הנוסע השמיני – יצירה ציקלית נדב אלגזי רבים אומרים, ומעט בצדק, שהבעיה הכי גדולה של "הנוסע השמיני", היא שיש לו שלושה סרטי המשך. צפייה בסרט "הנוסע השמיני IV – התחייה", לפני כל השאר, מעלה את השאלה "רגע, אבל כל 15 דקות פורצת מפלצת מחזה של מישהו ועושה בההההההה מפחיד עם לשון נושכת – זה הכל?!". מי שצפה בשלושת הסרטים הראשונים יענה "כן, זה מה שיש. זה הנוסע השמיני, למה ציפית"? צפייה בסדרה כולה עשויה לשנות את הפרספקטיבה, ואולי הדרך הנכונה לראות אותה היא כמקשה אחת , הגם שמרתון של ארבעת הסרטים הוא ארוך, ועלול להיות די מתיש. קודם כל, זה כנראה השם העברי המוצלח של כל הזמנים לסרט (לא כולל מקרים בהם תרגום מילולי של שם הסרט עובד כמות שהוא). קצר, מדויק, יש לו אופי מאוד ברור, אבל גם מתייחס לשמות דומים וגם אומר משהו על העלילה – כשה"נוסטורומו" עוזבת את כוכב LV14, יש עליה שבעה אנשי צוות, והיצור הוא הנוסע השמיני. הכותר העברי קצר, קולע, משאיר מקום אינסופי לדימיון, משתמש במספר טיפולוגי ובווריאציה על מספר טיפולוגי – שבע דמויות ועוד אחת, שהיווספותה היא "הגורל המתדפק על הדלת". דבר נוסף שמעורר הערכה, הוא הריאליזם. בדומה ל"אודיסיאה בחלל", לא הכל הבזקים ופיצוצים. להיפך: בחלל שום דבר לא קורה מהר. בחללית יש שגרה ובחלל, כידוע, שורר שקט מקפיא. העתיד טכנולוגי מאוד והחלל הוא עוד מקום לגור בו או לנסוע דרכו, אבל הוא לא מושלם ולא נקי: המסדרונות מטונפים והצינורות מטפטפים, אם לא מטפלים בהם, חברות גדולות עדיין חומדות בצע מעבר לכל גבול מוסרי סביר, הצבא מושחת, הנשק לא מעלים את האויב בעננה של מולקולות מפורקות אלא משאיר גופה מדממת בלתי אסתטית בעליל. אין "מחדש עורי" שמעלים כל פצע או צלקת. כשנגמר האוכל, אז רעבים. כשקר נורא, אפשר למות מקור. מבלי להיכנס לתיאוריות נרטיביות בתורת הספרות או פסיכולוגיה קוגניטיבית, מקובל כיום שסיפורים מצליחים או משפיעים או מפורסמים זוכים למעמדם כי הם אומרים לנו משהו גדול וכללי, מעוררים הזדהות אנושית בסיסית אוניברסלית (או לכל הפחות מבטאים אידיאה שמשותפת לגוש-ציויליזציה גדול – כמו המערב כולו, או תת היבשת ההודית – לא רק מחוז קטן בדראפור או בוויילס). גודל ההשפעה נמדד גם "לרוחב" – כמה בני אדם נמצאים במרחב ההשפעה שלו, וגם "לאורך" – כמה שנים שורד הסיפור במעמדו. נראה שסיפורה של ילדה בשכמיה אדומה שניצלת מזאב ביער (בנאלי ככל שיהיה), אומרת משהו ליותר אנשים, לאורך יותר דורות, מסתם סיפור. סיפורו של עם שנושע מעבדותו בזכות מנהיג שגדל אצל העם המשעבד, בחצר מלכותו של מלך-אל, מכה אותו עשר מכות ומוביל את עמו לחירות דרך מדבר – מעורר השראה אלפי שנים, בקרב מיליונים, אפילו מאות מיליונים. סיפורו של מטיף עושה נסים שאהב את האביונים והענווים, ניבא להם מלכות שמיים והקריב את עצמו על הצלב – מספיק, כנראה, כדי להוביל מיליונים אליי קרב. סגן אלן ריפלי עוברת קתרזיס מתמשך לאורך שלושת הפרקים הראשונים, מטייסת מן השורה, מן הסתם אחת מבין מיליונים בעולם העתידני, ללוחמת המפוכחת, שאין לה שום תקווה לעתיד או שאיפות, והבשורה היחידה שלה היא "כולם פה ימותו". ההיטהרות שלה מגיעה לשיא כשהיא מתאבדת כדי להציל את המין האנושי כולו – מפני החמדנות והבוגדנות שלו עצמו. כלומר, להושיע את האנושות מחטאיה שלה. בהיפוך ספרותי מרשים, לדעתי, היא חוזרת ומופיעה אחרי שהתאחדה גנטית עם הנמסיס שלה, היצור, בפרק הרביעי שנקרא, בלי שום רמיזות, התחייה (Resurrection) - מי שהציל את העולם כולו מחטאיו, עוד ישוב עליו ביום מן הימים. רעיון מוכר, לא? סגירת המעגל הזאת מוליכה אותנו למה שמעניק לסדרה את גדולתה: הרעיון של יצירה ציקלית. ההסתכלות הנכונה על הסרטים, היא כעל יצירה ציקלית, כלומר "מחזור". מחזור ספרים זה לא ספר אחד שנחתך לכמה חלקים, וגם לא סדרה של ספרים נפרדים עם קשר עלילתי וכרונולוגי, שכל אחד מהם עומד בפני עצמו. יש בו צורה של סימטריה ויש קשר בין החלקים, ויש סגירת מעגל מסוימת, אם כי בדרך כלל לא חוזרים לנקודת ההתחלה. ויש נושאים שעוברים מפרק לפרק. הארץ התיכונה לא חוזרת לאותה נקודה ראשונית מאושרת של אחוות הטבעת, להיפך – מתחיל העידן הרביעי. מחזור "ארץ פרידיין" מסתיים אף הוא כשטרן הופך למלך העליון, והקסם נעלם מן הארץ. ציקליות נוגעת לכך שאותו קו עלילתי שפתח את היצירה, ואולי התפצל מאז, יסגור אותה בסופה. עיקרון שעובד מצוין על יצירות מוסיקליות (והיה מאוד פופולרי באירופה מאה ה-19). כדור הארץ, מין זיכרון רחוק בפרק הראשון של הסדרה, מופיע בדקות האחרונות של הפרק הרביעי. ואלן ריפלי המשוכפלת, שחזרה מין המתים (אחרי שהושיעה את כולנו), חוזרת עם ספינת הפירטים המקרטעת אל כוכב הלכת הכחול על יושביו, טובים ורעים, אלכוהוליסטים, מעשנים, מצולקים, אנשים גסי רוח, נרגנים, מכוערים... אבל, כמו שאמר אלתרמן על תל אביב "בכל זאת יש בה משהו". והיא חוזרת בחברת אנדרואידית. ריפלי הראשונה גילתה את בוגדנותו של המין האנושי דרך אנדרואיד, שקיבל פקודה פשוטה – הבא את היצור למעבדה, הצוות לא חשוב. הוא מגלם שתיים מזוועות האנושיות: הציות העיוור לפקודות, והקרבת הזולת למען בצע כסף. האנדרואידית שחוזרת עם ריפלי היא בת לדור השני של רובוטים שהפנו עורף לציות ואימצו את האנושיות כרעיון, בלי הפיסיולוגיה הבשרנית, המדממת והמפרישה שלנו, אבל עם הייאוש האקזיסטנציאלי, מוסר הכליות, החסרונות הקטנים – ובעיקר, עם הצורה הטהורה והאמיתית ביותר של המצפון האנושי. כמו שאומרת עליה ריפלי, no human being is that humane. יש כיוון נוסף ומתמיד של התקדמות – התבהרות. בפרק הראשון יש רגעים ארוכים של שקט. הנוכחות של הפסקול מטושטשת. הפסקולים של הסרט השני והשלישי מובלטים יותר. והתימה המוסיקלית של הסרט האחרון בסדרה מצהירה על עצמה בתחילת הסרט וחוזרת שוב ושוב בהפגנתיות. כל גילוי נוסף בעלילה מלווה בתצוגה מלאה של הנושא. היצור שרק הבזקים של חלקים מגופו נראים בפרק הראשון, מופיע בפרק הרביעי כמו שהוא, ללא כחל ושרק. הנני לפניכם: שלושה מטר גובה, דם חומצתי, מזג רע וחיבה לבשר אדם. מחזור החיים שלו לא מרומז או מוסבר במלים: הוא מוצג מתחילתו ועד סופו: הביצה, הטפיל, הקינון, הלידה השניה, היצור הבוגר. מי שרואה דווקא את הסרט הרביעי לפני כל השאר, עלול לחשוב שזה וולגרי ומגוחך. בראייה כוללת, יש כאן איזון, תשובה לקצרנות הסגפנית של הסרט הראשון. בסרט הראשון החייזר הוא זר גמור. הוא הולך ומתקרב אלינו, בני האדם, עד שבסרט הרביעי הוא הופך אנתרופומורפי במובהק, והמסר של הסרט, שהחייזר הוא אנחנו, הופך שקוף לגמרי. אין הרבה נחמה באנתרופומורפיות הזאת: בפרק הרביעי, כשנולד החייזר הראשון שאינו בוקע מביצה, ברגע שבו היצור מתקרב במהותו יותר מתמיד אל האנושי, הוא רוצח את ההורה הראשון שהוא מזהה. לא בטוח שכל אחד היה נהנה מהסדרה הזאת מתחילתה ועד סופה. צופה הקולנוע שאוהב לחפש מסרים רעיוניים, אידיאולוגיה אמנותית או טופוסים תרבותיים גדולים, לרוב יירתע מכל השפריצים של דם – אנושי וחייזרי. חובב המד"ב אולי יימאס מהר בחזרתיות, יתאכזב מן הטכנולוגיה המוגבלת ומכך שיש רק גזע חייזרי אחד. כותב שורות אלה מצא בסדרה ציקליות מושלמת כמעט, כשהפרק הראשון הוא תמונת מראה של הרביעי, ובצירוף עם הטוהר של החייזר, יש כאן משהו מרשים. הטוהר הזה בולט על רגע יציאתו של "הנוסע השמיני נגד הטורף". מעבר לחמדנות הגלויה והמבישה עד כדי גועל שעומדת מאחורי התועבה הפילמוגרפית הזאת, "היצור" טוב פי מאה – כקונספציה ספרותית – מה"טורף": כי הוא טהור הוא לא מדבר הוא לא אוסף אין לו מכשירים, אין לו כלי תחבורה אין לו בגדים העור שלו הוא אפוד המגן שלו הנשק היחיד שלו הוא דמו הוא לא בוחן אותך מקרוב יותר ממה שצריך כדי להרוג אותך הוא לא מתעלל אין בו יומרה על דרך ההפשטה, הוא נולד הוא רוצח והוא מת הוא המטאפורה שלנו, המראה האכזרית המוצבת מול המין האנושי, הוא מבטא את מה שיש ליוצרי הסדרה (וכן, חילופי הבמאים היא נקודה בעייתית) להגיד עלינו: מתחת לאלפי שנים של ספרות,תיאטרון,מחקר מדעי, מוסיקה, מונומנטים אדריכליים, טכנולוגיה, קולינריה אנינה, הרהורים תיאולוגיים והגיגים פילוסופיים... מתחת לכל אלה, אומר לנו הסרט, יש יצור ששורד. לידיעה זו התפרסמו  13  תגובות תגובות 1   מממ....OK 16:24:00  05/01/2006 מיכאל  mdhorror@gmail.com  אני חושב שזה קצת לחפור יותר מידי לעומק ולהציג את הסידרה כבלוק אחד כשהיא לא כזאת. היוצרים של הסרטים השונים לא בנו על המשך הסיפור כל סרט נוצר בזמן אחר לקהל אחר ומביא סיפור אחר. אפילו הז'אנר של הסרטים משתנה מאחד לשני. הסרט הראשון הוא סרט אימה השרדות. השני סרט אקשן סטייל רמבו ברוח התקופה. השלישי סרט יומרני ופלצני שרוצה להראות לנו את כל הפגמים שיש בבני האדם על רקע סיפור החייזר. והרביעי מממ...איפה להתחיל בכלל ..פשוט סלט,מישמש של אטרקציות לצופה האמריקאי מצומק המוח או בקיצור (זבל קולנועי מפוצץ אפקטים)! אני רואה שאם באמת לוקחים את כל הסרטים כמקשה אחת אפשר למצוא אמת בדבריך אבל לחשוב שזאת "כוונת המשורר" זה קצת יומרני כי הסרטים לא קשורים, לא במסר ולא בתוכן. בקיצור מה שאני רוצה להגיד בתגובה הזאת הוא פשוט : פלטפורמה של מדע בדיוני ופנטזיה ואימה נותנת לנו להביע מסרים מהעולם האמיתי ממקום שבו אנו חופשיים לעשות ככל העולה על רוחיינו.מותר לנו לרצוח חייזר על רקע "גזעני" אבל אם נראה בסרט שאנו שוחטים אדם שחור מול המצלמות בגלל צבע עורו זה כבר לא יעביר מסר זה כבר הבעת מחאה זה כבר משהו מוחצן ופוגע. בקיצור תהנה מהסרט תקלוט את המסרים אבל לנתח אותם בזה שאתה מפשיט את הסרט מהתוכן שלו ואז מלביש עליו דברים שלא היו שם מלחתחילה קצת כמו לפספס את כל העיניין. יש מסרים אבל זה כל מה שהם מסרים. אם היו רוצים לספר את סיפור ישו היו עושים סרט על ישו(וכבר עשו פעם אחת יותר מידי לטעמי :) ) 2   Perfect Survivor 15:49:00  06/01/2006 Sabre Runner  sabrerunner@gmail.com  זה מה שאהבתי בחייזר. כמו שקראו לו בסרט הראשון, כמו השיר על הסרטים, הוא ה-Perfect Survivor. לא פחות ולא יותר. חוץ מזה, אני חושב שהתרגום הוא בין _הגרועים_ ביותר שנעשו בהיסטוריה של הקולנוע. והתרגומון אומר את זה הכי טוב: 'טעות נגררת'. שם שאולי בקושי התאים בצורה דפוקה ומוזרה לסרט הראשון, הפך להיות חסר תועלת ולגמרי לא מתאים לשאר הסרטים בסדרה. ואם כל הכבוד (ואין לי הרבה) לעניין של "הנוסע השמיני? אבל יש שבעה אנשים על החללית? מי זה השמיני? אוווו...", אני חושב שהמילה 'חייזר' (או כל ואריאציה אחרת שלה) בתנאים שבהם שורר הסרט, הייתה נותנת את אותו אפקט בלי לתקוע את התרגום של הסדרה. 3   ציון לשבח 20:00:00  06/01/2006 ריקי    כל הכבוד כתבה מעניינת מאוד נהנתי תודה 4   לא יכול להגיד שיש לי הוכחות מוצקות 1:13:00  07/01/2006 ליאור    אבל יש סיכוי גבוה מאוד שהמילה "חייזר" לא היתה קיימת בעברית בשנת 1979, כשהסרט יצא. זאת מילה חדשה יחסית. בכל אופן, אם הברירה היא בין "החייזר" לבין "הנוסע השמיני", אני מעדיף את האפשרות השנייה בלי לחשוב פעמיים. 5   המילה חייזר 9:38:00  07/01/2006 המערכת    היתה קיימת בשנת 1979 (בניגוד לחלק ניכר מכותבי התגובות באתר...) 6   אווו... 13:59:00  08/01/2006 OnePureSoul  achi@zahav.net.il  יפה... אהבתי את הקאמבק... 7   השקפה מעניינת. נהניתי לקרוא. 22:50:00  10/01/2006 דורון כהן  dario_c@012.net.il  אם כי זו השקפה של בדיעבד, כי כמו שאמר מיכאל - סרטי ההמשך לא נבעו מאיזשהו קו עלילתי עליון ומוגדר מראש אלא מתוך רצון למשוך מזומנים ולשמור זכויות יוצרים על המותג הקרוי "ALIEN". באופן דומה ניתן לנתח את ההתפתחויות הפיזיולוגיות של היצור בסרטים השונים: מחייזר עומד על שתיים כשהוא בוקע מבן אדם, דרך חייזר המדדה על ארבע כשהוא מושרץ מכלב בסרט השלישי, וכלה בחייזר האמפיבי של הסרט הרביעי. לאמור, לפנינו יצור המסתגל לסביבתו באופן המושלם ביותר. פאר היצירה האבולוציונית, והוא אפילו מכוער יותר מהברווזון שטוח הרגל... 8   הסתכלות מעניינת מסחרית/אמנותית על הסדרה 12:03:00  17/01/2006 אסף רזון  assaf-tve@razon-family.com  מבקר הקולנוע יאיר רוה כתב לפני הרבה שנים במדורו "סינמסקופ", בזמן יציאת הסרט השלישי או הרביעי , על מה שלדעתו היא שיטת העבודה (הדי-מוצלחת) של המפיקים. (ציטוט מהזכרון) "קחו בימאי צעיר, עם נסיון בוידאו קליפים, שמאחוריו פיצ'ר אחד שהראה כשרון ותפיסה ויזואלית יחודיים, תנו לו תקציב הגון, והפקידו בידיו את הסרט הבא בסדרה" כך לדעתו לפי סדר רידלי סקוט, ג'יימס קאמרון, דייויד פינצ'ר, וז'אן-פייר ז'אנו. "אתם רוצים לדעת מי יביים את הסרט הבא בסדרה? הוא בימים אלה עובד על הפיצר הראשון שלו". וראוי לציין כי לפני כ-6 שנים הרצה במסגרת הרצאות גפן הפרופ' לקולנוע חיים בראשית. לצערי לא שמעתי הרצאה זו, אך נאמר לי כי הוא סיפר זכרונות מהתקופה שלמד בבית-הספר לקולנוע בארה"ב יחד עם סטודנט צעיר בשם רידלי סקוט, שסיפר לו על ההצעה שקיבל לביים איזה סרט מדע-בדיוני, ואיך הסתובבו ביערות שליד בית הספר והעלו רעיונות לאותו סרט עלום-שם. הייתי שמח לשמוע סיפור זה שוב ובפרוטרוט יותר. או לפחות שיעלה את דבריו על הכתב... 9   כמה תיקונים בנוגע לתגובות 6:12:00  05/02/2006 TV_Eye  TVEye79@gmail.com  דבר ראשון חייזר היא מילה חדשה שנוצרה בתחילת שנות ה90 לפני כן השימוש לתיאור ALIENS היה חוצנים קמרון לפני שעשה את שובו של... כבר היה אחרי שליחות קטלנית הראשונה שהיתה הצלחה ענקית ואחרי רמבו 2 כך שזה לא היה במאי מתחיל אלה צעיר מבטיח עם 2 הצלחות באמתחתו וגם גאן פייר היה אחרי הסרט המצליח והחדשני של "עיר הילדים האבודים" 10   בתגובה למס ' 9 6:31:00  05/02/2006 ניר  telor1@walla.co.il  ג'יימס קמרון מעולם לא ביים סרט בסדרת רמבו. את "רמבו 2" ביים אחד ג'ורג' פ. קוסמאטוס. קמרון כתב את התסריט לסרט, אבל לא ביים. (ראה: http://www.imdb.com/title/tt0089880/). ולגבי חייזר- אתה אולי צעיר מדי מכדי לזכור, אבל המילה "חייזר" הייתה קיימת הרבה לפני שנות התשעים. סמוך עלינו. (עמוס גפן ז"ל הגה אותה בשנות ה-60, אאל"ט. http://www.sf-f.org.il/story_261) 11   למגיבים היקרים (באמת) 12:36:00  06/02/2006 נדב אלגזי  lumberjack13@gmail.com  ככה: ראשית חכמה – תודה רבה על ההתעניינות והטרחה להגיב. בשיא הרצינות, אני מעריך את ההתייחסות לדבריי. אם להשוות את התגובות כאן לנורמות המקובלות בפורומים של תגובות באתרים ישראליים, אתם יכולים לטפוח לעצמכם על השכם. עכשיו קצת "ביקורת הביקורת": השקפות של בדיעבד אינן בלתי-לגיטימיות. אפשר להטיל ספק בתקפות הדברים האמורים, כיוון שאינם עולים בקנה אחד עם "כוונת היוצר", כל כוונה שהיא – מפני שמדובר ביוצרים שונים. זאת, כמובן, בתנאי שהשאלה "למה התכוון המשורר" היא הקריטריון. וזאת בהחלט לא הקריטריון היחיד; יש רבים אחרים. מסיבות של טעם אישי, בחרתי אפילו בגישה הקיצונית ההפוכה, זו המייחסת לכל יצירה קיום משל עצמה, מרגע שעזבה את ידיו של האמן. ליצירה אמור להיות היגיון פנימי ואופי עצמאי משל עצמה. חסידים אדוקים של ההשקפה הזאת מאמינים גם באחדות היצירה, ויסבירו איך כל פרט קשור לכל פרט, וימצאו הכרחיות חד-משמעית בכל. הם ישכנעו אותך שגם הזבוב שנדבק למצלמה ולא סולק בעריכה הוא חלק אינטגרלי מהאמירה. זה אולי לא שכלתני במיוחד, אבל זה נשמע יפה. פרדיגמת "בואו נייחס כל מאפיין לרצונו או חוויות ילדותו של הבמאי/מפיק/תסריטאי" לא חביבה עליי, בלשון המעטה. הכרתי את הגישה הפרשנית הזאת אצל מורה מרובעת במיוחד לספרות, שחיפשה ומצאה (כמובן!) שורשים פסיכולוגיים אדיפאליים אצל ביאליק, עגנון, ואצל מי לא. לא כל מה שיוצר עושה הוא פרי כוונה מודעת, ולפעמים אפילו הוא כורח המציאות – המפיק רצה כך וכך ולא אחרת, נגמר הכסף, וכיוצא בזאת. למיכאל (מגיב מס' 1): ניסיתי להגיד משהו (שיצא יומרני מדי, כרגיל) על תורת הנאראטיב, מה עושה סיפור חזק יותר – ונתתי דוגמאות גדולות מדי, כנראה. לא התכוונתי להשוות בין סדרת הסרטים לאתוסים המכוננים של תרבות המערב. אבל אלמנטים מתוכם תמצא בהמון סרטים לא-דתיים ולא חינוכיים במתכוון, פשוט כי זה חלק ממה שאנחנו. רוצה משהו פשוט יותר? שכר ועונש. לא תמצא הרבה סרטים בלי המסר הזה. נשמע אולי בנאלי, אבל יש יותר מתורת שכר ועונש אחת (לא כולם מאמינים ב"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו"), ובדרך כלל תסריטאי יהיה נאמן לחינוך שלו, לתרבות שלו. לגבי "חייזר" –לא הייתי בטוח לגבי שנת 1979 (וכל הכבוד למערכת), אבל את המילה "חוצן" שמעתי דווקא לפניה, ואולי היא הוותיקה יותר. אבל היא נקלטה הרבה פחות (אם כי לא נעלמה). Keep it cool 12   למס' 9 (TV_Eye) 15:52:00  07/02/2006 אסף רזון  assaf-haayal@razon-family.com  חלק מתיקוניך מיותרים. לגבי שיטת בחירת הבימאי הבא - אף אחד לא אמר שהסרט הקודם של אותו בימאי לא היה מצליח. לכן הטענה ש"שליחות קטלנית" ו"עיר הילדים האבודים" היו הצלחה (אינני מכיר מספיק לשפוט, אם כי לא נראה לי שהשני היה להיט מכניס מאד) כסותרת את התיאוריה, אינה רלבנטית. להיפך נאמר: "מאחוריו פיצ'ר אחד שהראה כשרון ותפיסה ויזואלית יחודיים". אם הפיצ'ר גם הרוויח טוב - זה רק עוזר. 13   הוא לא הורג סתם 16:22:00  14/04/2006 jh    הוא הורג כדי שהוא יוכל להביא את הקרבנות שלו לקן שלו ליד אחד מהביצים של יצורים האלה כדי להתרבות לתחילת הכתבה

קישורים הנוסע השמיני הנוסע השמיני 2 הנוסע השמיני 3 הנוסע השמיני 4 חדשות אחרונות קולנוע 19/11/2010 זה שיר פרידה – ISF סוגר את שעריו 11/09/2010 עיבודים לרוב - והפעם המגדל האפל מאת סטפן קינג 14/08/2010 חרב אור הכחולה תגיע לקרן הכחולה 08/08/2010 הצצה בלעדית לטיזר של האוונג'רס 30/07/2010 הנוסע השמיני : ההתחלה טלויזיה 17/10/2010 פרק השבוע של האקס מן - פרק 76 והאחרון 30/09/2010 פרק השבוע של האקס מן - פרק 75 27/09/2010 פרק השבוע של האקס מן - פרק 74 20/09/2010 פרק השבוע של האקס-מן פרק 73 10/09/2010 פרק השבוע של האקס מן- פרק 72 ספרים 06/09/2010 הוצאה מחודשת לצלל-אלף 30/07/2010 אן רייס משתגעת סופית 25/07/2010 ספר הנופלים של מאלאזן נסגר. 14/07/2010 הכבוד המיצרי 27/06/2010 והמנצח במדלית זהב... ניל גיימן סיפורים 04/06/2010 נפתחה תחרות הסיפורים הקצרים על שם עינת פלג ז"ל לשנת 2010 02/05/2008 סקופ בלעדי ! פנטסיה 2000 ב-2008 12/09/2007 שנה טובה 09/08/2007 פרס גפן 2007 – הצבעה לשלב א' 06/08/2007 תחרות סיפורים שנתית – פרס עינת קומיקס 22/07/2010 האם היו ערפדים בתורה? 13/07/2010 הארווי פארקר נפטר בגיל 70 15/07/2009 קומיקס וירקות לפרס אייזנר 05/07/2009 מייקל ג'קסון הקומיקס 03/06/2009 אלכס רוס ומייק קארי חוברים למען ה-Human Torch מקומי 02/09/2010 להפחיד בעברית 26/07/2010 פסטביל אייקון מחפש כריש מכירות 24/05/2010 קול קורא להגשת אירועים לפסטיבל אייקון 28/11/2009 כנס מאורות בנושא אסטרונומיה ומדע בדיוני יוצא לדרך! 15/08/2009 מכרז לפעילות דוכן יד-שנייה באייקון מסע בין כוכבים 15/05/2009 Q כאן 12/05/2009 צוות שחקני פרייזר עושים כבוד לסדרת וויאג' 11/05/2009 קפטן גים טי קרי דור ההמשך 05/05/2009 אבודים במסע בין כוכבים 17/04/2009 וכך זה התחיל אנימה 02/09/2008   Voltron בדרך למסך הגדול 17/04/2008   Ghost in the Shell -3D 20/03/2008   פוניו לא סתם על הצוק 19/03/2008   'ננה' בין המועמדים לפרס טזוקה 16/03/2008   קיטארו למבוגרים אימה 12/09/2007   שנה טובה 13/11/2006   הצצה ראשונה ל- The Hills Have Eyes 2 06/11/2006   מסורת לא שוברים - בהאלווין הבא - מסור 4 25/10/2006   זומבים זומבים ועוד זומבים ב''יום המתים'' 24/10/2006   פינהד כפי שמעולם לא ראינו אותו משחקי תפקידים 05/02/2010   כנס מבוכים ודרקונים, 28 בפברואר 2010 27/09/2007   טקטיקה - חנות משחקים חדשה בדיזינגוף סנטר 12/09/2007   שנה טובה 24/07/2007   כנס "קרא-קון" לשיטות משחקי תפקידים 26/02/2007   כנס ביגור עתידנות 11/12/2008   הלו, שומעים אותי? 23/11/2008   פריצת דרך בהשתלות 05/11/2008   אנרגיה סולארית 31/10/2008   מטוסים גרעיניים? 24/10/2008   שמש נצחית בראש צלול משחקי מחשב 25/07/2010   הטריילר החדש של DC universe 26/06/2009   מלחמת הכוכבים לגו 19/02/2009   Counter-Strike המשחק האהוב ביותר בישראל של 2008 18/07/2008   DC משיקה את DC Universe Online, משחק רשת מרובה משתתפים 14/06/2008   Old Republic 3? כתבות אחרונות קולנוע איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את אבודים זהו. חגי אלקיים 27/06/2010 שש שנים עברו-חלפו להן. שש שנים של שאלות, של תיאוריות, ובעיקר – של דמויות. טלויזיה פרק ראשון מ''בן אלמוות מאת רוג'ר זילאזני'' רוג'ר זילאזני (1937-1995) 25/12/2008 במהלך "שלושת הימים" נחרב כדור הארץ. בני האדם עזבו כבר מזמן את הערבות הרדיואקטיביות השוממות והפכו לנוודים, בני בלי בית, המתגוררים ביקום לא להם. רק מתי מעט, אידיאליסטים, מוזחים, שארית הפליטה, עושים את דרכם בין הצללים בחיפוש אחר אתמול שלעולם לא יחזור. ספרים ג'ובניק: סיפור אישי -רקע לאומי עופר ברנשטיין 06/10/2008 כתבה חדשה ומעניינת של לא אחר מעופר ברנשטיין. סיפורים פנטזי.קון 2009 יוליה שנרר 11/08/2009 מציאות או פנטזיה? קומיקס צריך סוף לסיפור אהבה? ביקורת סרט רז גרינברג 18/04/2008 מאז יצירת המופת הראשונה שלו, "Voices of Distant Star", נשמע קולה של חבורה צעקנית ונרגשת שהכתירה את הבמאי מקוטו שינקאי בתואר "מיאזאקי הבא". אם לשפוט על פי סרטו האחרון, "5 סנטימטרים בשניה", בקרוב מאוד נצטרך להודות שהם צדקו. מקומי אז למה להם פוליטיקה עכשיו? ז'אנר האימה כמבטא הלך רוח פוליטי איתן גפני 16/05/2007 מאמרו החדש של איתן גפני על הזוועתונים החדשים של הקולנוע טינה לאמריקנים: ביקורת על הטינה 2 איתן גפני 16/05/2007 איתן גפני חוזר עם ביקורת על הטינה 2 וסרטי אימה המבוססים על סרטי אימה יפנים מסע בין כוכבים Fuzion- the generic rules אבי סבג 01/12/2006 חברת hero games יחד עם R. Talsorian איחדו כוחות כדי ליצור שיטת משחק אוניברסלית שתנצל את היסודות העקרונות שבשיטות הגיבור וב- Interlock (שיטת המשחק של R. Talsorian) ותתיך אותם לכדי שיטה פשוטה, גמישה, פתוחה אוניברסלית וחופשית, כלומר שתופץ חינם ברשת. התוצאה, כפי שנראה, היתה טובה משקיוו. אנימה כוח המחץ- התמונות עומרי בר-לב 30/01/2009 אימה מטאל גיר סוליד 4 עומרי בר-לב 20/07/2010 מטאל גיר סוליד, היא אחת מסדרות המשחקים הנחשבות ביותר שיש היום. הסדרה התחילה לפני יותר מעשרים שנה ועדיין רצה בהצלחה גדולה. משחקי תפקידים עתידנות משחקי מחשב