|
|
|
|
|
|
|
אהבה בין הכוכבים - ביקורת סרט
רז גרינברג |
|||||
|
|
|||||
| שמו של הסרט Voices of Distant Star מעיד לא רק על תוכנו אלא גם על מהותו - קול חדש ואמיץ באנימציה היפאנית, שיכול בהחלט להעיד על העתיד הצפוי לתחום. | |||||
Voices of Distant Star (במקור: Hoshi no Koe) במאי: מאקוטו שינקאי. יפאן, 2002, 25 דקות. עם כמה יוצאי דופן, תהליך ההתקדמות במעלה הסולם של תעשיית האנימה הולך בערך ככה: אדם מסיים בית ספר לאנימציה. הוא מוצא עבודה בתור אנימטור-זוטר בסטודיו, שמחייבת אותו לעבוד 16 שעות ביום תמורת שכר-רעב. בהנחה שהוא מצליח לשרוד במשרה הזאת במשך שנתיים-שלוש, הוא מקודם לעמדה קצת יותר בכירה, שמאפשרת לו לשלם שכר-דירה (לא באזור יוקרתי מדי, אבל זה מה יש). וכך הוא ממשיך להתקדם, לאט-לאט, עד שיום אחד הוא אולי מגיע לבימוי. ואולי לא. לא כל מי שרוצה לביים מקבל. לפני שנתיים קם מאקוטו שינקאי, מעצב ואנימטור בתעשיית משחקי הוידאו, והחליט שהוא רוצה להיות במאי אנימציה. לא היה לו כוח לעבור את כל המסלול המייגע שהוזכר קודם, ולכן הוא החליט לדפוק את המערכת: הוא יביים את הסרט שלו בלי אולפן, אצלו בבית. וכך, עם המחשב האישי שלו, ועם הרבה מאוד סבלנות, התיישב שינקאי ובמשך חצי שנה צייר כל פריים ופריים בסרט שלו. אפילו את הקולות דובב בעצמו (אבל לצורך ההפצה המסחרית של הסרט, הם הוקלטו מחדש על ידי צוות מקצועי יותר). הסרט, באורך של 25 דקות, יצא לבסוף להקרנות בפסטיבלים בשנה שעברה, וסחט שאגות התפעלות מכל מי שראה אותו, וגם עוד כמה פרסים בדרך. לסרט קראו Voices of Distant Star. הסרט מתרחש בעתיד הלא-רחוק, שנת 2048. הגיבורים הם זוג תלמידי חטיבת ביניים - נובורו ומיקאקו. הם גדלו ביחד, הם מאוהבים עמוקות זה בזו, ונראה שהם צפויים לחיות ביחד באושר ואושר - עד שמשלחת אנושית שחקרה את מאדים מותקפת בידי גזע עוין של חייזרים. כדור הארץ מכריז על גיוס חירום, ומיקאקו, שתמיד חלמה לטוס לכוכבים, מנצלת את ההזדמנות ומתגייסת. נובורו נשאר מאחור על כדור הארץ. הוא עדיין שומר על קשר עם מיקאקו דרך הודעות-טקסט שנשלחות מטלפונים סללוריים, אבל בנקודה הזו לומדים שני הנאהבים הצעירים כמה עובדות עצובות על ההתקדמות הטכנולוגית בעתיד: הטיסות בחלל התקדמו מאוד, הטלקומוניקציה - הרבה פחות. כל קפיצה נוספת של מיקאקו עמוק יותר בחלל, מתרגמת ליותר זמן המתנה בין שליחת ההודעה לקבלה שלה. בהתחלה המסרים של מיקאקו לנובורו מגיעים אליו כעבור כמה שבועות, לאחר מכן כעבור כמה חודשים, ולבסוף - שנים. ההמתנה למסרים האלה הופכת ליותר ויותר מייאשת ומדכאת. לא קשה לראות שהסרט נעשה בתקציב ביתי. הרחובות בהם מסתובבים הגיבורים הם תמיד ריקים (הנפשה של סביבה חיה היא כנראה פרויקט גדול מדי עבור אדם בודד שעובד על סרט), המעבר מאנימציה דו ממדית לתלת ממדית הוא לא תמיד חלק, רוב המלל בסרט נשמע בעיקר בקריינות (חוסך הנפשה של דמויות מדברות) ולבמאי יש בעיה קשה בכל הנוגע לתווי פנים (וכדאי מאוד שבסרטיו הבאים הוא ישאיר את התחום הזה למישהו קצת יותר מוכשר ממנו). ולמרות כל זה: Voices of Distant Star הוא סרט מטמטם ביופיו. הנופים - מהרחובות היפאניים ועד לפלנטות חייזריות - מצוירים ביד אומן (בסגנון שמזכיר מעט את האפיזודה "Beyond" מה-"אנימטריקס"). האנימציה, להוציא את בעיית הדו/תלת שצוינה קודם, גם היא יפיפייה, ומקימה לתחייה את כל מה שנראה על המסך: מניואנסים קטנים כמו רכבת שעוברת ועד לקרבות בחלל. וישנה גם המוסיקה הנפלאה של המלחין טנמון, שאותו גרר הבמאי מתעשיית המשחקים. בקיצור, Voices of Distant Star הוא אולי סרט ביתי, אבל הוא לא מבייש את הסטנדרט של שום אולפן אנימציה גדול ביפאן. אבל זו לא הסיבה העיקרית לראות את הסרט. הסיבה העיקרית היא הסיפור המרתק ששינקאי מצליח לדחוס לתוך 25 הדקות של הסרט - סיפור אהבה יפה, רגיש, עצוב, שמסרב בכוח להתדרדר לקיטש, בזכות הדמויות הכובשות והדיאלוגים (או ליתר דיוק, מונולוגים) המהורהרים, שנשמעים מצוין גם בדיבוב האנגלי וגם בדיבוב היפאני. אז איפה בכל זאת אפשר לבוא בטענות סרט? בתחום הוצאת ה-DVD שלו. מה לעשות, כשיש לך סרט של 25 דקות, והוא עולה בסביבות ה-20 דולר, אתה מצפה שעל ה-DVD יהיה גם איזשהו ערך מוסף. ויש עליו - רק שרובו דפוק לגמרי. יש ראיון עם הבמאי, שמעלה את השאלה הבלתי נמנעת "איך סרט כל כך מרתק נעשה על ידי בנאדם כל כך משעמם". יש אפשרות לצפות בסרט בליווי סקיצות וסטורי-בורד - מעניין למדי בהתחלה, נהיה טרחני בהמשך (דווקא כאן הסברים של הבמאי היו יכולים להוסיף יותר עניין). והבונוס הכי ביזארי - "היא והחתול שלה" - סרט קצרצר אותו ביים שינקאי בתחילת הקריירה שלו, בשלוש גרסאות שונות (כל אחת ארוכה בדקה תמימה יותר מהקודמת). מעניין? למדי. סרט טוב? לא ממש. הסרט עצמו מצדיק את הקניה של ה-DVD - אבל בדוחק. אפשר היה להשקיע יותר. שינקאי עובד עכשיו על סרט חדש - ארוך יותר מהסרט הנדון כאן - ואני כבר על קוצים. היה טוב, ועוד יהיה הרבה-הרבה יותר טוב. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |