|
|
|
|
|
|
|
אנימיינסטרים? סיכום שנה
רז גרינברג |
|||||
|
|
|||||
| 2003 הייתה השנה בה האנימה פרצה למיינסטרים. אפשר היה להגיד את אותו הדבר, אולי, גם על השנה שקדמה לה, ועל זאת שלפניה, בה הופצו מספר יוצא-דופן של סרטי אנימה בבתי הקולנוע בארה"ב, ובכל זאת - השנה האחרונה הייתה ללא ספק נקודת ציון יוצאת דופן ביחס של המערב לאנימציה היפאנית. | |||||
מה שהתחיל עם הזכייה המפתיעה של "המסע המופלא" (שהגיע גם אלינו) באוסקר, המשיך עם מועמדות נוספת של סרט אנימה בקטגוריית הסרט הקצר, ועם הפצה קולנועית של חמישה סרטי אנימה נוספים בבתי הקולנוע בארה"ב (שלושה מהם נאבקים כרגע על מקום ברשימת המועמדויות הסופית לפרס האוסקר הבא), הגיע עד לאנשי מפתח בהוליווד כמו קוונטין טרנטינו והאחים וואשובסקי, שגייסו את אנשי תעשיית האנימה לפרויקטים הגרנדיוזיים שלהם. ומה הלאה? אחרי "המסע המופלא" שהביא לה את ההכרה הרחבה של הביקורת במערב, האנימציה היפאנית עדיין מחפשת אחר הסרט שיביא לה את ההצלחה המסחרית שלה - כפי ש-"נמר, דרקון" עשה בשעתו לסרטי אומנויות הלחימה. אם מתעלמים מסרטי "פוקימון", "המסע המופלא" הכניס בסך הכל 10 מיליון דולר בקופות בארה"ב - לא מעט עבור סרט בהפצה מצומצמת, אך לא מספיק כדי להתאים להגדרה "שובר קופות". קשה לדעת איך ומתי יבוא סרט כזה - אף אחד מסרטי האנימה שעתידים לצאת בשנה הקרובה לא נראה כמו הסרט שיגיע להישג המיוחל. אבל עוד לפני שהוא יגיע, דברים מעניינים מתחילים להתרחש כתוצאה מהמפגש בין האנימה לקהל המערבי. המצרך הכי יקר שהאנימה מספקת להוליווד הוא הדבר שתמיד חסר שם: רעיונות. אנשי הוליווד תמיד פונים למקורות חיצוניים - מספרים, דרך קומיקס ועד לאטרקציות בפארקי-שעשועים - בחיפוש אחר חומר גלם לשובר-הקופות הבא. והאנימה, כך נראה, היא כרגע חומר-הגלם הלוהט בהוליווד. נכון לעכשיו, לפחות שני שמות גדולים עובדים על פרויקטים מבוססי-אנימה: ג'יימס קמרון על אדפטציה הוליוודית לסדרת המאנגה והאנימה Battle Angel Alita וחברת WETA (הסדנה לאפקטים שמאחורי סרטי "שר הטבעות") על גרסא מצולמת לסדרת האנימה המופתית Neon Genesis Evangelion. אפשר ורצוי לשאול כמה יישאר מהמקור אחרי שהעבודה על שני הפרויקטים האלה תסתיים, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שעצם קיומם מבשר על עליה חדה במעמדה של האנימציה היפאנית בקרב אנשי תעשיית הקולנוע העולמית. השאלה המתבקשת היא מתי, כמובן, יעשו בהוליווד את הצעד הבא ויתחילו לייבא במאים מתעשיית האנימה כדי לביים סרטים, כפי שהם עושים כבר שנים עם במאים מהונג-קונג? לא בקרוב, כנראה. באולפנים בהוליווד כבר עשוי ניסוי דומה עם "פיינל פנטסי" (אם כי הבמאי שלו הגיע מתעשיית משחקי הוידאו, לא האנימה) - שהפיק סרט מביך וכשלון מסחרי מהדהד. אבל שיתוף הפעולה בן הוליווד לתעשיית האנימה, מהסוג שנראה השנה ב-"אנימטריקס" ו-"להרוג את ביל" קיים כבר שנים, בפרופיל נמוך יותר: אולפנים יפאניים מספקים שירותים שונים לאולפנים בארה"ב - בעיקר כאלה העוסקים בהפקת סדרות טלוויזיה. יחסי הגומלין האלה יכולים להתרחב: ליפאנים יש מאגר עצום של אנשים בתעשיית האנימה שיכולים לתרום מכישרונם לקולנוע המערבי - דמיינו לעצמכם את פסקול שובר-הקופות ההוליוודי הבא מולחן על ידי יוקו קאנו (הפסקולנית המבריקה שמאחורי "קאובוי ביבופ"), או את אפוס המד"ב ההוליוודי הבא מעוצב על ידי שוג'י קוואמורי (במאי ומעצב בחסד עליון שמאחוריו "מקרוס" ו-"אסקפלונה"). עוד דוגמה לשיתוף פעולה מסקרן בין יפאן למערב, שעתיד גם הוא להיכנס להילוך גבוה בשנים הקרובות הוא סרטי וסדרות אנימה שהופקו במימון מערבי. יושיאקי קוואג'ירי, כנראה המוכשר שבין במאי האקשן של האנימציה היפאנית, עלה בתקופה האחרונה על המסלול הזה בדיוק עם הסרט Vamire Hunter D: Bloodlust, סדרת הטלוויזיה Ninja Scroll והסרט הקצר Program מתוך ה-"אנימטריקס" - כולם פרויקטים בהפקתו או בימויו, שהמימון עבורם הגיע מארה"ב. למרות שקשה לראות אולפן הוליוודי מקציב כמה עשרות מיליוני דולרים עבור הסרט הבא באורך מלא שלו, קוואג'ירי בהחלט יכול להיות מועמד מסקרן לבימוי סדרת סופר-גיבורים טלוויזיונית מהסוג של "באטמן הסדרה המצוירת", אם מישהו עם מספיק חזון בחברות ההפקה ירים את הכפפה. בונוס לסיום: חמשת הוצאות האנימה המצטיינות של השנה על גבי DVD: 1) המסע המופלא - מה עוד אפשר להגיד על הסרט הזה שלא נאמר כבר? אולי שהוצאת ה-DVD המושקעת, במארז כפול, עם הסטורי-בורד השלם של הסרט, הצצה מרתקת אל מאחורי הקלעים של עשיית הסרט, הדיבוב האנגלי המשובח ועוד הרבה-הרבה ערך מוסף, מציבה סטנדרטים חדשים בכל הנוגע להוצאות של סרטי אנימה במערב. 2) אנימטריקס - בגלל היוזמה. בגלל ההפקה המושקעת. בגלל פתיחת השער לאנימה לקהל המערבי. בגלל חומר-הרקע על הדיסק, שהופך אותו למעין מיני-אנציקלופדיה לענייני אנימה. ובגלל כמה סרטים טובים. 3) שחקנית המילניום - למרות הרגשת חפיף מסוימת בכל הנוגע להפצה המערבית (חוסר בדיבוב אנגלי, חוסר בערך מוסף על הדיסק), מדובר דרמה מרגשת, שונה ומיוחדת, שמביאה את האנימציה למקומות בהם היא לא הייתה קודם, ושוברת את המחסומים שבין מציאות, דמיון, קולנוע וזיכרון. הבמאי, סטושי קון, מסתמן בתור השם הגדול הבא שיוצא מתעשיית האנימציה היפאנית. 4) Voices of Distant Star - עוד איתות לכיוון אליו עתידה לפנות האנימציה היפאנית - יצירת מופת קצרה, באורך של קצת פחות מחצי שעה, שצוירה והונפשה כולה במחשב הביתי של הבמאי מקוטו שינקאי, ולא הייתה מביישת את הסטנדרטים של סרטים מקצועיים. הסיפור והאנימציה משלימים ביחד את הפרדוקס שטמון בסרט הזה - קטנים, אבל גדולים מהחיים. 5) Full Metal Panic - קומדיה רומנטית? אקשן צבאי? מותחן פוליטי? מדע בדיוני? אי אפשר שלא להתאהב בסדרה המלבבת הזאת בלי קשר לז'אנר שאליו מנסים לשייך אותה. מלאכת מחשבת של תסריטים חכמים, אנימציה מרהיבה (בשניים ובשלושה מימדים) ודמויות כובשות, כצפוי מאולפני "גונזו", שבשנה הקרובה נראה את הסרט הראשון שלהם באורך מלא. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |