|
|||||
|
המדריך השלם לעולם הקסום של בני הפיות - פרק מתוך ספר
זיו קיטרו |
|||||
|
|
|||||
| אנו מביאים לכם פרק מתוך ספרו החדש והמקסים של זיו קיטרו אשר יראה אור בחודש נובמבר בהוצאת אופוס. | |||||
| באנשי (Banshee) באנשי, נקבה בלבד, יחיד או רבים. אירלנד וסקוטלנד. ברחבי האיים הבריטיים אין יצור שפוחדים ממנו יותר מאשר מהבאנשי, וזאת אף שהן אינן גורמות נזק מכוון; הן לא חוטפת ילדים ומחליפות אותם במפלצות, הן לא גורמת ליבולים להיהרס ולא מעוררות מחלוקות בתוך הבית. תפקידן של הבאנשי הוא אחד: להכריז על מותם של בני אירלנד וסקוטלנד. על-פי המסורת, לכל אחת מהמשפחות הגדולות והעתיקות יש באנשי אשר מבשרת את מותו של מי מהם. מסורות אחרות טוענות שהיא מכריזה רק על מותו של בן למשפחה אשר דם קלטי טהור זורם בגופו. גרסה שלישית טוענת שהיא מכריזה על מותו של כל בן אירלנד או סקוטלנד, בין שבארצם ובין שהיגרו לארץ זרה. בכל אחד מהמקרים הבאנשי מופיעה קרוב לזמן המוות, ולרוב יהיה זה בקרבת ביתו של הקורבן. יללתה של הבאנשי נשמעת כשילוב מחריד ומסמר שיער של יללת זאב, צווחתו של ילד אובד, קריאתו של אווז נשחט וגניחותיה של אישה הכורעת ללדת. קינת המוות נוראית ורבת-עוצמה כל-כך, עד שהיא יכולה לנפץ זכוכית והיא מעוררת אף את אלו הישנים שינה עמוקה כמוות. באגדות הקלטיות מסופר על המוריגן, אחת מן הטוטא-דה-דאנאן שנחשבה כאלת המלחמה ואחת משלוש הפנים של האלה (הבת, האם והזקנה). בגלל הקשר הזה לאלת הקרב הייתה מופיעה המוריגן על שפת הנהר לפני קרבות גדולים ושרה את שירה כשהיא רוחצת קרביים אנושיים. מי ששמע את קול שירתה ידע שגורלו נחרץ ולזוועתו הבין שהקרביים שהמוריגן רוחצת הם בבואת קרביו שלו. רבים סבורים שהמוריגן היא מנהיגת הבאנשי, שבניגוד לשאר הטוטא-דה-דאנאן היא לא הפכה לפֵיה כי אם לרוח מבשרת רעות. המוריגן בוחרת לה בכל פעם נערה שתהפוך לבאנשי ותכריז על מותו של אדם מבני משפחתה. בסקוטלנד מופיעה דמות המוריגן בצורה מתונה יותר כאישה זקנה לבושה אפור, היושבת על שפת הנהר ומכבסת רק את בגדיהם של העומדים למות ולא איברים פנימיים. כמו עם רבים מבני הפיות, גם למקורה של הבאנשי יש כמה סברות. על-פי אחד המקורות, הבאנשי היא רוחה של אישה שמתה בזמן הלידה, ועליה להמשיך בתפקידה הנוראי עד היום שבו יועדה למות. מקור אחר מספר שמדובר באחת מהאימהות העתיקות של המשפחה שאליה היא משויכת, והיא מבכה את מותם של צאצאיה. מקור נוסף מדבר על כך שזו רוח נקם הלועגת למותם של אלו שאבותיהם פגעו בה. שמה של הבאנשי משתנה על-פי המחוז שממנו היא מגיעה. באירלנד היא מוכרת בתור הבאנשי (נכתב גם Bean sidhe, ומשמעות המילה היא "אשת הגבעות" או "אשת הפיות" – ראה פרק "פיה"). בסקוטלנד היא נקראת באניאה (Bean Nighe, "האישה הכובסת"). היא יכולה להופיע בדמות נערה לבושה לבן על גבי ירוק, או כאישה לבושה שחורים מכף רגל ועד ראש. עיניה תמיד אדומות ונפוחות מדמעות שהיא מזילה ללא הרף. היא מרחפת במהירות על גבי הקרקע ומניעה את ראשה וידיה באטיות, בתנועות זורמות. היא מסרקת במסרקהּ את שערה הארוך, השחור כזפת. בבוא הזמן היא מציצה מחלונו של הקורבן ונוקשת עליו בידיה החיוורות, לפני שהיא נושאת את קולה ביבבה. הבאנשי של המשפחות העתיקות בוחרות לעתים שלא להפחיד את העומד למות, ואף מנסות להזהירו כפי שעשתה אחת מהן באפריל 1014, כאשר לפני הקרב התקרבה אל ראש אחד השבטים האיריים והתחננה שלא ישתתף בקרב, ובתמורה יתברך באושר ובחיים עד גיל מאתיים. הוא סירב והיא חזתה את מותו ומות בנו. באנשי מפורסמת נוספת הייתה זו שניסתה להזהיר את ג'יימס הראשון מסקוטלנד, אשר לא שעה לדבריה וחייו הגיעו לקצם המר. לא פעם נראו באנשי כשהן יושבות על ענפי עץ, מסרקות את שערן הארוך. מי שאיתרע מזלו ושערה משְעַר הבאנשי צנח עליו, יסבול מפורענות ומאסונות שיבואו עליו ועל צאצאיו. גורל דומה ייפול על ראשו של מי שינסה ללכוד את הבאנשי או לחטוף את מסרקהּ. סיפור מפורסם הוא סיפורו של תומס אוריילי שניסה ללכוד באנשי לאחר שראה אותה חוצה את שדותיו, והחליט שכך יוכל לחיות לנצח. לרוע מזלו, ברגע שנגע בכתפה הוא נפל ומת במקום. בנו שיָרַש את החווה קיבל אדמה עקרה, בניו נולדו רפי שכל, והוא מת מסרטן שאכל את פניו. ישנם מקומות, בעיקר בסקוטלנד, שבהם מופיעות באנשי דרך קבע. הן מסיירות בחדרים ובחצרות של טירות עתיקות, שהיו שייכות למשפחות שלהן הן אחראיות. כשהן עושות זאת, רצוי לא לומר מילה ולתת להן לעבור ללא הפרעה. מאחר שאין להן גוף פיזי ממשי, הן יכולות להופיע במרכז החדר בקומה השנייה, לרחף במהירות לכיוון הקיר ולהיעלם שוב, ולהופיע באותו הרגע בחצר למטה. הן דואגות לעבור במקום ולהתבונן בחלונות, ולא פעם צפה ילד מבעד לחלון חדרו בדמות המשונה שהגיחה מתוך הערפל והרימה את מבטה הנורא אליו. שיבה זורקת בשערם של ילדים אלו. יש האומרים שילדים אלו מבורכים ומוגנים על-ידי הבאנשי, אחרים אומרים שגורלם נחרץ באותו הרגע לגורל גרוע ממוות. שמות נוספים לבאנשי הם באדה (Badbh, פן נוסף של אלת המלחמה הקלטית); קילדאר (Kildare, הפן השלישי של אלת המלחמה ושם המשויך ל"גבירה הלבנה". ואכן, במחוזות אלו לבושה הבאנשי לבן); שם נוסף הוא גלייטי אויין (Glaistig Uaine) או "הגבירה בירוק". כאשר עומד למות אדם חשוב ורב-מעלות או קדוש, מזדעזע האוויר כולו מקינתן של באנשי רבות. הן מופיעות מן האוויר הדק, מתגשמות לפתע ברחבי הארץ ופותחות את פיהן לקרוא את קריאת המוות שלהן. זוהי יבבה נוראית המבכה חיים שתמו. הבאנשי יכולות להופיע גם בדמות חיות, לרוב עורב שירחף ויחוג סביב ביתו של המנוח לעתיד. ישנם מחוזות שבהם הבאנשי אינן זועקות אלא לוחשות שיר מנחם ושקט, כדוגמת השיר ששרה המוריגן לפני הקרב. נראה שהבאנשי האירית מזהירה את בני משפחתו של הקורבן, ולאו דווקא את הקורבן עצמו. | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |