|
|
||||
|
ראיון עם יוצר '' טנטופוביה'' – קומיקס ישראלי חדש
אורון שכנר |
|||||
|
|
|||||
| בכנס הקומיקס האחרון שאורגן בידי מועדון "אוק"י", הציעו מספר לא מבוטל של יוצרים ישראלים את מרכולתם לקורא הקומיקס המזדמן. ביניהם, ניתן היה למצוא את "טנטופוביה" מספר 1. טנטופוביה, או "הפחד מפני המוות", היא חוברת קומיקס ישראלית מקורית של היוצר הצעיר אהוד בר-אל, תושב אשדוד ההולכת והופכת לבירת הקומיקס הישראלית (גם "אדירי התכלת" של עופר זנזורי מתרחשת שם). החוברת תפסה את עיני כולם כבר בכנס וכעבור מספר ימים נתפס גם יוצרה, אהוד, לשיחה בנוגע לקומיקס החדש שלו. | |||||
| אורון שכנר: אז הבא נתחיל. אהוד בר אל, ספר קצת על עצמך. אהוד בר-אל: חייל בצה"ל, חגגתי 21 בדצמבר האחרון, רווק בלי ילדים, אוהב קומיקס, אוהב לעסוק בכל תחומי האומנות (פיסול ציור) ומקווה יום אחד (במידה ולא אעסוק בקומיקס בצורה מקצועית) לעסוק באנימטרוניקה, תחום בקולנוע שעוסק באפקטים מיוחדים מכניים בלבד (רובוטים, איפור, מפלצות - לא כולל עיבודים ממוחשבים). א"ש: העיסוק באומנות הגיע מלימוד עצמי, או שעברת איזו שהיא "הכשרה מסודרת"? אב"א: ממממ... אני חייב לומר שרוב הידע שלי מגיע מניסיון עצמי, למרות שגם למדתי קצת. אבל אני חושב שאחת החולשות העיקריות שלי מבחינה אומנותית היא העדר למידה מסודרת. יש לי עוד הרבה ללמוד והעיסוק כרגע, בעיקר בגלל הצבא, הוא תחביב בלבד, למרות הוצאת הקומיקס. א"ש: אם ככה, מה גורם ליוצר חובב לקום ביום בהיר (או קודר?) אחד ולהחליט למסד את הקשר בינו ובין התחביב ע"י הוצאת חוברת? אב"א: "יום אחד"?! תנסה משהו בסגנון "סוףסוף". להוציא חוברת קומיקס הייתה פשוטו כמשמעו הגשמת חלום, זה ישב לי הרבה שנים בראש, הרבה לפני שחוברות הקומיקס ה"מיינסטרימי" התחילו לצאת. פשוט מכל מיני סיבות, שעיקרן חוסר ניסיון, מנעו ממני להוציא משהו. אבל אני שמח שחיכיתי כל כך הרבה זמן, כי סופסוף הוצאתי משהו שאני שלם איתו. ומאוד גאה בו. א"ש: ויש במה להתגאות. "טנטופוביה" מציג סיפור שונה מהתבנית אליה חלקנו התרגלנו בחוברות הקומיקס המיינסטרימיות. אבל אני מקדים את המאוחר. ספר לנו קצת על עלילת החוברת. אב"א: הסיפור בעצם מגלגל עלילה סוריאליסטית במקצת של שני חוקרים, זוהר ואורי, במחוז הדרומי אי שם בארץ, בעיירה דימיונית העונה לשם "גבעת עדן", שרשרת רציחות שמתרחשת בעיירה מכניסה את הגיבורים שלנו לחקירה עמוקה. במהלכה הם מגלים שהקשר בין הקורבנות לא מקרי ושמשהו גדול מתרחש, לא הזכרתי את זה אבל לאורי יש יכולת משונה לתקשר עם מתים "טריים", דבר שעוזר לו בחקירה. הסיפור עצמו מציג גישה והסברים משלו לכל מיני מצבים משונים שאנו נתקלים בהם ביום יום גם בעולם שלנו, שמעלים חילוקי דיעות-מוות,החיים לאחר המוות, אנשים בעלי יכולות על טבעיות, ובהמשך העלילה תתגלה לקורא מיתולוגיה שלמה שהסיפור הנ"ל הוא רק קמצוץ ממנה. חשוב לציין שבניגוד למה ששיערו חלק מהקוראים הסדרה אינה מיני סדרה בעלת 4 חלקים, אלא סדרה רצה שהסיפור הנוכחי אמר להסתיים לאחר 4 פרקים, אחריו ממשיכה הסדרה בעלילה... א"ש: מהיכן שאבת את הרעיון לסיפור? אב"א: שאבתי אותו מהמון סיפורים ועלילות קטנות שכבר כתבתי בעבר ופשוט חיברתי בניהם. רעיון אחד הוביל לאחר ולבסוף הגיע התוצר הסופי, מלבד זאת תמיד נמשכתי לסיפורי מתח ואימה ותמיד נהניתי מהומור שחור שגם אותו אני מנסה להכניס בעדינות לקומיקס תוך כדי שמירה על האווירה הרצינית. א"ש: ספר לנו קצת על ההכנות לכתיבה. האם ישבת והכנת רשימות של מידע ופרטים, וחשבת על כל הסיפור מראש או שיצרת משהו בקווים כלליים ואתה בודק להיכן הסיפור יקח אותך? אב"א: בהתחלה היה לי הרעיון הכללי, עם הכתיבה אתה פשוט נסחף, ותוך כדי הכתיבה אתה מגלה פרטים נוספים על העלילה עצמה, חוץ מזה עשיתי קצת ועידות עם חברים שעזרו לי מאוד לפתח את העלילה. מה שמזכיר לי, לפני כמה ימים הייתה לי בעיה רצינית לסיים את אחד הפרקים, שברתי את הראש יום שלם איך אני הולך לסים את הפרק , כשהרעיון בסופו של דבר בא תוך כדי טיול עם הכלב, זה הרגשה מדהימה שנופל עליך משהו שניסית לפתור, דווקא כשהחלטת לוותר ולנקות את הראש. א"ש: עד איזו חוברת הכל כתוב לך? אב"א: כבר סיימתי עם הכתיבה של כל חלקו הראשון של הסיפור, למרות שאני חייב להודות שבתור יוצר שאחראי גם על האומנות וגם על הכתיבה, יוצא שאני משנה פה ושם פרטים קטנים בטקסטים או בעלילה תוך כדי האיור. א"ש: זה ללא ספק אחד היתרונות בלהיות גם הצייר וגם היוצר. מאידך, קוראי קומיקס מכירים את כאבם של יוצרים שעובדים שעות על סצינות מסובכות ויזואלית שגזלו מהכותב בסה"כ משפט כמו: "עכשיו תצייר קרב בין אלפי אנשים שיתפרס על שני עמודים". יוצא לך שאתה "מרגיע" את עצמך בגלל שאתה חושב שיהיה מאוד מסובך לצייר קטע מסוים? אב"א: ההפך. לפעמים אני משנה משהו במיוחד בשביל להוסיף לקומיקס. דוגמא לשינוי כזה (שלא מסובך לצייר אומנם), בפרק הראשון כשהפלאפון של אורי צלצל, חשבתי לקחת את זה צעד קדימה ולהוסיף לו מנגינה שלא תואמת את האווירה, ולתת לו משפט של "אני חייב לשנות את הצלצול הזה", כמין בדיחה קטנה שעוזרת לשבור את הקרח אחרי שהוא שעה יושב ליד הקבר ומתבכיין, ושניה לפני שהוא הולך למצוא עוד גופה. א"ש: סצינות הגופות היו די מצמררות, למרות שאת רובן רואים בסוף החוברת, בתיקי החקירה המצורפים, והבחירה להרוג תינוק אף היא אמיצה למדי. האם לא היו לך חששות בעניין? אב"א: היו לי, ולפני מה שאתה רואה היו אמורות להיות ממש תמונות (ולא ציורים) של גופות (עזרה מכמה חברים שיהיו מוכנים לדגמן גופות), אבל ירדתי מהרעיון אחרי התייעצות קצרה עם אנשים, כי הבנתי שזה באמת יכול לדחות אנשים, אבל היה חשוב לי להכניס את הקוראים לאימה בה נמצאת העיירה והחוקרים, ככה שידעתי שהסיפור יהיה הרבה יותר עבה מבחינה עלילתית ויסחוף את הקוראים יותר אם אני אוסיף את הנספחים. ובסה"כ אני חושב שזו הייתה בחירה נכונה, למרות הויזואליות הברוטלית במקצת א"ש: כלומר אתה מראש הלכת על קהל קוראים בוגר יותר? אב"א: ברור וזה גם מצוין על הכריכה. ידעתי שהדרך היחידה שבה אני אוכל לזרום עם הסיפור, וליצור עלילה מונולוגית אמינה היא לדרג את קהל הקוראים למבוגרים יותר, אחרי הכל, כולנו מדברים עם קללות לפעמים ולחלק מהדמויות שלי זה פשוט יהיה בלתי אפשרי לדבר יפה, למרות זאת- הקומיקס מתאים לכל מי שמעוניין לקרוא, פשוט חשבתי שיהיה חשוב לציין שהקומיקס עלול להכיל תכנים שלא מתאימים לילדים. זה לא אומר שאני מדרג אותו 18 פלוס. א"ש: בתור יוצר ישראלי, איך אתה רואה את מצב שוק הקומיקס בארץ בכלל, ואת שוק החוברות העבריות בפרט? אב"א: השוק חלש יחסית כי הקהילה קטנה, אבל אני מאוד מאוד אופטימי, ומאמין שהשוק במגמת עלייה מתמדת. עוד ועוד אנשים נחשפים ונסחפים לקומיקס בכלליות, ולקומיקס ישראלי בפרט ואני מאמין שאם היוצרים הישראלים ימשיכו ליצור קומיקס משובח ואיכותי כמו היום בקצב המסחרר של היום, אנחנו בכיוון הנכון. גם לי דרך אגב הייתה בעיה להתחבר לקומיקס ישראלי פעם, הייתי נורא סקפטי. א"ש: ומה יש לך לומר לקוראים שעדיין נותרו סקפטיים? אב"א: לנסות ולהאמין. סה"כ אני באמת מאמין שיש לנו יוצרים מהשורה הראשונה בשוק הקומיקס הישראלי, שיש להם דברים מצוינים להציע מבחינת כתיבה ואומנות יחדיו ושהדרך היחידה של השוק להצליח היא דרך הקוראים שיתמכו בעצם קיומו של הקומיקס הישראלי, אחרת יקרה מה שקורה בשאר התחומים בארץ, הטובים הולכים למקומות "נחשבים" בחו"ל , כי בארץ לא מעריכים את מה שהם עושים מספיק וחבל. א"ש: אהוד, שיהיה המון בהצלחה, מי ייתן והחוברת הראשונה תהיה תחילתה של ידידות מופלאה. לסיכום, ספר לנו היכן ניתן להשיג את החוברת הזו? אב"א: "קומיקאזה" בת"א, "גלריית בניימינה" בדיזינגוף סנטר, בקרוב גם ב"קומיקס וירקות" ואני מקווה שהחוברת תופץ בעתיד הקרוב גם דרך סטימצקי. | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |