הולכים לראות את 'מלחמת העולמות' – ביקורת סרט אסנת רוזנברג אוסנת רוזנברג הלכה לראות את 'מלחמת העולמות' וחזרה עם ביקורת קשה ונוקבת... 'מלחמת העולמות' - War of the Worlds במאי: סטיבן שפילברג תסריט: ג'וש פרידמן ודיוויד קופ (על פי הרומן של ה.ג.וולס) שחקנים:טום קרוז, מירנדה אוטו, ג'סטין צ'טווין, דקוטה פאנינג, טים רובינס, דיוויד אלן באש ויול ואסקז. ארה"ב – 2005 - צבע - 116 ד' לידיעה: ביקורת זו מכילה ספויילרים – ראו הוזהרתם - על אחריותכם בלבד אז דבר ראשון, עליי לציין שלפני הצפייה בסרט, לא זכרתי את העלילה. אני יודעת, חור בהשכלה, אולם מעולם לא התעמקתי ב'מלחמת העולמות' יותר מדי. הכרתי את ההיסטוריה של השידור ברדיו וזכור לי במעורפל צפייה בסרט המקורי (אני בעיקר זוכרת שנרדמתי במהלך הצפייה), אבל זהו. לא קראתי את סיכומי העלילה שהעיתונים מציעים ומלבד העובדה שסטיבן ספילברג ביים את הסרט והכוכבים הראשיים הם טום קרוז ודקוטה פאנינג, לא ידעתי דבר. אוקיי, כן אודה ואתוודה שבעת שחיפשתי את שעות הקרנות הסרט באחד העיתונים, עיניי נפלו על ביקורת קצרה שאמרה (וזהו אינו ציטוט מדויק ולו רק בגלל שאנני מצליחה לאתר את אותה ביקורת) שהסרט מתחיל כ'סרט בוגר ואפל ומסתיים בקיטשיות אמריקאית טיפוסית'. מאחר ואת האמון שלי בביקורות מהעיתונים איבדתי אי שם בגיל 12, לא לקחתי זאת יותר מדי קשה. עם ידע זה בלבד הגעתי לסרט. סוג של 'טבולה רסה', עם תרצו. יאמר לזכותו של הסרט שהוא צובר תאוצה די מהר. נכון, בתחילה אנו נסחבים להכרות עם הגיבור הראשי ומשפחתו הבלתי מתפקדת (כי הרי הם חייבים להיות לא מתפקדים, על מנת שהאירועים הנוראים שיעברו עליהם ילכדו אותם לבסוף), אולם מהר מאוד העניינים מתחילים להתחמם והופכים ליותר ויותר מאיימים וקטלניים. כשהיצורים החלו לבקוע מתחת לרחובות ניו יורק והחלו לאייד אנשים תמימים, מחשבות של אפוקליפסה החלו לחלוף במוחו של כל צופה ובעוד טום קרוז בורח על נפשו (וכמובן שכל האנשים האחרים נהרגים מסביבו והוא יוצא ללא פגע) מחול השדים החל. גדלתי על סדרות כמו 'מסע בין כוכבי'ם ו'בבילון '5, כשבשנים המאוחרות יותר התבגרתי עם 'סטארגייט SG1'. מדובר בסדרות מז'אנר שמציג את החייזרים כחבר'ה נחמדים. נכון, פה ושם יש את הרעים שרוצים להרוג אותנו, אבל... רוב החייזרים הם דמויי אדם נחמדים שיותר משמחים לחתום איתנו על הסכמי שלום ולהקים איזו פדרציה אחת או שתיים למען שלום גלובלי. והרעים? הם בדרך כלל חייזרים בעלי נקודת תורפה שהטובים מגלים במהרה ומנצלים לטובתם. הרעים תמיד יפעלו ממניעים של בצע ורוע לב מושלם והטובים יהיו גיבורים אמיתיים שיצליחו להביס את הרוע. נקודת תפנית בחיי כצופת מדע בדיוני התרחשה כשישבתי בבית קולנוע וראיתי את הסרט 'היום השלישי'. עד היום אני זוכרת את עצמי יושבת, מכווצת כולי בכיסא, בעוד מכוניות עפות לעברי מהמרקע. סרט זה הציג לראשונה חייזרים מסוג אחר, חייזרים הבאים בכמויות אדירות (לא אחד כמו ב'נוסע השמיני'), בספינות חלל המגנות עליהם ואין עם מי לדבר. אין עם מי לנסות ולנהל שיחות, אין אפילו הזדמנות לנסות ולבנות מתקפה. הם מפתיעים אותנו, תופסים את בני האדם עם המכנסיים למטה ומתחילים להשמיד אותנו בשיטתיות (כי הם הרי חכמים בצורה שכזו). הצופה בסרט המביט בטום קרוז המנסה להימלט עם משפחתו, מתחיל לחוש אי נוחות מסויימת המתחלפת בפחד המציף אותו מבפנים. מה אם החיים הנמצאים אי שם הם כמו בסרט הזה? מה אם הם יגיעו ויתקפו אותנו ולא נוכל להגן על עצמנו? מה אם מחר תרד חללית מהשמיים ותתחיל להרוס ערים שלמות ולא נוכל להתגונן? כך צופים כולנו בזוועות המתרחשות על גבי המסך - אנשים מתאיידים, יורים אחד בשני, בורחים על נפשם, בקיצור - מהומה מוחלטת. בעוד אלפי האנשים נמלטים על נפשם, תוהים כולם כיצד הסרט יסתיים. הרי אין סיכוי שבני האדם ינצחו את המכונות האלו, אין שום דרך שהם יכולים לעשות זאת. אז מה... כולם ימותו? סביר להניח שלא. אבל מה, הם פשוט ימשיכו לברוח כל הסרט? ולאן בדיוק הם בורחים? הרי החייזרים מגיעים לכל מקום (ממש כאילו הם עוקבים אחר טום קרוז עצמו). אז בטח כמה אנשים ינצלו (כמובן שהגיבור ביניהם) ויחיו במחתרת מתחת לפני האדמה. או אולי הניצולים יתחבאו עד שהחייזרים יעזבו את כדור הארץ (כאשר הם חושבים שהם הרגו את כולם) ואז יצאו אל פני השטח ויבנו הכל מחדש (כמו ב'היום השלישי', בפטריוטיות רבה כמובן, עם דגלי ארה"ב מתנוססים ברקע). רגע שיא בסרט מגיע - הגיבור נאלץ לבחור בין להציל את חיי בתו, לבין חיי בנו. הוא עושה את הבחירה וליבנו נשבר בתוכנו. זהו, הוא יותר לא יראה יותר את הבן. מחמאה גדולה לאחראי על סצנה זו - הוא מקריב את בנו של הגיבור, דבר שלא קורה לעיתים קרובות. אז, בשיא הטירוף, בשיא ההיסטריה, כשאתם יושבים מכווצים בכיסא שלכם וחושבים על חורבן העולם ועל כך שמחר בבוקר תתעוררו ותמצאו חללית ענקית מרחפת מעל מגדלי עזריאלי - פתאום אתם נכנסים לסרט אחר לחלוטין. מסרט אפוקליפטי על חורבן העולם אתם עוברים לסרט אימה. במשך כחצי שעה (או לפחות כך זה נראה, כמו נצח) גיבור הסרט כלוא במרתף עם רוצח סדרתי המשחיז את גרזנו (מסקנה חשובה חברים - לא להענות להזמנות מאנשים המשחיזים גרזנים עם מבט משוגע בעיניהם). אתם יושבים בכיסאות ומאבדים את עצמכם. מחשבות מתחילות להתרוצץ בראשכם - 'רגע, איפה אני? לפני רגע היו כאן חייזרים, איך בדיוק הגענו לכאן? אני בסרט על חייזרים או על רוצחים סדרתיים? ואיך לכל הרוחות הגיבור לא רואה שמדובר כאן באדם משוגע? כמה זמן לוקח לאסימון לרדת אצל הבחור הזה?!' כך, במשך נצח, אתם יושבים ומנסים להבין מי נגד מי בדיוק, ובמה פשעתם שזה מגיע לכם. אז אנו זוכים לראות את החייזרים פנים מול פנים. יצורים קטנים וחביבים יחסית (שבאופן מחשיד למדי מזכירים את החבר'ה של 'הנוסע השמיני' ו'היום השלישי' - אולי הם דודים רחוקים שלהם), המגיעים לביקור בדיוק באותו מרתף (שבמקרה) הגיבור שלנו מסתתר בו. אבל במקום שנפחד מאותם יצורים מאיימים שלפני שנייה השמידו אנשים בלי אפילו למצמץ - אנחנו זוכים לראות אותם באור מגוחך. מה שמתחיל בסיבוב של גלגל האופניים שבמהרה נופלים על החבר'ה (סצנה שגרמה לצופה מסויים באולם להתקף של צחוק בלתי נשלט עד ששאר הצופים צעקו עליו שישתוק), ממשיך בהסתכלות בתמונות משפחה ומסתיים בכך שאמא קוראת להם לחזור הביתה והם ממהרים לעשות כמצוותה. מה עוד יש להוסיף - הפחד פשוט משתק. עוד כמה סצנות במרתף והעלילה שוב מתחילה לתפוס תאוצה (לאחר שטום קרוז נפטר מטים רובינס שאיים לגנוב לו את ההצגה). ביתו של הגיבור בורחת ובגאונות שמרבית הילדים מוכיחים בסרטים מסוג זה, מצליחה למקם עצמה בדיוק בלב הסכנה. ברגע בו הגיבור נתפס ע"י התלת רגל שמעלה אותו למעלה, חושבים כולם שזהו, הכל אבוד. האמת, באותו הרגע מרגישים הערכה מלאה לעלילת הסרט ולמי שכתב אותה. הנה, סוף סוף סרט הוליוודי הבא להפתיע את הצופים ולהיות נאמן למציאות. כולם בטוחים בכך שהגיבור הראשי עומד למות. הסרט יגמר בזה שכולם ימותו והרעים ינצחו. במצב כזה כל צופה מן המניין יהלל וישבח את כותב העלילה שהסכים לשבור את המוסכמות ולסיים את הסיפור בהפסד הטובים. אבל שנייה לאחר מכן כולם מבינים עד כמה הם טעו. לא רק שהגיבור לא מת, הוא אפילו הצליח להציל את היום ולשחרר את שאר האנשים שהיו כלואים איתו (והבת שלו ביניהם). מרגע זה ואילך מתדרדר הסרט במדרון תלול. מסתבר שבמשך כל הסרט, הגיבור עשה את דרכו לבוסטון, לחפש את אשתו לשעבר (כי הרי ברור שברגע שהוא יגיע לבוסטון הכל יסתדר וכולם יחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה). הוא מגיע לתחומי העיר ופתאום כולנו מבינים שמשהו כאן לא בסדר. זה מתחיל בכך שהוא אומר לבת שלו שהשורשים המוזרים האלה שהחייזרים פיזרו בכל מקום מתים (דרך אגב, מישהו הבין מה הקטע של השורשים האלה?) וממשיך בכך שהם רואים את אחד מהתלת רגליים האלה הרוס. הגיבור מנסה נואשות להבין מה קרה ואיך הדבר המאיים הזה נהרס, אולם הוא מקבל את התשובה הסתומה שזה פשוט קרה, לא ברור כיצד. אז הוא רואה את הציפורים ואסימון נופל. כאן נעצור לשנייה ונספר על כיוון אחר שיכול היה להתרחש - כיוון בו הגיבור יסביר כי לשלשת הציפורים היא שהורגת את החייזרים האלו. זה אפילו מסתדר עם צילום הפסל, כי הרי ידוע שציפורים ושחפים בעיקר, אוהבים להשאיר את הפסולת שלהם על פסלים. במקרה זה הדמיון כבר עובד בכיוון חדש בו כל ציפורי העולם מגוייסות להבסת החייזרים המאיימים... אבל זה רק כיוון אחד מיני רבים, מעוות עד כמה שיהיה... אם נחזור לסיפור העלילה - הגיבור מסמל לחייל האמיץ שהציפורים מתריעות כי לתלת הרגל את אין יותר הגנה והחיילים יורים ומשמידים את החייזר. הגיבור שלנו הציל את היום... בשנית. בעוד אתם יושבים מבולבלים לחלוטין, מנסים להבין מה בדיוק קרה שם ומי אחראי לבעיות של התלת רגליים, אתם מפספסים את העובדה שעברתם מסרט אפוקליפטי על סוף העולם לדרמה סוחטת דמעות בסגנון ההוליוודי הישן והטוב - קיטשיות עד כדי בחילה. לאחר כל התלאות, כל ההרג, כל המוות, הדם, האימה והמחשבות על כך שזהו, העולם הסתיים - הגיבור עושה את דרכו ברחוב עם בתו הקטנה. שלכת של עלים (או משהו אחר, בואו לא נתעמק בכך יותר מדי) ברחוב סגרירי בבוסטון. אתם כבר יודעים מה הולך לקרות עכשיו - מרקו עומד למצוא את אמא. כמובן, הדלת נפתחת ומשם יוצאת אשתו לשעבר (ההריונית) של הגיבור, הסבתא והסבא לא רחוק מאחוריה וגם הבעל החדש. כי הרי ברור, העולם כולו נחרב, אלפי או אף מאות אלפי אנשים מתים, אבל אצלם הכל בסדר. הבת והאם מתחבקות, לכולם יש דמעות בעיניים ואתם חושבים 'נו, זה לא ממש סוף שמח, כי הרי הוא לא הצליח להציל את בנו'. אבל אז קורה משהו שהייתם צריכים כבר לצפות לו מראש - הבן יוצא מהבית והאיחוד המרגש בין הגיבור לבנו שובר את לבבות כולנו וגורם לנו למחות דמעה. לא משנה שאין שום דרך בעולם שהבן, לא רק שהצליח לברוח מהאש שהוא רץ בדיוק לקראתה, אלא גם הצליח להסתדר לבדו, למצוא את דרכו לבית סבא וסבתא ועוד להגיע לשם לפני אביו. כאן זה בדיוק המקום לעצור ולשאול כיצד בדיוק הם ידעו בעל פה את הדרך מניו יורק לבוסטון, בלי מפות וכלום? אבל כל זאת הרי לא משנה - הוא הרי קרא לו אבא. למישהו יש טישו? באותה הסצנה מאבד הצופה כל כבוד לסרט. סרט שהחל כסרט אפוקליפטי וגרם למחשבות על עתיד זוועתי לכדור הארץ (ולתהייה האם אנחנו באמת לבד ביקום והאם אנחנו רוצים בכלל לגלות את התשובה לכך), הלך קצת לאיבוד באמצע אבל הצליח להתאושש במקצת נעלם לחלוטין באותה סצנה. סצנה הוליוודית אמריקאית טיפוסית - קיטש במיטבו. כל מה שניסו לבנות במהלך הסרט, הכל הלך לאיבוד בחמש דקות של אהבה עצמית. אבל מצד שני, זה סרט של ספילברג - יש לשער שהיינו צריכים לצפות שזה יקרה. אבל חכו, זה עוד לא הסוף. בעוד כולם מתחבקים מאושרים שהעולם כמעט ונחרב לחלוטין אבל אצלם הכל בסדר, קולו של מורגן פרימן נשמע באוזנינו. התעלומה באה על פתרונה - מה שהשמיד את אותם חייזרים היו הבקטריות שבכדור הארץ, החיידקים. עוד ממשיך הקול ואומר כי זה כך משום שבני האדם נועדו להלך על פני האדמה. אתם יודעים מה - זה הדבר הכי מעצבן בסרט כולו. מילא, אם בני האדם היו יוצאים כנגד החייזרים, כמו שעשו ב'היום השלישי' ובמו ידיהם מוצאים דרך כלשהי לנצח את האויב שבא להשמידם. אבל חיידקים? ככה סתם? בני האדם לא נקפו אצבע להציל את עצמם, הכל נעשה ע"י אורגניזמים מיקרוסקופיים. ולמה? משום שהאדם הוא גזע עליון שנועד לחיות על כדור הארץ וכמובן שמאחר ואנחנו הגזע העליון, כל יצור אחר יושמד. ב-ס-ד-ר. השורה התחתונה? אין כאן מסקנה חד משמעית, מנפצת מוסכמות ומרעידה לבבות. מעל לכל, זהו סרט מעצבן. מעצבן בדרך בה מצליחה הוליווד לשחק בצופה, מעצבן בקיטשיות הקולנועית האמריקאית הטיפוסית מעצבן ואף מאכזב. מאכזב באופן בו במקום להעניק לעולם סרט מדע בדיוני שובר חוקים וגבולות, קיבלנו סרט אסונות נוסף הגורף הרבה כסף בקופות. אבל היי, לפחות מדובר בסרט עשוי היטב. יש שיגידו שאין לערער על יסודות הקלאסיקה ועל יכולותיו של סטיבן ספילברג. אחרים יאמרו שמאחר והסיפור המקורי מסתיים כך, אין מה להאשים את ספילברג ושות' - זה לא שהם יכלו לשנות משהו. אז אתם יודעים מה? אם זה המצב אז יש לבוא לכולם בטענות - גם ליוצר הסיפור המקורי. לידיעה זו התפרסמו  15  תגובות תגובות 1   אין לי ויכוח איתך - על טעם ועל ריח... אבל 0:43:00  03/08/2005 זיו קיטרו    מה יש לכולם לגבי הבקטריות. זו אולי אחת מהאפשרויות ההגיוניות ביותר שיתרחשו במקרה של התקפת גזע אחר. הרבה יותר סביר מהתקפה שלנו עליהם וניצחון ע"י כלי נשק "מפגרים" כשלנו. 2   עברית, עברית!!!!! 12:05:00  03/08/2005 אליעזר בן יהודה    בקורת זה מכילה ספוילרים? רק נח בשבע שגיעים עוד לא כתבתם. 3   זו הייתה מחווה לאחינו העולים מרוסיה (-: 22:16:00  03/08/2005 ניר  telor1@walla.co.il  על כל פנים תוקן. תודה לך, יהודי מבדח בעל מח קודח. 4   שאלה לאליעזר בן יהודה 11:42:00  04/08/2005 ANAKIN  anakin@isf.co.il  יש דבר אחד שאף פעם לא הבנתי ואולי תוכל לעזור לי בזה - איך כותבים נח בשבע שגיאות? 5   הקטע המצחיק עם האופניים: 15:18:00  04/08/2005 לימור    לפי דעתי זו מחווה של שפילברג לאי.טי: במקום שהחייזר יגרום לאופנים לעוף, בסרט הזה הם עפו עליו...:-) 6   נח בשבע שגיאות: 13:02:00  07/08/2005 לא אליעזר בן יהודה    זוהי בדיחה של דוברי יידיש - מלים עבריות שהתגלגלו ליידיש נכתבות כפי שנכתבות בעברית, ולא ע"פ הגייתן ביידיש. מי שיכתוב את המלה נח לפי ההגייה היידישאית, וגם יוסיף כמה שגיאות כתיב, יקבל "ןאָויאַהך". 7   הקיטשיות ההורסת. 15:37:00  14/08/2005 אורי מ.    למה הכותבת אינה באה בטענות של קיטשיות ל"היום השלישי"? הסרט הנ"ל היה מלך מלכי הקיטש והחינטרוש ובעל עלילה מופרכת בעליל!! אחד הסרטים הגרועים שנעשו בהוליווד. חוץ מפעלולים יפים העלילה חסרה כל קשר למציאות, גם אם הסרט הוא מדע בדיוני. לא ראיתי את מלחמת העולמות, אבל בזמנו קראתי את הספר - אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי. הסוף של הספר הוא פשוט גאוני. הרי בספר המקורי התקופה היא המאה ה-19, ואין ויכוח שבני האדם דאז לא היו שקולים לחיזרים שבאו לכבוש את כדור הארץ,אבל הסוף של הספר הוא סוף טוב שבו החיזרים מובסים, אבל לא בידי בני האדם הנחותים טכנולוגית, אלא על ידי חיידקים. בעצם בסוף הזה הסופר מציל את העולם בעזרת הסבר שהוא הגיוני ואינו מופרך,לא כמו שקרה ב"היום השלישי" שם בני האדם "כותבים וירוס" שמנטרל את ההגנה של החיזרים. 8   אני חושב שהיא לא באה בטענות ליום השלישי מכיוון שהכתבה אינה עוסקת בו 20:33:00  14/08/2005 ANAKIN    היא עוסקת במלחמת העולמות וברלוונטיות שלו כיום, כמאה שנים לאחר שנכתב. אבל אם להתייחס ליום השלישי, הרי שזה היה אחד מסרטי הפעלולים הגאוניים שנעשו אי פעם. כמעט כל סצנה וכל משפט בסרט הם מחווה לאייקון אחר בז'אנר. הסרט הוא לקט מודע הייטב לעצמו, המצליח ליצור סיפור אמין ומפחיד משורה של ציטטוים קולנועיים מבריקים. יכול להיות שלצופה מן הצד זה נראה סתמי שבתחילת הסרט למשל צופים כמה מילדיו של אחד הגיבורים (זה שבסיום ישמיד את ספינת האם) בסרט "היום בו עמדה האדמה מלכת" של רוברט ווייז - אבל כאשר חושבים על כך שזה היה אחד הסרטים הראשונים בהם התייחסו לחייזרים כמביאי שלום ולא כמפלצות חורשות רע - הוא מקבל משמעות בסרט שהוא סרט ראשון על מפלצות מן החלל החיצון - לאחר שורה ארוכה של סרטי אי טי, מפגשים מהסוג השלישי, קוקון ועוד ועוד. יש אין סוף ציטוטים והתייחסויות מסוג זה בסרט ואני רק יכול להציע לך לנסות ולמצוא אותם. 9   אף אחד לא אמר 22:18:00  18/08/2005 עמית    שאנחנו הגזע העליון שנועד לפה. פשוט שהרווחנו בזכות לחיות פה אחרי אלפי שנות אבולוציה ואיזון בשרשרת המזון בניגוד לחייזרים שרוצים לקטוף את הכוכב ,זכותינו היא מוסרית ג-א-ו-נ-י! 10   שילדים כותבים ביקורות!!!! 16:07:00  21/08/2005 TV_Eye    יוצאים גיבובים של שטיות שלא בטוח שהם אפילו מבינים רוב הביקורת הזו ניראתה לי כמו "גו גוו דאא בהה אבבבא" לא יודע על מה את גדלת יקרתי אבל אנחנו גדלנו עם שני דברים דבר ראשון הערכה לסיפור טוב בעיקר קלאסי וקצת לא הרבה ידע בבילואגיה למתחילים בקשר לספר קלאסי אין ספק שH G WELLS הוא אבי המד"ב מסכים יש בסרט קטעים קצת קיצים הוא בהחלט לא יצירת המופת שהוא היה יכול להיות הסוף של האיחוד משפחות אכן נוראי אבל מכאן ועד להכתיר את הסרט שהוא קיצי וגרוע והסוף יקרתי אם תלמדי קצת היסטוריה כמו למשל לאן נעלמו רוב האינדאנים בדרום אמריקה תגלי מכיון שהם נחשפו לחידק שהמערכת החיסונית שלהם לא הכירו חיידק שהאירופאים היו מכוסנים אליו או אפילו תיקראי את סיפרו המעולה של קרייטון "זרע האנדרומדה" על חיידק בודד שהיה קיים רק בשכבות העלינות של אטמוספרה ובגלל לוין שהחזיר אותו עיירה שלמה לקתה במגיפה קטלנית אז אולי כדאי שתלמדי עוד קצת לפני שאת יוצאת בנאומי חוצבי להבות על סיום דיבלי תסלחי לי הסיום של היום השלישי שגזע כזה נחות הצליח להעפיל על גזע עליון זה כמו להגיד שהגוקים יום אחד בעזרת התכנולוגיה שלנו ישמידו אותנו (מה שיותר נכון זה שהם יכולים להשמיד אותו בדיוק ההפך עם החידיקים הטבעיים שהם מעבירים) רק תחשבי קצת יותר תקראי קצת יותר ולתלמדי קצת יותר לפני שאת כותבת גבב של "בווו בוו גוו גוו" 11   רק עוד דבר ברשותכם 16:12:00  21/08/2005 TV_Eye    איני יודע את גילה של הבחורה הנחמדה. אין כאן מתקפה אישית . אלה זעם על בורות שמנסה, להיראות חכמה. אני בטוח שהבחורה הזו היא, מאוד אינטליגנטית. אך אין זה נותן לה את הזכות להתלהם כנגד דברים שאולי, יפה להם השתיקה. או שמה היא תרצה אולי עכשיו לחקור קצת יותר. וזה יהיה מעשה נבון וחכם מצידה נ.ב הדברים הקודמים נכתבו בסערת רגשות אז סלחו על השגיאות עקב הקלדה מהירה תודה :) 12   ל TV_Eye היקר 9:59:00  24/08/2005 kinspirit    א. אני לא יקירה שלך, תודה רבה. ב. באם תצפה בפרופיל שלי שמופיע באתר, לא רק שתלמד את גילי אלא גם את הרקע האקדמאי שלי, שאני חושבת שמוכיח שאני לא ילדה קטנה ובהחלט אינטליגנטית מספיק. ג. הכתבה הנ"ל היא דעתי האישית, וזכותי להחזיק בה. זכותך גם להביע את דעתך, וזאת אכן עשית. מרגיש עכשיו יותר טוב אחרי שהוצאת קיטור? סבבה לך. 13   התעלמות של ספילברג מכל מה שנעשה עד כה 18:23:00  25/08/2005 וולס    ...אז מה, אז זה היה ברור שאם ספילברג עושה סרט, אז זה יהיה רק טום קרןז שרץ עם ילדה בלונדינית ('אינדיאנה ג'ונס' סטייל) לאורך כל הסרט, ושההקשר המקורי להיסטוריה של הדבר הזה תהיה ערטילאית עד לא קיימת. טוב, זה אחד התירוצים של יצירה מקורית - אוקיי, ידענו שיהיו מרדפים, אפקטים, קיטש והמון דברים שלא קשורים בגרוש לסיפור המקורי - אבל בנוסף לכל אלה, ספילברג הצליח לעשות סרט שקט לחלוטין, ללא צליל אחד מהיצירה המקורית (מישהו שמע את התסכית של וולס והעיבוד המוזיקלי לנושא?). חבל. זו היתה א-ח-ל-ה מוסיקה שבעולם... 14   לקינספירט 17:31:00  26/08/2005 TV_Eye    שוב אין כאן כוונה אליך אישית אבל רק שתדעי למשל שרוב האנשים הטיפשים ביותר שאני מכיר הם לרוב "מלומדים גדולים" וכמו שאמרתי את יכולה להיות בת 73 ובעלת שמונה פרופסורות שונות זה אינו יהפוך אותך ליותר או פחות אינטלגנטית או ליותר או פחות בוגרת וכמובן שלמזלנו נולדנו לאחת הדמוקרטיות היותר נאורות בגלובוס וזכותך ואף חובתך לכתוב את מה שאת חושבת וכמו כן חובתי (ואני מדגיש חובה) לכתוב לך את דעתי אפילו אם בתחילה היא מנוסחת בצורה ולגרית ישירה וכוחנית לאחר שכתבתי את מה שכתבתי קראתי עוד כמה דברים שלך אז בנימה הזו הדברים האחרים דווקא לא ראיתי חובה להגיב :) זה יאמר לזכותך 15   איףף איזה סרט 14:17:00  28/08/2005 ...    הלכתי לראות אותו בקולנוע (מה שאני לא עושה בדר"כ) וממש התבאסתי. הכתבה ממש נכונה! לפחות לדעתי. כל הקטע הזה שהם בורחים ובורחים... אתה מצפה שהם יקימו מחתרת שכזו שתלחם בגבורה, אבל גם זה לא. בקושי. היה לי ציפייה יותר גבוהה מהסרט, וכן, התבאסתי. לתחילת הכתבה

קישורים לביקורת קודמת ב - ISF על הסרט האתר הרשמי של הסרט חדשות אחרונות קולנוע 19/11/2010 זה שיר פרידה – ISF סוגר את שעריו 11/09/2010 עיבודים לרוב - והפעם המגדל האפל מאת סטפן קינג 14/08/2010 חרב אור הכחולה תגיע לקרן הכחולה 08/08/2010 הצצה בלעדית לטיזר של האוונג'רס 30/07/2010 הנוסע השמיני : ההתחלה טלויזיה 17/10/2010 פרק השבוע של האקס מן - פרק 76 והאחרון 30/09/2010 פרק השבוע של האקס מן - פרק 75 27/09/2010 פרק השבוע של האקס מן - פרק 74 20/09/2010 פרק השבוע של האקס-מן פרק 73 10/09/2010 פרק השבוע של האקס מן- פרק 72 ספרים 06/09/2010 הוצאה מחודשת לצלל-אלף 30/07/2010 אן רייס משתגעת סופית 25/07/2010 ספר הנופלים של מאלאזן נסגר. 14/07/2010 הכבוד המיצרי 27/06/2010 והמנצח במדלית זהב... ניל גיימן סיפורים 04/06/2010 נפתחה תחרות הסיפורים הקצרים על שם עינת פלג ז"ל לשנת 2010 02/05/2008 סקופ בלעדי ! פנטסיה 2000 ב-2008 12/09/2007 שנה טובה 09/08/2007 פרס גפן 2007 – הצבעה לשלב א' 06/08/2007 תחרות סיפורים שנתית – פרס עינת קומיקס 22/07/2010 האם היו ערפדים בתורה? 13/07/2010 הארווי פארקר נפטר בגיל 70 15/07/2009 קומיקס וירקות לפרס אייזנר 05/07/2009 מייקל ג'קסון הקומיקס 03/06/2009 אלכס רוס ומייק קארי חוברים למען ה-Human Torch מקומי 02/09/2010 להפחיד בעברית 26/07/2010 פסטביל אייקון מחפש כריש מכירות 24/05/2010 קול קורא להגשת אירועים לפסטיבל אייקון 28/11/2009 כנס מאורות בנושא אסטרונומיה ומדע בדיוני יוצא לדרך! 15/08/2009 מכרז לפעילות דוכן יד-שנייה באייקון מסע בין כוכבים 15/05/2009 Q כאן 12/05/2009 צוות שחקני פרייזר עושים כבוד לסדרת וויאג' 11/05/2009 קפטן גים טי קרי דור ההמשך 05/05/2009 אבודים במסע בין כוכבים 17/04/2009 וכך זה התחיל אנימה 02/09/2008   Voltron בדרך למסך הגדול 17/04/2008   Ghost in the Shell -3D 20/03/2008   פוניו לא סתם על הצוק 19/03/2008   'ננה' בין המועמדים לפרס טזוקה 16/03/2008   קיטארו למבוגרים אימה 12/09/2007   שנה טובה 13/11/2006   הצצה ראשונה ל- The Hills Have Eyes 2 06/11/2006   מסורת לא שוברים - בהאלווין הבא - מסור 4 25/10/2006   זומבים זומבים ועוד זומבים ב''יום המתים'' 24/10/2006   פינהד כפי שמעולם לא ראינו אותו משחקי תפקידים 05/02/2010   כנס מבוכים ודרקונים, 28 בפברואר 2010 27/09/2007   טקטיקה - חנות משחקים חדשה בדיזינגוף סנטר 12/09/2007   שנה טובה 24/07/2007   כנס "קרא-קון" לשיטות משחקי תפקידים 26/02/2007   כנס ביגור עתידנות 11/12/2008   הלו, שומעים אותי? 23/11/2008   פריצת דרך בהשתלות 05/11/2008   אנרגיה סולארית 31/10/2008   מטוסים גרעיניים? 24/10/2008   שמש נצחית בראש צלול משחקי מחשב 25/07/2010   הטריילר החדש של DC universe 26/06/2009   מלחמת הכוכבים לגו 19/02/2009   Counter-Strike המשחק האהוב ביותר בישראל של 2008 18/07/2008   DC משיקה את DC Universe Online, משחק רשת מרובה משתתפים 14/06/2008   Old Republic 3? כתבות אחרונות קולנוע איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את אבודים זהו. חגי אלקיים 27/06/2010 שש שנים עברו-חלפו להן. שש שנים של שאלות, של תיאוריות, ובעיקר – של דמויות. טלויזיה פרק ראשון מ''בן אלמוות מאת רוג'ר זילאזני'' רוג'ר זילאזני (1937-1995) 25/12/2008 במהלך "שלושת הימים" נחרב כדור הארץ. בני האדם עזבו כבר מזמן את הערבות הרדיואקטיביות השוממות והפכו לנוודים, בני בלי בית, המתגוררים ביקום לא להם. רק מתי מעט, אידיאליסטים, מוזחים, שארית הפליטה, עושים את דרכם בין הצללים בחיפוש אחר אתמול שלעולם לא יחזור. ספרים ג'ובניק: סיפור אישי -רקע לאומי עופר ברנשטיין 06/10/2008 כתבה חדשה ומעניינת של לא אחר מעופר ברנשטיין. סיפורים פנטזי.קון 2009 יוליה שנרר 11/08/2009 מציאות או פנטזיה? קומיקס צריך סוף לסיפור אהבה? ביקורת סרט רז גרינברג 18/04/2008 מאז יצירת המופת הראשונה שלו, "Voices of Distant Star", נשמע קולה של חבורה צעקנית ונרגשת שהכתירה את הבמאי מקוטו שינקאי בתואר "מיאזאקי הבא". אם לשפוט על פי סרטו האחרון, "5 סנטימטרים בשניה", בקרוב מאוד נצטרך להודות שהם צדקו. מקומי אז למה להם פוליטיקה עכשיו? ז'אנר האימה כמבטא הלך רוח פוליטי איתן גפני 16/05/2007 מאמרו החדש של איתן גפני על הזוועתונים החדשים של הקולנוע טינה לאמריקנים: ביקורת על הטינה 2 איתן גפני 16/05/2007 איתן גפני חוזר עם ביקורת על הטינה 2 וסרטי אימה המבוססים על סרטי אימה יפנים מסע בין כוכבים Fuzion- the generic rules אבי סבג 01/12/2006 חברת hero games יחד עם R. Talsorian איחדו כוחות כדי ליצור שיטת משחק אוניברסלית שתנצל את היסודות העקרונות שבשיטות הגיבור וב- Interlock (שיטת המשחק של R. Talsorian) ותתיך אותם לכדי שיטה פשוטה, גמישה, פתוחה אוניברסלית וחופשית, כלומר שתופץ חינם ברשת. התוצאה, כפי שנראה, היתה טובה משקיוו. אנימה כוח המחץ- התמונות עומרי בר-לב 30/01/2009 אימה מטאל גיר סוליד 4 עומרי בר-לב 20/07/2010 מטאל גיר סוליד, היא אחת מסדרות המשחקים הנחשבות ביותר שיש היום. הסדרה התחילה לפני יותר מעשרים שנה ועדיין רצה בהצלחה גדולה. משחקי תפקידים עתידנות משחקי מחשב