|
|
|
|
|
|
|
Flame On! – ביקורת סרט
חיליק חימוביץ' |
|||||
|
|
|||||
| מאז ומתמיד נחשבו חברי 'ארבעת המופלאים' (Fantastic Four) ל'ילד חורג' בנוף גיבורי העל של חברת 'מארוול' (Marvel). לא קבוצה בעלי מוטציה גנטית, לא חיילי על מאומנים היטב ולא חבורה בעלת שריון מלחמה משוכלל, אלא פשוט משפחה המנסה לחיות את חייה. | |||||
| "ארבעת המופלאים" - Fantastic Four בימאי: טים סטורי תסריטאים: מייקל פרנס ומארק פרוסט שחקנים: איאן גריפית'ס (ריד ריצ'ארדס), ג'סיקה אלבה (סו סטורם), כריס אוואנס (ג'וני סטורם), מייקל צ'יקליס (בן גרים וג'וליאן מקמאן (ויקטור וון דום). ריד ריצ'ארדס/מר פנטסטיק (Mr. Fantastic) - גאון בעל יכולות אינסופיות (כמעט) בתיאוריות מתמטיות, פיזיקליות ומה לא אך בעל נפש תמימה כשל ילד בן 6, בקיצור – ה"חנון" המושלם. סו סטורם (שלימים הפכה לסו ריצ'ארדס)/האישה הבלתי נראית (The Invisible Woman) - יפה, מבריקה וכל כך נשית המתפקדת כאם לכל דבר לשאר חברי הצוות. ג'וני סטורם/הלהבה האנושית (The Human Torch) - אחיה הצעיר והפוחז של סו שעל כל מגרעותיו והאגו המנופח שלו תמיד ניתן לראות את הרצון העז שלו להגן על החלשים. בן גרים/הדבר (The Thing) – גוש מוצק וכתום של כוח פיזי אדיר לצד נפש רכה, יצור עדין וחביב שאינו מסוגל לפגוע בזבוב (כל עוד הוא זבוב הלוחם למען הטוב). הארבעה מרכיבים את משפחת גיבורי העל הראשונה של הקומיקס האמריקאי וזו ממש משפחה. הסיפורים בסדרת הקומיקס הותיקה משלבים הרפתקאות בעלמות אחרים וקרבות ביקומים מקבילים לצד קומדיה משפחתית מצחיקה, דרמה זוגית או סתם חיי יומיום של משפחה לא ממוצעת. כל מי שלקח אי פעם ליד חוברת בסדרת הקומיקס של 'ארבעת המופלאים' הבין תמיד שזו אינה חבורה רגילה. הקשרים בין הדמויות ולא הגיבורים או הרשעים הם שהרכיבו את הסיפור. לכן היה זה די ברור שכל מי שיקח לידיו את התפקיד ליצירת סרט קולנוע המבוסס על הדמויות יצטרך ליצור סרט המשלב דרמה, אקשן וקומדיה המגולגלים כולם בעולם גיבורי העל המוכר מסרטי 'ספיידרמן' ו'אקסמן'. טים סטורי היה האיש שהצליח במשימה ויצר סרט משפחתי, קליל וכיפי המתאים לקטנים ולגדולים כאחד. הסרט עצמו אינו מתברך בתסריט מבריק או בשחקנים מצוינים אבל וזה אבל גדול, השילוב בין תסריט קליל ומשעשע לבין שחקנים שלא לוקחים עצמם יותר מידי ברצינות מביא לצופים סרט מהנה וקולח. איאן גריפית'ס משחק, יחסית לאחרים, את המשחק הגרוע ביותר. תנועות מונוטוניות, הבעות פנים קיצוניות ומשפטים שלעיתים נשמעים כאילו יצאו מפיו של רובוט לא עושים יותר מידי טוב למר פנטסטיק הידוע. ודאי תשאלו: כיצד ניתן להכניס חיים בדמות שהיא בבסיסה יבשה ומרובעת? ובכן – לכו וקראו כמה חוברות קומיקס בסדרה ותראו שאפשר לעשות זאת גם אחרת ובצורה משכנעות ונהדרת. ג'סיקה אלבה היא, ללא ספק, אחת מתגליות הקולנוע הטובות ביותר שיצאו לאחרונה. משחקנית שהציגה משחק משכנע ובוטה כזונת רחוב ב'עיר החטאים' (Sin City) שרק לאחרונה הפציעה על האקרנים היא הופכת כאן לסו סטורם, אישה בשלה, אחראית וסקסית להפליא. קשה לשחקנית לשחק כשברוב סצנות הפעולה דמותך צריכה להיות בלתי נראית! למרות זאת מצליחה אלבה להעביר המון רגש ותבונה גם בסצנות האלה. נוסף על כך - קחו בחשבון שכדי שהיא תהייה בלתי נראית עליה להשיל מעליה את כל הבגדים (טוב... זה עד שמוצאים עבורה את הבגד המיוחד שלה) ולמרות שלא רואים כלום (היא בלתי נראית) – הדמיון משתולל. מעל לכל מצליח אלבה לעשות משהוא שאפילו בסדרת הקומיקס לא הצליחו – ליצור דמות שווה ביכולותיה ובשכלה לדמותו של ריד ריצ'ארדס שאמור להיות 'האדם החכם ביותר בעולם'. כריס אוואנס הוא ללא ספק משב הרוח המרענן והמפתיע ביותר בסרט. אוואנס, דוגמן במקצועו שרק לאחרונה עשה הסבה לקולנוע, מצליח, תודות לתסריטאים ואנשי האפקטים המיוחדים, להפיח חיים בדמותו של ג'וני סטורם, הפרחח קליל הדעת המוכר ביותר ביקום הקומיקס של 'מארוול'. ההתנצחויות הקטנות והכבדות שלו מול בן גרים, גישת הפלייבוי (הכוללים משקאות ונשים), שורות המחץ שלו בכל פעם מחדש (דוגמא: אחות בית החולים, הצעירה והיפה, מודדת לג'וני את חום הגוף. כשהמדחום עולה ועולה ולא מפסיק היא מעירה לו ש:'אתה חם!' והוא עונה לה: 'תודה רבה לך!' וקובע איתה לצאת ולגלוש אחה"צ.) מציגים דמות מקסימה ונהדרת שפשוט כיף לצפות בה. מייקל צ'יקליס, השחקן המוכר ביותר מבין הארבעה (סדרות הטלוויזיה 'המפקח' ו'המגן') מביא לנו דמות טרגית וקומית בעת ובעונה אחת. עליכם להבין – בן גרים אינו יכול לשנות את צורתו חזרה. הוא יישאר, מעכשיו ועד סוף ימיו, גוש לבנים כתום בצורת אדם כאשר רק העיניים נותרו כחולות, אנושיות ומשדרות טוב לב לכל. בן גרים שאינו מסוגל אפילו להרים את טבעת אירוסיו מהרצפה בגלל אצבעותיו הגדולות והמגושמות. בן גרים שלא יכול לשבת בבר כי הוא שובר את הכסא והדלפק רק מעצם הישיבה באזור. אותו בן גרים המנסה להציל אדם מלהתאבד. אותו בן גרים המשמש כמגנו וחברו הטוב ביותר של ריד ריצ'ארדס עוד מימי התיכון. ודאי כבר קיבלתם את התמונה הכללית. מהרגע בו חל השינוי הפיזי בבן גרים, כשכל מה שהוא רוצה זה להפטר מהכוחות ולחזור ולהיות בן אדם רגיל ועד לרגע בו מקבל גרים על עצמו את דמות הגיבור הוא חווה טווח רגשות עצום. כעס, צער, אכזבה, קנאה, צחוק ודמעות מלווים את הדמות לאורך כל הסרט. האם חשבתם שכל כך קל להביע כל כך הרבה רגשות מבעד לשכבות על גבי שכבות של איפור? מסתבר שאפשר. צ'יקליס, שהודה כי השתמש בשירותיו של פסיכולוג בזמן הצילומים מכיוון שהחליפה האדירה של הדמות גרמה לו לקלסטרופוביה, מצליח, תוך שהוא נעזר בזוויות צילום מיוחדות, להעביר כל רגש אנושי אפשרי רק דרך העיניים שלו. פשוט נהדר לראות שחקן אופי שכזה לוקח את זה כל כך רחוק. ג'וליאן מקמאן הוא פשוט הרוע בהתגלמותו. ישנם שחקנים שפשוט תענוג לצפות בהם כשהם רעים ומקמאן הוא פשוט האיש לתפקיד. הוא מצליח להפוך דמות שנראית בתחילה כ'סתם' עוד אדם עשיר ובעל השפעה לדמות נבל העל המוכר בשם 'דוקטור דום'. משפטי מפתח מתוזמנים היטב, הבעות פנים חסרות צער או אכפתיות לזולת ותנועות גוף חלקות וחזקות, כאילו השטן בכבודו ובעצמו מגולם בגופו של השחקן, גורמים לצופה לפחד – ממש לפחד! תענוג לצפות במקמאן ממשיך במשחקו גם תחת מסכת ברזל המייצגת את הדמות לאחר השינוי שחל בה. פשוט הרוע המושלם! השחקן השישי בסרט הינו בעצם קבוצה מאוד מוכשרת של אנשי איפור ואפקטים מיוחדים. העבודה על דמויותיהם של בן גרים ('הדבר') וויקטור וון דום ('דוקטור דום') מרשימה מאוד. יצירת חליפת הגוף אליה נכנס מייקל צ'יקליס נראית כמעשה אומנות. כל צילום תקריב אל פניה של הדמות משכנע ביותר והאיפור נראה ממש חלק מגופו של השחקן וממש לא כמסכה. גם פניו וכפות ידיו מעוטרות המתכת של ג'וליאן מקמאן ראויות לשבח. השילוב בין עור אנושי למתכת נראה מושלם בצורה מפחידה. זה ממש נראה כאילו היכן שהעור מסתיים מתחילה המתכת ולהפך. האפקטים המיוחדים שנוצרו עבור דמויותיהם של שלושת האחרים גם כן ראויים לשבח. מר פנטסטיק יכול למתוח כמעט ללא הגבלה את כל אברי גופו לכל כיוון אפשרי. זה אולי נשמע כמו התנהלות של דמות מסרט מצויר ואכן היה חששם הגדול של הצופים כי כך זה יראה על המסך הגדול אבל ממש לא. ההתמתחויות השונות נראות מאוד אמיתיות ואמינות עד כדי כך שישנן סצנות שממש כאב לצופים לראות אותן על גבי המסך הגדול. האישה הבלתי נראית יכולה להפוך לבלתי נראית, פעלול קולנועי לא קשה לביצוע ומאוד ותיק בשוק, אבל יכולה גם ליצור שדות כוח האוטמים ודוחים כל דבר הבא עימם במגע. אותם שדות כוח צריכים להיות בלתי נראים אבל עדיין להראות שהם עושים משהוא. כאן מצליחים אנשי האפקטים המיוחדים לעשות משהוא מרהיב לעין. להבות שלפתע פוגעות במשהו בלתי נראה ונחנקות מחוסר חמצן, ברקים הפוגעים במעטה הגנה חיצוני ומכופפים מעליו ומצדדיו, זכוכית הנשברת כלפי חוץ ללא כל מגע אבל בצורה כזו שנראה כאילו פגעה בה בועת סבון מחלקה הפנימי ועוד. 'הלהבה האנושית' – איזה שם מגניב! האם לא הייתם רוצים לקום בוקר אחד ולגלות שאתם יכולים להפוך לדמות הבוערת כולה אך שומרת על צורתה האנושית? ודאי שכן! ג'וני סטורם מאוד מרוצה מכך ומעבר להשתטות הרגילה של הדמות מצליחים אנשי האפקטים להציג בפני הקהל את 'הלהבה האנושית' היפה והמושלמת ביותר שנראתה אי פעם! צופי סרטי הקומיקס כבר נחלו מפח נפש בסרט 'האלק' (Hulk) כאשר הדמות הראשית בסרט הייתה בנויה כולה מגרפיקה ממוחשבת. בחושך (חושך בסרט) זה נראה נהדר אך באור יום (אור יום בסרט) זה נראה כמו עוד סצנת משחק מחשב ומדובר כאן על טכנולוגיה ממוחשבת בסרט שיצא בשנה שעברה. כאן נראה שאנשי האפקטים למדו דבר אחד או שניים. הסצנה בה ג'וני סטורם קופץ ממרפסת בקצהו של בניין רב קומות ורגע לפני שפוגע בקרקע הוא צועק Flam On וגופו הפך ללהבה אנושית פשוט מעבירה בקהל הצופים צמרמורת עונג בלתי מוסברת. זו פשוט אחת הסצנות הקולנועיות שתיחרט לדורות הבאים כתחילתה של מהפיכה בשילוב אנימציית מחשב ומשחק אנושי. זה ממש נראה כאילו כל גופו של כריס אוואנס עולה באש אבל עדיין ניתן לראות את תווי פניו, אצבעותיו ואפילו שיניו. המשחק נותר כמות שהוא, פשוט – הוא עולה באש! מרהיב ביופיו וכותב שורות אלו פער את פיו ובהה במסך באותם דקות כאילו היה ילד בן שש שרואה סרט בפעם הראשונה בחייו. בקיצור – כיף של סרט! משפחתי, קליל ומרהיב ויזואלית – קחו את ההורים, הילדים הנכדים – שכולם יבואו וכולם ייהנו. | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |