|
|
||||
|
היפאנים שצעקו ''זאב!'' – ביקורת קומיקס
רז גרינברג |
|||||
|
|
|||||
| לפני שהביא לעולם את סדרת המאנגה המופתית Berserk, שימש קנטרו מיורה כאמן-להשכיר עבור כותבי קומיקס שונים. שתי סדרות קצרות אותן צייר – "מלך הזאבים" ו-"יפאן" הופיעו לאחרונה בתרגום אנגלי, ומלמדות את הקוראים כמה מזל יש להם בשל העובדה שכיום מיורה כותב את התסריטים לקומיקס שלו בכוחות עצמו. | |||||
מאז יום הקמתו, היתה עמדתו הרשמית של מדור האנימה ב-ISF למעט ככל האפשר בביקורות שליליות. הפילוסופיה המנחה את כותב שורות אלה היא שיש מספיק יצירות קומיקס ואנימציה גרועות ביפאן, ובמקום להשחית עליהן מילים מיותרות, במקום זאת אפשר להתמקד בדברים הטובים שמגיעים משם. אבל יש מקרים בהם אין ברירה ופשוט חייבים להזהיר את הקוראים התמימים מפני מוצרים קלוקלים, במיוחד כשאלה מגיעים בעטיפה נוצצת. אוספי הקומיקס King of Wolves ו-Japan שהופיעו לאחרונה בתרגום אנגלי הם דוגמה למוצרים כאלה. לכתיבת שני האוספים האלה אחראי יושיוקי אוקמורה, הידוע בכינויו המקצועי "ברונסון", על שם כוכב הסרטים האהוב עליו - ההוא מסרטי "משאלת מוות". ואם העובדה הזאת לבדה לא גורמת לכם להתרחק כמו מאש מכל מה שהשם הזה קשור בו, יש להניח שפשוט לא ראיתם מספיק סרטים גרועים במהלך חייכם. כמו אותה סדרת-סרטים ידועה בה כיכב השחקן הנערץ עליו, כך גם סדרות הקומיקס אותן כתב אוקמורה – שתיהן ספוגות בשנאת-אדם, אידיאולוגיה מעוררת-חלחלה, וחוסר-הבנה בסיסי לגבי איך מספרים סיפור מתחילתו ועד סופו. מחסור בכישרון, כידוע, מעולם לא עמד בדרכה של הצלחה כלכלית, ואוקמורה-ברונסון הפך ליוצר נערץ בזכות עבודתו על אחת ההצלחות היותר-תמוהות בהיסטוריה של המאנגה – הסדרה הפוסט-אפוקליפטית "Fist of the North Star", שהפכה גם לזיכיון אנימה מצליח. כמו כל יצרן זבל סדרתי, אוקמורה ממשיך להזכיר לעולם את העובדה שהוא קיים, ומדי כמה שנים חובר לאמן מוכשר כזה או אחר, כדי שזה יספק חזות מרהיבה מספיק לג'אנק שיוצא ממכונת-הכתיבה שלו. בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, הקרבן התורן היה קנטרו מיורה. מיורה נודע, בעשור האחרון, בזכות סדרת המאנגה המצוינת Berserk, שגם עובדה לסדרת אנימה (ביקורות על שתיהן ניתן לקרוא ב-ISF בקישורים מצד ימין למעלה), סדרת פנטסיה ברוטאלית שהיא בבחינת המקבילה ל-"שיר של אש ושל קרח" מאת ג'ורג' ר.ר. מרטין בקומיקס היפאני, וכנראה גם בקומיקס העולמי. לפני שהתחיל לעבוד על הסדרה ההיא (וגם קצת אחרי), חבר מיורה לאוקמורה ליצירת שתי סדרות קצרות. הראשונה מבין שתי הסדרות האלה, King of Wolves, הוא סיפורה של קויוקו, צעירה יפאנית היוצאת לחפש את אהובה שנעלם במשלחת-מחקר שיצאה לדרך המשי. היא מוצאת אותו כאשר היא נזרקת אחורה בזמן אל המאה ה-13, היישר לתוך הקלחת המבעבעת של מסע-הכיבושים המונגולי באסיה. אפשר היה לפרט על העלילה מעבר לנקודה הזאת, ואפילו לא היה מדובר בספוילר כזה גדול, אבל באמת שאין טעם. העלילה של הסדרה היא לא סתם קלושה, היא מטומטמת ברמות שלא יאמנו. נדרשת בקיאות מסוימת בהיסטוריה של מזרח אסיה כדי להבין כמה היא מטומטמת, אבל גם הבורים בתחום לא ימצאו בסדרה משהו מעניין מדי להתעמק בו. המסגרת הסיפורית מפוהקת, התפניות העלילתיות לא-משכנעות, הנבלים מגוחכים, לגיבור ישנה אישיות של בול-עץ ולגיבורה ישנם שני תפקידים עיקריים – ליילל ולהתפשט (אף פעם אי-אפשר היה לחשוד באוקמורה בדעות מתקדמות מדי על מקומן של הנשים בעולמנו). כפי שניתן להבין, מדובר באוסף שמקומו הראוי היה בפח האשפה של ההיסטוריה של המאנגה – אלמלא העובדה שמיורה עבד עליו. הסדרה הופיעה, במקור, זמן קצר לפני שמיורה החל לעבוד על Berserk, ומדהים לגלות כמה מהכישרון העצום שלו היה ניכר כבר אז. מיורה אוהב מאוד לשחק בפרופורציות בין הדמויות שלו – בעיקר להציב דמויות בעלות גובה ממוצע מול דמויות בעלות גובה עצום באופן גרוטסקי ממש – ואת השורשים של הסגנון הזה אפשר לגלות ב-King of Wolves. סצנות הפעולה, שכהרגלו של מיורה מתפרשות בנדיבות יתרה על עמודים שלמים, סוחפות כתמיד וגם עיצוב הסביבה מרשים, אם כי יכולותיו של מיורה לטפל בסביבה היסטורית נופלות במשהו מיכולותיו בציור עולם-פנטסיה. בקיצור: למעריציו של מיורה בהחלט יש מה לראות בסדרה הזאת, למרות שגם בציורים שלו אין יותר מדי ערך מוסף על עבודתו ב-Berserk. באופן די מפתיע, ניתן למצוא ערך כזה בשיתוף-הפעולה השני בינו ובין אוקמורה, בסדרה אחרת שהופיעה לאחרונה בתרגום – Japan. "באופן מפתיע" – כי התסריט אותו כתב אוקמורה לסדרה הזאת מצליח לעשות את הבלתי-יאומן ולהיות חסר-ערך עוד יותר מזה של King of Wolves. העלילה, אם אפשר לקרוא ככה למה שהולך בסדרה, עוסקת בכתבת-חדשות יפאנית צעירה, היוצאת לסקר את המשחקים האולימפיים ב-1992. בעקבותיה מגיע מאפיונר בכיר ביאקוזה, שנדלק עליה ורודף אחריה לאורכו ולרוחבו של העולם. זמן קצר לאחר מכן, שניהם נזרקים לעתיד בו יפאן נמחקה מהמפה. זהו. באמת ששום-דבר מעניין מדי לא קורה אחרי (או לפני, או במהלך) ההתרחשויות שתוארו פה. אלא אם כן מחשיבים את הנאומים הפוליטיים באורך הגלות, שמתחזים לדיאלוגיה, וכנראה נשמעו מאוד רלבנטיים בתקופת השפע הכלכלי שממנו נהנתה יפאן כאשר הסדרה הופיעה במקור. היום הם בעיקר מעוררי גיחוך. אז מה בכל זאת יש בסדרה? ניחשתם – הציורים של מיורה. והפעם, הסדרה מספקת הזדמנות נדירה באמת לראות את מיורה מצייר סביבה מודרנית (ועתידנית-כמעה לקראת האמצע והסוף של הסדרה). ואת זה, מסתבר, הוא עושה לא פחות טוב מהטיפול שלו בסביבה הפנטסטית. זה יכול להיות כיוון מעניין להמשיך בו, ביום שבו מיורה יסיים לעבוד על Berserk (בהנחה שיהיה לו כוח לעוד משהו, אחר כך). ועדיין, חובבי מיורה יכולים להשיג דיל טוב יותר עם כל כרך חדש של Berserk, שרואה אור מדי כמה חודשים. אלא אם כן אתם ממש חייבים ספריה שלמה עם כל העבודות שמיורה צייר, את Japan ו-King of Wolves עדיף להשאיר במקומם הראוי – על המדפים בחנות, הרחק מהישג ידם של חובבים תמימים | |||||
|
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |