|
|
|
|||
|
צבא ומלחמה בראי סטארגייט - חלק א'
אסנת רוזנברג |
|||||
|
|
|||||
| לכל מי שעדיין לא שם לב, סטארגייט היא סדרה צבאית. יש שיקראו שורה זו, יגידו "ברור" ויגיעו למסקנה שמאמר זה לא הולך לחדש להם דבר (רגע, לא לברוח, זה משתפר!), ויש אנשים שיעצרו ויחשבו על זה כמה שניות. עצירה זו נובעת מהעובדה שבעוד שאכן מדובר בפרוייקט של הצבא ובחיילים לכל דבר שיוצאים למלחמה באויבים שמסכנים את כדור הארץ, נראה כי קל מאוד לשכוח זאת. | |||||
| לכאורה, הצבא אמור לתפוס מקום מרכזי ביותר בסטארגייט. יש שיקומו ויגידו שזה אכן כך – הרי 95% מהאנשים שאנחנו רואים על המרקע בכל פרק הם אנשי צבא, החיים שאנחנו רואים הם חיי הצבא והנהלים שאנו רואים בסדרה הם של הצבא (השיער האומלל של סם קרטר ויחסיה עם ג'ק אוניל הם דוגמאות מושלמות לכך). אבל אחרי הכל, כאשר חושבים על סטארגייט, הדברים הראשונים אשר עולים לראש (מלבד כמובן ג'ק אוניל ושער הסטארגייט עצמו) הם מחקר, תרבויות חדשות וחייזרים אפורים וחמודים עם טכנולוגיות שיגור מגניבות. אז כן, נראה כי בעוד שהצבא הוא ללא ספק השלד עליו סטארגייט בנויה, הוא אינו המרכז של הסדרה. נשמע מבלבל? לא רק לכם. אבל אל תדאגו, המאמר שלפניכם בא להבהיר בדיוק כיצד דבר שכזה אפשרי. אתה בצבא חבוב – תתמודד עם זה עוד הרבה לפני שהייתה סדרת טלוויזיה מצליחה בכיכובו של מקגיוור הכל יכול, היה סרט קולנוע מצליח למדי אשר בו הונחו היסודות הראשונים של יקום סטארגייט. ובעוד שכולנו מאוהבים עד למעל לראש בקולונל אוניל של סדרת הטלוויזיה – סרט הקולנוע הציג לנו קולונל אחר לחלוטין... אם יש דבר אחד אשר בלט בסרט הקולנוע יותר מכל (טוב, אולי לא יותר מכל, כי הרי איך אפשר להתחרות בבגדים המפוארים של רע), זוהי הגישה הצבאית אשר ליוותה את הסרט. בתחילה עוד לא היה ברור כל כך היכן הדברים עומדים – ד"ר ג'קסון הגיע לאיזה הר שמור היטב ע"י הצבא ומדענים במקום נתנו לו לפענח איזה כתב עתיק. הכל היה חסוי ומוסתר היטב, אפילו מהד"ר עצמו אשר בתחילה לא זכה לדעת את כל האמת על הדבר אשר אותו הוא הובא לתרגם. הצופה התמים יכול היה לחשוב כי מדובר בסודיות הגיונית, כי הרי ג'קסון הובא למקום מבחוץ, והמדענים אשר חקרו את הסוד הגדול הזה במשך כל כך הרבה זמן לא ידעו האם ניתן לסמוך עליו או לא. אולם מהר מאוד התברר שהסודיות הזו נכפתה ע"י הצבא, הגורם אשר באמת ניהל את העניינים במקום. מהרגע שבו קולונל אוניל נכנס למתחם פרוייקט הסטארגייט, היה לנו ברור כי זהו, נגמרו המשחקים – לד"ר ג'קסון לא נותרה ברירה אלא להבין שהוא נמצא במסגרת צבאית, ולהתמודד עם זה. בניגוד לסדרת הטלוויזיה, בה ניתן לטעון כי ג'ק אוניל הוא הדמות המרכזית ושאר חברי הצוות, וביניהם דניאל ג'קסון, הם דמויות המשנה (עובדה אשר ללא ספק הוכתבה עקב העובדה כי ריצ'ארד דין אנדרסון נבחר לגלם את קולונל אוניל ולעומתו שאר השחקנים נראו אלמונים לחלוטין), בסרט הקולנוע קולונל אוניל ודניאל ג'קסון היו דמויות שוות לכל דבר – שניהם גולמו ע"י שחקנים "נחשבים", לשניהם היה זמן מסך שווה בכמותו, ושניהם הובילו את העלילה. עובדה זו חשובה לציון משום שלאורכו של הסרט שתי הדמויות סימלו למעשה את שני הניגודים שבו – המדען מול איש הצבא. כידוע, ועוד נגיע לכך בהמשך, סדרת הטלוויזיה מציגה לנו תמונה יחסית שווה של שני התפקידים, הגבולות די מטשטשים בה. אולם בסרט הקולנוע זה לא היה כך – הצופה בסרט הקולנוע ידע בדיוק עם מי יש לו עסק. בעוד שדניאל ג'קסון, אשר סימל את המדע החוקר, היה טיפוס מרחף שפעל בראש ובראשונה ע"פ ליבו והובל ע"י סקרנותו, קולונל אוניל, איש הצבא, היה בחור קשוח אשר הדבר היחיד שהוא היה מסוגל לראות היו סכנות שעלולות לארוב בסביבה, וטקטיקות מלחמה באויבים פוטנציאלים. דוגמה מושלמת לכך התרחשה בסרט כאשר, לאחר הגעת ג'ק אוניל וצוותו לעיר האבידונים, בני העיר סגרו את השער הגדול שבעיר. התנהגות פתאומית זו, בצירוף העובדה כי הוא לא הצליח להשיג את אנשיו שנשארו מאחור בקשר, גרמו לפיוזים של ג'ק אוניל לקפוץ והוא היה בטוח שהמקומיים מנסים לכלוא אותו ואת אנשיו - מיד נלקחו בני ערובה מקרב האבידונים וג'ק ירה בנשקו על הקרקע על מנת להרחיק ממנו את האנשים. אולם מהר מאוד התברר כי כל אשר התרחש היה שסופת חול ענקית עמדה להגיע למקום, ואנשי אבידוס סגרו את השער המרכזי על מנת להגן על העיר. ומי היה זה שניסה להרגיע את הרוחות ולמנוע טבח במקום, להקשיב לאנשי המקום ולנסות להבין מה בדיוק קרה... דניאל ג'קסון כמובן. אולם אין לשים את כל אשמת הסטיגמטיות בקולונל אוניל המסכן, הגישה האבסולוטית של הצבא סומלה בסרט גם ע"י הממסד עצמו. כזכור, זמן יחסית קצר לאחר שהחבר'ה עברו דרך הסטארגייט, גילינו שהצבא שלח עם קולונל אוניל פצצה גרעינית. כאשר ד"ר ג'קסון התעמת עם אוניל על הנושא, הקולונל פשוט הודה שהצבא נתן לו את הפצצה ואמר לו להעריך האם קיים איום כלשהו בצידו השני של הסטארגייט, ובאם כן – להפעיל את הפצצה ולהרוס את השער. אז זהו הצבא, עוד לפני שהם ידעו מה יש בצד השני, הם כבר הניחו כי עלול להיות סיכון לכדור הארץ, ועוד סיכון ברמה כזו שתצדיק שימוש בפצצה גרעינית. תחשבו על זה לרגע - אם היו מבקשים מד"ר ג'קסון לשער את ההשערות הפרועות ביותר שלו על מה שהוא עומד למצוא בצידו השני של השער, הוא בטח היה שוקע בשעות של דיבור על תרבויות אחרות וממצאים ארכיאולוגיים. קולונל אוניל? הוא בטח היה מתחיל לתת רשימה ארוכה של אויבים וסיכונים אפשריים לכדור הארץ. האמת, כשחושבים על זה, מהבחינה הזאת סביר להניח שהשניים לא השתנו בהרבה במעבר מסרט הקולנוע לסדרה. יש שבשלב זה ירימו קול צעקה ויעמדו לצידו של ג'ק אוניל בטענה שמסכת הג'אפה שהם מצאו מעוכה מתחת לשער (סצינות המופיעות בגרסת הבמאי בלבד) הייתה זו שהפחידה אותם כל כך. אבל כשמסתכלים על זה בצורה הגיונית ומיושבת – מה בדיוק בשרידים שהם מצאו גרם להם לחשוד שמדובר בגורם עוין? באותה מידה יכול היה להיות שמדובר באיזה מלך מקומי ושזהו הכתר שהוא לובש לראשו. פרוע? ייתכן, אבל עדיין, לא הייתה להם שום סיבה מיוחדת לחשוד שמדובר באיום אשר יצדיק פצצה גרעינית. אולם, מאחר וזהו בכל זאת סרט אמריקאי, קולונל אוניל הבין במהלך הסרט כי המציאות היא לא רק שחור ולבן וכי חפים מפשע עומדים להיפגע מהפצצה. אז הקולונל הנחמד ארגן מרד עם תושבי המקום והביס את רע בדרך הישנה והטובה. אולם האם אלו הם באמת פני הדברים? בעוד שברור שג'ק אוניל עבר תהליך כלשהו באבידוס, במהלכו הוא למד לבטוח באנשים אחרים ולהיעזר בהם, נקודה אחת עומדת בסימן שאלה – האם הוא באמת לא היה משתמש בפצצה אילו היה זה באפשרותו? כזכור, ג'ק לא ממש היסס להגיע לפצצה ולהפעילה ברגע שהוא זיהה סיכון כלשהו, מבלי להתחשב בחפים מפשע אשר נכחו במקום וסביר להניח כי עלולים להיפגע מכך. הוא התכוון להשתמש בפצצה, אולם רע הקדימו ולקח אותה. כך שלמעשה האפשרות לא הייתה נתונה יותר בידיו של ג'ק, גם אם רצה בכך, הוא לא יכול היה להשתמש בפצצה. על כן צריכה להישאל השאלה – אם לקראת סוף הסרט הפצצה הייתה חוזרת לידיו והייתה ניצבת בפניו האפשרות להשתמש בה כנגד רע בעודו על אבידוס (כי הרי כאשר ג'ק השתמש בה לבסוף הוא ידע שהפיצוץ יתרחש בחלל ולא יפגע במקומיים), האם הוא עדיין היה עושה זאת למרות הסיכוי לפגיעה בחפים בפשע? הסצנה האחרונה של הסרט היא הסצנה בה דניאל נפרד מג'ק, לפני שזה חוזר לכדור הארץ דרך השער. כאשר הם נפרדים דניאל שואל את ג'ק אם הוא יהיה בסדר, וזה עונה לו שכן, הוא יהיה בסדר. למעשה כאן מסתיים סרט הקולנוע, כל מה שקורה מרגע זה והלך שייך לסדרה עצמה, ולא לסרט. זוהי נקודה חשובה מאוד לציין בהתחשב במה שאנו למדים על מעשיו של ג'ק אוניל לאחר חזרתו דרך השער. בעוד שאנו לא רואים זאת מפורשות בסדרת הטלוויזיה, משיחותיהם של קולונל אוניל וגנרל המונד בפרק הראשון, אנו למדים כי כאשר ג'ק אוניל חזר דרך השער, הוא סיפר לממונים עליו כי הוא הפעיל את הפצצה וכי האויב חוסל. קולונל ג'ק אוניל, החייל האולטימטיבי, שיקר לממונים עליו על מנת להגן על אנשי אבידוס. הבעייתיות עם פעולה זאת היא שהיא נעשתה בסדרת הטלוויזיה, שם כבר מדובר על ג'ק אוניל שונה. האם ג'ק אוניל של סרט הקולנוע באמת היה חוזר לכדור הארץ ומשקר לממונים עליו? מסית את חבריו לצוות לשקר לממונים עליהם? משום מה נראה כי קשה להאמין בכך. עד כמה שהיינו רוצים להאמין כי ג'ק אוניל למד דבר או שניים על אנושיות במהלך שהותו הראשונה באבידוס, קשה להאמין כי איש הצבא המיומן ילך כל כך רחוק. לכן, אנו נאלצים לזקוף התנהגות זו למעבר שבין סרט הקולנוע לסדרת הטלוויזיה, והשינוי הכללי אשר חל בג'ק אוניל במסגרת מעבר זה. למי אתה קורא פרוייקט צבאי? אז כאמור, סרט הקולנוע היה צבאי לכל דבר, גם מבחינת הדמויות וגם מבחינת המנטאליות הצבאית שהוצגה בו. אולם עם המעבר לסדרת הטלוויזיה, נראה כי משהו השתנה. הפרק הראשון של הסדרה היה בעל אופי צבאי – קולונל ג'ק אוניל נקרא לחזור לתפקיד, גנרל המונד מתעמת איתו לגבי אופן פעולתו לאחר שחזר מאבידוס, כל הקצינים יושבים במדי הא' שלהם סביב שולחן ארוך ומפואר ומתכננים כיצד לפעול נגד האיום החדש, אנשי הצבא הולכים אחרי האויב החדש ונופלים בשבי, כמעט מוצאים להורג אבל ניצלים לבסוף. הפרק השני היווה סוג של מעבר בין הפן הצבאי לבין מה שציפה לנו הלאה – הפרק כולו התרחש בפיקוד הסטארגייט עצמו וסבב סביב הסיפור האנושי של השתלטות הגאולד על קוולסקי ושל הצטרפות טיאלק לצוות באופן רשמי. מצד אחד לא היה דגש צבאי כלשהו על אשר התרחש, אם כבר אז היה דגש פוליטי – מצד אחד הבירוקרטים שרוצים לקחת את טיאלק ולחקור אותו, ומאידך אנשי הצבא אשר מתנגדים לכך כי הם יודעים להעריך את מעשיו של טיאלק וההקרבה שלו. אולם בפרק זה עדיין לא זכינו לראות את המוטיב אשר יתפוס מעתה ואילך את מרכז הסדרה. הפרק השלישי של הסדרה כבר חשף בפנינו את הצד החדש של יקום סטארגייט – החקר התרבותי של תרבויות חדשות (חלקן אקזוטיות יותר וחלקן פחות) בעולמות אחרים. מרגע זה ואילך, פן זה יהיה המוביל בסדרה. יש שיקומו בשלב זה ויגידו שאין זה נכון – בעוד שהחבר'ה עוברים דרך השער ופוגשים תרבויות אחרות, המטרה שלהם הוצגה מפורשות - חיפוש טכנולוגיות חדשות להגנה על כדור הארץ מפני האויבים החדשים, הגאולד. לכן לא ניתן לטעון כי המחקר התרבותי הוא המרכז של סטארגייט, הוא איננו הדבר אשר מוביל אותם במעבר דרך השער לעולמות חדשים. מעבר לזה, עדיין מדובר בפרוייקט צבאי לכל דבר אשר האנשים שפעילים בו הם אנשי צבא, ולא ממש ניתן להתעלם מהנשקים שהם סוחבים איתם. כל זה נכון, אולם המתבונן בעובדות אלו מחמיץ את התמונה הרחבה יותר – נכון, מדובר בפרוייקט צבאי אשר מטרתו הרשמית היא חיפוש אחר טכנולוגיות זרות, אולם אירועים רבים שבו והוכיחו שהמעבר בסטארגייט הפך מזמן למשהו הרבה מעבר לכך. בעוד שבתחילה המחקר התרבותי הוצג בעיקר דרך עיניו של דניאל ג'קסון, אשר לא משנה לאן הוא הגיע הוא תמיד מצא במקום משהו מרתק לחקור, עם השנים, החשיפה המועטה שהייתה לנו לפעולת הצוותים האחרים הראתה כי הם נוטים לפנות לכיוון מחקר הסביבה הרחבה יותר. שוב, יש שיטענו שזה אך מתבקש מבחינה הגיונית, כאשר מגיעים למקום חדש צריך לבדוק אותו לעומק על מנת להבין מה באמת ניתן להשיג ממנו מבחינה של הגנה. לפעמים הטכנולוגיה לא בהכרח גלויה לעין, ובמרבית המקרים צריך לבסס יחסי אמון עם תושבי המקום לפני שמצפים מהם לחלוק את הטכנולוגיה שלהם עם זרים. אולם שוב, אם נחזור להשוואה לסרט הקולנוע, אשר היווה את ההצגה הראשונה של יקום סטארגייט – האם אתם רואים את הצבא של הסרט פונה לאנשים בדרך דיפלומטית? מקים פרוייקט שישלח ארכיאולוגיים דרך השער על מנת לערוך חפירות ארכיאולוגיות בכוכבים זרים? אל תשכחו שמדובר כאן בצבא ששלח כבר עם המשלחת הראשונה פצצה גרעינית, עם כוונה מלאה להשתמש בה. האם הם באמת היו לוקחים את הסיכון של מחקר עולמות חדשים, פגישה עם אויבים חדשים? אל נא תטעו, אנו לא טוענים כי סטארגייט הפכה לסדרה של מחקר תרבותי בלבד. אילו היה זה כך, דניאל ג'קסון ודומיו היו המרכז של העלילה, הדמויות המרכזיות, כאשר אנשי הצבא נמצאים שם רק על מנת ללוותם ולוודא שהכל הולך כשורה. כידוע לנו היטב, המציאות אינה כך. אולם המציאות היא גם לא לכיוון השני – כולנו חזינו בשינוי המדהים שעבר על דניאל ג'קסון לאורך השנים כאשר ממדען מפוזר אשר תמיד מסתבך בצרות בגלל ראיית העולם הערכית שלו, הוא הפך לשווה בין שווים – כיום הוא מחזיק בנשק ויורה בו באותה מיומנות כמו ג'ק וסם (טוב, כמעט). במקביל, ג'ק אוניל אינו עוד אותו איש צבא קשוח וצר אופקים אשר הוא היה בתחילת הסדרה. כיום ג'ק אוניל הוא דיפלומט, לטוב ולרע (ולרוב בעל כורחו), כאשר הקידום אותו קיבל לדרגת גנרל ותפקיד מנהל הבסיס החצינו אפילו יותר צד זה בדמותו. בכך, ג'ק ודניאל מציגים בפנינו את התפיסה של שילוב הצבא בסטארגייט – מצד אחד, הצבא בהחלט נוכח שם ותופס מקום מרכזי, מהעובדה הפשוטה שמדובר בפרוייקט צבאי ושהדמויות המרכזיות הם אנשי הצבא. אולם, מהצד השני, אנו רואים כיצד הצבא עבר, די מהר, סוג של הטמעה עם הפן השני של סטארגייט – המחקר התרבותי. לא מדובר פה רק במלחמה באויב ובאנשי צבא אשר מגיעים לעולמות חדשים מצוידים במיטב הנשק האנושי - מדובר בחבורה של אנשים אשר מגיעה לכוכבים אחרים ומתמודדת עם התרבויות השונות אשר הם פוגשים במקומות אלו. עזבו אתכם מחפירות ארכיאולוגיות, אנחנו במלחמת קיום כאן כל הקוראים אשר בשלב זה מרימים גבה יכולים להוריד אותה - לא, אנחנו לא מנסים להתכחש למציאות, ברור לנו שקיימת מלחמת קיום בסטארגייט. כבר בפרק הראשון של סטארגייט SG1 המציאות עוצבה באופן ברור – המלחמה בגאולד היא המובילה את הפרוייקט, היא זאת אשר מצדיקה את הכסף הרב אשר מושקע בתוכנית הסודית. אבל כאמור, לאורך השנים נראה כי המלחמה תפסה קצת מקום שולי. בניגוד למלחמת הצללים ב'בבילון 5' או מלחמת הדומיניון ב'חלל עמוק 9', אשר עונות שלמות סבבו סביב מלחמות אלו ותיארו כל שלב במלחמה ואת כל המשתמע מכך, המלחמה בסטארגייט תמיד התקיימה, אולם נראה כי היא לא מרכז העלילה, אלא יותר גורם שמקדם את העלילות הרחבות יותר של הסדרה, אותן עלילות אשר תפסו מקום מרכזי לאורך השנים. הדבר בולט בעיקר כאשר מסתכלים על העונות של סטארגייט במבט כולל – המאבק באפופיס התאפיין בעיקר במעורבות הנפשית של דניאל וג'ק עקב חטיפת שארי וסקארה; המאבק באנוביס עניין אותנו בעיקר עקב המעורבות של הקדמונים בעניין, החיפוש הבלתי פוסק של אנוביס אחרי טכנולוגיה של הקדמונים, והסקרנות שהעניין עורר בקרב אנשי פרוייקט הסטארגייט; העלייה של בעל לעמדת כוח ביקום סטארגייט סומנה ברגע המכריע בו הגאולד תפס את ג'ק והתעלל בו קשות – מרגע זה ואילך בעל היה "הגאולד שעינה את ג'ק". נכון, לאורך העונות האחרונות הוא בהחלט הוכיח את עצמו כאויב ראוי להערכה, אולם כבר זמן רב שהוא לא מהווה איום אמיתי, והעובדה שחברי צוות SG1 מעולם לא יצאו במלחמה של אחד על אחד נגדו מוכיחה זאת (בדרך כלל בעל היה שם כצד שלישי שקישר בין הפיקוד לגאולדים אחרים, יו ואנוביס בעיקר), שלא לדבר על הפעמים בהן הם עבדו לצדו של בעל על מנת להשיג מטרה משותפת. אבל עדיין, באם נרצה או לא, המלחמה נמצאת ביקום סטארגייט, מלחמה על קיומו של כדור הארץ. אז מהי בעצם מלחמה ביקום זה? מהם החוקים שלה? חוק ראשון – אצלנו לא תראו דם, רק יזע ודמעות. בואו נהיה ריאליסטים, אנחנו מדברים כאן על מלחמה עם גזע אחר, מלחמה נגד כוחות שאולי לא עולים עלינו מבחינת הנשקים שלהם, אבל אין ספק שנשק המטה מסוגל לעשות את הנזק המספיק במלחמה של אחד על אחד. שלא לדבר על חיילי העל של אנוביס שבשלב מסוים השתמשו בחיילי הSGC המסכנים כברווזים במטווח. אבל עדיין, נראה כי המלחמה בסטארגייט היא מלחמה נקייה. אנחנו כמעט ולא רואים פצועים קשה בסטארגייט, לא רואים חיילים נפגעים ומתים. גם במקרים בהם אנו כן רואים חיילים נפגעים קשה או נהרגים (מצטערים, אבל לשבור רגל במשימה ולחזור צולע דרך השער לא נחשב לפגיעה קשה מספיק) זה קורה רק בגלל שזה מקדם עלילה חשובה ומרכזית יותר אשר מתרחשת בפרק – בפרק Heroes הפגיעה הקשה של החייל בשדה הקרב נמצאת שם רק על מנת להצדיק את היציאה לשטח של ד"ר פרייז'ר והמוות שלה כתוצאה מכך; בפרק A Matter of Time מייג'ור בויד ואנשי צוותו המסכנים מקפחים את חייהם רק על מנת לקדם את עלילת החור השחור אשר מאיים לבלוע את כדור הארץ דרך השער הפתוח; ואליוט הצעיר מסיים את חייו בפרק Last Stand על מנת לאפשר לטוקר'ה לנטאש להציל את המצב ולסיים את האיום על הטוקר'ה, ועל צוות SG1 כמובן, ששרדו את המתקפה על בסיס הטוקר'ה המרכזי. אז בסדר, אל תראו לנו פצועים והרוגים, אבל מה עם דיווחים על צוותים שנהרגו, או מניין הרוגים? גם את זה אנחנו לא זוכים לראות. זה די אבסורדי כשחושבים על זה, פרוייקט הסטארגייט רץ במתכונת הנוכחית שלו כבר 8 שנים, עשרות צוותים נשלחו דרך הסטארגייט לאורך השנים, ועשרות קרבות נלחמו כנגד האויב אשר הם פגשו בצד השני. אף אחד לא עושה את המתמטיקה ומגלה לנו כמה אנשים מתו במהלך השנים הללו? די ברור למה הם לא עושים את זה, הרי למה לדכא את הצופים. והאמת היא שלא בטוח שאנחנו רוצים בכלל לדעת את זה. הנקודה היא שבחירה שכזו מרחיקה את עניין המלחמה מהצופים של סטארגייט. כיצד הם אמורים להאמין שהמלחמה בגאולד היא מלחמה אמיתית אשר אנשי פיקוד הסטארגייט מסכנים במהלכה את חייהם, כאשר הדיווחים היחידים ששומעים במהלך 8 עונות הם של (אולי) 5 הרוגים. על מנת להיות כנים לחלוטין, נודה כי המצב קצת השתנה במעבר לאטלנטיס - שם סובלים המדענים המסכנים מ"תסמונת החולצה האדומה" הידועה בקרב החיילים הזוטרים של "מסע בין כוכבים" לדורותיה, רק שהפעם מדובר בחולצה כחולה (לכל מי שלא מכיר, תסמונת זו אחראית לכך שכל איש צוות זוטר אשר לובש חולצה אדומה ומופיע בפרק, לא יחיה בסופו של אותו פרק). אז אם ראינו כי באטלנטיס אין להם בעיה להשתמש באנשים שלהם כמאכל לריית' וכשפני ניסוי בניסויים שיוצאים מכלל שליטה, למה ב- SG1 הם עדיין שומרים על טוהר שכזה? חוק שני –קרבות מפוארים? מצטערים, אין לנו מספיק כסף. אנחנו הולכים בקטן. אם תשאלו כל חובב מדע בדיוני מהם חמשת הדברים אשר הוא הכי אוהב בסדרת הטלוויזיה שלו, אין ספק שהוא ימנה בין אותם הדברים את הקרבות המפוארים אשר רואים בסדרות. ספינות חלל, בכמויות אדירות, משני צידי המתרס עומדות אלו מול אלה עד שמישהו נותן את הסימן והבלגאן מתחיל. בסטארגייט, הקרב המפואר הראשון שראינו היה הקרב על אנטרקטיקה – בסוף העונה השביעית (!). אז נכון, יש שיטענו שקרבות שכאלה לא ממש אפשריים ביקום סטארגייט, כי הרי מדובר בימינו אלו, ולא בעתיד שבו לכל הצדדים יש ספינות קרב מפוארות להלחם בהן בחלל. אין בעיה, אנחנו מוכנים לקבל הסבר זה, במיוחד מאחר וזה מחזק את הנקודה שלנו. בסטארגייט המלחמה מתרחשת בעיקר בקטן – צוות של 4 אנשים (SG1 כמובן) מסתננים לספינת האויב, מחבלים בה, ומצילים את המצב. בזה בערך מסתכמת המלחמה בכל הקשור לסטארגייט. במשך כל השנים שבהם בני כדור הארץ לחמו בגאולד, תמיד הספיק צוות קטן של 4 אנשים להציל את המצב ע"י תחבולות אלו ואחרות. יש שיטענו שזה אומר שצוות SG1 ממש טובים, יש שיטענו שזה אומר שהגאולד די לא חכמים – אנחנו ניקח את שתי האפשרויות. בכל מקרה, תהיה הסיבה אשר תהיה, זה תמיד הספיק. דוגמה נוספת היא של הטוקר'ה – כוח ההתנגדות הכי גדול של הגאולד, שנלחם נגדו במשך מאות שנים, ותמיד עשה את זה בקטן. סוכנים שמסתננים לשורות האויב תחת מסווה, פגיעה בגאולד זה או אחר – אלו היו הטקטיקות של הטוקר'ה לאורך השנים. הם אפילו התלוננו על כך שמאז שאנשי כדור הארץ נכנסו למשחק יותר טוקר'ה נהרגו מאשר במשך כל שנות הלחימה שלהם נגד הגאולד. אז גם כאן, יש לנו דוגמה למלחמה שנעשית ברמה של האחד על אחד. ונראה כי זאת היא הטקטיקה שעובדת הכי טוב. מעניין לציין שדווקא באטלנטיס הקרב הגדול הגיע כבר בסוף העונה הראשונה, בקרב על אטלנטיס כנגד הריית'. ככל הנראה היוצרים למדו דבר או שניים אחרי שנים בSG1-... או שהם פשוט קיבלו יותר כסף לאפקטים. חוק שלישי – האויב שלנו מאוד מאוד חכם... או שלא. תראו, אין מה להתווכח, האויבים ביקום סטארגייט התפתחו רבות לאורך השנים. מאפופיס שרץ לו בטייץ זהוב צמוד ברחבי היער הגשום (The Nox בעונה הראשונה של SG1), הגענו לבעל ואנוביס, גאולדים מתוחכמים אשר תמיד יצליחו לשלוף מתחת לשרוול משהו שחברי צוות SG1 לא חשבו עליו. בשנים האחרונות, כאשר נראה כי הגאולד מאבדים מכוחם וכבר לא מהווים אויב משכנע, התחילו לצוץ אויבים חדשים בדמות המשכפלים והריית' מאטלנטיס (שהם בכלל רמה אחרת של אויבים). שלא לדבר על האויבים החדשים שצצים להם בעונה התשיעית (עליהם באמת לא נדבר מפאת ספוילרים). אבל עדיין, לא משנה עד כמה צוות SG1 או הצוות של שאפרד באטלנטיס טובים, האם אנחנו באמת אמורים להאמין שהם טובים עד כדי כך ש- 4 אנשים הם כל מה שצריך על מנת להגן על כדור הארץ משעבוד והרס מוחלט? נו באמת. ההצדקה היחידה לכך שכדור הארץ לא שועבד מזמן, או שאטלנטיס עדיין לא הפכה למזנון פתוח לריית', היא שמה לעשות, אולי האויב שלנו לא עד כדי כך מתוחכם. אולי במקרה של הריית' זה קצת מסוכן להגיד דבר שכזה, אבל בכל הקשור לגאולד, די ברור שזהו המצב. תחשבו על זה לרגע, כמה גאולד זכינו להכיר לאורך השנים? בסביבות העשרה? וכמה מהם באמת היוו איום ממשי על כדור הארץ? אחד? וגם האחד הזה הצליח לעשות את זה רק בזכות העובדה שהוא היה חצי קדמון ולכן היה לו ידע שלשאר הגאולדים לא היה. אז מה אנחנו בדיוק אמורים להסיק מכך? לאורך השנים די התברר כי הגאולד הם לא האויב האכזרי והמאיים אשר היוצרים רצו לגרום לנו להאמין כאשר סטארגייט החלה את דרכה. גם אם נסתכל מעבר להתפתחות ההגיונית של הסדרה (כי הרי לא ניתן באמת להתייחס ברצינות לאפופיס, אשר המחשבה על כך שבעונה הראשונה הוא היה אמור להיות האויב הכי גדול שלנו... בואו נודה שזה די מגוחך. אבל שוב, מדובר בעונה הראשונה), הגאולד אומנם התפתחו לאורך השנים, אולם לא לגורם המאיים אשר הם היו אמורים להיות. האויב הגדול ביותר של כדור הארץ איבד מכוחו לאורך השנים, במקום גאולדים אכזריים למדנו להכיר גאולדים מתוחכמים. אז הביאו לנו את המשכפלים כאויב הגדול של כדור הארץ, ועכשיו עם האויב של העונה התשיעית כל מה שקדם לכך בכלל נראה כמו משחק ילדים. חוקי המשחק משתנים, האויב הולך ונהיה מתוחכם יותר, אבל עדיין, אין להתעלם מ"כישלון" הגאולד כאויב המרכזי של יקום סטארגייט. יש שיגידו עייפות החומר, יש שיגידו שהכותבים פשוט לא ידעו לקדם נכונה את העלילה. כך או כך, עד לאמצע העונה השמינית, כאשר המשכפלים התחילו להשתלט על היקום, לא היה אויב אמיתי בסטארגייט SG1. (הכתבה הופיעה לראשונה באתר סטארגייט ישראל) | |||||
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |