|
|
||||
|
רלוונטי יותר מתמיד – מודעות עם קצת ביקורת קומיקס
עופר ברנשטיין |
|||||
|
|
|||||
| חודש דצמבר, מוכרז זה מספר שנים, כחודש המודעות הבינלאומית לאיידס. איידס וזה כבר מזמן ידוע, אינה סתם עוד מחלה אלא מגפה אדירה ויש אומרים – המגפה של שנות ה-2000.לכבוד ובעיקר כחלק, מהפעילויות השונות להבאת הנושא למודעות, בחר עופר ברנשטיין להעלות ביקורת זו, על קומיקס ייחודי העוסק בנושא. | |||||
| הערה : הקומיקס נכתב במקורו בצרפתית והביקורת הינה על עותק מתורגם לאנגלית. איידס – (AIDS) הן ראשי התיבות של - תסמונת הכשל החיסוני. מחלה הנגרמת מנגיף קטלני, הפוגעת במערכת החיסונית של גוף היונקים (לא רק בני אדם) ומותירה אותו חסר אמצעי הגנה כנגד שלל הזיהומים והמחלות האחרות הקיימות בטבע. ברחבי העולם 39.4 מיליון בני אדם, בהם 2.2 מיליון ילדים, הם נשאי HIV. מספרם עלה מ-36.2 מיליון לפני שנתיים. שיעור הנשים והנערות הנגועות באיידס בעולם עולה בקצב גדול יותר משיעור הגברים, והן מונות כעת 17.6 מיליון - כמעט מחצית מכלל הנשאים והחולים. אשתקד נדבקו בנגיף 4.9 מיליון איש נוספים בעולם ו-3.1 מיליון מתו. במקומות מסוימים, כמו באפריקה שמדרום לסהרה, נראה כי התייצב מספרם של בני האדם החיים עם נגיף האידס, אבל זה רק משום שמספר המתים זהה פחות או יותר למספר הנדבקים. איידס בעולם סה"כ נשאי וחולי איידס: 39.4 מיליון מקרי איידס חדשים ב-4.9 :'04 מיליון נשים עם איידס, 17.6 :'04 מיליון מקרי מוות מאיידס ב-3.1 :'04 מיליון הוצאות על איידס ב-6.1 :'04 מיליארד ד' איידס בישראל סה"כ נשאי איידס: כ-4,300 מקרי הידבקות חדשים ב-341 :'04 נשאים רשומים: 3,195, מהם 330 חולים נשאים לא רשומים*: 1,100 מ-1980 ועד סוף יוני עזבו את ישראל או מתו 946 נשאים וחולים (* הערכה) גם כיום, עשרות שנים לאחר גילויו של הנגיף הגורם למחלה, לא נמצא לו טיפול יעיל מוחלט אחד ולכן התסמונת מוגדרת כסופנית ובלתי ניתנת לריפוי. עם רקע כזה, ברורה החשיבות בחינוך ובעיקר חינוך מונע להפצת המחלה. פרוייקטים לאומיים ובין לאומיים רבים, שיחות הסברה, קמפייני פרסום ועוד מגוון רחב של שיטות נוסו ומנוסות על מנת להביא את הידע הנדרש לאנשים. בתוך כך בולטים גם קיומם של פרוייקטים אומנותיים, יצירתיים ותרבותיים שמטרתם התמודדות עם המחלה (סרטים כמו 'פילדלפייה' למשל). גם יוצרי קומיקס רבים הנציחו את הנושא במגוון הזדמנויות רחב. דמויות חולות איידס החלו להופיע בסדרות פופולריות דוגמת ה'אקס-מן' ואחרות, אולם לא תמיד באופן שמטרתו המוצהרת חינוכית-לימודית, אלא יותר פרט כללי לבניה עלילתית ולחיבור הדמויות למציאות היומיומית של חיינו. לכן, מכל אלו יוצא הדופן הינו סיפורה של ג'ו (JO). 'ג'ו' – הוא פרוייקט שליחות חלוצית של אחד מאמני הקומיקס הוותיקים והמוערכים של צרפת, 'דריב' (DERIB) והוא אחת מהדוגמאות הטובות ביותר למאמצי חינוך הדורות הצעירים למודעות למחלה ולגורמיה. הקומיקס בן –80 העמודים מספר את סיפור התמודדותם של ז'וזלין (ז'ו) דרייק (JOCLYN DRAKE) בחורה צעירה, חופשייה וממוצעת מעיירת פרברים קטנה בצרפת ושל חברה לחיים לורנס מאלה עם גילוי נגיף האיידס בגופה של ז'ו. יחד עם התמודדותם עם המחלה מוצגים בסיפור בעקיפין רבים מהגורמים והסיבות שבגללם נדבקים בה אנשים. הסיפור נע בין תיאורים תיעודיים של צופה מהצד, לבין תיאורי זיכרונות 'אוטוביוגרפיים' של הדמויות, באופן טבעי ובלתי מורגש ומצליח תוך כדי כך לסחוף את הקורא לרצף קריאה חסר הפסקות או נקודות עצירה. גם אם הסיפור נראה היום כבנאלי וצפוי, בתקופת כתיבתו (1981) הוא היה חדשני, פורץ ונועז. כזה העוסק בתחומים אקטואליים מחד אך באופן בעל ערך חינוכי רב מאידך. בעידן בו אנו חיים היום, רבים בוודאי יקבלו את עלילתו הפשטנית כ'משעממת', בלתי מלהיבה או מעניינת, אך יסכימו שלא ההתרחשויות עצמן הן שמובילות את הקריאה, אלא הדיאלוגים, הרעיונות והרגשות המובעים בסיפור, הן המובילים את הקורא בקריאתו (קוראי הקומיקס של בראיין מייקל בנדיס אמן הדיאלוגים בסדרות קומיקס כמו 'דרדוויל' 'אולטימייט ספיידרמן' ו'אליאס' בוודאי יזדהו עם הסיפור. בנדיס עשה קריירה מהסתמכות על רגשות ודיאלוגים בעבודותיו). ל'ג'ו' כשליחות חברתית ערך רב מאוד. ראשית, באופן בו הוא סוקר, ביעילות ותמציתיות את הדרכים בהן ניתן להידבק באיידס. מעבר לכך ברמה הנמוכה יותר, אך המשמעותית לא פחות, הקומיקס מציג נושאים רבים אחרים חשובים ודילמות יום יום לא קלות שבני נוער בימינו מתמודדים עמן. שימוש בסמים מוצג בקומיקס באופן ויזואלי מדוייק ביותר, שכרות, מין לא מוגן, עבריינות ואלימות מוזכרים גם הם, אם כי לא תמיד באופן מוחצן לחלוטין. אין ספק שהעיסוק בכל אלו, תורם גם הוא לביסוסו של 'ג'ו' כקומיקס אמיתי, מחובר למציאות ומעודכן. כזה שמבקרים אמריקאים אוהבים להגדיר כ'פיסה מהחיים'. יחד עם זאת, נקודת החסרון העיקרית של הקומיקס נעוצה אף היא בעיסוקו העמוק בנושאים אלו. 'ג'ו' הוא קומיקס מגויס. לא מגויס למען מטרה לאומית או פוליטית, מגויס למטרה חברתית – אך עדין מגויס. מסריו החינוכיים ניבטים מכל פאנל וברורים בכל סצנה, ברגעים המעטים בהם האיידס אינו העיסוק המשמעותי והקומיקס מתגייס להנחלת ערכי החינוך האחרים – זה פשוט יותר מדי! קשה לקרוא סיפור כל כך מגויס. העומס הרגשי והמצפוני רב ולעיתים הרגשתי כאילו אני נהנה יותר מהסבל העצמי מאשר מהסיפור עצמו. למרות כל אלו, קריאתו תורמת רבות, גם לאלו הבטוחים שמכירים את כל היבטי המחלה השונים והתופעות החברתיות הקשורות בה וגם לאלו המחפשים סיפור קומיקס, בוגר, איכותי, רציני ובעיקר אמיתי. 'ג'ו' עשוי להוות קריאה מחנכת מבחינה נוספת לחלק מהקהילה הישראלית בשל הפורמט העיצובי שלו. הסיפור מועבר כמיטב המסורת האירופית (ובעיקר הצרפתית) הקלאסית. פאנלים גדולים, שימוש רב בכותרות (CAPTIONS) וקו ריאליסטי. קומיקס לא מוגזם אנטומית ובלתי מתפשר מבחינת פירוט רקע ההתרחשות. קומיקס שקל לקרוא גם אם לא מנוסים. קומיקס שאפשר ללכת לאיבוד באמינות הסביבתית שלו – הן בשל הפירוט האומנותי והן בשל ההזדהות הרגשית העמוקה שנבנית כלפי דמויותיו. מילים על היוצר: 'דריב' או בשמו המלא קלוד דה-ריבופייר (Claude de Ribaupierre) נולד בציריך שבשוויץ בשנת 1944. את עבודותיו המקצועיות הראשונות עשה בבלגיה, בסטודיו 'פיו' (PEYO), ובעיתון המפורסם 'ספירו' (SPIROU), שם, בין שאר עבודותיו, עבד גם על הדרדסים. מאוחר יותר היה חלק מהצוות שיצר את דמותו של 'יקרי' (YAKARI) הילד האינדיאני, כאשר בשנות ה-80 החל לעסוק בקומיקס רציני יותר, חברתי ובעל מסרים משמעותיים. ב-81 יצר את 'ג'ו', הקומיקס הראשון אי פעם העוסק באיידס. ב – 95 יצר את הקומיקס 'בשבילך, סנדרה' (Pour toi, Sandra'), שעסק בנושא הזנות והזונות באופן מעמיק ורציני. בין לבין הוציא 'דריב' אין ספור קומיקסים אחרים (בעיקר מערבונים), חלקם עם מסרים חברתיים ברורים, אחרים פחות.ללא ספק, מגוון עבודותיו והדמויות אשר יצר ופיתח, קנו לו מקום של כבוד כאחד מאמני הקומיקס הפוריים והמשפיעים ביותר בקומיקס האירופאי. כיצד משיגים את החוברת? לקנות את 'ג'ו' קצת קשה... גרסאות בצרפתית קיימות בשפע כמו כן גם בשפה הגרמנית לרכישה דרך אתר 'אמזון-גרמניה'. באנגלית, כחלק משוק הקומיקס האמריקאי או הבריטי, יש מחסור רציני. נוסף על כך ניתן למצוא את הספר ברבות מהספריות העירוניות וספריות בתי ספר תיכונים למיניהם, תוצאה של תרומת גופים ציבוריים ועמותות פרטיות. ישנן גם מספר אוניברסיטאות בארץ מחזיקות אותו ברשותן בספריות הפתוחות. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |