|
|
|
|||
|
התפתחות טכנולוגית, יצירת תבונה מלאכותית והתמודדות חברתית עם העתיד
זיו קיטרו |
|||||
|
|
|||||
| אחד הדברים המופלאים ביותר שניתן להצביע עליהם, הוא הקצב ההולך וגובר של האבולוציה הטכנולוגית. החל מאמצע המאה ה 19 נראה שמשהו התרחש ברמת ההכרה האנושית הגלובלית ששילח את מוחותיהם של רבים אל העתיד. | |||||
| צעדי התינוק המהוססים שנלקחו עד אותו רגע הפכו לצעדי ענק שבכל פעם הפתיעו בכיוון החדש בו בחרו. עם המעבר אל תוך המאה ה 20 נוצר מצב בו כל 5 שנים התרחש משהו ששינה את כל התפיסה האנושית, לא רק ברמת הפרט כי אם את צורת המחשבה הכוללת. שינויים אלו היו כל כך זרים ומפתיעים והיוו הוכחה שקשה מאוד לחזות את העתיד ברמת ההמצאות והטכנולוגיה. אחד מהציטוטים האהובים ביותר הוא הציטוט של מנכ"ל IBM תומס וואטסון שבשנת 1943 טען "לא יהיה שימוש ליותר מחמישה מחשבים בעולם". מצחיק ככל שישמע הציטוט כיום בעידן האינטרנט, המכשירים הסלולריים תומכי רשת, עידן המחשבים הניידים האלחוטיים ועידן הקולנוע המתבסס על מחשבי CGI, תפיסתו של וואטסון לא הייתה חסרת בסיס: גודלו של המחשב, השימושים שניתן היה לעשות בו והתכנית העתידית של IBM לא לקחה בחשבון התפתחויות טכנולוגיות שקרמו עוד וגידים בתוך 30 שנה מאותו רגע. עד 1969 לא רק שהיו קצת יותר מחמישה מחשבים בעולם, מחשבים אלו עזרו לשלוח אדם אל הירח ואת הנחיתה הזו יכלו לראות אלפי אנשים בעזרת קופסאות קטנות שהציפו את חדר המגורים בתמונות וצלילים שעד לפני זמן לא רב, היו שמורים לקולנוע בלבד וגם אז בצורה מוגבלת משהו. 20 שנים לאחר מכן האנושות השתנתה אף יותר מכך ככל שהטכנולוגיה חדרה לכל תחום מתחומי החיים. החל מנקודה מסוימת קשה מאוד לעקוב אחרי קצב ההתקדמות ולא משנה באיזה שטח מדובר – גידולים חקלאיים, בנקאות, תקשורת בין אישית, קניות במכולת, בידור, ילודה, כל תחום השתנה והתפתח והטכנולוגיה עדיין לא מתקרבת לשיאה. בעוד אתם קוראים שורות אלו, מדענים צעירים בעלי חזון יושבים במעבדותיהם ומתעסקים בפיתוחים שיובילו לשינויים מרחיקי לכת עוד יותר - גנטיקאים עוזרים לרפואה למצוא פתרונות למחלות ולפגמים אותם ניתן למנוע עוד ברמה הזיגוטה ועוד לפני. מהנדסי תחבורה מחפשים דרך לעשות שימוש יעיל יותר באנרגיית השמש ובמקורות אנרגיה אחרות, ביולוגים מוצאים דרכים לנצל עד המקסימום את שטח המחייה שיש לנו בכדי לגדל כמה שיותר מזון ואנשי המחשבים שוקדים על יצירת מעבדים חזקים יותר וטובים יותר שיהיו מסוגלים לעבד מידע בצורה יעילה יותר. אפילו תחום איכות הסביבה שעד כה היה מוצנע הולך וצובר תאוצה עם חברות כמו "degradable" אשר מספקות שירות ממעלה ראשונה ויצרו את הפלסטיק המתכלה שעתיד לשנות – באם תינתן להם ההזדמנות - את כל הצורה בה אנו מביטים במוצרים יומיומיים בין עם מדובר במארזים לאוכל, שלטים, כיסויים שונים, עטיפות דיסקים, כלים ועוד. בתוך 5 שנים, ואולי פחות, הצורה בה אנו מתקשרים תשתנה לחלוטין. אם עד כה קראנו עיתון וספרים על דפים סטטיים וקבועים (שגם כאן, לא ממש עזרו לסביבה בשל הדרישה הגוברת לנייר נוסף) בעתיד הלא רחוק חברות כמו e-ink יספקו לנו עיתונים שיהיו למעשה אותו נייר שבכל יום יתעדכן ויציג לנו תמונות ודיווחים חדשים, או ספר ובו דפים ריקים ואליו ניתן יהיה לטעון אלפי ספרים, בכל פעם הדפים ישתנו בכדי להציג את הספר הנכון, חברת סוני כבר קפצה על הרעיון ויצרה את הספר האלקטרוני הראשון החלום של בית חושב הולך ונעשה אמיתי יותר ויותר והרעיון "הפנטסטי" של מכשירים חושבים שיהיו מסוגלים להגיב אלינו כבר אינם שייכים לתחום המדע הבדיוני. חברה אחת בשם קראוד (Crowd) שוקדת מאז 1983 על בית העתיד "הייפרהאוס". בית זה בראש ובראשונה משנה את הקונספט של חללים קבועים. לא רק שאין תוכנית קבועה לבית וניתן להזיז את הקירות אלא שהצבע יוכל להשתנות וכך גם החלונות בכדי לנצל בצורה מקסימלית שינויי מזג האוויר וכדומה. חדרים פנימיים לא יהוו עוד בעיה שכן הבית בסופו של דבר יהיה חלל אחד כאשר בתקרה מוצב מתקן אליו קבועים כלים שונים כמו כיור ותנור שיוכלו לרדת בכל מקום בו תרצו לאחר ששיניתם את מבנה החדרים בתוך הבית. אם אתם זקוקים למטבח גדול יותר בכדי לבשל לכל המשפחה לחג, אין בעיה הקירות נעים והמטבח מתרחב. יש יום קיץ ואתם רוצים ליהנות משעות אור רבות יותר בחדר האורחים, ניתן להגדילו בקלות ולהפוך את החלונות לבהירים (הקירות הם למעשה ההיקף של הבית - קירות מחומר שיכול להפוך לשקוף בפקודה) בכדי לקבל את כל האור. יש מסיבה? כל חלל הבית יהפוך לאולם נשפים בצבעים מתאימים וללא מגבלות כאשר החלונות/קירות החיצוניים ישדרו כל תמונה או צבע שתרצו או אולי תהפכו את התקרה לשקופה בכדי לראות את הכוכבים מעליכם. חברת קראוד בונה את הבסיס לבית הזה תוך שהיא מכוונת גם לזמנים בהם מחשבים ומעגלים אלקטרוניים ימצאו בכל מקום, אפילו בקרטון החלב וזה ידווח כשהוא עומד להגמר בהתבסס על בדיקה עצמית. ככל שאנחנו מביטים בטכנולוגיה שגדלה סביבנו אנחנו חוזרים שוב ושוב לרעיונות ספרי המדע הבדיוני על מכשירים תבוניים שיכולו לענות לנו בקול אינדיבידואלי, לבצע משימות מורכבות ואף לקחת על עצמם תפקידים שיורידו את הלחץ מאיתנו. באותה הזמן מתעוררים אותם פחדים שמקיפים את בני האדם משחר קיומו, החשש מהלא נודע. סיפורי המדע הבדיוני לא מלאים רק בכל טוב טכנולוגי ואוטופיה כלכלית חברתית. הם מלאים בפחד – התעוררות של רובוטים על יוצריהם, מרד טכנולוגי ואיבוד שליטה, קריסת המערכות ושיגור הגזע האנושי אל ימי הביניים. ככל שיותר ויותר תחומים הולכים ומתמחשבים כך גדלה הסכנה שאנחנו, בני האדם, נאבד שליטה על כל היקר לנו, על עצמנו. אך מה הסיכויים שאותם חששות אינם אלא אשליות, פחדים מצללים ודמיות ארכיטיפיות שאנו נושאים עמנו עוד מהמערות? בספר ישן העוסק בעב"מים, מופיע משפט מעניין עליו חזרו מספר מדענים שנשאלו לגבי אופן ההתנהגות של החייזרים המתוארים ע"י אלו הטוענים שראו אותם, "אם אנחנו היינו מגיעים לכוכב אחר, לא היינו פועלים בצורה הזו". אם אנחנו... כמה אנושי לשים את עצמנו במרכז היקום. אלא שאין זה כך. נכון, אולי אם אנחנו היינו מגיעים לכוכב לכת אחר היינו מתנהגים בצורה שונה (מכריזים מלחמה, מוצצים משאבים ומעמידים אנשים חסרי כישרון כמנהיגים חדשים...) אבל זה לא אומר שבריות אחרות יתנהגו באותה הצורה, על אחת כמה וכמה בריות תבוניות שאין להן את הדחף האנושי לכבוש, שאין להן רגשות וביולוגיה אשר משפיעה על פעולותיהן. הרעיון של מחשבים שיפגעו בבני אדם היא הפחד הבסיסי של בני האדם שיפגעו בו ולא משנה מי האויב, אלא שבניגוד לבני האדם למחשב אין ממש סיבה לעשות את זה. מחשבים לא ירוויחו כלום משליטה עולמית, הם לא יקנאו וינסו לפגוע, העולם שלהם פשוט יותר, כי הוא הגיוני. פגיעה אמיתית ממחשבים יכולה לבוא או בגלל טעות בתכנות או בגלל התפתחות וניסיון למידה שיוביל אותם למסקנה שהם צריכים לחנך אותנו, כי אנחנו מתנהגים בצורה שאינה תואמת את הקריטריונים שיצרנו עבורם. בסרט "אני, הרובוט" המחשבים, הפועלים תחת שלושת חוקי הרובוטיקה של אסימוב, מגיעים למסקנה: שעל מנת להגן על בני האדם יש להשמיד חלק מהם, לכבול אותם ולמנוע מהם לנוע. המחשבים, הרובוטים, מגיעים למסקנה ההגיונית וחסרת הרגש שכל עוד אנחנו לא יכולים לעשות כלום, אנחנו לא מזיקים... מעניין. השימוש ברובוטים גנריים מהסוג שאנו מכירים – הנראים כמו בני אדם, המשוחחים בקול אנושי ומסוגלים לעשות כל מה שבני אדם עושים הוא רעיון פופולארי אך ההסתברות לתרחיש של יום הדין קטנה, לפחות בעתיד הקרוב. רובוטים יעודיים הם המטרות המרכזיות של מדעני רובוטיקה. יצירת רובוט רופא שינתח בצורה מדוייקת יותר מאדם, יצירת רובוט חילוץ שיוכל לנוע ולהגיש עזרה ראשונה, יצירת רובוט מעסה אשר יצויד בעור אלקטרוני ויוכל לדעת כמה ואיפה ללחוץ בכדי לפנק ולשחרר מתחים, רובוט שיעזור בתהליך הלמידה. כל אלו זקוקים למוח ולכלים (ידיים למעסה, סכינים וחוברים אחרים למנתח, גלגלים וזרועות נשיאה למחלץ וכדומה) ולא יותר מכך. יהיה זה הצורך הפסיכולוגי של בני האדם בקרבה שיעניק לרובוטים האלו פרצופים ולבסוף (או אולי לפנים) קול אנושי. גם אז יכול מאוד להיות שהם יחליטו למרוד אך קרוב לוודאי שלא יעשו כן כי בכדי שרובוט ימרוד ויחליט לקום על יוצרו הוא זקוק למעט יותר מרעיונות רומנטיים המושרשים בנו עוד מפיגמליון ופרנקנשטיין לאחריו, הוא זקוק לסיבה מהותית והגיונית לעשות זאת שלא תעמוד מול התכנות הבסיסי שלו וכאשר מדובר בבינה מלאכותית ברמה הגבוהה ביותר, עדיין היא תזדקק ליותר מיכולת חשיבה בכדי לזכות בתודעה וברצון לחופש. מה יוצר את התודעה? האם אלו זרמים חשמליים במוח המעורבים בחילופיים כימיים בתוך הדם? האם יש יותר מכך והדבר תלוי בנשמה? נוירולוגים וחוקרי מוח מתחומים שונים מנסים להבין כיום את מורכבות המחשבה והצורה בה פועל מוחנו, אולי הם יצליחו למצוא את התשובה אבל ככל שהם חוקרים עמוק יותר ולומדים יותר כך הם מגלים עד כמה מורכב הוא האדם. העין התפתחה על פני כדור הארץ ב 18 צורות שונות. לתנין ולאדם ולזאב יש עיניים והן רואות אך התפקוד המלא שלהם שונה, המבנה שלהן שונה. מוח האדם מורכב מהעין פי אלפי מונים. לוסי, רובוט דמוי אורנג-אוטנג, מדמה מחשבה אנושית ולומדת אך היא עדיין חיקוי לתבונה ולא תבונה אמיתית. מוחה האלקטרוני בנוי מחלקים בדומה למוח אך חלקים אלו עדיין נפרדים ומשדרים מידע האחד לשני בשעת הצורך. מוח האדם עובד בצורה הרבה יותר דינאמית ולא פעם נזק בחלק אחד של המוח יגרום לכך שזה ייצור לו מעקף וימשיך לתפקד, רק בצורה שונה. התנהגויות יכולות להשתנות, כפי שנלמד ממקרה של רופאת מוח ריאלית לחלוטין שחטפה שבץ מוחי והתעוררה רק בכדי לגלות שהיא לא מסוגלת למחשבה ריאלית אלא הומאנית. אותה רופאה נותרה אותו האדם עם אותה האישיות ואותם הזיכרונות אך היא חושבת ופועלת בצורה שונה. מוחה נפגע, אך הוא ידע להציל את עצמו ולמצוא פתרונות. חלקים שכביכול נפגעו עדיין עובדים, במעקפים. אם כל יום שעובר בני אדם מתקרבים יותר ויותר לשלב האבולוציוני הבא שלהם ושלב זה הינו תלוי טכנולוגיה! האבולוציה הדרוויניסטית הפסיקה ביום בו הרפואה הצילה את כל מי שהיה אמור למות – אם היו נותנים לטבע להמשיך במסלולו. אנשים חולי לב מעבירים את הפגמים הגנטיים שלהם לדורות הבאים וכך, למרות שניתן כיום בהפריה מלאכותית לטפל בפגמים מסוימים, אנחנו בני האדם יצרנו את התקדים שיביא לכך שהדרך היחידה שלנו להתקדם קדימה היא ע"י שילוב הטכנולוגיה אל תוך עצמנו וניצולה הנכון בכדי לקדם את כולנו בפרטים וכחברה. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |