הסרטים של פעם ...למה הם לא עובדים היום? מיכאל דרגאצקי אתם זוכרים את הרגעים האלו, בתקופת הילדות. זה עתה סיימתם לראות סרט אימה מצמרר ואז, בחשש, הלכתם לחדריכם, כיביתם את האור, ונשכבתם לישון. זוכרים כיצד ניסיתם להירדם אבל הסרט המשיך להתנגן לכם בראש, זחל אל מתחת לעורכם וגרם למחשבות של "מה אם זה היה קורה לי?" לצוץ בכל רגע בראשם? זוכרים איך הסתכלתם סביב וכל צל נראה כמו דמות מתוך הסרט, כל רחש גרם לכם להצמיד את השמיכה לגוף בפחד ולהפסיק לנשום? כך חלפה לה ילדותינו. אוהבי סרטי האימה זוכרים איך בתור ילדים, אחרי כל סרט מסדרת "סיוט ברחוב אלם", או "משחק ילדים", כל תזוזה בצללים, כל רחש בחשכה היה גורם לדם לקפוא ולגוף להתקשח. הייתה זו תקופה מגניבה... אבל למה היא חלפה ? האם זה בגלל שהסרטים החדשים הם גרועים? האם זה בגלל שאנו מבוגרים כעת והדמיון שלנו לא פועל טוב כמו פעם? האם זה בגלל שאנו נוטים להיצמד לרציונל ולא לביזארי, ככל שהשנים נוקפות והחברה משתנה? קרוב לוודאי שיש בדברים אלו אמת מסוימת, אך אלו סיבות חלקיות. הרוב המכריע של סרטי האימה היום, אינו מפחיד. הסרטים לא גורמים לנו לשקשק בכסא, שלא לדבר על איזשהו אפקט המשכי, המחלחל לאחר הסרט ומלווה אותנו הביתה. ניתן לשער כי יש קשר לאובדן התמימות: כילדים האמנו שדמויות כמו פרדי וג'ייסון, מייקל מאיירס וצ'אקי הם בעלי נוכחות אמיתית וקיום ממשי בעולמנו. היה ברור לנו, מעבר לכל ספק שהסיכוי שהם ירדפו אחרינו בשלב כזה או אחר אינו דמיוני. בוגרים יותר, אנחנו מבינים כיום שלמרות שרוצחים קיימים, הם בני אדם בשר ודם ואם יורים בהם, הם נופלים ונשארים מתים ולא מתרוממים מהקבר כדי לרדוף אותנו ולצחוק לנו בצחוק מאיים. הם גם לא יכולים ללכוד אותנו ברשת של אימה, להפוך אותנו למקקים ולמעוף אותנו בידיהם (ראה ערך "סיוט ברחוב אלם 4"). סיבה נוספת לכך שסרטים לא עובדים יותר הוא אלמנט ה "בּוּ!"; כן, אותן סצנות המביאות את הצופה לשבת צפוד כולו, מרוגש ומאוים, המוסיקה הגורמת לדם לגעוש, הבנייה והציפייה המחדדת את החושים ואז, רגע ההתרה – אותה שנייה בה האימה מתפרצת אל המסך – בו! הצופה קופץ בכיסא ואולי אפילו פולט צעקה קטנה, ואז זה נגמר והסרט ממשיך, והצופה נרגע ומוצא את עצמו שוב מרוח בכיסא עד ה-בו! הבא. החיסרון הגדול של סרטים כאלו הוא שהם אינם עובדים בצפייה השנייה. גורם ההפתעה הוא הכוח היחיד שלהם והוא מונע מהם להמשיך ולצמרר. זה חבל כי סרטים אדירים ומצוינים כמו House on haunted hill ו- The hauntingמפסיקים לעבוד אחרי הצפייה הראשונה ולא נותר טעם לחזור אליהם כמו אל סרט קלאסי איכותי. איבוד התמימות והדמיון הצעיר הוא סיבה אחת והגיונית לכך שהסרטים אינם מפחידים, אך נראה שיש סיבה עמוקה הרבה יותר, הם פשוט גרועים! כשהיינו קטנים, השלמנו עם מסכות גומי גרועות ומשחק עלוב. עצם הרעיון שבבסיס הסיפור היה מספיק כדי לשתק אותנו. השעיית הספק, העובדת שעות נוספות בילדות, עזרה לנו לגשר על הפער הזה ולהביא אותנו למצב של אימה צרופה. היום, זה כבר לא מספיק, לכן סרטים כמו "הנוסע השמיני" (החלק הראשון), סרט ענק לכל הדעות, כבר לא ממש עובד. גם לא "פאמפקין-הד", שהמשחק בו כל כך גרוע, עד כדי כך שהוא מביא את הצופה למצב בו הוא רוצה לדקור את עצמו, רק כדי לחוש שיש סבל גדול יותר מצפייה בסרט. וכמובן ישנם הסרטים שהם פשוט לא מפחידים: הם פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר, והוא דם. סרטי הסלשרים, סרטים שעוקבים אחרי רוצח/מפלצת המערערת את השלווה היום-יומית בסיפור המסגרת וגורמת לפחד ובהלה בקרב הדמויות. כאן נכנס אלמנט מפתח להצלחה או כישלון הסרט: אמפטיה. הדבר היחיד שמציל סרטים כאלו הם תסריט המאפשר הזדהות עם הדמויות, "צעקה" יצר את ההזדהות הזו דרך ההומור, אך בסופו של דבר נותר סלשר. כיום, לסרטים אין את התירוץ הזה, הם לא יכולים להמשיך לנוע על אותו מסלול. הנוער של היום שונה, ההבנה שלו שונה, ההרגלים שלו שונים ומה שהפחיד לפני עשר שנים נראה מגוחך. על מנת שיפחידו סרטי האימה חייבים לקבל כבוד רב יותר והשקעה רבה יותר מצד היוצרים שלהם. מהם הסרטים שכן עובדים? אילו סרטים ממשיכים לעשות את העבודה? אלו הם הסרטים הגובלים במציאות, הסרטים שהכול בהם רגיל וטבעי, חוץ מהדברים שהם ממש, אבל ממש לא בסדר; סרטים כמו "בית קברות לחיות", שהוא סרט על משפחה טיפוסית ועל אובדן. זהו סיפור על התמודדות אשר גורם לאנשים לקחת צעד אחד הצידה מהעולם הרגיל ואל תוך האימה הלא ברורה והלא נתספת שמשנה את הכל וחורטת את נוכחותה בליבו של הצופה לעד. האלווין (Haloween), הראשון והשני בסדרה. הם דוגמה נוספת לסרט שניתן לחזור אליו והוא ממשיך להפחיד. רוצח אחד שלא חושב על דבר פרט להרג וקורבנות המושכים את האמפטיה של הצופה. הנוכחות של רוצח כמו מייקל מאיירס גורמת לנו להאמין שהדבר הזה יכול לקרות. אולי הרוצח בעולם הזה לא יקום כל הזמן, אבל האנושיות הקיימת במאיירס מרחיקה את השינה מהצופים. ברגע שהקונספט יחד עם הדרך בה הסיפור מסופר משתלבים יחד ומכניסים אותנו לעולם שעל המסך, הם משאירים בנו חותם אותו אנו לוקחים הלאה. דוגמה טובה לכך הוא הסרט "ליל החיים המתים" (night of the living dead). נכון, הוא בשחור לבן, כן הגופות שם פתטיות אבל הדרך שבה הסיפור מתחיל – סצנה פשוטה ורחוקה מאוד מעולם הדמיון, בה זוג אחים נמצאים בבית הקברות ומרחוק איש זקן מתקרב אליהם בהליכה משונה כמו שיכור – לוכדת את הצופה ומביאה אותו לחוש שמשהו לא בסדר, שכרגע הוא, יחד עם הדמויות שעל המסך, לקחו צעד אחד הצידה מעולם המציאות למקום מקביל ומאיים מאוד. זו העוצמה של רומרו: הזומבים שלו מגוחכים, האפקטים עלובים והדם נראה כמו סירופ תותים; אבל הוא יודע לספר סיפור. הוא יודע איך לגעת בצופה ולגרום לו להתחבר לדמויות. הוא מושיב את הצופה בתוך העולם של הסרט וגורם לו להרגיש שהוא שם, יחד עם הגיבורים, מוקף בצבא של זומבים חסרי בינה. זה הדבר שעושה סרט אימה מעולה, החיבור לדמות. במאי המפקח על צוות טוב, היודעים להכניס את הצופה פנימה אל תוך הסיפור, להעמידו בנעלי הדמות עצמה ולחוות במוחו ובליבו את שעובר על הדמות, מסוגלים ליצור סרט, שהחוויה בו תימשך מעבר לאולמות הקולנוע. סרט כזה ישאיר תמיד ספק קטן בליבו של הצופה, חשש קל שהצללים כן מסתירים איום נוראי שיש להתרחק ממנו כמה שיותר מהר. ברגע שהיוצרים נופלים קורבן למלכודת של הטכנולוגיה הקולנועית וממהרים להציג את מה שהם יכולים לעשות עם הצעצועים החדשים שלהם, במקום להישאר מינימאליסטים בשימוש בכלי הזה, הופך הסרט למגוחך וחסר ערך אימה אמיתי. יכול להיות שהם יצליחו להשיג תחושת אימה מזויפת, כזו שתהלך על הצופה כל עוד הוא לכוד בקולנוע, אך ברגע שיצא אל אוויר הלילה יתפוגג הקסם ולא יישאר מהסרט דבר פרט לזיכרון חולף. כל עוד יתרכזו היוצרים העלילה ויעשו שימוש בטכנולוגיה ככלי בלבד, הם יכולים ליצור סיפורי אימה טובים באמת ובכל פעם שהצופה ילך לישון ויראה בפינת החדר החשוך את התנועה הקלה של המעיל, לרגע אחד הקסם יחזור והעולם כולו ייקח צעד קטן הצידה לעולם בו הצללים אולי כן מכילים מפלצות. לידיעה זו התפרסמו  4  תגובות תגובות 1   יש היום סרטים מפחידים 20:08:00  04/01/2006 ליאור    הם פשוט לא מגיעים ברובם מהוליווד, אלא בעיקר מהמזרח הרחוק. אבל זה כבר עניין לכתבה אחרת... ומה הבעיה עם "הנוסע השמיני"? לדעתי התפלץ עדיין נראה אדיר. "ליל המסכות" הוא דווקא דוגמה לסרט שאינספור סרטי הסלאשר שבאו אחריו, שלא לדבר על הפרודיות, הקהו במידה רבה את השפעתו. הוא עדיין מעולה כיום, אבל רחוק ממה שהיה כשיצא לראשונה. מה שכן, כל עניין ה"בו" הוא נכון. זה לא סרטי אימה. זה סרט הקפצות. ואפרופו the haunting, הגרסה המקורית של הסרט משנות ה-60 היא בדיוק ההפך, כולה אווירה מאיימת, בלי אפקטים זולים. שווה לנסות למי שעוד לא ראה. 2   מסכים עם חלק 21:28:00  04/01/2006 מיכאל  mdhorror@gmail.com  וכתבה בנושא הסרטים מהמזרח גם תגיע :) רעיון טוב! תודה 3   התשובה לשאלתך היא אבולוציה. 23:19:00  10/01/2006 דורון כהן  dario_c@012.net.il  כן, אותה התפתחות תרבותית הגוררת התפכחות. הגיבורים שלנו כבר לא מה שהיו פעם, וכך גם הזכרון הקולנועי הקולקטיווי שלנו. פשוט נדמה שכבר ראינו הכל. רוב הדוגמאות שהבאת נוגעות לווריאציות שונות של סרטי סלאשר - זה היה פופולרי מאוד בזמנו וגם עבד. אבל היום, כדי שסרט אימה "יעבוד" ממש הוא חייב להמציא את הגלגל ולהחדיר נוסחאות חדשות למערכת, בלי קשר לאפקטים. סרטים כמו "שתיקת הכבשים", "שבעה חטאים", "קיוב", "הצלצול", "החוש השישי", "פרוייקט המכשפה מבלייר" ושאר להיטי האימה של השנים האחרונות רק מדגישים כי הקהל של היום כבר דורש את האימה שלו לא רק מקפיצה - אלא גם מקורית וחסרת תקדים. מקור הפחד יכול להיות מטורף בשר ודם ("שבעה חטאים"), אימה על טבעית (החוש השישי) או סביבה קטלנית (קיוב). שכחת לציין כי פעם אהבנו גם את החיה הרצחנית (מלתעות, פירנה, הנחיל, אליגטור, וכו,), אבל גם מזה התבגרנו למרות שפה ושם מישהו עוד שומר על הגחלת הזו, במידה משתנה של הצלחה (אנאקונדה). 4   אני לאו דווקא חושבת שהבעיה היא בסרטים 11:13:00  14/01/2006 יערה    אלא בנו. כן, כשהייתי ילדה קטנה פחדתי הרבה יותר מהסרטים האלה - "סיוט ברחוב אלם" ו"פולטרגייסט" עשו לי טראומה לא קטנה. (: לעומת זאת, לא זכור אף סרט מהשנים האחרונות שגרם לי לפחד ואני מניחה שמתוך הגנה עצמית כבר למדתי למלמל לעצמי ש"זה רק סרט, זה רק סרט". בינתיים אני תוהה איך יהיה silent hill... לתחילת הכתבה

חדשות אחרונות קולנוע 19/11/2010 זה שיר פרידה – ISF סוגר את שעריו 11/09/2010 עיבודים לרוב - והפעם המגדל האפל מאת סטפן קינג 14/08/2010 חרב אור הכחולה תגיע לקרן הכחולה 08/08/2010 הצצה בלעדית לטיזר של האוונג'רס 30/07/2010 הנוסע השמיני : ההתחלה טלויזיה 17/10/2010 פרק השבוע של האקס מן - פרק 76 והאחרון 30/09/2010 פרק השבוע של האקס מן - פרק 75 27/09/2010 פרק השבוע של האקס מן - פרק 74 20/09/2010 פרק השבוע של האקס-מן פרק 73 10/09/2010 פרק השבוע של האקס מן- פרק 72 ספרים 06/09/2010 הוצאה מחודשת לצלל-אלף 30/07/2010 אן רייס משתגעת סופית 25/07/2010 ספר הנופלים של מאלאזן נסגר. 14/07/2010 הכבוד המיצרי 27/06/2010 והמנצח במדלית זהב... ניל גיימן סיפורים 04/06/2010 נפתחה תחרות הסיפורים הקצרים על שם עינת פלג ז"ל לשנת 2010 02/05/2008 סקופ בלעדי ! פנטסיה 2000 ב-2008 12/09/2007 שנה טובה 09/08/2007 פרס גפן 2007 – הצבעה לשלב א' 06/08/2007 תחרות סיפורים שנתית – פרס עינת קומיקס 22/07/2010 האם היו ערפדים בתורה? 13/07/2010 הארווי פארקר נפטר בגיל 70 15/07/2009 קומיקס וירקות לפרס אייזנר 05/07/2009 מייקל ג'קסון הקומיקס 03/06/2009 אלכס רוס ומייק קארי חוברים למען ה-Human Torch מקומי 02/09/2010 להפחיד בעברית 26/07/2010 פסטביל אייקון מחפש כריש מכירות 24/05/2010 קול קורא להגשת אירועים לפסטיבל אייקון 28/11/2009 כנס מאורות בנושא אסטרונומיה ומדע בדיוני יוצא לדרך! 15/08/2009 מכרז לפעילות דוכן יד-שנייה באייקון מסע בין כוכבים 15/05/2009 Q כאן 12/05/2009 צוות שחקני פרייזר עושים כבוד לסדרת וויאג' 11/05/2009 קפטן גים טי קרי דור ההמשך 05/05/2009 אבודים במסע בין כוכבים 17/04/2009 וכך זה התחיל אנימה 02/09/2008   Voltron בדרך למסך הגדול 17/04/2008   Ghost in the Shell -3D 20/03/2008   פוניו לא סתם על הצוק 19/03/2008   'ננה' בין המועמדים לפרס טזוקה 16/03/2008   קיטארו למבוגרים אימה 12/09/2007   שנה טובה 13/11/2006   הצצה ראשונה ל- The Hills Have Eyes 2 06/11/2006   מסורת לא שוברים - בהאלווין הבא - מסור 4 25/10/2006   זומבים זומבים ועוד זומבים ב''יום המתים'' 24/10/2006   פינהד כפי שמעולם לא ראינו אותו משחקי תפקידים 05/02/2010   כנס מבוכים ודרקונים, 28 בפברואר 2010 27/09/2007   טקטיקה - חנות משחקים חדשה בדיזינגוף סנטר 12/09/2007   שנה טובה 24/07/2007   כנס "קרא-קון" לשיטות משחקי תפקידים 26/02/2007   כנס ביגור עתידנות 11/12/2008   הלו, שומעים אותי? 23/11/2008   פריצת דרך בהשתלות 05/11/2008   אנרגיה סולארית 31/10/2008   מטוסים גרעיניים? 24/10/2008   שמש נצחית בראש צלול משחקי מחשב 25/07/2010   הטריילר החדש של DC universe 26/06/2009   מלחמת הכוכבים לגו 19/02/2009   Counter-Strike המשחק האהוב ביותר בישראל של 2008 18/07/2008   DC משיקה את DC Universe Online, משחק רשת מרובה משתתפים 14/06/2008   Old Republic 3? כתבות אחרונות קולנוע איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את אבודים זהו. חגי אלקיים 27/06/2010 שש שנים עברו-חלפו להן. שש שנים של שאלות, של תיאוריות, ובעיקר – של דמויות. טלויזיה פרק ראשון מ''בן אלמוות מאת רוג'ר זילאזני'' רוג'ר זילאזני (1937-1995) 25/12/2008 במהלך "שלושת הימים" נחרב כדור הארץ. בני האדם עזבו כבר מזמן את הערבות הרדיואקטיביות השוממות והפכו לנוודים, בני בלי בית, המתגוררים ביקום לא להם. רק מתי מעט, אידיאליסטים, מוזחים, שארית הפליטה, עושים את דרכם בין הצללים בחיפוש אחר אתמול שלעולם לא יחזור. ספרים ג'ובניק: סיפור אישי -רקע לאומי עופר ברנשטיין 06/10/2008 כתבה חדשה ומעניינת של לא אחר מעופר ברנשטיין. סיפורים פנטזי.קון 2009 יוליה שנרר 11/08/2009 מציאות או פנטזיה? קומיקס צריך סוף לסיפור אהבה? ביקורת סרט רז גרינברג 18/04/2008 מאז יצירת המופת הראשונה שלו, "Voices of Distant Star", נשמע קולה של חבורה צעקנית ונרגשת שהכתירה את הבמאי מקוטו שינקאי בתואר "מיאזאקי הבא". אם לשפוט על פי סרטו האחרון, "5 סנטימטרים בשניה", בקרוב מאוד נצטרך להודות שהם צדקו. מקומי אז למה להם פוליטיקה עכשיו? ז'אנר האימה כמבטא הלך רוח פוליטי איתן גפני 16/05/2007 מאמרו החדש של איתן גפני על הזוועתונים החדשים של הקולנוע טינה לאמריקנים: ביקורת על הטינה 2 איתן גפני 16/05/2007 איתן גפני חוזר עם ביקורת על הטינה 2 וסרטי אימה המבוססים על סרטי אימה יפנים מסע בין כוכבים Fuzion- the generic rules אבי סבג 01/12/2006 חברת hero games יחד עם R. Talsorian איחדו כוחות כדי ליצור שיטת משחק אוניברסלית שתנצל את היסודות העקרונות שבשיטות הגיבור וב- Interlock (שיטת המשחק של R. Talsorian) ותתיך אותם לכדי שיטה פשוטה, גמישה, פתוחה אוניברסלית וחופשית, כלומר שתופץ חינם ברשת. התוצאה, כפי שנראה, היתה טובה משקיוו. אנימה כוח המחץ- התמונות עומרי בר-לב 30/01/2009 אימה מטאל גיר סוליד 4 עומרי בר-לב 20/07/2010 מטאל גיר סוליד, היא אחת מסדרות המשחקים הנחשבות ביותר שיש היום. הסדרה התחילה לפני יותר מעשרים שנה ועדיין רצה בהצלחה גדולה. משחקי תפקידים עתידנות משחקי מחשב