|
|||||
|
יומו של הדרקון – פרק מתוך ספר
ריצ'ארד א. קנאאק עברית נירה ברק |
|||||
|
|
|||||
| אנו מביאים לכם פרק מתוך ספר חדש, הראשון בסדרת וורקראפט, הרואה אור בימים אלו בעברית בהוצאת "השראה" החדשה, המתמחה בספרות פנטסיה. | |||||
מגב הספר: בחסות הנפתולים המתעתעים של העבר, היה עולם אזארות' משופע ביצורים מופלאים מכל המינים והסוגים. אלפים מסתוריים וגמדים עזי מצח היו מהלכים בקרב שבטי בני האנוש בהרמוניה ושלווה יחסיים – עד הופעתו מן הלא נודע של צבא שטני, הידוע בשם הלגיונות הבוערים, אשר ניפץ את החלום לרסיסים לנצח. כעת אורקים, דרקונים, גובלינים וטרולים, כולם נאבקים על שליטה בממלכות העוינות שנפוצו לכל עבר – הם חיילים בקרב שיכריע את גורל עולמם. בעקבות מהפך מטיל מורא בין שורותיהם של קוסמי העולם הזה, מוצא עצמו מטיל הכשפים רונין במסע מצמרר ומתעתע אל אדמות האורקים של קאז מודן. רונין חושף קנוניה רחבת היקף, טבולה באכזריות ורוע טהור יותר משיכול היה להעלות בדמיונו – זהו איום אשר יאלץ אותו לכרות ברית הרת גורל עם יצורים עתיקי יומין, יצורים של אש ואוויר, אם רצונו להביא לתקומת עולם אזארות'. אגדה מקורית אודות מעשי קסמים, קרבות נועזים ומעשי גבורה המבוססים על המשחק האלקטרוני רב המכר ומרובה הפרסים מבית היוצר של BLIZZARD . הקדמה: לשחרר את מלכת הדרקונים . . . משימה בלתי אפשרית ובלתי סבירה עבור אחדים, מוות ודאי עבור רבים. שבט לוע-הדרקון, אחד משבטי האורקים, לא ירפה אחיזתו מקָאז מוֹדָן אלא אם אָלֵכּסטרַאסָה תשוחרר. כל עוד ימשיך שבט לוע-הדרקון היושב שם במלאכת השבטים, הוא יוסיף להוות נקודת אחיזה מלכדת עבור האורקים הכלואים במובלעות. מערבולת נפצי רעמים קטעה את מחשבותיו של רוֹנִין. הוא נשא עיניו מעלה וכל שיכול היה לראות היו ענני כותנה ספורים בלבד. רעם קולני שני ומטריד עוד יותר, דרך כל שריר בגופו, כשצל עצום כיסה את סביבתם. שאגה צורמת אוזניים זעזעה את השמים, וכוח כשל סופת טורנדו הרעיד את האדמה. רוֹנִין הסתובב על עומדו כדי להביט נכחו – ומה שנגלה לעיניו היה מראה מחריד שמִן הגיהינום. דרקון בצבע אש רוחשת מילא את השמים שממעל, אחז בכפו במה שנותר מסוסו ומן המטען יקר הערך אותו בחר בקפידה. הענק הארגמני בלע באחת את מה שנותר מן הפגר, בעוד עיניו נעוצות בדמויות הזעירות וחסרות האונים שמתחתיו. רכובה על כתפיה של החיה, הייתה דמות מגוחכת ירקרקה, שלה ניבים חדים כתער וגרזן-קרב. היא נבחה פקודות בשפה נוקשה כשהיא מצביעה ישירות לעבר רוֹנִין. בלוע נפער ובטפרים חשופים, החל הדרקון לצלול במהירות לעברו. אחת קטע מתוך הפרק הראשון: הוא עמד שם, כפי שעשה מזה שעתיים, ראשו רכון קדימה ועיניו עצומות בריכוז, כשהחדר סביבו מואר באור עמום ממקור נעלם. אור שלא הפיג את מסתרי הלילה הזה. בפינה עמד כיסא שנותר מיותם, ומאחוריו תלוי על קיר האבן הקר היה שטיח קיר רקום, שבמרכזו מוזהבת העין הכול-יודעת, כשברקע שדה סיגליות. מתחת לעין היו שלושה פגיונות מזהב פונים כלפי מטה. הדגל והסמלים של דָאלָארָאן עמדו בגאון במשמורת הברית בזמן המלחמה, על אף שקרוב לוודאי שלא כל אחד מחברי הקִירִין תוֹר מילא את חובתו בכבוד. "רוֹנִין..." נשמע לפתע קול חד-גוני, מכל ומשום מקום. מבעד לרעמת שיער עבותה אדומה כאש, הוא נעץ מבט חודר לתוך החשכה בעיניים ירוקות להפליא. אפו נשבר זה מכבר על ידי מתלמד אחר, אך למרות כישוריו, רוֹנִין לא טרח מעולם ליישרו. למרות זאת הוא לא היה רע למראה, הייתה לו לסת חזקה ומעוצבת ותווי פנים מסותתים. גבה אחת שצורתה מקשתת ששיוותה לו מבט לגלגני שואל, שלא אחת סיבך אותו בצרות עם פטרוניו. הגישה שלו שתאמה להפליא את מראהו, לא שיפרה את מצבו כלל ועיקר. גבוה, דק ועטוי בגלימה אלגנטית כחולה כלילה, הוא היה משובב למראה, גם בעיני הקוסמים האחרים. רוֹנִין לא היה מרדן למראה, למרות שמשימתו האחרונה עלתה לחמישה אנשים טובים בחייהם. הוא עמד זקוף, נועץ מבט באפלה, מצפה לשמוע מה בפי הקוסמים האחרים. "זימנת אותי. אני חיכיתי." לחש מטיל הכשפים בגלימת השָני, בנימה מעט חסרת סבלנות. "לא ניתן היה להימנע מכך. אני עצמי, היה עלי להמתין עד שמישהו אחר העלה את הרעיון." דמות גבוהה בברדס ובגלימה הופיעה למחצה מתוך האפלה – החבר השישי במועצה הפנימית של הקִירִין תוֹר. "וכך קרה." בפעם הראשונה ניצת מבט של ציפייה בעיניו של רוֹנִין "ומה בדבר ריצוי העונש שלי? האם הסתיימה תקופת המבחן?" "אכן. ניתנה לך הזכות לשוב אל בין שורותינו... בתנאי שתסכים מיידית לקחת על עצמך משימה בעלת חשיבות עליונה." "נותר בהם כל כך הרבה אמון בי?" חזר הקוסם לטון הדיבור המריר שלו. "אחרי מותם של האחרים?" "אתה האחרון שנותר להם." "זה כבר נשמע מציאותי יותר. הייתי צריך לנחש." "קח את אלה." הדמות המוצלת הושיטה יד דקה בכפפה, כשהכף פונה מעלה. על כף היד הופיעו משום מקום שני חפצים מנצנצים – כדור ברקת וטבעת זהב משובצת אבן שחורה יחידה. רוֹנִין הושיט אף הוא את ידו... ושני העצמים הופיעו עליה. הוא אחז בהם וחקר את מהותם. "אני מזהה את כדור הראייה, אך לא את העצם השני. אני חש שהוא עוצמתי למגע, אך לא בעל עוצמה חזקה." "אתה חד אבחנה, וזו הסיבה שמלכתחילה תמכתי בך, רוֹנִין. מה מטרת האבן, אתה יודע. הטבעת תגן עליך. אתה תגיע לאזור בו עדיין נמשכת מלחמת קוסמֵי השבטים. טבעת זו תחצוץ בינך לבין מנגנוני הזיהוי שלהם. למרבה הצער היא גם תמנע מאיתנו להתחקות אחר צעדיך." "אז אני אהיה ברשות עצמי." אמר רוֹנִין בחיוך לגלגני. "כך גם יקטן הסיכוי שאגרוֹם למיתות שלא לצורך..." "במובן זה, לא תהיה לבד, בכל מקרה לא עד ההגעה לנמל. סייר ילווה אותך." רוֹנִין הנהן, למרות שברור היה שאין לו עניין במלווה, במיוחד סייר. רוֹנִין ואלפים לא הסתדרו ביניהם. "לא אמרת לי מהי המשימה שלי." הקוסם המוצל נשען לאחור, כמתיישב לתוך כיסא ענק שמטיל הכשפים הצעיר לא יכול היה לראות. ידיים בכפפות התחככו זו בזו שעה שהדמות שקלה את דבריה. "הם לא הקלו ראש בעניינך, רוֹנִין. כמה מחברי המועצה אף שקלו לנדות אותך משורותינו לתמיד. עליך להרוויח את דרכך בחזרה, וכדי לעשות זאת, עליך להשלים משימה זו עד לפרט האחרון." "לפי דבריך זו משימה לא פשוטה." "היא קשורה בדרקונים... ומשהו שהם מאמינים שרק אדם עם כישורים כשלך יוכל לבצע." "דרקונים..." עיניו של רוֹנִין נפערו לרווחה בהזכרת הענקים, ולמרות נטייתו הרגילה ליהירות, הוא ידע שהוא נשמע כמתלמד זה עתה. דרקונים... הזכרת מילה זו בלבד עוררה יראת כבוד בקרב רוב הקוסמים הצעירים. "כן, דרקונים." פטרונו רכן קדימה. "אל תקל ראש בהערכת העניין, רוֹנִין. אסור שאיש ידע דבר על המשימה חוץ מהמועצה וממך, אפילו לא הסייר שיוביל אותך ולא קברניט ספינת הברית, שתביא אותך אל חופי קָאז מוֹדָן. דליפת מידע ולו הקטנה ביותר תסכן את כל תוכניותינו. "אך מה היא המשימה?" עיניו הירוקות של רוֹנִין בהקו בחשכה. יהיה זה מסע חיפוש מסוכן מאוד, אבל התמורה ברורה למדי. חזרה לַשורות והעלאת ערכו ושמו הטוב בעיני עמיתיו. דבר לא קידם קוסם בשורות הקִירִין תוֹר יותר ממוניטין. למרות שאיש מבכירי המועצה לעולם לא יודה בכך בגלוי. "עליך ללכת לקָאז מוֹדָן הנתונה בשליטת שבטי האורקים," אמר האחר בהיסוס מה, "וברגע הגעתך, עליך לעשות את כל אשר לאל ידך למען שחרורה המיידי של מלכת הדרקונים אָלֵכּסטרַאסָה..." | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |