|
|
||||
|
חיים באשליות; סיקור פסטיבל (ולא כנס) ''אייקון 2005 – אשליות''
מתן בלומנבלט |
|||||
|
|
|||||
| שליחנו הנועז יצא לסקר את אייקון 2005 וחזר עמוס חוויות ומסקנות על הייקום, על החיים, וגם כמובן על כל השאר. את ניל גיימן אגב, הוא לא מצא שם (חברים דמיוניים נכנסים בחצי מחיר). | |||||
מה אומר חג הסוכות עבור רוב האנשים? בילויים עם המשפחה, בניית סוכה, חופש מהעבודה. בשביל חובבי המד"ב והפנטסיה ברחבי הארץ, חג הסוכות הוא יותר מכל, בואו של אייקון. למשך ארבעה ימים במהלך חול המועד סוכות, רחובות תל-אביב שייכים לנו. אוקיי, אולי רק הרחובות שבין הסינמטק לאשכול פיס. אבל הם ללא ספק שלנו. הפסטיבל השנה נערך בנושא אשליות, והוזמנו אליו שלושה אורחי כבוד מחו"ל, הסופר טים פאוורס, והבמאים רוג'ר נייגארד ורוברט ברנט. אלו הם עלילותיי בפסטיבל אייקון2005 (שכן מי מתאים לסקר כנס על אשליות, יותר ממישהו שבירור לוקה בהן?). האם דברים אלה קרו, או שמא היו אשליות? יתכן שלעולם לא נדע. חוץ מהקטע עם פאוורס בשירותים, זאת אומרת. זה בטוח קרה. אייקון התחיל כבר ביום שלישי בערב, כשהאירוע המרכזי היה כנראה הקרנת סרט הקולנוע 'סרניטי' של ג'וס ווידון, שזכה לפני הקרנתו לביקורות מצוינות מכל כיוון. אני מגיע לאייקון ביום רביעי בבוקר. כשאני עובר, מחוייך, אנשים מסתכלים עליי במבט מוזר, ומביטים על הספרים שאני מחזיק. "אפשר כרטיס לאירוע עם אורח הכבוד? הוא כזה סופר אדיר." אני מצחקק כמו ילדה קטנה, ומרים את הספרים, שכולם יוכלו לראות. "אתה יודע", אומר האיש שמאחוריי בתור, כשהוא בוחן את העותק שלי של 'אלים אמריקאיים', "גיימן מגיע רק בשנה הבאה." "בשנה… הבאה?" ברחבה שמחוץ לסינמטק הוקמה, בסיוע מחלקת המופעים של עיריית תל-אביב, זירה בה התקיימו קרבות הגלדיאטורים. לאלו שעוסקים באופן אינטנסיבי בתחום של מד"ב ופנטסיה עשויה להיווצר אשליה משלהם. כשהסביבה לא מבינה את העיסוק המסור בתחומים האלה, ומציינת עד כמה מצבך 'חמור', עשויה להיווצר האשליה שאתה שונה, מוזר ולבד. האשליה הזאת, ללא ספק תתנפץ כשתגיעו לאייקון. לא רק שיש עוד אנשים כמוך, אלא שתגלה גם שיש מישהו שמצבו יותר חמור משלך. בדרך כלל, זה יהיה הבנאדם שצבוע בירוק ושואג לקהל. הבנאדם, או בעצם האורק הזה, הוא רק אחד מהגלדיאטורים שבאו להפגין את כישורי הלחימה שלהם בזירה. היו שם מיטב הלוחמים, לבושים במיטב התחפושות שהוכנו ע"י… מיטב אימהות ישראל. בתחילה, היה נראה שאלי מזג האוויר מזעיפים פנים על ההתאספות, עם גשם קל , אך אלו רוצו לבסוף והגשם פסק. אלים נוספים שהופיעו בפסטיבל, היו אלי התקלות הטכניות, אורחים מוכרים היטב באירועים מסוג זה, אך גם הם ויתרו לבסוף, והחליטו ללכת לעשות בעיות במכירת הכרטיסים. הגלדיאטורים עלו לזירה, כמחציתם, בערך, בנעליים צבאיות (אבל נעליים קלות, כי הם לוחמים), הקרבות החלו, והרחבה רעדה ל קולותיהם של מזרוני שטח עטופים שהיכו אחד בשני. הגלדיאטורים נלחמו עם מסירות ראויה לציון, ולא חסכו במכות. לפחות במקרה אחד, אף נשפך דמו של אחד מהלוחמים. בשילוב עם הקריינים המשעשעים בעמדת השידור ובזירה, הקרבות היוו מופע נהדר, ודרך מצוינת להעביר את הזמן בין אירועים, או סתם להיכנס לאווירת הפסטיבל. לאלו מהקהל שהיו מעוניינים בכך, היה ניתן גם לחתום על ויתור ולהיכנס לזירה (אני רק מקווה שבדקתם שלא היה כתוב שם שום דבר על הנשמה שלכם). "למה השניים האלה נלחמים?" "אחד מהם אמר שזה כנס, והשני אמר שזה פסטיבל, ואז איכשהו הם השיגו גרזנים…" "פסטיבל!" שאג לוחם כדור הארץ. "כנס! זה כנס! אתם לא יודעים מה זה ה'קון' באייקון? מה קרה לכם?! " השיב הלוחם מצבא אישידה. התכנים בפסטיבל השנה, הסתמנו בירידה חדה במספר ההקרנות של פרקים, לאור טענות על ירידה בפופולריות של אלו. ההקרנה הראשונה שהלכתי אליה בפסטיבל, הייתה של קטעי פספוסים בסדרות מדע בדיוני, וכללה הקרנת וידאו של פספוסים מ'מסע בין כוכבים', 'בבילון 5', 'פיירפליי' ועוד. כיאה להקרנה של פספוסים, להקרנה לא חסרו פספוסים משל עצמה. בהמשך, נכחתי בהרצאתו של ד"ר רז דקל, בה סיפר על ארגונים מסתוריים ומוזרים למדי, שלא ידענו על קיומם. מספר גבוה בצורה מטרידה מתוך אותם ארגונים, דוגלים בסירוס. ההרצאה הייתה מעניינת, ובהחלט גילתה לקהל (לפחות לי, זאת אומרת) כמה דברים חדשים ואפלים על המתרחש בעולם הגדול. בהרצאה גם שילב דקל, סרטוני פרסומת מאוד משעשעים שבהחלט תרמו לאווירה. ההרצאה הייתה מוצלחת, למרות שהמילה 'סירוס' על צורותיה השונות, הוזכרה בחצי הראשון של ההרצאה כל כך הרבה פעמים, שהיה קצת קשה להרגיש בנוח. שלא לדבר על הביטוי 'מעיכת אשכים'. התגברתי על חוסר הנוחות, והמשכתי מיד להרצאתו של ד"ר נוסף, עמנואל לוטם שעסקה בקונספירציות – מביטולו של ארמגדון.קון ועד רצח קנדי. לוטם הפגין אומץ נדיר, ודיבר נגד 'כוחות האופל' מבלי חשש לביטחונו האישי. טוב, אולי עם קצת חשש, הוא ביקש מגלדיאטור שנכח בהרצאה שיניח את חרבו (אחרי שראיתי מה חרב כזו יכולה לעשות, אני לא מאשים אותו). לוטם, לשמחת כל הנוכחים סיים את ההרצאה מבלי שזו תסוכל ע"י כוחות אפלים כאלו או אחרים (וכל הכבוד לסדרנים על כך). אך מיהם בעצם כוחות האופל? ובכן, נראה שהייתה הסכמה די רחבה על דיק צ'ייני. אבל בכלליות, אומר לוטם, זה לא באמת משנה. הנקודה היא שהם קיימים, עוסקים בעיסוקיהם הזדוניים. אז תביטו אחורה מדי פעם, כשאתם הולכים ברחוב. "תשמע, אני צריך שתעזרו לי מהר." האיש בדוכן הספרים הסתכל עליי באופן מוזר. "אני צריך שתביא לי משהו שכתב טים…" מיהרתי ודיפדפתי בתוכנייה, "פאוורס." איזה מין שם זה פאוורס? "ושאני יכול לקרוא ברבע השעה הקרובה." בסדר, אז זה לא באמת קרה. העותק שלי של 'בשורות טובות' אמנם מחכה נואשות לחתימה של גיימן, אבל ידעתי שהוא לא מגיע השנה. לא הייתי לגמרי בטוח מה זו 'כיתת אמן' כשהלכתי לזו של פאוורס. בעצם, אני עדיין לא בטוח מה זו. אבל אין ספק שהוא אמן. פאוורס, ראשית, לא נראה בכלל כמו שציפיתי (כמו רוב האנשים ,אגב, הוא גם בכלל לא נראה כמו בתמונה שלו). עם זאת, הצלחתי להתגבר על הצורך לקום לצעוק ש-"Tim Powers is seven feet tall". למרות שכעת, כשאני יודע עד כמה פאוורס יכול להיות משעשע, יכול להיות שכן הייתי צריך. אני חייב להודות שבערך עשר דקות אחרי שנכנסתי להרצאה, התחלתי להרגיש מאויים על ידי פאוורס. כמובן שהוא כותב למחייתו, ועבודותיו פורסמו ונקראו במקומות רבים, והוא מוכר ברחבי העולם. אבל זה לא מספיק לו. הוא גם מצחיק. זאת אומרת, ממש מצחיק. כל מרצה, פחות או יותר, מנסה לשלב בהרצאה שלו כמה בדיחות פה ושם, כדי לשעשע את הקהל. אבל פאוורס, אם היה רוצה, היה יכול להפסיק לכתוב מחר, ולעבור לסטנד-אפ. פאוורס, אם כן, כותב נהדר (כמובן) וגם ממש מצחיק. הוא בטח גם ישב בחוץ אחרי ההרצאה, ועישן עם שתי בחורות על כל זרוע (כשאשתו לא הסתכלה, זאת אומרת). כך שכמי שחוטא בכתיבה, ועוד כזו הומוריסיטית, לא יכולתי שלא להרגיש קצת לא ראוי. אני חושב שפאוורס היה בערך באמצע ההסבר שלו על כתיבת דמויות, כשהבנאדם מאחוריי נרדם. עכשיו, חלק מכם אולי חושבים 'היי, זה לא מצחיק'. ואתם צודקים, זה לא מצחיק. וזה באמת קרה. לא ברור לי איך בדיוק אפשר להירדם על הכיסאות של האודיטוריום באשכול פיס, ועוד באמצע הרצאה כל כך מעניינת, אבל הבנאדם הזה מצא את הדרך. כמובן, שבדרך כלל אני תומך גדול בזכותם של אנשים לישון איפה ומתי וכמה שהם רוצים. העניין הוא שהבנאדם הזה נחר, וזה קצת הפריע, אתם מבינים. כמה מבטים תמוהים ממני, ומי שישב לידו העיר את האיש הנוחר, והסדר שב לכנו. לזמן מה, זאת אומרת. לקראת סוף ההרצאה, זה קרה שוב, וזה כבר ממש לא מובן לי. פאוורס עומד שם ומסביר על איך לבזבז את המזל הרע שלך במשחקי קוביות, ממציא עלילות עם אנשים עיוורים שיש להם קעקועים (או שלא), מדקלם משייקספיר, מדבר דרך כוסות, והאיש מאחוריי נוחר. הפעם, אגב, הוא סרב להתעורר. ניסיתי חלק לא מבוטל מההרצאה, ואפילו אחריה, להבין מה בדיוק קרה שם, עד שהבנתי. אנשים ישלמו שלושים שקל, רק בשביל לישון בחדר שבו פאוורס מדבר. הוא עד כדי כך טוב. ומאורח כבוד אחד לשני. סיימתי את יום רביעי בהקרנה של הסרט Six Days In Roswell של הבמאי רוג'ר נייגארד, שלמרבה המזל, בדיוק היה בסביבה, ושוחח עם הצופים לפני הסרט. הסרט עצמו, הוא סיפורו ה(מאוד) מוזר של ריץ'. ריץ' הוא איש בוגר, שגר עם אימו ויוצא לרוזוול, ניו-מקסיקו, במטרה להגשים חלום שרבים מאיתנו חלמו - להיחטף על ידי חייזרים. טוב, אז אולי לא רבים מאיתנו. הסרט הוא דוקו-קומדי, אלא שלטעמי הוא לא הצליח במיוחד להצחיק. הוא פשוט היה תמוה. נייגארד, ידוע יותר למעריצי 'מסע בין כוכבים', כבמאי של הסרטים 'טרקיז' ו'טרקיז 2' והשיב על שאלות מהקהל, בעיקר על הסרטים האלו. היה מעניין לשמוע מנייגארד כי אחד מהאנשים שהופיעו ב'טרקיז' כשהיה נער ועסק בגרפיקה ממוחשבת, כחלק מטרקיותו, נהפך לדמות מפורסמת. כיום, הוא מחלק חתימות בכנסים, עוסק בגרפיקה ממוחשבת למחייתו, נשוי לאישה, ונוהג בב.מ.וו. כל זאת, אומר נייגארד, משום שהיה בטוח ושלם עם עצמו. מסר לטרקים באשר הם. נייגארד גם נשאל על האפשרות של עשיית 'טרקיז 3' והגעה לישראל, במסגרת הסרט. הוא לא פסל אף אחת מהאפשרויות, אך כנראה שזה ייקח עוד זמן. גם להקרנה הזו הגיעו אורחי הכבוד הלא מוצהרים של הפסטיבל, אותם אלים של תקלות טכניות. אפילו לא היה להם את הטעם הטוב לחכות שנייגארד ייצא מהאולם, לפני שהתחילו. אחת מהטענות שעלו נגד התוכן של הפסטיבל השנה, היא חוסר בתכנים של 'מסע בין כוכבים'. לא רק 'מסע בין כוכבים' סבלה מכך, גם 'סטארגייט' ו'בבילון 5' זכו למעט מאוד התייחסות השנה. אבל אם הייתם מחפשים ממש ממש טוב הייתם מוצאים אירוע אחד של 'סטארגייט', ושניים של 'בבילון 5'. התחלתי את יום חמישי בהקרנה של הפרק The Deconstruction of falling stars של 'בבילון 5'. לפרק קדם מה שבחופשיות רבה כונה 'הרצאה', ונראה לי שאת רגשות רוב הנוכחים ביטא אחד מן הקהל כשאמר באמצע ההרצאה 'פרק!'. ואיזה פרק זה היה!. הפרק שנבחר (שחתם את העונה הרביעית של הסדרה) היה פרק קלאסי של 'בבילון 5', וחובה לכל מעריץ. סך הכל התכנים בפסטיבל היו מצויינים, אך אני חושב שבכל זאת, היה מקום לעוד הקרנה או שתיים של 'מסע בין כוכבים', של 'בבילון 5', וללא ספק, לפחות הקרנה אחת של 'סטארגייט' (שיוצגה רק ע"י סידרת הבת). אך כמובן שלא הייתם חייבים בכלל להיכנס להקרנות או הרצאות בשביל ליהנות באייקון. חוץ מהגלדיאטורים ברחבת הסינמטק, היו בסביבה דוכנים בהם היה ניתן למצוא ספרים יד שנייה, קומיקס, דיוידי, מדים של סטארפליט ועוד דברים רבים. כמו כן התקיימה סדנת קשתות, ובערך על כל מדרגה שלישית באשכול פיס התקיים משחק קלפים, או תפקידים כלשהו. אם רציתם קצת אוויר צח, יכולתם פשוט לשבת בחוץ, ולחכות שקבוצת אנשים תפצח באופן ספונטני (טוב, אולי זה לא היה ספונטני) בשירה, או סתם ליהנות ממזג האוויר שהשתפר, ולחפש בקהל הבאים לפסטיבל, קצינים בסטארפליט, אלפים, או אנשים עם גלימות באופן כללי. מכירים את הפעמים האלה שאתם מחכים בתור לשירותים, ואחד מסופרי הפנטסיה הטובים בעולם נכנס? חיכיתי עם עוד שני אנשים שיתפנה תא, ותהיתי לעצמי אם גם לכאן הייתי צריך להזמין כרטיס מראש, כשפאוורס נכנס. חלק מכם אולי חושבים עכשיו 'היי, זה לא מצחיק… וגם קצת מגעיל'. אז אני חולק עליכם במקרה הזה, זה כן מצחיק. וזה באמת קרה. הנה פאוורס נכנס לשירותים, ואני, כמובן, חושב מה שכל אחד היה חושב במצב הזה. 'מעניין אם הוא יתנגד לזה שאני אצלם אותו…' בסוף החלטתי שהוא כן יתנגד, וכך נמנעה, כנראה, תקרית דיפלומטית. מסתבר, אם כן, שאם אתם רוצים לפגוש את אורח הכבוד, לפעמים צריך רק לשתות יותר מדי סנאפל, וטיפת מזל. משם, המשיך פאוורס לחלוקת פרס גפן. הפרס מוענק לפרסומי המדע-בדיוני והפנטסיה הטובים של השנה, מטעם האגודה למדע-בדיוני ופנטסיה. הפרס לספר המד"ב המתורגם הטוב ביותר הוענק לספר 'קץ הילדות' של ארתור סי. קלארק (הוצאת ינשוף). הפרס לספר הפנטסיה הטוב ביותר הוענק ל'השתנות' של קרול ברג (הוצאת גרף). הפרס לסיפור המקור הטוב ביותר הוענק ל'הנערה המושלמת' של גיא חסון (שהתפרסם בחלומות באספמיה). הפרס לספר המקור הטוב ביותר הוענק ע"י אורח הכבוד, טים פאוורס, ל'עולם הסוף' של אופיר טושה גפלה (הוצאת כתר). הטקס היה נחמד מאוד, ובסופו הוענק לפאוורס עצמו כאות הוקרה, פסל של איש וחתול (אם היה נכתב ספר עם פאוורס כגיבור, כך הוא הודה בעצמו, פחות או יותר כולו היה מכיל חתולים). ומה עם אורח הכבוד השלישי, אתם שואלים? את יום חמישי, סיימתי בהליכה להקרנת גרסת הבמאי, של הסרט Free Enterprise, שבויים על ידי רוברט ברנט. הסרט מספר על שני חברים, רוברט ומרק. שניהם עובדים בתעשיית הקולנוע, שניהם מעריצים בלב ובנשמה של 'מסע בין כוכבים'. הסרט, מציג, לשם שינוי, מעריצי 'מסע בין כוכבים', כאנשים רגילים בסך הכל, שהסדרה המקורית, וקפטן קירק ממלאים מקום מאוד חשוב בחייהם. הסרט מראה מה קורה לשניים בחייהם האישיים, וגם – מה קורה כשהם פוגשים את וויליאם שאטנר. מדובר בסרט מצויין, במיוחד לחובבי 'מסע בין כוכבים'. זו חוויה מהנה במיוחד, לצפות בו עם חובבי 'מסע בין כוכבים' אחרים. כך שיש עם מי למחוא כפיים, כשקירק הדמיוני אומר לרוברט בילדותו להכניס מכות לילד גדול ממנו (כי הוא אמר שהאן סולו יותר מגניב מקירק), או כשמרק נואם בסגנון של קירק, או כשרוברט מסביר למה הוא לא יכול לחיות במאה ה24 (הוא שונא את הדור הבא). מי שרצה יכול היה להישאר אחרי הסרט, ולשמוע את הבמאי ברנט, איש משעשע למדי, מדבר על הכנת הסרט, מתאר חלק מהתסריט לסרט השני (שבו נכתב גם חלק ללאונרד נימוי), ומסביר מה הוא חושב על קריירת השירה של וויליאם שאטנר (הוא לא). כאמור, סרט חובה לחובבי 'מסע בין כוכבים'. בשום אופן אין לעזוב לפני הכתוביות. את הפסטיבל עזבתי ביום חמישי, אך הוא המשיך גם לתוך יום שישי. אלו היו שניים מהימים המהנים ביותר שאני זוכר בתקופה האחרונה. אחרי שהייתי במקום, ראיתי את האנשים, ונכחתי באירועים, אני חייב להסכים שהמילה 'פסטיבל' פשוט מתאימה לאייקון הזה. התכנים השנה, היו מצויינים ומגוונים, האנשים נחמדים, והאווירה מדהימה. שלושת אורחי הכבוד שהובאו היו אנשים נהדרים, וזכו, ללא ספק, באהדתם של כל מי שפגשו. רוג'ר נייגארד הציע דיוידי חינם, למעריץ הראשון שיענה על שאלה לגבי הסרט שלו. רוברט ברנט ציין לטובה את הכמות הגדולה של בנות שמגיעה לכנסים בארץ, לעומת חו"ל. ופאוורס? פאוורס הסתפק בלומר שמעריצי הז'אנר בארץ כנראה חכמים ונחמדים יותר מאלו שבשאר העולם (עם הפסקה ארוכה למחיאות כפיים, כמובן). האורחים מחו"ל תרמו הרבה מאוד לפסטיבל הנהדר הזה, ועשו אותו במידה רבה מיוחד יותר. לסיכום, הייתי אומר שזהו הכנס הכי טוב שהייתי בו. זאת אומרת, פסטיבל… התכוונתי פסטיבל. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |