|
מהי אימה?
מיכאל דרגאצקי |
|||||
|
|
|||||
| הראשונה בסדרת כתבות המתעמקות בסוגת האימה על שלל גווניה. "I can't believe it I'm encouraging people to get in touch with their feelings, but sappy as it sounds, it works. That really is the best way to scare the hell out of people" - Greg Stolze , The new Inquisition | |||||
| נשאלת השאלה "מהי אימה?" האם מדובר במצב נפשי בלבד, רגש אותו לא ניתן להגדיר כמו אהבה ושנאה? או שמדובר במצב פיסיולוגי בו הדופק מוגבר, קיימת התרכבות אישונים כלי דם. תגובה רפלקסיבית ואינסטינקטיבית של הגוף לסכנה ותו לא. שתי התשובות הן נכונות, שתי הגישות משלימות זו את זו. אם כך הוא הדבר, מדוע ההבדל בתחושות כאשר אנו רואים סרטים כגון "האלווין" בו אנו מתחברים לדמות ברמה הרגשית, וחווים את הפחד בגוף ראשון, כמו הדמות על המסך, לעומת סרטים כמו "הנוסע השמיני" בו יש מספר דמויות, ואין ממש חיבור רגשי לאחת הדמויות במהלך כל הסרט, ולמרות זאת הרגשת האימה שמשהו הולך לקרות היא שונה. נראה שעל מנת לענות על השאלה של מהי אימה, יש לנתח ולהבין דבר אחר, עלינו לענות על שאלה נוספת והיא "האם יש סוגים שונים של אימה?" וכאשר אנו מוצאים שהתשובה לשאלה זו היא "כן", עלינו לחקור ולהבין מהם הסוגים האלו. יש שתי דרכים לסווג את האימה. דרך ראשונה היא לסווגה על פי התוכן כלומר: אם העלילה סובבת סביב סיפור של רוצח סידרתי, לעומת סיפור של בית רדוף, הרגשת האימה והתגובה שלנו אליה תהיה שונה. הדרך השנייה היא לסווג את האימה על פי כוונת המספר, שם אנו נתקלים בשלושה סוגי אימה עיקריים: פחד, טרור, וזוועה כאשר כל אחת מהם תגרום לנו להרגיש ולהגיב בצורה שונה. כמו כן עלינו להבחין בעניין נוסף. האם התוכן של הסיפור הוא בר הגבלה? כלומר, האם הסיפורים שאנו רואים בכל מדיום הם יציר דמיונו של היוצר, או מושפעות מסיפורים קודמים? האם ניתן לומר שיש גבולות לדמיון ואין אנו יכולים להמציא דברים מקוריים? התשובה לשאלה זאת היא כן ולא,ישנם נושאים מסוימים שיגרמו לנו פחד, ויוצרי הסיפורים ידבקו תמיד באותם התבניות כדי להפחיד אותנו. אולם בהתפתחות הסיפור מחוץ לתבנית שם מגיע מקומה של המקוריות והחידוש. אז מהן בעצם אותן תבניות? התבניות הן הסיפורים עליהם גדלנו, הדברים שכל אחד ואחד מאיתנו פוחד מהם, וכאשר העלילה כוללת אלמנטים מתוך הסיפורים הללו, הרגש מתחיל לגאות בנו באופן אוטומטי, מתעורר זיכרון חושי אשר משרת את המספר, ומכניס אותנו, הצופים, להלך הרוח המתאים. במבט רחב על סיפורים וסרטי אימה ניתן להבחין במספר תבניות עיקריות שחוזרות על עצמן. המקום: מיקום גיאוגרפי שמרכז בתוכו אימה ורוע. בדרך כלל דברים במקומות אלו נוטים להתנהג בצורה לא נורמאלית ובלתי צפויה.דלתות שנטרקות ללא סיבה, עצים זזים כאשר אין רוח, אורות מסתוריים בזווית העין, וקולות מוזרים הנשמעים מעבר לפינות אפלות. הדוגמה הבולטת ביותר למקום רע היא בית רדוף, כמו בסדרת "בית הרוחות", או "מוות אכזרי", אך ההגדרה של גבולות גיאוגרפים גורמת לנו להתמקד בנקודה אחת למרות שההגדרה של מקום רע יכולה להיות אפילו עיר (סאנידייל, באפי) או חבל ארץ (טרנסלווניה, דרקולה) או אפילו כוכבים שלמים (מאדים,"הרוחות ממאדים" או הכוכב בו אנו פוגשים לראשונה את הנוסע השמיני). בדרך כלל המקום נוטל חלק מרכזי בעלילה והופך את ה"רע" בסיפור למפחיד יותר על ידי ניצול המרחב והדברים הקיימים בו. חשוב לשים לב, שיש סיפורים בהם המקום עצמו אינו משרת את הרוע, או מאפשר למקם אותו אלא הוא-הוא הרוע עצמו (הניצוץ ). הכישוף האפל : בסיפורי אימה בדרך כלל נראה את הכישוף האפל בתור גורם משחית הלוקח דמויות טהורות ומשחית אותן. הכישוף האפל יכול לשמש כנשק, או אפקט כתגובה לפעולה שאסור היה לעשותה, או כרוע עצמו שהוא מרכז הסיפור. בדרך כלל צמוד לכישוף האפל נגלה גם את מקורו, וגם שם יש העצמה של הסיפור על ידי כך שהכישוף גוזל את כוח החיות של מטיל הכישוף, או גורם לשיגעון וההשחתה שלו, או שהכישוף הוא מתנה מאל אפל או ישות מרושעת. רוחות רפאים: רוחות הם נשמות המתים, שנשארו קשורות לאדמה במקום להמשיך הלאה, אל עולם שכולו טוב.בדרך כלל בסיפורי האימה, הרוח תישאר קשורה למקום בגלל אירוע אלים או קסום. נוכחות של רוח היא לרוב הזהרה מפני האימה, או שהיא מקור האימה בעצמה. בדרך כלל הרוח תהיה קשורה למקום ואז מקום זה הופך להיות "המקום רע" (פולטרגייסט), כלומר חיבור בין מקום גיאוגראפי לבין פעילות או גורם חיצוני. רוחות יופיעו לעיתים כגוף ערטילאי נטול גשמיות ממשית, או בתחושות פיזיולוגיות כגון משב רוח קר שחולף בקרבת הקורבן המיועד, או גניחות ויללות מקפיאות דם. גרוטסקיות : התלת מומים, מוטציות ועיוותים הם הסממן החיצוני המובהק להימצאותה של האימה בקרבינו. כשם שהיופי והמושלמות מסמלים את הטוב, כך הגרוטסקיות מסמלת את הרוע והאימה (סיוט ברחוב הלם ,יום שישי ה13 ) אין הגבלה לגודל הגרוטסקיות, היא יכולה לבוא לידי ביטוי בפרצוף מעוות וחסר צורה מחד, או ככתם לידה (666 בסדרת אות משמיים OMEN) מאידך. עיוותים אלו לא חייבים להיות רק בבני אדם אלה גם בסביבה, כגון עצים או חיות (האויב שבפנים RESIDENT EVIL). האות OMEN : אימה לעולם לא תגיע ללא הזהרה. עורב קורא מעל ראשנו, נבואה של זקנה צוענייה, ואפילו יללות של זאבים הנשמעות למרחוק. האות משמש לא רק את העלילה אלא גם את המספר. האות מאפשר להכין את הצופה/קורא, ולהכניס אותו למצב בו הוא מוכן לחוות את האימה שעתידה לבוא, ע"י זיהוי המאורע ותחילת תחושה מבשרת רעות לגורל הדמויות המשתתפות.. לפעמים אותו האות יכול להוביל את הסיפור (OMEN אות משמיים). הרוצח הסדרתי : האלמנט המודרני ביותר בכל סיפורי האימה. הרוצח הסדרתי הורג ורוצח ללא סיבה נראה לעין ובדרך כלל גם לא ניתן לעצירה. שתי תכונות מרכזיות יוצרות רוצח סדרתי וגורמות לו להיות מפחיד, והן ניידות ואנונימיות. בעוד שיצירי אימה אחרים הם גלויים לעין, הרוצח יכול להיות כל אחד מאיתנו, הוא אנושי בדיוק כמונו אך חוסר אנושיותו הוא בלתי נראה ומשם מקור כוחו כמקור לאימה ופחד. היצורים שמעבר : עכשיו כשבני האדם יצאו מהמערות והיערות בהם חיו בעבר, וחקרו וגילו את פני הכוכב והכול גלוי ופתוח לעין, היצורים שמעבר יגיעו ממקומות אליהם לא הגענו: העבר (היצור מהלגונה השחורה), העתיד (שליחות קטלנית TERMINATOR), מהחלל (הנוסע השמיני), או ממימדים אחרים (קט'ולו HP Lovecraft,מעוררי הגהנום HELLRAISER) היצורים בדרך כלל מונעים על ידי רצון אחד, והוא הרג כאשר קורבנותיהם אינם יודעים את חולשותיו של היצור או אם בכלל יש לו כאלה. הגזע : הגזע הנסתר החיי בנינו, היצורים שמעבר שנראים בדיוק כמונו, אנשי זאב ועוד הם דוגמא ל"שונה" ל"נגוע" ל"זר", שאנו רוצים להוציא מקרבינו. בדרך כלל "הגזע" יהיה בעל תכונות שיקנו לו עליונות על בני האדם. בז'אנרים שהם לא אימה אנשים או יצורים אלו יכולים לחיות בינינו, בעולם הפתוח, אולם מסיפורי האימה יצורים אלו חיים בצללים, ואורבים בפינות חשוכות, הרחק מקו הראיה של בני האדם. בכתבה הבאה נעסוק ביצורים הקלאסיים, ברעיונות הפסיכולוגיים שהם מייצגים ונמשיך לחקור את המבנה של סוגות האימה וההשפעות שלהם על מבנה הסיפור ועל קוראים. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |