|
|
|
|
||
|
כך נעה וכך נאה - ביקורת סרט
רז גרינברג |
|||||
|
|
|||||
| "הטירה הנעה", סרטו החדש של הייאו מיאזאקי ("המסע המופלא") מגיע אלינו בקרוב. האם הוא יכול להצדיק את הציפיות העצומות שיצר קודמו? | |||||
| הקהל של סרטיו של מיאזאקי תמיד התחלק לשניים - אלה שנחשפו, טרם הצפייה באחד מהם, לסרטיו הקודמים, ואלה שלא. כל אחד מהקהלים האלה, במובנים רבים, ראה סרט שונה לגמרי מהקהל השני. אני, למשל, התחלתי את סיפור האהבה שלי עם סרטיו של מיאזאקי עם "הנסיכה מונונוקי", מבלי שיהיה לי מושג עד כמה הסרט הזה יוצא דופן בפילמוגרפיה שלו. מרבית המבקרים והצופים שהתאהבו בעבודתו של מיאזאקי בעקבות "המסע המופלא" לא הכירו את שבעת הסרטים הקודמים אותם ביים מיאזאקי. אבל "הטירה הנעה" מגיע לארה"ב - ובקרוב מאוד גם אלינו - לאחר שצופים רבים כבר נחשפו אל "המסע המופלא", ואולי אפילו חיטטו בעקבותיו עמוק יותר בפילמוגרפיה של מיאזאקי. מה מצפה לאותם צופים ב-"טירה הנעה"? גיבורת הסרט, המבוסס בחופשיות על ספרה של סופרת הילדים המוערכת דיאנה וין-ג'ונס (בעברית בהוצאת כתר), היא סופי - נערה צעירה, מסוגרת והססנית, שהתייתמה מאביה. בעוד אמה החורגת ושתי אחיותיה מבלות להן בנעימים, סופי מעדיפה לעבוד שעות נוספות בחנות הכובעים בה היא מועסקת. השגרה הזאת משתנה כאשר לחייה של סופי פורץ בסערה האוול - מכשף צעיר, נאה, עם נטייה למצבי-רוח קיצוניים, שלוקח אותה לטיול קצר בשמי העיר בה היא מתגוררת. הטיול הזה מעורר את חמתה של מכשפת הביצות הזקנה, ששמה עין על האוול מזה זמן-מה, והיא מטילה על סופי קללה שהופכת אותה לאשה זקנה וחלשה. סופי יוצאת אל הטירה הנעה של האוול - מבנה המזכיר מעט את המפלצות שעיצב ה.ר. גייגר - בה מתגורר המכשף, כדי לנסות ולהסיר מעליה את הקללה. אך אבוי - היא מגלה כי היא אינה יכולה לספר לאיש אודות מצבה! עדיין, האוול, והשוליה הצעיר שלו, מייקל, מוכנים ברצון לארח את הזקנה המוזרה שהופיעה בפתח דלתם, במיוחד כשנראה שהיא האדם היחיד שמסוגל להכניס קצת סדר בבלגן השורר תמיד בסביבת מגוריהם. בתוך הטירה פוגשת סופי גם את קאלסיפר, שד-אש מריר הכבול לשירותו של האוול, ומנסה לשכנע אותה לסייע לו להשתחרר - ובתמורה הוא יעזור לה. אבל קאלסיפר, ואת זה סופי מבינה מהר מאוד, הוא טיפוס מפוקפק למדי. העולם שמחוץ לטירה לא נח על שמריו. מלחמה איומה מתחוללת בין המדינה ממנה באה סופי ומדינה שכנה. האוול מעורב במלחמה הזאת, ובכל מני תסבוכות פוליטיות ואישיות הקשורות אליה, בניגוד לרצונו. סופי מתחילה להבין שיותר משהאוול יכול לעזור לה, היא יכולה - חייבת - לעזור לו. לכאורה, מדובר בעלילה זהה כמעט לסרטו הקודם של הבמאי - שוב בחורה מבוהלת בעולם מוזר, שוב מכשפה רעה, שוב גבר מסתורי. קצת מאכזב, בהתחשב בעובדה שמיאזאקי הקפיד, מאז סרטו "החזיר האדום" ב-1993, שלא לביים סרט שיהיה דומה במשהו לקודמו. אבל "הטירה הנעה" מתברר מהר מאוד כחוויה שונה למדי מזו שסיפק "המסע המופלא". "המסע המופלא" עסק בילדה שמסרבת להתבגר, בעוד "הטירה הנעה" הוא סיפור אודות אשה המגלה שהמושג "נעורים" הוא מצב נפשי ולא בהכרח פיסי. הקטעים המקסימים ביותר בסרט הם הקטעים בהם סופי מגלה את המרץ והאנרגיה המחודשים שלה, שדווקא הקללה שהוטלה עליה מחייבת אותה להידרש אליהם. אין ספק כי זה הדבר שמשך את מיאזאקי אל הסרט מלכתחילה - בהיותו אדם בן למעלה מ-60, המביים סרטים לילדים ועובד עדיין בלוחות-זמנים מטורפים של 16 שעות עבודה מדי יום, הוא ללא ספק נשבה בקסמה של הדמות. סופי היא דמות תוססת ומלאת חיים לכל אורך הסרט - בגיל 17, בגיל 70, ובכמה מצבי-ביניים בדרך. כך גם יתר הדמויות,שמיאזאקי מצליח, בעזרת התסריט והמכחול, לתת לכל אחת מהן אופי ייחודי משלה - בין אם מדובר בהאוול, המגלה צדדים לא-צפויים באישיותו, במייקל, עוזרו הנאמן, בקאלסיפר המשעשע, במכשפת הביצות המרושעת (או אולי לא? אצל מיאזאקי, כידוע, אף פעם אין דמויות מרושעות באמת). וכמו תמיד, ישנה גם הדמות הקטנה שגונבת את ההצגה - הפעם מדובר ב-"לפת", דחליל מסתורי, המגיח משום-מקום ומסייע לסופי בעת צרה. גם הסביבה בה מתרחש "הטירה הנעה" שונה מאוד מהיפאניות המסורתית של "המסע המופלא". למיאזאקי יש רומן ארוך מאוד עם נופים אירופאיים, עוד מהתקופה בה עבד על כמה מסדרות הטלוויזיה של ילדותנו ("מרקו", זוכרים?) ועד לכמה מהידועים שבסרטיו - "טירתו של קליוסטרו", "המצודה בשחקים", "שירות המשלוחים של קיקי" ו-"החזיר האדום". סביבת ההתרחשויות של הספר עליו מבוסס הסרט נוצרה בהשראת וויילס, אבל מיאזאקי, כנראה בגלל שכבר ביים בעבר סרט המתרחש בגרסה פנטסטית של וויילס ("המצודה בשחקים"), החליט להזיז את אירועי הסרט לצרפת (למעשה, למיאזאקי כבר היה גם סרט שהתרחש בצרפת, אבל למה להיות קטנוניים). השלטים ברחובות ועל החנויות השונות נותרו באנגלית אמנם, אבל הלבוש, האדריכלות, פס-הקול הנפלא כתמיד של היסאישי ג'ו, ונדמה כי גם האופי הכללי של התושבים, היו גורמים לז'ול ורן להרגיש בבית. ולא רק הם: כלי הטיס והתחבורה השונים המאכלסים את הסרט, שעוצבו בהשראת האמן הצרפתי בן המאה ה-19 אלברט רובידה, גם הם חגיגה לעיניים. לתוך כל אלה יוצק מיאזאקי את ההתבוננות הכל-כך יפאנית שלו: מצעדי-הניצחון של הצבא, החיילים המשוכנעים כי הכל מותר להם (גם להיטפל לנערות אומללות וחסרות-ישע), ההפגזות על ידי כוחות האויב, מלוות בעלוני-תעמולה אותם מוזהרים האזרחים שלא לאסוף - כולם תזכורת מרירה לעברה הלא-רחוק של יפאן. לאורך מרבית הסרט, מצליח מיאזאקי לשזור את הדמויות שובות-הלב שלו בתוך סיפור המסגרת הפוליטי-צבאי הגדול יותר, כמו רומן רחב-יריעה, ובמידה רבה ישנו כאן שילוב בין שני סרטיו הקודמים - הסיפורים האנושיים של "המסע המופלא", עם האפיות של "הנסיכה מונונוקי". זה מחזיק מצוין לאורך שלושת-רבעי הסרט, ואז מגיע הרבע האחרון שלו ואתו גם הנפילה. אין שום דרך להגדיר את הסצנות הסוגרות את הסרט מלבד "בלגן". עשרות קצוות-עלילה נקשרים ונפרמים ונקשרים מחדש. הרבה מאוד קורה, מעט מאוד מובן, והצופים נותרים מתוסכלים. גם פתרון ה-"דאוס אקס מכינה", שאתו בוחר מיאזאקי לפתור את הקונפליקט האחרון בסרט, רחוק מלהיות מזהיר. אבל התמונה האחרונה הסוגרת את העלילה, מקסימה, ומצליחה להחזיר לסרט הרבה מהקסם שהסצנות שבאו לפניה איבדו. "הטירה הנעה" איננו "המסע המופלא" - עובדה שתתסכל מאוד חלק מהצופים. אבל עדיין מדובר בסרט מדהים חזותית, מרתק עלילתית, ומלא רגש כתמיד. מה שמוכיח שבין הסרטים השונים אותם מביים מיאזאקי אולי ישנם הבדלים - אבל העסקים אצלו, בסך הכל, עדיין כרגיל. | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |