|
|||||
|
ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות – על מקור המדע הבדיוני
גיא חסון |
|||||
|
|
|||||
| מהם מקורותיה של ספרות המדע הבדיוני? מדוע רבים מאיתנו מוצאים בה עניין? ויותר מכך, מדוע רבים כל כך שכחו את דבר קיומה של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות? | |||||
| סיפורים הם חלק בלתי נפרד מאיתנו. וסיפורים טובים הם סיפורים שנוגעים במשהו שכבר קיים בנו. אם סיפור לא מזכיר לנו אירוע מהעבר, אם הוא לא משחק על רגש שהיה לנו, אם הוא לא נוגס בעצב רגיש, אם הוא לא חושף משהו שלא ידענו על עצמנו, אם הוא לא מחזק משהו שאנחנו מאמינים בו, אם הוא לא מעצים תחושה חסרת שם שקיימת בתוכנו או אם הוא לא נוגע במכנה משותף בלתי נראה של החברָה, אז הוא לא עובד. אם הסיפור לא נוגע במשהו שכבר קיים בתוכנו, הוא לא מספק את הקהל ונעלם בתהומות הנשיה. אנחנו יודעים על מה דרמה משחקת. אנחנו מבינים במה נוגעת המלודרמה. גרעיני הטרגדיה ברורים. קומדיה חייבת לגעת במשהו אמיתי כדי להצחיק. אבל... מדע בדיוני? זה ז'אנר חדש. הוא בקושי קיים מאתיים שנה. איך זה שז'אנר ספרותי שלם עובד בלי שביקרנו בעולמות אחרים? האם הוא בכלל משחק על משהו שקיים בתוכנו? ואם כן, אם הוא אכן נוגע במשהו שקיים בתוכנו, איך זה שז'אנר ספרותי שלם צץ פתאום, משום מקום, כאשר במשך אלפי שנות ספרות אנושית איש לא הרגיש בחסרונו? האם יש בתוכנו משהו שלא ידענו? האם מדע בדיוני משחק על משהו אנושי עמוק? ואם הוא משחק על משהו אנושי עמוק, איך יתכן שאחוז מסוים של האוכלוסיה אוהב מדע בדיוני בעוד שאחוז אחר, ולא מבוטל של האוכלוסיה, סולד ממנו ולא מבין את הז'אנר כלל? האם הסיפורים משחקים על משהו אנושי או לא? קיימת טענה האומרת שמדע בדיוני הופיע והפך לתופעה רק כאשר אנשים החלו לחוש בשינויים טכנולוגיים – וכתוצאה מכך בשינויים בעולם סביבם – בתקופת חיים של אדם אחד. אנשים החלו להבין שטכנולוגיה משנה את העולם. ספרים כמו 'פרנקנשטיין' של מרי שלי התחילו להופיע, ספרים שמדברים על השלכות הטכנולוגיה על החברה ועל שינוי הסדר העולמי. עם הזמן התפתחה הטכנולוגיה והבטיחה עולם טוב יותר, עולם קל יותר. ובמדע הבדיוני התחילו להופיע סיפורים על אוטופיות. כשהגיעו פצצת האטום, פיצוץ האוכלוסין והתחממות כדור הארץ, במדע הבדיוני הופיעו סיפורים דיסטופיים, על ההשלכות מרחיקות הלכת של מעשי האדם. בעשרים השנים האחרונות הטכנולוגיה התחילה להתקדם כל כך מהר שאנשים הרגישו את העולם משתנה לחלוטין לא אחת לכמה עשורים אלא אחת לכמה שנים. ואז המדע בדיוני שעט לכל הכיוונים: מי יודע מה יהיה עכשיו? מה יקרה בעולם שבו הכל אפשרי, שבו אפשר לשנות אנשים גנטית או להכניס את המוחות שלהם למחשבים? מה יקרה לאנושות כשכמעט הכל יהיה אפשרי? אבל משהו בהסבר הרגיל לא בסדר. האם באמת זה הכל? האם מדע בדיוני קיים רק בגלל שהעולם החיצוני משתנה? או אולי מדע בדיוני בכל זאת משקף משהו בתוכנו, משהו שהיה שם תמיד? אולי מתחבא. משהו שאנחנו מסרבים להכיר בו? הרשו לי לנסות לשכנע אתכם שמדע בדיוני מגיע מבפנים ולא מבחוץ, שבתוך כל אחד ואחד מאיתנו קיים משהו בסיסי, עתיק, ושסיפורי המדע הבדיוני משקפים אותו. משהו שהוא חלק בלתי נפרד מאיתנו ומהטבע שלנו. בואו איתי למסע אל העבר, לזמן שהייתם ילדים קטנים, בני שבע או שש או חמש או ארבע. לכו אל הגיל הכי צעיר שאתם זוכרים. בגיל כזה, כל דבר שלישי שאנחנו רואים מהווה עולם חדש, מופלא ומוזר. כל דבר שמסתתר מאחורי הפינה הבאה יכול להכיל עולם ומלואו. חנות שטרם ראיתם יכולה להיות חנות עם הדברים הכי קסומים בעולם. כל דלת יכולה להוביל לדברים חדשים שכמותם מעולם לא ראיתם. האדם הבא שתפגשו יכול להיות השטן בעצמו או אלוהים או כל דבר אחר שאתם מסוגלים לדמיין. המשפט הבא שתשמעו, ההסבר הבא, יכול להפוך את הכל, להראות לכם שכל מה שחשבתם עד כה היה מוטעה ושהעולם כולו שונה לחלוטין ממה שחוויתם עד כה. כשאנחנו כה צעירים, העולם מלא אפשרויות ענקיות שכל אחת מהן יכולה להפוך את היקום על פיו. אחרי הכל, בגיל הזה, אנחנו עדיין עסוקים בסיווג העולם ובהכנסתו לתבניות ברורות והגיוניות. כיוון שאנחנו עדיין לא מבינים את העולם, כל דבר עדיין יתכן. כל דבר. העולם נסתר. אין בו שיווי משקל. הכל תלוי על בלימה. עם כל דקה שעוברת, הכל יכול להתמוטט. עם כל צעד לקראת מקום חדש, הכל יכול להשתנות. מתי היתה הפעם האחרונה שהרגשתם תחושות כאלה? מה תצטרכו לעשות היום כדי לשחזר קמצוץ מהחוויה שהיתה לכם כשהייתם בגיל ארבע ועשיתם דבר פשוט אבל חדש, כמו ללכת לשירותים בבית זר? כדי להרגיש היום את ההרגשות שחוויתם פעם מדי שעה, כדי לחוות שוב את כמות האפשרויות הכמעט אינסופית, תצטרכו להכנס לחללית ולנחות על עולם זר לחלוטין. עכשיו בואו נלך אל העבר הרחוק יותר. אתם בוודאי לא זוכרים, אבל כשהייתם תינוקות, העולם הוגדר מחדש כל יום, כל שעה, כל דקה ואולי אפילו כל שניה. בנוסף, כל דבר שקרה לכם, קרה ליקום כולו. כל דבר שאיים עליכם, איים על היקום כולו. אם אמא עזבה בפעם הראשונה, היא עזבה לנצח. אם משהו היה רע, כל העולם היה רע והעתיד כולו הפך לשחור. כשהרגשתם טוב, הכל היה טוב. הכל! האם אנחנו מסוגלים לדמיין היום תחושה כל כך גדולה? מתי היתה הפעם האחרונה שהרגשתם שמשהו בתוככם משנה את היקום? בעבר, אתם באמת הייתם מרכז היקום (מבחינת המוח שלכם, כמובן). היקום כולו השתנה עם כל תמורה שאתם עברתם. חשתם את היקום משתנה. חשתם את הקשר ביניכם לבין היקום. מתי היתה הפעם האחרונה שחשתם דבר שכזה? כדי להרגיש היום את אותה תחושה שהיתה לנו פעם מדי דקה, אלוהים בכבודו ובעצמו צריך להופיע מולכם, להוכיח שהוא אלוהים, ולמנות אתכם למשיח שלו. היום אנחנו מבוגרים. אנחנו בוגרים מדי. והעולם כולו, בתפיסתנו, נכנס לתבניות ברורות והגיוניות. אולי יש לנו הבנה מסוימת של עקרונות מדעיים, והמדע מבהיר לנו את התבניות של העולם. אבל אולי אין לנו הבנה כזו. העולם שאנחנו חיים בו עדיין נכנס לתבניות ברורות, עדיין ברור לנו. גם אם אנחנו טיפשים, העולם שבו אנחנו חיים נכנס לתבניות ברורות ומובנות. גם אם אנחנו לא מאמינים במדע, אלא מאמינים אמונה שלמה בדת כלשהי, תמונת העולם שלנו עדיין מסודרת, סדורה וברורה. למבוגרים יש תפיסה ברורה של העולם. אבל למרות זאת אנחנו עדיין מודעים לכך שבעולם המוכר שלנו יש חורים. מעולם לא חשנו איך זה לרדת אל מעמקי השמש. לא התוודענו לבלגן שמתרחש ברמה הקוואנטית. לא נסענו למרכז הגלקסיה ולא ראינו שמשות מתנגשות. לא ראינו מה צופן העתיד. אם יש אלים או אלוהים, לא פגשנו אותם. איננו יודעים למה, אם בכלל, יש יקום. לא חווינו מוות או את מה שקורה אחרי החיים (אם אנחנו מאמינים בכך). לא היינו מפורסמים כמו מדונה. לא טיפסנו על האוורסט. יש דברים שאנחנו יודעים שלעולם לא נעשה ולעולם לא נחווה. הדברים האלה מהווים חורים ביקום שלנו, משום שיש להם את הפוטנציאל להפוך על פיו את עולמנו המוכר, כפי שהוא התהפך פעם, כשהיינו קטנים. כן, יש חורים ביקום. אבל איזו דרך ארוכה נצטרך לעבור כדי לחוות אותם שוב? איזה מאמץ נצטרך להשקיע וכמה שנים יעברו עד שנחווה פעם אחת את מה שבעבר חווינו עשרות פעמים ביום? נצטרך לראות מכונית רובוטית קטנה נוחתת על מאדים ושולחת לנו לראשונה תמונות מהקרקע של כוכב הלכת המסתורי. אלה מאיתנו שחיו בשנות השישים וזוכרים אותן, זוכרים את מה שהרגישו כשבני האדם נחתו סוף סוף על הירח. את אותה חווייה חוו אלה שחזו בטיסות הראשונות, שראו את האדם, לראשונה בהיסטוריה, פורש כנפיים ועף. כדי לחוות את מה שחווינו פעם, נצטרך לגלות שוב את אמריקה. כמה אירועים היסטוריים כאלה צפויים במשך החיים שלנו? היום, נצטרך לרדת אל מעמקי צדק. נצטרך לפגוש חייזרים לראשונה בהיסטוריה. נצטרך לראות את מוחם של אנשים מועבר למחשבים. אנחנו עייפים. אנחנו מנוסים. את כל מה שמסביבנו ראינו כבר. והוא הפך להיות ישן. פעם העולם היה חדש. פעם היינו מגלים את אמריקה כל יום מחדש. פעם הכל היה מסתורי, לא ידוע. החיים היו גילוי על גבי גילוי. היום החיים הם תבנית מוכרת על גבי תבנית מוכרת. חלק מאיתנו נטשו את התחושות שהיו לנו כילדים. חלק מאיתנו מצאו בטחון בכך שהעולם הוא כזה, שהעולם מוכר, והשלימו איתו. מצד שני, חלק מאיתנו זוכרים את התחושות הישנות, גם אם אנחנו לא מודעים לכך. חלק מאיתנו אפילו מקווים בסתר שהעולם שבו אנחנו חיים עוד ישתנה, שיש כפתור שישנה את הכל. חלק מאיתנו מוצא במדע דלת אל אותן תחושות שהיו לנו אז. וחלק מאיתנו מוצא את הדלת הזאת – את כמות האפשרויות האינסופית, את העולמות החדשים – במדע בדיוני, בפנטזיה ובמשחקי מחשב (כן, גם שם: כי כל משחק הוא עולם בפני עצמו). האנשים שהשלימו עם העולם, שהשלימו איתו לחלוטין ונטשו את התחושות הילדותיות שהיו לנו אז, לא מבינים מדע בדיוני. סיפורי מדע בדיוני מגיעים מתוך מקום עמוק בתוכנו, ממקום ישן, בסיסי, חשוב לקיומנו ולהתפתחות שלנו. כשאנחנו בוגרים, כמעט ולא נשאר שריד מהמקום ההוא. נשארה עוד שאלה אחת. מדוע המדע הבדיוני הפך לתופעה רק כאשר הטכנולוגיה התפתחה מספיק מהר כדי לראות את השינוי בתקופת חיים של אדם אחד? משום שעד לאחרונה העולם היה שטוח, אלוהים העניק את סמכותו למלכים ולכל דבר היה הסבר. טיבו של העולם היה חקוק בסלע והאנשים נאלצו לחיות בו ולשרוד בו ותו לא. עולמות חדשים לא היו בנמצא, לא ממש. ואם חשבת אחרת, היו שורפים אותך, מענים אותך או כולאים אותך. אמנם היו רוחות, היו שדים וחרון אפו של אל כזה או אחר איים פה ושם על הסדר הטוב – ובמשך ההיסטוריה היו סיפורים על תופעות כאלו – אבל טיבו של העולם היה סגור וברור לכל. ואז הגיע המדע ואיתו הטכנולוגיה. אלה העניקו לגיטימציה לתחושות הבסיסיות שלנו, לרגשות הילדות, משום שהם אמרו שהתמונה שלנו של העולם לא מושלמת, ששינוי אכן קיים מעבר לפינה, שנותרו עוד עולמות שלמים שאפשר לגלות – ראו ספריו של ז'ול וורן כשהכל היה עוד בתולי: הירח, מרכז כדור הארץ, תחתית האוקינוסים וכו' – עולמות חדשים קרצו לנו. התחושות מן הילדות חזרו אלינו, ויכולנו לחוות אותן שוב ושוב ושוב. הטכנולוגיה החזירה לאנושות את תחושות הפלא ונתנה להן לגיטימציה. וזה הביא איתו את המדע הבדיוני. אז מה מקור המדע הבדיוני? את התשובה כל ילד יודע וכל מבוגר הספיק לשכוח. | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |