|
|
|
|
|
|
|
החלוצים שלפני המחנה – ביקורת די.וי.די.
רז גרינברג |
|||||
|
|
|||||
| Yamato Collection, הוא אוסף די.וי.די. המכיל חמישה סרטים המבוססים על סדרת האנימה הקלאסית "סיירת החלל ימאטו", סדרה הידועה יותר לצופים המערביים בשם "חלוצי החלל". האוסף מספק לאותם צופים הצצה נדירה ולא-מצונזרת אל המקור היפאני של הסדרה. אך האם הוא מספק יותר מזה? | |||||
| ההתחלה הצנועה של הסדרה "סיירת החלל ימאטו" כניסיון של המפיק יושינובו נישיזאקי ליצור מעין תשובה יפאנית מצוירת לסדרת "מסע בין כוכבים" המערבית, לא רמזה על התופעה חסרת-התקדים שעתידה לצמוח ממנה. לא מדובר רק בגלי הערצה היסטריים, והרחבה של סיפור הסדרה לכל תחום מדיה אפשרי (מקומיקס ועד לתסכיתי רדיו). גם לא מדובר רק באות הפתיחה לפופולאריות העצומה של אופרת החלל באנימה ובתרבות היפאנית בכלל. "ימאטו" תזכר, כנראה, בעיקר בזכות הצורה הנועזת-לתקופתה בה הציגה על מסך הטלוויזיה סיפור-גבורה צבאי, המתכתב ישירות עם עברה של יפאן במלחמת העולם השנייה. ספינת המלחמה ימאטו – ספינה אמיתית לחלוטין שיצאה למשימת התאבדות בהגנה על חופי המדינה במהלך החודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה – יוצאת במהלך פרקי הסדרה, פעם אחר פעם להציל את כדור הארץ כולו, והיא דמות דומיננטית בסדרה, לא פחות מגיבוריה האנושיים. כאשר הסדרה יובאה למערב, בדיבוב האנגלי ותחת השם "חלוצי החלל" ("Star Blazers" באנגלית), היא עברה דיבוב אנגלי ועריכה מאסיבית שנועדו להקהות כמה מהמרכיבים היותר בעייתיים שהיו במקור עבור הקהל האמריקאי. לא מפתיע, אם כן, שהוצאת ה-DVD של שלושת עונות הסדרה בארה"ב ספגה ביקורת קשה על כך שהיא מכילה רק את הגרסה האנגלית המדובבת והערוכה, ולא את הגרסה המקורית. בתור אלטרנטיבה, המעריצים יכולים לרכוש את חמשת הסרטים שנעשו בעקבות הצלחת הסדרה. חמשת הסרטים האלה עלו גם הם בשנתיים האחרונות על גבי DVD, וכעת ניתן לרכוש את כולם בחבילה אחת. בניגוד לפרקי הסדרה, הדיבוב היפאני המקורי נשמר בהם. למעשה, דיבוב זה הוא היחיד הקיים על הדיסקים, והוא מלווה בכתוביות באנגלית. כאן נתקלים בבעיה המעצבנת הראשונה (וממש לא האחרונה) הקשורה בהפצת הדיסקים האלה: כתוביות התרגום הם מה שמכונה בעגה המקצועית Hard Subs. הן "דבוקות לתמונה" ואין אופציה לכבות אותן. לסרטים אמנם אין דיבוב אנגלי, ובכל זאת אפשר לשער שיש שניים-שלושה צופים שהיו מעוניינים להתרשם מהם גם בלי הכתוביות. הכתוביות גם מתהדרות בפונט מכוער למדי, שהופך לעיתים את חוויית הצפייה ללא נעימה. בעיה נוספת היא איכות התמונה. למרות שהסרטים בהם מדובר הם ישנים למדי (הראשון שבהם מ-1977, האחרון מ-1983), אין הצדקה, בעידן הניקיון הדיגיטלי, לכל ההפרעות, הקפיצות והלכלוכים המופיעים על המסך תדירות. בסרט הראשון מדובר במגיפה של ממש. בסרטים המאוחרים יותר המצב יותר טוב, ועדיין – הרגשה לא נעימה של חלטורה מלווה את כל העסק. כל דיסק מלווה בכמות נכבדה של בונוסים, חלקם הגדול מעניין לפחות כמו (ולעיתים אף יותר) הסרט המצוי עליו. הבונוסים האלה כוללים חומר רקע על ההיסטוריה של הפקת הסרט, ההפקות הנלוות אליו (פסקולים, תסכיתי רדיו) סקיצות של עיצובי הדמויות, הספינות וכלי הנשק, סריקות של התכנייה, הפליירים וחומר פרסומי נוסף (לצד תרגום אנגלי של כל הנ"ל) וטריילרים. מדובר בגן-עדן לכל החובבים באשר הם. למרבה הצער, מרבית הבונוסים הנ"ל מופיעים כטקסט על המסך. קריאה שלהם ממסך הטלוויזיה הביתי (ואני מדבר מניסיון) נוטה להסתיים בכאב ראש רציני. על מסך המחשב, לעומת זאת (אם המחשב שלכם מצויד בכונן DVD), מדובר בחוויה אלגנטית למדי – כמו גלישה באתר אינטרנט אינפורמטיבי במיוחד. צריך לציין לטובה גם את ה-Yamato: A Viewer's Guide – חוברת דקיקה המתלווה לאוסף, ועוברת בקצרה על ההתפתחות ההיסטורית של הסדרה והסרטים. ומה לגבי הסרטים עצמם? הסרט הראשון באוסף, Space Battleship Yamato: The Movie, נוצר כשנתיים לאחר תום שידור העונה הראשונה של הסדרה, שזכתה לרייטינג פושר למדי. הסרט הוא למעשה גרסה ערוכה של אותה עונה – קטעים ממנה שנערכו לסרט של 135 דקות, ומספרים את אותו סיפור, פחות או יותר, מתחילתו ועד סופו: מתקפה של חייזרים מרושעים מהכוכב "גמילאס" על כדור הארץ הופכת את הפלנטה כולה למדבר צחיח. בעקבות שדר מכוכב רחוק בשם "איסקנדר" יוצא צוות מובחר של גיבורים על סיפונה של הימאטו לעבר אותו כוכב, במטרה למצוא שם את הטכנולוגיה שתשקם את העולם. יש להם בדיוק שנה להגיע ולחזור, לפני שהנזקים מההפצצות של גמילאס יהרגו את מה שנשאר מהמין האנושי. החייזרים מגמילאס מחכים להם לאורך כל הדרך. היתרון הגדול של צפייה בסרט, על פני צפייה ב-DVD של הסדרה, כאמור, היא היכולת לצפות בסיפור בגרסה המקורית היפאנית שלו, אך לגמרי לא בטוח שזו אכן האופציה המועדפת. הסרט הזה מתהדר, במה שהיא, כנראה, עבודת העריכה הרשלנית והמחפירה ביותר בהיסטוריה של האנימציה היפאנית. חציו הראשון של הסרט הוא אקספוזיציה ארוכה, מתישה, ומעיקה, שמצליחה לדחוס לתוכו כל התרחשות חסרת-חשיבות מפרקיה הראשונים של הסדרה, תוך ויתור תמוה על כל המרכיבים הנוגעים לאישיות הגיבורים. התחושה העיקרית היא של בלגאן – סצנות רודפות זו את זו ללא יותר מדי היגיון נראה לעין, ומלוות בקריינות בלתי-נסבלת, שהורגת את כל פוטנציאל דרמתי. העניינים משתפרים בערך שעה לאחר תחילת הסרט – במקום לנסות לדחוס הכל פנימה, צוות העריכה החליט להתמקד בכמה נקודות-עלילה משמעותיות, והסיפור זורם מעט טוב יותר. עדיין, מדובר בצד החלש יותר של הסרט. עד כמה משמעותית הצפייה בסרט בשפה המקורית, לעומת הדיבוב האנגלי? תלוי מה מחפשים. לתוכן יש קונטקסט מעט שונה כאשר צופים בו ביפאנית – במיוחד בסצנה המתארת את הטבעת הימאטו בזמן מלחמת העולם השנייה (הסצנה הזאת, אגב, קיימת גם בהוצאת ה-DVD של פרקי הסדרה המדובבים – לא כחלק אינטגרלי מאותם פרקים, אבל כן כבונוס על אחד הדיסקים). ההתייחסות למותן של דמויות, הן בצוות הימאטו והן אצל החייזרים מגמילאס, שעברה ריכוך רציני בדיבוב האמריקאי, מורגשת יותר בסרט. האזנה לדמויות פונות זו לזו בשמות המקוריים שלהן, בשפה היפאנית ובאינטונציה שונה, היא חוויה מעניינת. אבל מעבר לזה, מדהים להיווכח כמה ש-"חלוצי החלל" נותרה נאמנה למקור. בעיה נוספת של הסרט – בעיה מציקה ומשעשעת באותה מידה – היא שצוות העריכה לא ממש טרח לתקן את הפספוסים הנודעים לשמצה בסדרת הטלוויזיה המקורית. זה בולט במיוחד בסצנה בה צבע עורו של דסלר, מנהיג החייזרים מגמילאס, מתחלף מצבע אנושי לצבע כחול בזמן שהוא הולך לאורך השטיח האדום שנפרש לפניו. תיקון של פאשלות מהסוג הזה הוא באמת המינימום ההכרחי כאשר עורכים סרט מתוך סדרה. בכלל, כל מני שאריות שנותרו מהסדרה – כתוביות עם שם הדמות, התחבושת המופיעה על ידה אחת הדמויות באיסקנדר (הסצנה המתארת מדוע התחבושת הזאת מופיעה שם הושמטה מהסרט) ושאר ירקות – הן באמת עדות לעליבותה של עבודת העריכה. במחלקת הבונוסים ניתן למצוא, מלבד כל מה שכבר תואר למעלה, גם קטע קצרצר ויפיפה המתאר את הגעתו ועזיבתו המזורזת של צוות הימאטו לאיסקנדר. הקטע הזה הוכן כסצנה חלופית וקצרה יותר לקטע שמופיע בסרט, לצורך שידור טלוויזיוני שלו. ההצלחה המפתיעה של הסרט בקופות ביפאן הביאה להפקה מזורזת של סרט קולנוע נוסף, השני באוסף – Farewell to Space Battleship Yamato: In the Name of Love. הצוות מאחורי הסרט ניסה בבירור לקחת את העלילה לכיוון רציני, קודר ובעיקר מדכא יותר מזה של העונה הראשונה של הסדרה והסרט שהתבסס עליה. קו העלילה זהה ולמעשה פשטני יותר מזה של הסרט הקודם: שנה לאחר הצלת כדור הארץ, שוב מאיימת עליו סכנה קיומית מצד חייזרים מרושעים – הפעם אימפריה לוחמנית החוצה את החלל בכוכב-שביט ענק – וצוות הימאטו שוב יוצא, בעקבות תשדורת מפלנטה מרוחקת, לעצור את האיום. עם זאת, ישנו שינוי מעניין במניעים של אותו צוות: בתחילת דרכו, הוא יוצא להגן על הפלנטה ממנה נשלח אות המצוקה, ולאו דווקא על כדור הארץ (שבתחילת הסרט אינו נמצא תחת איום). הפרט הזה עשוי להראות חסר חשיבות, אבל הוא מסמן תזוזה מעניינת מהאווירה הלאומנית-מיליטנטית שליוותה את העונה הראשונה והסרט שהתבסס עליה, לאווירה המשקפת ערכים אוניברסליים יותר, קרובים יותר במהותם ליצירות מד"ב מערביות, ולתפיסה של יפאן את עצמה לאחר מלחמת העולם השנייה. מבחינה עלילתית, הסרט מורכב מאקספוזיציה מעניינת למדי, המתארת מה עבר על הגיבורים מאז תום הסרט/סדרה הקודמים, וממסע קצת פחות מעניין בחלל, מסע רווי קרבות, הקרבה ומעשי גבורה. העיצוב והאנימציה, שזכו לתקצוב גדול יותר בעקבות הצלחת הסרט הקודם, בהחלט נראים טוב בהרבה, אבל הסרט חסר, לפחות עד חלקו האחרון, את תחושת הדחיפות שהתלוותה לעלילת הסדרה. איכות התמונה היא שיפור מסוים לעומת הסרט הקודם, ועדיין רחוקה משלמות. מחלקת הבונוסים של הדיסק מאכזבת במיוחד, והיא לא מכילה שום דבר פרט לחומר הסטנדרטי שהוזכר למעלה. הזכרתי קודם את הניסיון של יוצרי הסרט להוביל אותו לכיוון רציני וקודר יותר. הניסיון הזה מתבטא בעיקר בשחיטה הסדרתית שעוברים הגיבורים, בזה אחר זה, לאורך הסרט. יש בזה, חייבים להודות, מרכיב ריאליסטי למדי, אבל למרות תחושת הזעזוע שמתקבלת במהלך הסרט, לקראת הסוף העניין נהייה בעיקר מתיש ומעיק. שלא לדבר על העובדה שההחלטה הזאת חיסלה לחלוטין את האפשרות להפיק המשך כלשהו לסרט: העונה השנייה של הסדרה, ששודרה בטלוויזיה שנה לאחר הקרנתו (המצליחה) של הסרט בבתי הקולנוע ביפאן, לקחה את אותה עלילה בסיסית ביחד עם הרבה מאוד קטעים ערוכים מהסרט, הרחיבה אותה לסיפור הנמשך על פני 26 פרקים, והפכה אותה למעט יותר אופטימית, בכל הנוגע לגורלם של הגיבורים, לפחות – מה שהפך את הסרט כולו לקו-עלילה חלופי. והיו עוד כמה שינויים קוסמטיים – בסדרת הטלוויזיה, בניגוד לסרט, דמותה של תרזה (דמות האישה המשיחית התורנית) מופיעה לבושה. החלטה נבונה, שמן הסתם חסכה הרבה מאוד כאבי ראש לצוות שעבד על התאמת העונה הנ"ל לשידור בטלוויזיה האמריקאית... בהמשך לשידורי העונה השנייה, החלה העבודה על סרט חדש בזיכיון, ובנקודה זו ביצע הצוות שמאחוריו זינוק מרשים מעלה בכל הנוגע לאיכות התסריטים והעבודה הטכנית. זה ניכר כבר בסרט השלישי באוסף - Space Battleship Yamato: The New Voyage. למעשה, לא מדובר בסרט ממש, אלא בספיישל טלוויזיוני בן 90 דקות שנועד להכין את הקרקע לסרט הקולנוע הבא, אך יש לו הרבה מאוד להציע גם בפני עצמו. העלילה נפתחת בניסיון של החייזרים מגמילאס – אויבי האנושות מהסדרה והסרט הראשון, שבינתיים הספיקו להפוך לבעלי-ברית שלה – למצוא להם עולם-בית חדש. במהלך החיפוש הזה, הם מצליחים לעורר את חמתם של חייזרים מרושעים (כן, שוב) הפעם מ-"אימפריית הכוכב האפל", ואלה מעמידים בסכנה את איסקנדר – הכוכב עליו שולטת המלכה סטאשה, שהצילה את האנושות בעונה הראשונה של הסדרה. צוות הימאטו נחלץ לעזרה. המעלה הגדולה של הסרט היא התחושה שאכן קיימת פה התפתחות משמעותית של דמויות הגיבורים מאז העונה הראשונה – סוזומו קודאי ("דרק וויילדסטאר", כפי שהוא נודע בדיבוב האנגלי) כמפקד הימאטו, היחסים בין הצוות הותיק של הספינה לטירונים שזה-עתה גויסו אליה, וסגירת המעגל – המשימה של הימאטו להציל את הדמות שהצילה בעבר את האנושות כולה. גם דמותה של סטאשה – שברירית והירואית בו-זמנית – מרשימה במיוחד. מצד שני, קצת מטריד לראות את החייזרים מגמילאס מגלמים את תפקיד הטובים בסרט (במיוחד כשמביאים בחשבון את הנטייה שלהם להצדיע במעל-יד...). בבסיסו, The New Voyage הוא למעשה רצף ארוך של סצנות קרב, אך בניגוד לסרט הקודם, הסצנות האלה מתוזמנות היטב, עם שיאים דרמתיים שמגיעים במקומות הנכונים. העיצוב מרשים, במיוחד בנופי הכוכב איסקנדר - עולם יפיפה שהוא כולו בית-קברות ענקי. האנימציה גם היא מרשימה, ובהחלט מצליחה להעביר את התחושה של מלחמה משתוללת. אזור הבונוסים על הדיסק הוא הפתעה נעימה – הגישה לחומר הרקע היא אלגנטית יותר מבדיסקים האחרים באוסף, וניתן למצוא עליו גם לא פחות מ-11 (!) סצנות שנחתכו בעריכה. רוב הסצנות האלה הן לא יותר מציור והנפשה (לעיתים לא-שלמה) חלופיים לסצנות קיימות בסרט, אך שתיים מהן משמעותיות למדי. צוות ההפקה של הדיסק היה אדיב דיו כדי להפנות את תשומת לבם של הצופים לאותן סצנות, בטקסט הנלווה אליהן בתפריט. The New Voyage נועד, כאמור, להיות בסך הכל המתאבן למנה העיקרית – סרט הקולנוע הבא בסדרה, Be Forever Yamato, שהוא הפרויקט הגדול והשאפתני ביותר אותו לקח על עצמו הצוות שעבד על הסדרה. הסרט נפתח פחות או יותר בנקודה בה הסתיים קודמו – החייזרים מאימפריית הכוכב האפל, שזכו לתבוסה משפילה למדי מידי הימאטו, יוצאים לכדור הארץ לסגור חשבון. ומדובר בחתיכת סגירת-חשבון: הם משתלטים לחלוטין על הפלנטה, תוך זריעת הרס מוחלט. צוות הימאטו, שרובו מצוי על כדור הארץ, מצליח להימלט, ויוצא במשימת-התאבדות לעבר עולם-הבית של החייזרים. עלילת הסרט חורגת הפעם מהמבנה הצבאי-לוחמני שאפיין את הסרטים והעונות הקודמות של הסדרה, וניכרת בה השפעות של יצירות ז'אנר מערביות דוגמת "מלחמת העולמות" ו-"הכוכב האסור". גם המרכיב היותר נוסחתי אליו רגילים צופי הסדרה, הגזע הרצחני התורן של חייזרים, מתגלה כמורכב יותר ממה שנראה בתחילה. מוטיב "האשה המשיחית" שאפיין את הסדרה על כל גלגוליה עד כה, מקבל גם הוא תפנית מעניינת בסרט, בדמותן של יוקי – חברת הצוות הקבועה של הימאטו, המוצאת את עצמה לכודה על כדור הארץ, ומיו – חברת צוות חדשה ומסתורית על סיפון הספינה. Be Forever Yamato הוא הסרט הגדול והאפי ביותר מבין כל הסרטים הנכללים באוסף, והדבר ניכר לא רק בעלילה אלא גם בעיצוב ובאנימציה. סצנות כיבוש כדור הארץ, הפותחות את הסרט, הן הפגנה מרהיבה של אנימציה במיטבה, אבל הן רק ההקדמה למה שצפוי בהמשך. הצוות הטכני עמל במשך חודשים על שלל אפקטים חדשניים וטכניקות סאונד מתקדמות, כדי להפוך אפילו את ההתרחשות הכי מוכרת לצופי הסדרה (כגון טיסה בחלל) לחוויה ויזואלית וקולית בלתי-נשכחת. הצפייה בסרט הופכת למרשימה עוד יותר כשנזכרים שבתקופה בה הוא יצא למסכים (1980) אותם אפקטים עדיין היו עבודת-יד – גרפיקה ממוחשבת הייתה מחוץ להשיג היד והכיס של מרבית האולפנים בהוליווד, וודאי שביפאן לא העזו אפילו לחלום עליה. גם הדמויות זכו למתיחת פנים רצינית, הן בעיצוב והן בהנפשה, והן נראות ונעות בצורה הרבה יותר משכנעת מבעבר. לאחר הצפייה בסרט, אגב, לא כדאי לוותר על הביקור במחלקת הבונוסים של הדיסק: מבין כל הסרטים שבאוסף, זהו כנראה הסרט שסיפור העבודה עליו הוא המרתק ביותר, ובתוכו נחבאות גם סקיצות לסצנות שלא נכללו בסרט עצמו. Be Forever Yamato הוא, ללא ספק, הסרט הטוב ביותר באוסף. ולאחר שיא שכזה, די ברור שתגיע הנפילה. אבל הסרט האחרון באוסף, Final Yamato, הוא לא נפילה כואבת מדי. האכזבה, בהשוואה לקודמו, היא בעיקר ברמה העלילתית – מדובר בשאריות חרוכות מהסרטים והסדרות הקודמות בזיכיון – שוב כדור הארץ בסכנה, שוב דמות חייזרית מעוררת-אהדה מבין הרעים, שוב דמות נשית-משיחית (מרכיב שהוכנס הפעם לעלילה באופן מרושל במידה שלא-תיאמן). גם ההקמה לתחייה של דמות מרכזית מהעונה הראשונה של סדרת הטלוויזיה לא משכנעת במיוחד. למרבה המזל, נראה שגם האנשים מאחורי הזיכיון הבינו שהסוס שלהם הולך ונגמר, ובחרו לסיים את הסיפור עם הסרט הזה – ומילאו אותו בסצנות אקשן מרשימות, בים באוויר וביבשה, שרודפות זו את זו במהלך הסרט בלי לתת לצופים לנשום. תחושת החדשנות שליוותה את הסרט הקודם אמנם חסרה כאן, אבל מכל בחינה אחרת אין תלונות: האקשן מעוצב ומונפש להפליא, אכזרי וריאליסטי במידה הנכונה. הצבעים העזים הם חגיגה לעיניים, וגם אם נדמה שצוות ההפקה קצת איבד את הברקסים פה ושם (במיוחד בסצנה בה מתחולל קרב-פרשים מכאניים...) בתור אפילוג לסיפורה של הימאטו, הסרט מספק בהחלט. הבעיה העיקרית היא הליווי המוסיקלי – השילוב שהיה הסמל המסחרי של "ימאטו", מאז סדרת הטלוויזיה הראשונה, בין מוסיקת-מעליות של שנות ה-70 ומארש-צבאי בסגנון מלחמת-העולם השנייה, מגיע כאן לשיאים חדשים של עלייה על העצבים. מוסיקה מעולם לא הייתה הצד החזק של כל מה שקשור ב-"ימאטו". באזור הבונוסים, מלבד כל התוספות הרגילות, ניתן לצפות גם בשתי גרסאות של סצנה מהסרט, שהופיעה לאחר כותרות הסיום שלו (מסך הבחירה בין שתי הסצנות גם מופיע אוטומטית לאחר שכותרות הסיום מפסיקות לרוץ). הגרסה הראשונה, שליוותה את הסרט עם צאתו הראשונה למסכי הקולנוע, מסיימת אותו בסצנה בה קודאי ויוקי מממשים סוף-סוף את אהבתם באופן גראפי למדי. הסצנה הזאת חוללה שערורייה לא-קטנה כאשר הוקרנה בבתי הקולנוע, מול קהל שחלקו היה עדיין מתחת לגיל 12. במונחים של היום, היא נראית סולידית למדי (לא משהו שמומלץ לילדים, ובכל זאת – אפשר לראות דברים מפורשים יותר בפריים-טיים של ערוץ הסרטים בכבלים). בעקבות אותה ביקורת, עברה אותה סצנה עריכה שהפכה אותה למהוגנת יותר. שתי הגרסאות, כאמור, ניתנות לצפייה על הדיסק. וכך הגיע לסיומו סיפורה של הימאטו. מצומוטו כבר היה שקוע עמוק בבניית יקום אופרת-חלל משלו, שנתן לעולם המאנגה והאנימה כמה מהגיבורים המרתקים שלו – שודד החלל הארלוק, למשל. נישיזאקי, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים, לא ממש הצליח לייצר תופעה דומה ל-"ימאטו" בהמשך הקריירה שלו, אלא אם כן מחשיבים את הסדרה הפורנוגרפית Legend of the Overfiend, שלא ממש עשתה לו פרסומת טובה. בדרך הוא הסתבך בסכסוך משפטי עם מצומוטו, סכסוך שנמשך עד עצם היום הזה, ניסה להפיק לבדו המשך לימאטו בשם Yamato 2520 שזכה לשריקות בוז רמות, וישב קצת בכלא על אחזקת סמים. גם הדיבורים על המשך חדש לסדרה, בהפקתו של מצומוטו הפעם, לא נשמעים מבטיחים מדי. צפייה נוסטלגית באוסף הסרטים הנדון כאן עדיפה בהרבה. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |