|
|
||||
|
בין עצי הבמבוק, על גדות נהר השאול חלק 2
רז גרינברג |
|||||
|
|
|||||
| המשך כתבתו המצויינת של רז על אחת מיצירות הקומיקס המפורסמות ביותר, "זאב בודד וגור" (Lone Wolf and Cub). | |||||
| סמוראים בגות'אם סיטי "Lone Wolf and Cub" היתה אחת מסדרות המאנגה הראשונות לחצות את האוקיינוס מיפאן לארה"ב, והיתה לה השפעה עצומה על אמני קומיקס אמריקאיים. הדוגמה הבולטת היא מקס אלן קולינס, שהרומן הגראפי שלו, "הדרך לפרדישן" (שעובד גם לסרט בכיכובו של טום הנקס) הוא למעשה שחזור עלילת הסדרה, שהועברה מיפאן ההיסטורית לשיקאגו של שנות ה-20. אך האמן שהשפעת הסדרה ניכרת בעבודתו יותר מכל אמן אמריקאי אחר הוא ללא ספק פרנק מילר. מילר גילה את הסדרה בסוף שנות ה-70, במסגרת ההתעניינות שלו באמנויות-לחימה ופילוסופיות של המזרח-הרחוק. הגילוי הזה הוביל אותו להתעמקות בעולם הקומיקס היפאני והוא התרשם מהתפוצה הרחבה של המדיום ביפאן והתעוזה הגדולה שלו בבואו לטפל בנושאים רציניים. המחווה המובהקת ביותר של מילר ל-"Lone Wolf" היא סדרת הסמוראים העתידנית "Ronin" אותה הוא צייר בתחילת שנות ה-80, המהווה כנראה את הניסיון הראשון של אמן אמריקאי לצייר סדרה בסגנון יפאני. אך מדובר בסדרה זניחה למדי, שבפירוש אינה מייצגת את מילר במיטבו. מעניינת יותר היא ההשפעה שהיתה ליצירתם של קואיקה וקוג'ימה על כמה מעבודותיו הידועות של מילר. כבר בטיפול אותו העניק מילר לגיבור-העל "דרדוויל" שולבו כנופיות של מרצחים קטלניים ונינג'ות מיפאן. השראה עמוקה יותר מהמקור היפאני הגיעה ברומן הגראפי המהולל "שובו של אביר האופל" בו המציא מילר מחדש את דמותו של באטמן. באטמן באותו רומן הוא גרסת גיבור-העל לדמותו של אוגאמי: לוחם בודד וטקטיקן מבריק שיוצא לטהר את הגיהינום בו הוא חי, כשכל הרשויות, בשלב מסוים, יוצאות כנגדו. קרב-הענקים של באטמן בסופו של הרומן כנגד סופרמן מזכיר לא-מעט קרבות "אחד-על-אחד" בהם היה מעורב אוגאמי, קרבות שהיו טראגיים באותה מידה. סדרה נוספת של מילר, "עיר החטאים" (שזכתה לאחרונה לגרסה קולנועית מסוגננת) נראית גם היא כהתגשמות מודרנית של הסביבה בה פעל אוגאמי – מקום בו האזרחים לכודים בין הפושעים ואנשי-החוק המושחתים. "העיר הישנה" ביצירתו של מילר, המנוהלת על ידי מיליציה חמושה של יצאניות, מזכירה במיוחד מקומות דומים שנהגו בדמיונם של קואיקה וקוג'ימה. וואלס, גיבור "Hell and Back", שהוא הסיפור האחרון בסדרת "עיר החטאים", נראה גם הוא כמחווה לדמותו של אוגאמי. מילר היה הכח המניע מאחורי היבוא של "Lone Wolf" לארה"ב, וכאשר התרגומים של הסדרה החלו להופיע, הוא צייר את העטיפות לתרגומים אלה, עטיפות המלוות גם את המהדורה הנוכחית של התרגומים. מחוץ לקומיקס, "Lone Wolf" נהנית גם מכמות לא-מבוטלת של מעריצים בין אנשי הוליווד, רובם גילו אותה דרך העיבודים הקולנועיים שנעשו לה. ניתן למנות בינם את במאי הפנטסיה הצרפתי כריסטופר גנץ ("אחוות הזאבים") שגם ביים עיבוד מצולם לסדרה אחרת של קואיקה – "פרימן". מעריץ נוסף הוא הבמאי דארן ארונופסקי ("רקוויאם לחלום"), שרכש את הזכויות להפקת סרט הוליוודי המבוסס על הסדרה, שכנראה יעביר את ההתרחשויות בה לסביבה מודרנית. ובחלקו השני של הסרט "להרוג את ביל" שילב הבמאי קוונטין טרנטינו סצנה בה הגיבורה צופה באחד מהסרטים שנעשו על פי הסדרה. זהו בפירוש לא הקשר היחיד בין סרטו של טרנטינו ועבודתו של קואיקה. דם על השלג קואיקה המשיך לכתוב סדרות קומיקס נוספות, בשיתוף עם קוג'ימה ואמנים אחרים. מרבית הסדרות האלה זכו להצלחה, אך אף אחת מהן לא הגיעה למעמד הקלאסיקה של "Lone Wolf". ישנם גם כאלה הטוענים גם כי בשנים שלאחר כתיבת "Lone Wolf", איכות הכתיבה של קואיקה ירדה וכי הסדרות המאוחרות יותר להן היה שותף אינן עומדות ברף הגבוה אותו הוא עצמו הציב. אך לפחות אחת מסדרות אלה – "Lady Snowblood" – שזכתה לאחרונה לתרגום אנגלי, היא סדרה מסקרנת מאוד. זירת ההתרחשויות היא הפעם תקופת מייג'י. תקופה זו החלה באמצע המאה ה-19, עם פתיחתה המחודשת של יפאן אל העולם, שנכפתה עליה על-ידי מעצמות המערב, ונסתיימה בסוף אותה מאה, עם הפיכתה של המדינה למעצמה צבאית וכלכלית המשתווה בכוחה ויכולותיה לאותן מעצמות. אך תהליך זה גבה מחיר כבד. פירוק הסמוראים מנשקם, הקמת צבא סדיר (והכרזה על גיוס חובה) ובמיוחד הצורך להעלות את המיסים כדי לבנות כלכלה מודרנית, הובילו למהומות-דמים ברחבי המדינה. מהומה שכזאת מציתה את שרשרת האירועים המובילים אל הסדרה. כנופיה של ארבעה פושעים משכנעת את תושביו הנבערים של כפר קטן לבצע לינץ' במורה תמים, ולהרוג את בנו. אשתו של המורה, שמעשים אלה התבצעו מול עיניה, נאנסת באכזריות. לאחר שהיא הורגת את אחד מאותם פושעים, היא מושלכת לכלא, שם היא יולדת את בתה, יוקי. זמן קצר לאחר מכן היא מתה, ומשביעה את האסירות האחרות כי יגדלו את יוקי ויחנכו אותה למטרה אחת – נקמה בשלושת האחראים הנותרים לרצח בעלה. כעשרים שנה לאחר מכן, יוקי היא רוצחת-שכירה מיומנת, המסתתרת מאחורי חזות תמימה לכאורה ומציעה את שירותיה לאנשי הפשע המאורגן (במיוחד כאשר הם מנסים לדחוק זה את רגלו של זה מעסקי הזנות המשגשגים של המדינה). בין לבין, היא מחפשת אחר האנשים בהם עליה לנקום. לתסריטים אותם כתב קואיקה לסדרה התלוותה האמנות של קאזואו קאמימורה. קאמימורה היה אמן בעל סגנון קריקטורי יותר ומפורט פחות מזה של קוג'ימה, שותפו של קואיקה לציור "Lone Wolf", אך הוא עדיין הצליח ללכוד יפה את אווירת התקופה בה מתרחשת הסדרה – כאשר יפאן מאמצת עוד ועוד מרכיבים תרבותיים (שליליים ברובם) מהמערב, תוך ניסיון להצמד לאידיאלים מסורתיים (שברובם מתבררים כשליליים בערך באותה המידה). קאמימורה גם הוכיח את עצמו כצייר מוכשר של סצנות פעולה וכתמי הדם שניתז על הגיבורה, לאחר שזו חיסלה את קורבנותיה, הפכו למעין "סימן היכר" של הסדרה, המלווה את המשבצות האחרונות ברבים מפרקיה. הסגנון הקריקטורי של קאמימורה התאים לסיפור של קואיקה, שבניגוד לאווירה הרצינית של "Lone Wolf" הכיל כמה עקיצות סאטיריות שנונות על הנהנתנות והתחביבים המגונים שאימצו תושבי יפאן בתקופת מייג'י (וגם הרבה לאחר מכן...). דמותה של יוקי מזכירה במובנים רבים את דמותו של אוגאמי: רוצחת קרת-מזג, אך לא נטולת חוש-כבוד, המומחית בתמרון של יריביה לעמדת נחיתות. המקום בו נופלים סיפוריה של יוקי לעומת הסיפורים העוסקים באוגאמי הוא בפואנטה – הסיום של רובם הוא בבחינת "התרת קשר גורדי", לרוב בקרב עקוב-מדם. "Lady Snowblood" היא בסך-הכול סדרה מבדרת מאוד, גם אם היא אינה משתווה ברמתה ל-"Lone Wolf". לא סביר כי הסדרה הייתה זוכה לתשומת-לב מיוחדת, אלמלא הגלגול הקולנועי שלה. בדומה ל-"Lone Wolf" גם "Lady Snowblood" זכתה לעיבוד קולנועי מצולם, תקופה קצרה לאחר הופעתה בדפוס. עלילת הסרט עקבה בעיקר אחר מסע-הנקמה של יוקי והתעלמה ברובה מעבודותיה כרוצחת-שכירה. את דמותה של יוקי גילמה מייקו קאג'י, שנודעה עד-אז בעיקר בזכות הופעותיה בסרטי-כלא פורנוגרפיים. קאג'י התגלתה כליהוק מושלם לתפקיד, הן מבחינת מראה והן מבחינת הגישה אותה היא הפגינה. למרות שדמותה, כפי שהיא מופיעה בסרט, קצת פחות קרירה מהמקור בקומיקס, לחובבי הקומיקס באמת לא היו יותר מדי סיבות להתלונן. בניגוד לעיבודים המרוסנים והמאופקים למדי שנעשו לסדרת "Lone Wolf", הסרט שנעשה על פי "Lady Snowblood" הוא השתוללות-סגנונית פרועה: סילונים-ניתזים של צבע אדום בכל פעם בה הגיבורה משסעת לשניים קרבן נוסף, פלאשבקים מלווים בקריינות דרמתית, משבצות מסדרת המאנגה שצילומים שלהן מופיעים על המסך כחלק מאותם פלאשבקים, פסקול המשלב בין שיר הנושא המתקתק לג'אז ומוסיקה קלאסית, לבוש ותפאורה ססגוניים ועוד. אם קריאה ב-"Lone Wolf" מזכירה צפייה בסרט, הרי שהסרט שנעשה על פי "Lady Snowblood" נראה כמו קומיקס שקם לתחייה. הסגנון הייחודי של הסרט מחפה על כמה מקומות בהם התסריט לא ממש מספק את הסחורה – לפעמים נדמה שדברים פשוט מסתדרים יותר מדי בקלות עבור הגיבורה וחלק גדול מהפוטנציאל הדרמתי של הסיפור הולך לאיבוד. אבל אותו סגנון לבדו הספיק כדי להביא לסרט מעריצים רבים מחוץ ליפאן. אחד מהם הוא הבמאי קוונטין טרנטינו, שנתן לו מחוות רבות בסרטו "להרוג את ביל". עלילת "להרוג את ביל" הושפעה מאוד מ-"Lady Snowblood", החל מסיפור המסגרת ועד למבנה החלוקה לפרקים, כמו גם השימוש במשבצות מהקומיקס המקורי (שהפכו בסרטו של טרנטינו לקטע אנימציה קצר). לפחות סצנה אחת ב-"להרוג את ביל" – הסצנה בה יוצאת אומה ת'ורמן להלחם בעשרות רוצחים המתנפלים עליה – נראית כמורכבת משתי סצנות ב-"Lady Snowblood", כמו גם יחסה של הדמות אותה מגלמת ת'ורמן כלפי בתה של אחת מקורבנותיה. ההצדעה המפורשת ביותר של טרנטינו ל-"Lady Snowblood" הוא שיר הנושא של הסרט, בביצועה של קאג'י, אותה הוא שילב בפסקול הסרט שלו. ל-"Lady Snowblood" נוצר גם סרט המשך, הנחשב למוצלח פחות מקודמו. גרסה עתידנית של סיפור העלילה, תחת השם "Princess Blade", בוימה ב-2001 וזכתה לשם האנגלי "Princess Blade". בית ספר לסמוראים מלבד עבודותיו כתסריטאי מאנגה, קואיקה גם ייסד את אחד מהמוסדות הראשונים ללימוד התחום ביפאן. אחת מתלמידותיו היתה אמנית צעירה בשם רומיקו טקהאשי, כיום אמנית הקומיקס המצליחה ביותר ביפאן (וכנראה גם בעולם). בשנה האחרונה, הוא התמנה כמרצה וראש מחלקה באוניברסיטת אוסקה ואת זמנו הפנוי הוא מקדיש בעיקר לתחביבים שלו – איסוף חרבות וגולף. אם אהבתם את המחוות הרבות לעבודותיו של קואיקה שהוזכרו כאן, כדאי לכם מאוד לבדוק גם את המקור. "Lone Wolf and Cub" תורגמה במלואה (כל 28 הכרכים – בפורמט כיס) לאנגלית. "Samurai Executioner" עתידה להגיע לכרך המתורגם העשירי והאחרון שלה בשנה הבאה. הכרך הראשון של "Lady Snowblood" הופיע לפני כחודש והשני צפוי לקראת סוף השנה. בשנה הבאה תופיע גם הוצאה מחודשת של סדרת "פרימן", כמו גם הוצאת התרגום של כמה מהכרכים בסדרת "גולגו 13" ואפשר לקוות כי הסיפורים אותם כתב קואיקה יכללו בהם. רוצו לקרוא. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |