|
|
||||
|
על האבות המייסדים של הספרות הבדיונית פנטאסטית
פבל יצקוב |
|||||
|
|
|||||
| הביוגראפיות של ה.ר.ר. טולקין וה.פ. לאבקראפט מעניקות הצצה לעולמם של האבות המייסדים של הפנטסיה המודרנית. בכתבה ראשונה ב-ISF מביא לכם פבל יצקוב על קצה המזלג את קוי הדמיון והשוני בין שני טייקונים של תרבות. | |||||
יש להניח שלרוב קוראי ומבקרי האתר הזה אין צורך להציג את טולקין ועבודתו ואם מישהו מהם חפץ בכך יש די והותר כתבות מעמיקות בנושא המופיעות באינטרנט. לגבי ה.פ. לאבקרופט ועבודתו לא ניתן לומר את אותם דברים. האווארד פיליפס לאבקראפט (1890-1937) הנו סופר אמריקאי אשר נולד וחי את מרבית חייו בעיירה פרובידנס שברוד- איילנד (למעט תקופה של שנתיים שבהם עבר לגור בניו-יורק בעקבות נישואיו, שבסופם נמלט חזרה לרוד- איילנד). במהלך חייו הקצרים הספיק לאבקראפט לכתוב בעצמו (ובשיתוף פעולה עם אחרים) יותר מ- 65 סיפורים, עשרות כתבות ומאמרים ומאות שירים. רוב יצירתו משתייכת לתחום האימה, ולא סתם אימה, אלא אימה מיוחדת שאי אפשר לטעות בזיהוי מאפייניה, להבדיל מכל סוג אחר של אימה. גיבורי סיפוריו הם לרוב אנשים שבכוונה או במקרה מגלים את האמת שמאחורי עולמנו המוכר כביכול ומאחורי המציאות שהמדע המודרני עדיין מתקשה להסבירה : אלים עתיקים ונוראיים, גזעים של מפלצות וכתות של בני אדם אשר סוגדים להם ושואפים להעירם ולהביאם לעולמנו על מנת להחיש את בואו הבלתי- נמנע של התוהו, של הכאוס, כפי שנחזה בכוכבים. כתיבתו של לאבקראפט השפיע רבות על כל סופרי האימה והפנטזיה האפלה המודרניים לרבות הידועים שבהם כגון סטיבן קינג ומייקל מורקוק. המונחים "המיתוס של קת'ולהו" (על שם אחד האלים העתיקים מסיפוריו) או "אימה לאבקראפטיאנית" אשר הוטבעו ע"י מעריציו וממשיכיו לאחר מותו, הם השמות המקובלים לכינוי תת-הז'אנר של האימה אשר הושפע מכתיבתו. לאבקראפט נחשב לאבי ז'אנר האימה הקוסמית, אחד מהז'אנרים הקרובים ביותר לפנטזיה בספרות והוא סופר נערץ, אולי לא במידה של טולקין, אך אין ספק שיש לו חוג מעריצים לא קטן ברחבי העולם. מרתק לראות את הדמיון המפתיע בין שני אבות הספרות הבדיונית-פנטסטית שלא הכירו האחד את יצירתו של השני. טולקין ולאבקראפט נולדו באותה התקופה בהפרש של שנתיים בלבד, בעשור האחרון של המאה ה-19. שניהם התייתמו מאב כשהיו בני 3: אביו של טולקין נפטר ובעקבות זה משפחתו עקרה מדרום- אפריקה לבריטניה ואילו אביו של לאבקראפט אושפז בבי"ח ושהה בו עד מותו ב- 1898. שניהם גודלו בעיקר ע"י הדודים והדודות: במקרה של טולקין, לאחר שאמו נפטרה מסכרת כשהיה בן 13 ובמקרה של לאבקראפט ע"י הסבא , הסבתא והדודות, איתן חזר לחיות לאחר כישלון נישואיו ומותה של אמו. השקפות העולם ותחומי ההתעניינות של שניהם נחשבו למיושנים ע"י בני זמנם כפי שמעיד כל מי שהכיר אותם. לאבקראפט אף נקרא "הג'נטלמן הקשיש" ע"י מעריציו. טולקין בשפות ואגדות- עם נורדיות ואירופיות, ואילו לאבקראפט במיתולוגיות ומיתוסים עתיקים של מצרים, העולם הקלאסי וימי- הביניים. השמרנות של דעותיהם והכמיהה העזה לעבר ניכרת בכתביהם של שני הסופרים: כתביו של טולקין משופעים ברמזים לאמונה הדתית העמוקה של מחברו ולדעותיו הפרו- מלוכניות, וכך גם סיפוריו של לאבקראפט שרבים מהם עוסקים בעבר ובהשפעותיו על ההווה. למרות זאת, ברבים מסיפוריו של האחרון, לעתיקות יש אופי אפל ומרושע, אך זה כבר יותר נוגע לאופי ולנושאי הכתיבה של לאבקראפט. שניהם יצרו בדמיונם מיתולוגיה קוסמית שלמה בעלת פנתיאון אלים מיוחד ויצורים דמיוניים אשר סוגדים להם, עולם נסתר עשיר עם חוקי טבע משלו והיסטוריה ייחודית. ניתן לומר שדעותיהם של שניהם והכתיבה שלהם הייתה בעצם ריאקציה לשינויים המהירים שהתרחשו בעולם בתקופתם, שינויים ששני הסופרים לא אהבו. למרות הדמיון הרב, ישנו הבדל אחד גדול בסיפור חייהם המשתקף הייטב בסיפוריהם: למרות ההתחלה הדומה, סיפור חייהם של שני הסופרים מתפתח בצורה שונה מאוד וזאת בגלל הבדלי האופי המשמעותיים ביניהם. טולקין הוא אדם בריא בנפשו אשר מפתח קריירה אקדמית מרשימה כפרופסור לבלשנות אנגלו- סקסונית עוד לפני שהוא מתחיל לכתוב בצורה מסודרת, מתחתן עם אהובת נעוריו ונולדים להם ילדים. השתקפות של חייו, המוצלחים ללא כל ספק של טולקין, אפשר למצוא בסיפוריו: למרות שהם מתארים מאבק קשה בין הטוב לרע, גיבוריו של טולקין תמיד מייצגים את הצד של האור, הם חדורי אמונה בניצחונם, ואכן מנצחים בסופו של דבר. לעומת טולקין, לאבקראפט היה אדם מוזר מאוד בעיני אחרים, הוא סבל לעתים קרובות מהתמוטטויות עצבים שאף מנעו ממנו לסיים את בית-הספר, ובנוסף סבל מפוביות חריפות מכל מה שקשור לים, מהיפוכונדרייה ואם כל זה אינו מספיק, ניהל אורח חיים כללי של אדם זקן עוד כשהיה צעיר. גם בתחום המקצועי והאישי הוא נחל כישלונות רבים: כמה מסיפוריו הטובים ביותר נדחו בידי המו"ל של המגזין בו נהג לפרסם את סיפוריו והתפרסמו מאוחר יותר תחת שמות בדויים. את עיקר פרנסתו הזעומה הרוויח לאבקראפט מכתיבת ספרים בשביל אנשים אחרים שפרסמו אותם תחת שמם (כך למשל ב-1924 כתב ספר עבור הארי הודיני, הקוסם המהולל, שפרסם אותו תחת השם שלו) וכך בעצם נמנע ממנו הפרסום והיוקרה שהיו מנת חלקו של טולקין עוד בימי חייו. סיפוריו וכתיבתו של לאבקראפט הפכו למושא-התעניינות ולספרות-פולחן הרבה אחרי מותו, בעיקר הודות לפעולתם של קובץ מעריצים נאמנים אשר המשיכו לפרסם את סיפוריו ואף כתבו סיפורים משלהם בנושאים שבהם הוא דן וע"י כך תרמו להתפתחות "המיתוס של קת'ולהו" והפיכתו למה שהוא כיום – ז'אנר האימה הספרותי המשפיע ביותר של המאה ה-20, אשר השפעתו חורגת מתחום הספרות וגולשת לתחומים כמו מוזיקה, קולנוע ומשחקי תפקידים. גם בחייו האישיים נחל לאבקראפט כישלונות. נישואיו הצליחו להחזיק מעמד שנתיים בלבד לפני שהוא "ברח" מאשתו ומחייהם המשותפים בניו- יורק שאותה לא סבל, חזרה לעיר הולדתו ברוד- איילנד. לאחר מכן חי כרווק עד יום מותו ולא השאיר אחריו ילדים. סיפור חייו הטראגי ניכר היטב בכתיבתו: גיבורי כתביו הם אנשים מפוחדים ומיואשים מפני אי-יכולתם לעצור את הרוע המתקרב ולרוב משמשים כצופים מהצד אשר פשוט מתארים את האירועים שקורים, ללא יכולת להשפיע. רבים מגיבוריו מוצאים עצמם מאושפזים בבית-חולים פסיכיאטרי בסוף הסיפור כתוצאה מהמפגש עם הדברים האיומים אותם גילו. שוני נוסף בין שני הסופרים הוא מקור ההשראה שלהם: טולקין הושפע בעיקר ממיתולוגיות ואגדות עם אירופיות, קלטיות ונורדיות, שאותן הכיר היטב וכן מסופרים שהושפעו אף הם מאגדות אלו והשתייכו לזרם "התחייה הקלטית", כמו הלורד דאנסייני. לעומתו, לאבקראפט, שגם הוא הכיר את יצירתם של סופרים כמו דאנסייני, שאב את השראתו ממקורות אחרים. מקורות אלו היו הרומן הגותי האירופי הקלאסי של המאות ה-18 וה-19 עם סיפורי הטירות המאיימים שלו וכן יצירתו של אדגר אלן פו האמריקני, שאותו אפשר להחשיב כאביו הרוחני של לאבקראפט. לפיכך, כתיבתו של טולקין מתארת עולם קסום ונהדר אשר אם גם מתרחשים בו כמה דברים אפלים, הם אינם מצליחים לשנות את המהות המופלאה ומלאת החיוניות של העולם, שכן מאחוריו עומדת פילוסופיה והשקפת עולם מונותיאיסטית וכל מה שקורה, קורה בסופו של דבר לפי תוכניתו של הבורא המיטיב ארו- אילובטר גם אם אין הוא משתתף ישירות בעלילה. לעומת זאת, לאבקראפט מתאר את העולם שלנו, בעיקר את אזור צפון מזרח ארצות הברית של שנות ה-20, אך לפי לאבקראפט העולם הזה הוא רק אשליה שברירית שבה האנושות מתחבאת מפני ההיסטוריה האמיתית של היקום ומפני האמת על מה שמתרחש סביבנו. והאמת היא נוראה מכל דמיון: אנו חיים ביקום של תוהו שבו שולטים אלים עתיקים ונוראים ממימדים וגלקסיות רחוקות אשר אינם מצייתים לחוקי הטבע לפיהם אנו חיים, אלים אדישים במקרה הטוב, ולרוב עוינים את בני האדם. האנושות היא רק טעות קצרת יומין, חסרת סיכוי אל מול הגאות של התוהו הבלתי נמנע, של ההרס ושל החורבן שאין בכוחה למנוע. אפילוג לאוהבי טולקין ולאוהבי הספרות בכלל, מומלץ בחום רב לקרוא את סיפוריו של ה.פ. לאבקראפט שכמה מהם ראו אור בתרגום עברי בהוצאת אודיסיאה לפני כשנה תחת השם "התוהו המזדחל", בתרגומו של דניאל ברק, מכיוון שסיפוריו הם בין הדברים הטובים והאינטליגנטיים ביותר שיכול להציע ז'אנר האימה. ביבליוגרפיה 1. Supernatural Horror in Literature by H.P. Lovecraft. 2. Call of Cthulhu horror role playing by Chaousim Inc. 3. A Guide to Tolkien by David Day. | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |