מחוץ למשחק). אני לא חושב שיצא לי לערב נסיון מהמשחק בחיים. אלו שני תחומים שנשארים נפרדים. אילו אתגרים הציב לך המשחק? ואיך התמודדת עימם? כדומיניק, המשחק שבו החלטנו ממש להיכנס לקרביים של הדמויות הציב לי אתגר לנסות לחשוב שונה מעצמי, ממש ליצור דפוס מחשבה של מישהו אחר, ולעבוד על פי "איך דומיניק הייתה מגיבה?". זה לא היה קל, אבל כשהרגשתי שזה עובד, זה היה מאוד נחמד והוסיף מאוד לדמות. קיימים הרבה וויכוחים לגבי סוגיות שונות ומשונות השיטות המשחק(כגון: איזון דמויות, קרב פנים מול פנים וקסם וכדומה). ספר נא על אחת מהן ומה דעתך בנושא? אני לא אדם של משחק בעולם רווי קסם. העולם האמיתי או גירסאות שלו מושכות אותי יותר. מערכה שהתחלתי להריץ, היא מערכה שבה העולם הוא דמוי העולם שלנו בתקופה של גילוי אמריקה, רק שבאמריקה הקסם עובד, ואין אינדיאנים, ישנם אלפים, הוביטים ופיות. המערכה הייתה עימות דמויות מעולם ללא קסם בקסם. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |