|
|
||||
|
זכרונות מניאו-טוקיו – ביקורת די.וי.די.
רז גרינברג |
|||||
|
|
|||||
| עם ההפצה המערבית המתקרבת של "Steamboy", סרטו הראשון באורך מלא של הבמאי קצוהירו אטומו ("אקירה") מזה 15 שנים, מגיעים למדפי ה-DVD שני סרטי אנתולוגיה שאוטומו היה שותף בהפקתם – "Neo Tokyo" ו-"Memories". | |||||
קצוהירו אוטומו ידוע לחובבי המאנגה והאנימה במערב בעיקר בזכות "אקירה" – סדרת הקומיקס אותה הוא צייר והסרט אותו הוא ביים על פיה. בקיץ האחרון עלה על המסכים ביפאן (ובקרוב גם בארה"ב) סרטו החדש באורך מלא "Steamboy". אך מלבד שני הסרטים האלה, ועבודתו הענפה של אוטומו כאמן קומיקס (בתקופת שלפני יציאת "אקירה" לקולנוע, בעיקר), אוטומו היה מעורב במספר הפקות אנימציה אחרות. חלקן היו עבודה כאיש צוות על סרטים של במאים אחרים. חלקם (במיוחד לאחר הצלחת "אקירה") היו פרויקטים אותם הוא עזר להפיק ולגייס עבורם מימון. אבל בולטים במיוחד בהקשר זה הם סרטי האנתולוגיה, בהם ביים אוטומו אפיזודות אנימציה קצרות, במשותף עם במאים אחרים. אלה הן עבודות הבימוי היחידות של אוטומו בתחום האנימציה בתקופה שבין "אקירה" ל-"Steamboy", וכעת הצופים המערביים יכולים להיחשף לשתיים מהן, שזכו בשנה האחרונה ליבוא מערבי על גבי די.וי.די. – "Neo Tokyo" ו-"Memories" (האנתולוגיה השלישית, "Robot Carnival" – מעין גרסה עתידנית ל-"פנטסיה" של דיסני – עדיין מחכה להפצה מערבית). "Neo Tokyo", או בשמה המקורי "Manie Manie", היא אנתולוגיה של שלושה סרטים קצרים מאוד (אורכו הכולל של הסרט כולו אינו עולה על 50 דקות). הסרט הופק בזריזות ב-1989, שנה לאחר הפקת "אקירה", והוא מהווה מפגן-כוח של שלושה מהבמאים המובילים והמבטיחים של האנימציה היפאנית באותה תקופה: מלבד אוטומו, שותפים לבימוי האפיזודות בסרט גם רין טארו (במאי טלוויזיה וסרטים שנודע באותה תקופה בעיקר בזכות שרשרת עיבודי האנימציה לסדרות מאנגה דוגמת "Galaxy Express 999"), ויושיאקי קוואג'ירי (שזמן קצר לפני כן עשה לעצמו שם בזכות סרט הפנטסיה האירוטי והאלים "Wicked City"). האפיזודה הראשונה, "Labyrinth" אותה ביים רין טארו, היא המאכזבת והחלשה ביותר על הדיסק. מדובר בסיפור הזוי על ילדה והחתול שלה, שהולכים לאיבוד בתוך מבוך מוזר. עלילה של ממש אין פה, וגם לא יותר מדי עניין. גם העיצוב לא מושך במיוחד. בסך הכול, מדובר בסרט משעמם למדי. האפיזודה השנייה, "Running Man", מעניינת הרבה יותר, למרות שגם ממנה עולה אכזבה מסוימת. מדובר בסיפורו של נהג במירוצי-אופנוע רצחניים המתרחשים בעתיד הרחוק, ההופך קרבן לניצחונותיו שלו באותם מירוצים. בסרט ניכרים ניצוצות מהכישרון אותו יגלה קוואג'רי בפרויקטים העתידיים שלו (הסרט "Ninja Scroll" שהפך אותו, רשמית, לבמאי האקשן המוכשר ביותר של האנימציה היפאנית), אך ישנה גם תחושת החמצה – נראה שהסרט לא לוקח את המרכיבים האלה רחוק מספיק. גם הקריינות המלווה את הסרט רחוקה מלהזהיר. האפיזודה השלישית, והטובה מכולם, היא "The Order to Stop Construction" אותה ביים אוטומו. למעשה, ניתן לומר (בהסתייגות, מאחר ועדיין לא ראיתי את "Steamboy") כי מדובר בעבודת הבימוי הטובה ביותר של אוטומו בתחום האנימציה. העלילה מזכירה במעט את סיפורי המדע הבדיוני של ריי בראדבורי ואייזק אסימוב, והיא עוסקת בפקיד הנשלח על ידי החברה בה הוא מועסק למדינת עולם-שלישי המצויה בחוסר-יציבות פוליטי, כדי לסגור את פרויקט-הבינוי עליו אחראית החברה באותה מדינה. הרובוטים המנהלים את אותו פרויקט, כמסתבר, לא ממש אוהבים את הרעיון. תסריט שנון (עם פואנטה מוצלחת), ואווירה מקאברית שיוצרים העיצוב, האנימציה והצביעה מספקים חוויית צפייה מרשימה מאוד. הדיסק של "Neo Tokyo" לא מכיל תוספות מיוחדות כלשהן, ובהתחשב באורכו ובעובדה שרק אפיזודה אחת ממנו מצדיקה את ההשקעה, המחיר שלו (כ-25 דולר) נראה קצת מוגזם. עדיין, למעריצים של אוטומו מדובר ברכישת-חובה. הסרט "Memories" יצא שש שנים מאוחר יותר, והפעם מדובר בפרויקט שהיה תחת פיקוחו המלא של אוטומו. שלושת האפיזודות מהן מורכב הסרט מבוססות על סיפורי מאנגה קצרים אותם אוטומו כתב וצייר. האפיזודה הראשונה, והמוצלחת מכולן, היא "Magnetic Rose" – סיפורם של מפני-אשפה גלקטיים, המוצאים את עצמם על סיפונה של תחנת-חלל נטושה בה מתרחשים אירועים מוזרים. הסרט הזה מצביע על תרומתו העצומה של אוטומו לאנימציה היפאנית כמפיק – תרומה העולה על כל מה שהאיש עשה בתפקיד יצירתי כלשהו במהלך עבודתו כבמאי/תסריטאי/מעצב. אוטומו גילה יכולת פנטסטית לאתר כישרונות צעירים ומבטיחים שהפכו לכמה מהשמות החמים ביותר בתעשיית האנימה היום. את "Magnetic Rose" ביים קוג'י מוריטומו, מעצב ואנימטור מוכשר, ששולח את ידו לעיתים רחוקות למדי בבימוי, וחבל (למי שצפה בסרטי ה-"אנימטריקס": הוא ביים את אפיזודת הבית המכושף "Beyond"). את התסריט כתב סטושי קון – היום אחד הבמאים המובילים בדור החדש של יוצרי האנימה ("Perfect Blue", "שחקנית המילניום"). ואת הפסקול הלחינה מוסיקאית צעירה בשם יוקו קאנו – שהיא היום שם נרדף לאיכות בכל הנוגע להלחנת פסי קול באנימציה היפאנית ("קאובוי ביבופ"). כל אלה חוברים ביחד כדי להפוך את הסרט לחוויה ייחודית שגם מצביעה על הכיוונים בהם הם ילכו מאוחר יותר – לבימוי של מוריטומו ישנה אותה איכות חלומית-סהרורית שתופיע מאוחר יותר ב-"Beyond", התסריט של קון מרמז על המשחקים המורכבים בזיכרון שיופיעו בעבודותיו העתידיות, והפסקול הקלאסי של קאנו נפלא כתמיד. האפיזודה השנייה, "Stink Bomb", היא בדיחה מרירה אודות צעיר ההופך, ללא ידיעתו, לנשא של נשק ביולוגי. הסיפור הרבה פחות מורכב מקודמו, אבל הוא מפצה על העובדה הזאת בעזרת תסריט שנון קצב מהיר ואנימציה איכותית, תחת שרביט הבימוי של טנסאי אוקמורה (שלאחרונה התייצב מאחורי סדרת הטלוויזיה המדוברת "Wolf's Rain"), וגם עיצוב הדמויות של הירוצוגו קוואסאקי (לימים במאי הסרט "Spriggan" גם הוא בהפקת אוטומו) ראוי לציון. האפיזודה האחרונה, והחלשה מכולם, היא "Cannon Fodder" בבימויו של אוטומו. העלילה מתרחשת בעולם טוטליטארי שהטכנולוגיה בו מבוססת על קיטור, ועוסקת באדם שתפקידו הוא לירות כדורי-תותח לעבר אויב לא-ידוע. הסרט מתהדר בעיצוב ייחודי ומרשים, אבל העלילה חלשה-עד-לא-קיימת. מלבד הסרטים, ניתן למצוא על גבי הדיסק גם חומר תיעודי על הפקת הסרטים – שהיה יכול להיות, למרבה הצער, קצת יותר מעניין. אך בהתחשב בעובדה שהסרט יצא במקור ב-1995, "Memories" בהחלט מצדיק את הציפייה. מדובר, בפירוש, באחת מסרטי האנימה הטובים ביותר שעלו השנה על DVD. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |