גווניו הדהויים של הגיבור החדש דורון כהן בשקט, בשקט, אם כי לא באופן בלתי מורגש, עברו גיבורינו אל השלב האבולוציוני הבא. ההתפכחות החברתית-פוליטית של החברה המערבית, עם תום המלחמה הקרה והשלכותיה על האומנות להמונים, נתנו את אותותיהם הברורים ב"גיבורינו הכול-יכולים". פעם (וזה לא היה כל כך מזמן) זה היה פשוט: ההערצה התנקזה לתוך ישות אחת מוגדרת, שהכילה את כל אותן התכונות – נפשיות, שכליות ופיזיות – שרצינו לעצמנו, לכל הפחות בדמיוננו. ההיסטוריה של תרבות ההמונים שזורה גיבורים כאלה, שבמעשיהם גרמו לנו - האנשים "הפשוטים" - לשאוף לשלמות, לציית לחוק, לצאת להרפתקאות, ומעל לכל לשמוע ולדעת עליהם עוד ועוד. בעת העתיקה היו מיתולוגיות על אלים ובני-אלים. עם חלוף השנים, הגיבורים הפכו בהדרגה – לפחות למראית עין – כמונו. מטרזן, פלאש גורדון והפרש הבודד עד רינגו, ג'ון קרטר ואלן קווטרמיין - הגיבור הקלאסי נגלה תמיד במלוא הדרו כשהוא לבד. גובר על הכל בכוחותיו בלבד כשלצידו, אולי, ידיד אחד - שניים לכל היותר – המתפקד לצידו כמעין עוזר/שוליה/אתנחתא קומית. במשך עשרות שנים, ראינו את הגיבור נוצק בתבנית קשיחה ופופולארית זו בכל פעם מחדש. פרט לשינויים קוסמטיים, נשמרה הנוסחה המנצחת של בן האדם שהוא הרבה יותר מבן אדם. ראינו אותם בספרים, בסרטים, בתיאטרון, בקומיקס – ואח"כ גם בטלוויזיה. מג'יימס בונד ועד אינדיאנה ג'ונס, משרלוק הולמס ועד קולומבו. הסדרות שלא העזנו להחמיץ, שייזכרו ע"י דורות שלמים: קוז'אק, סטיב אוסטין, מקגייוור, סופרמן, באטמן, ספיידרמן, איירונמן, אקוומן ועוד המון "מנים" ו"וומנים". אהבנו את גיבורינו הבודדים, אלו ש"עובדים הכי טוב לבד", מקסימום בשניים. אהבנו את אלה שדיברו מעט ועשו הרבה, נטשו רומנטיקה וקשרים משפחתיים לטובת רכיבה לעבר השקיעה וההרפתקה הבאה (כן, אז עוד הייתה מילה כזאת). אהבנו את הרמבו האיום שכופף בשליפת סכין משוננת את כל חוקי הטבע לטובת טבח סיטונאי וחסר רחמים של אנשים שהאנגלית שלהם נשמעה קצת מצחיקה... מתוך הכלל הזה צצו להם מדי פעם הצלחות אחרות, סנוניות שעתידות היו לנבא ימים אחרים. כך התוודענו לצוותי "משימה בלתי אפשרית", "מסע בין כוכבים", "צוות לעניין" ודומיהם. אבל אז, בשנות ה-80, עוד אהבנו את האידיאל – שהוא כמובן גדול ויפה ומושלם. והאידיאל הזה שידר אלינו ממסכי קולנוע באולמות-ענק עם גג נפתח בקיץ ומתקליטי ויניל בעטיפות גדולות וססגוניות בצבע מלא. התקליטים ניגנו לנו את פאר יצירתם של גיטריסטים "אלוהיים" ארוכי שיער ומאופרי-עיניים שסחפו אחריהם אלפים בהערצה עיוורת, ולרגע קט עוד יכולת כמו כלום לראות על הבמה את בן דמותו של קונאן הברברי, האוחז בשרירים משורגים את הגיטרה החשמלית כמו הייתה זו חרבו המושחזת היצוקה ממיטב המתכות הסימרוית (ע"ע קונאן הברברי). אבל השנים חלפו, העשור השמיני של המאה שעברה התקרב אל קיצו תחת איומיה המתפוגגים של מלחמה אטומית שלא הייתה, והחיים גילו לנו כי לא הכול שחור ולבן ובטח שעוד לא נולד ההוא שיביס לבדו את הרשע והצורר. לא, הצורר לא תמיד צהוב-עור ולא תמיד קומוניסטי, כלומר אדום. לאט לאט התפכחנו והתחלנו להלביש את האידיאלים שלנו בכיסויי ריאליזם ספקני. ההפשטה הצבעונית של טובים ורעים התפצלה לאינספור גוונים. טיפין טיפין, צצו להם גיבורים אחרים, קצת פחות יפים וקצת פחות מוצלחים. על המסך הגדול נהרנו לראות את "מת לחיות" על גיבורו המקריח שכל כולו משדר כישלון בחייו המקצועיים והאישיים כאחד. בטלוויזיה, עם "פרקליטי אל.איי" ו"בלוז לכחולי המדים", החל מבול שלם של סדרות ששוטף אותנו עד היום הזה, ואשר בכולן אין גיבורים – כי אם אנשים בשר ודם העושים את עבודתם נאמנה, או לפחות מנסים. במקום סטארסקי והאץ', צוותים שלמים המאכלסים מערכות ציבוריות רחבות היקף, בהן כל דמות תלויה באחרת לשם ביצוע תפקידה. ה"גיבור" האמיתי בסדרות האלה הם החיים עצמם, וזוהרו של האינדיבידואל שעמד במרכז, הוחלף בשגרה האפורה (גם אם ערוכה ומיופה) של המקצוע עצמו. אפילו בקומיקס – אולי הז'אנר האחרון שמשמר את מיתוס הגיבור בצורתו הקלאסית - הרעידו פרנק מילר ואלן מור את אמות הסיפים, עם סיפורים שחרשו קמטים בפניהם של גיבורי העל וחשפו אותם כחבורה של עוטי תחפושות תימהוניים בעלי מניעים מפוקפקים. הקוראים החלו בהדרגה לפשפש בציציות, ובלחץ המעריצים נאלצו "מארוול" ו"די.סי" לבצע מהלכים מהפכניים בכל קנה מידה מקובל של אותה תקופה: על מנת "לעשות סדר" בבלגן היקומים המקבילים שלהם הוציאו "די.סי" ב- 85 את סדרת ה"משבר בעולמות האינסופיים" (Crisis On Infinite Earths) במהלכה הרגו כמה פרות קדושות כגון הפלאש וסופרגירל. את סופרמן – האידיאל הגדול מכולם – הם הרגו ב- 93, לבאטמן הם שברו את כל העצמות (והוציאו אותו מן המשחק לזמן מה), והנה הנה בא ספיידרמן ומתחתן רק כדי להוכיח לנו כי גם לו יש... צרכים אנושיים. זהו, המציאות כבר כאן ובגללה דהו קצת גוניהן של הפנטזיות. הגיטריסטים הווירטואוזים של פעם אולי נשמעים אותו הדבר, אבל נראים כמו הבן של השכן ממול. הגיבורים שלנו גילו כי התמודדותם עם מנגנונים מורכבים של תככים ובירוקרטיה היא לא פחות מסובכת ממלחמתם ברשע , ושבלי מפקדים/חברים/בני משפחה הם פשוט לא יזוזו לשום מקום. גיבורינו נאלצים לחלוק את התהילה עם חבריהם לעולמם הקצת-פחות דמיוני. אירוני ככל שזה נשמע, אפילו סרטי הפנטזיה של היום הם סוג של ריאליטי, כשהגבולות מטשטשים בין "הישרדות" ל"אבודים", בין דיווחי החדשות מניו אורלינס ההרוסה ל"מלחמת העולמות". וכמובן, ברוח הימים האלה – בין טוב לרע. הערכים מתערבבים בסדרות כמו "אנג'ל", והמפלצות של אתמול הם הגיבורים של היום. אז ה"גיבורים" לא ממש נעלמו. הם עדיין כאן – מסטארגייט ועד DS9, מ"באפי" עד "24", מהפוקימונים עד המטריקס - הגיבורים של היום חייבים לשתף פעולה בכדי לשרוד בעולם דמיוני אשר – בדיוק כמו העולם האמיתי שיצר אותם - הוא מסובך ומורכב הרבה יותר מכל מה שהכרנו בעבר. לכן הם כבר לא לבד. וכשהם כן – הם מגלים מהר מאוד כי לא טוב היות הגיבור לבדו. לידיעה זו התפרסמו  5  תגובות תגובות 1   יפה ומעניין! 0:50:00  09/12/2005 עמית    מעבר לבדידותו אין ספק כי גיבור שברירי ומלא קונפילקטים במקום ציות עיוור למוסר עליון מתאים יותר להלך רוח תקופתנו 2   אני חושב שמעבר להכל זה מסמן התבגרות. 14:00:00  10/12/2005 Sabre Runner  sabrerunner@gmail.com  התבגרות של הקוראים. אנחנו מבינים עכשיו שאף אחד הוא בלתי מנוצח. אפשר גם לשים לב למגמה מקבילה בכך שהגיבורים נלחמים יותר בטרוריסטים ואם עדיין מדובר באותם אויבים ישנים אז הם הפכו לטרוריסטים וירדו מכל עניין ה-World Domination. כשאפילו בריטניה וארצות הברית חוטפות מכות בבטן שמוציאות מהן את הרוח, אנחנו מבינים שלכל אחד יש נקודה חלשה. מעבר לזה, אנחנו כבר לא נאיביים, הצורך הסיפורי התבגר. אנחנו מבינים שגיבור בלתי-מנוצח הוא לא אמין ולכן לא יתפוס את העין. אז יש לנו את וולברין ששורד הכל אבל זה לא אומר שלא הורגים אותו כל כמה חוברות, ספיידרמן שצריך לחזור לקונורס לטיפול כל מלחמה עם רע-שי ושמרי-ג'יין מתקנת לו את התחפושת כל הזמן. אבל לפי דעתי, המגמה הכי טובה שיצאה היא המגמה של הגיבורים שיודעים איך מתנהגים ביקום אכזר... באכזריות. הדמויות באנג'ל, לדוגמה, עושות מה שצריך כדי להציל את היום אבל לפעמים אנשים חשובים מתים וזה חוזר להרביץ להם. והדוגמה הכי טובה, לדעתי, ג'ק באוור שמתמרן, מענה, מפציץ, מרעיל ורוצח כדי לשמור על המדינה שלו. והקטע היפה, הוא שהרעים השתפרו באותה מידה. הבגרות הספרותית הגיעה אליהם ולכן אין כבר שחור ולבן. הלבן התלכלך וגם השחור מנקה את עצמו. לדוגמה, בסרניטי יש את הפעיל של הברית. ציטוט: "What I do is evil. I have no allusions about that. But it must be done." הוא הורג ילדים ומבוגרים כאחד, עם או בלי התנגדות, כדי להשיג את מה שהוא צריך כי הוא מאמין במטרה שלו. 3   אבחנות נכונות. 22:53:00  10/12/2005 דורון   dario_c@012.net.il  המעבר בין אויב בצורת קומוניזם שטני לטרור אינטרסנטי ודורסני בולט לעין כמובן בסרטי ג'יימס בונד, שם אפילו ב"רישיון להרוג" (1989) ג'יימס הסטרילי מתגלה כבשר ודם. ב"שבעה חטאים", אחד הסרטים המשפיעים ביותר של העשור הקודם, בא לידי ביטוי המהפך הטוטאלי שעברו ה"גיבורים": שם הם מתומרנים לחלוטין ע"י ה"איש הרע" שמסיים את הסרט כשידו על העליונה לשם שינוי. אפילו ההגיון החולני של מעשיו מותיר לצופים יותר משמץ של הבנה למניעיו. אין ספק, הגיבור כבר לא טלית שכולה תכלת, כשם שאויבו כבר לא רשע מוחלט הצוחק את צחוקו הסדיסטי והמהדהד תוך כדי זעקת "The world is mine!!" 4   תמונות 17:20:00  17/12/2005 איש הצללים    כתבה מצויינת אבל מדוע התמונות הקטנות שמלוות אותה נראות כמו מתוך חידון "מי אני?" 5   תלחץ עליהן 18:27:00  17/12/2005 זיו קיטרו    לתחילת הכתבה

חדשות אחרונות קולנוע 19/11/2010 זה שיר פרידה – ISF סוגר את שעריו 11/09/2010 עיבודים לרוב - והפעם המגדל האפל מאת סטפן קינג 14/08/2010 חרב אור הכחולה תגיע לקרן הכחולה 08/08/2010 הצצה בלעדית לטיזר של האוונג'רס 30/07/2010 הנוסע השמיני : ההתחלה טלויזיה 17/10/2010 פרק השבוע של האקס מן - פרק 76 והאחרון 30/09/2010 פרק השבוע של האקס מן - פרק 75 27/09/2010 פרק השבוע של האקס מן - פרק 74 20/09/2010 פרק השבוע של האקס-מן פרק 73 10/09/2010 פרק השבוע של האקס מן- פרק 72 ספרים 06/09/2010 הוצאה מחודשת לצלל-אלף 30/07/2010 אן רייס משתגעת סופית 25/07/2010 ספר הנופלים של מאלאזן נסגר. 14/07/2010 הכבוד המיצרי 27/06/2010 והמנצח במדלית זהב... ניל גיימן סיפורים 04/06/2010 נפתחה תחרות הסיפורים הקצרים על שם עינת פלג ז"ל לשנת 2010 02/05/2008 סקופ בלעדי ! פנטסיה 2000 ב-2008 12/09/2007 שנה טובה 09/08/2007 פרס גפן 2007 – הצבעה לשלב א' 06/08/2007 תחרות סיפורים שנתית – פרס עינת קומיקס 22/07/2010 האם היו ערפדים בתורה? 13/07/2010 הארווי פארקר נפטר בגיל 70 15/07/2009 קומיקס וירקות לפרס אייזנר 05/07/2009 מייקל ג'קסון הקומיקס 03/06/2009 אלכס רוס ומייק קארי חוברים למען ה-Human Torch מקומי 02/09/2010 להפחיד בעברית 26/07/2010 פסטביל אייקון מחפש כריש מכירות 24/05/2010 קול קורא להגשת אירועים לפסטיבל אייקון 28/11/2009 כנס מאורות בנושא אסטרונומיה ומדע בדיוני יוצא לדרך! 15/08/2009 מכרז לפעילות דוכן יד-שנייה באייקון מסע בין כוכבים 15/05/2009 Q כאן 12/05/2009 צוות שחקני פרייזר עושים כבוד לסדרת וויאג' 11/05/2009 קפטן גים טי קרי דור ההמשך 05/05/2009 אבודים במסע בין כוכבים 17/04/2009 וכך זה התחיל אנימה 02/09/2008   Voltron בדרך למסך הגדול 17/04/2008   Ghost in the Shell -3D 20/03/2008   פוניו לא סתם על הצוק 19/03/2008   'ננה' בין המועמדים לפרס טזוקה 16/03/2008   קיטארו למבוגרים אימה 12/09/2007   שנה טובה 13/11/2006   הצצה ראשונה ל- The Hills Have Eyes 2 06/11/2006   מסורת לא שוברים - בהאלווין הבא - מסור 4 25/10/2006   זומבים זומבים ועוד זומבים ב''יום המתים'' 24/10/2006   פינהד כפי שמעולם לא ראינו אותו משחקי תפקידים 05/02/2010   כנס מבוכים ודרקונים, 28 בפברואר 2010 27/09/2007   טקטיקה - חנות משחקים חדשה בדיזינגוף סנטר 12/09/2007   שנה טובה 24/07/2007   כנס "קרא-קון" לשיטות משחקי תפקידים 26/02/2007   כנס ביגור עתידנות 11/12/2008   הלו, שומעים אותי? 23/11/2008   פריצת דרך בהשתלות 05/11/2008   אנרגיה סולארית 31/10/2008   מטוסים גרעיניים? 24/10/2008   שמש נצחית בראש צלול משחקי מחשב 25/07/2010   הטריילר החדש של DC universe 26/06/2009   מלחמת הכוכבים לגו 19/02/2009   Counter-Strike המשחק האהוב ביותר בישראל של 2008 18/07/2008   DC משיקה את DC Universe Online, משחק רשת מרובה משתתפים 14/06/2008   Old Republic 3? כתבות אחרונות קולנוע איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את אבודים זהו. חגי אלקיים 27/06/2010 שש שנים עברו-חלפו להן. שש שנים של שאלות, של תיאוריות, ובעיקר – של דמויות. טלויזיה פרק ראשון מ''בן אלמוות מאת רוג'ר זילאזני'' רוג'ר זילאזני (1937-1995) 25/12/2008 במהלך "שלושת הימים" נחרב כדור הארץ. בני האדם עזבו כבר מזמן את הערבות הרדיואקטיביות השוממות והפכו לנוודים, בני בלי בית, המתגוררים ביקום לא להם. רק מתי מעט, אידיאליסטים, מוזחים, שארית הפליטה, עושים את דרכם בין הצללים בחיפוש אחר אתמול שלעולם לא יחזור. ספרים ג'ובניק: סיפור אישי -רקע לאומי עופר ברנשטיין 06/10/2008 כתבה חדשה ומעניינת של לא אחר מעופר ברנשטיין. סיפורים פנטזי.קון 2009 יוליה שנרר 11/08/2009 מציאות או פנטזיה? קומיקס צריך סוף לסיפור אהבה? ביקורת סרט רז גרינברג 18/04/2008 מאז יצירת המופת הראשונה שלו, "Voices of Distant Star", נשמע קולה של חבורה צעקנית ונרגשת שהכתירה את הבמאי מקוטו שינקאי בתואר "מיאזאקי הבא". אם לשפוט על פי סרטו האחרון, "5 סנטימטרים בשניה", בקרוב מאוד נצטרך להודות שהם צדקו. מקומי אז למה להם פוליטיקה עכשיו? ז'אנר האימה כמבטא הלך רוח פוליטי איתן גפני 16/05/2007 מאמרו החדש של איתן גפני על הזוועתונים החדשים של הקולנוע טינה לאמריקנים: ביקורת על הטינה 2 איתן גפני 16/05/2007 איתן גפני חוזר עם ביקורת על הטינה 2 וסרטי אימה המבוססים על סרטי אימה יפנים מסע בין כוכבים Fuzion- the generic rules אבי סבג 01/12/2006 חברת hero games יחד עם R. Talsorian איחדו כוחות כדי ליצור שיטת משחק אוניברסלית שתנצל את היסודות העקרונות שבשיטות הגיבור וב- Interlock (שיטת המשחק של R. Talsorian) ותתיך אותם לכדי שיטה פשוטה, גמישה, פתוחה אוניברסלית וחופשית, כלומר שתופץ חינם ברשת. התוצאה, כפי שנראה, היתה טובה משקיוו. אנימה כוח המחץ- התמונות עומרי בר-לב 30/01/2009 אימה מטאל גיר סוליד 4 עומרי בר-לב 20/07/2010 מטאל גיר סוליד, היא אחת מסדרות המשחקים הנחשבות ביותר שיש היום. הסדרה התחילה לפני יותר מעשרים שנה ועדיין רצה בהצלחה גדולה. משחקי תפקידים עתידנות משחקי מחשב