|
והדרקונים יעופו שוב!
אביעד שמיר |
|||||
|
|
|||||
| מעוף הדרקונים. סרט ילדים תמים או סרט אנטישמי מסוכן? למה אחרי שנים של הקרנת הסרט לילדי המדינה, הוא נקטע באופן אכזרי? כתבתו של אביעד שמיר. | |||||
| מה משותף לנסיכה הקסומה, לאונרד כהן וביצי קינדר? שלושתם מוכרים כמעט בכל העולם, אבל הגיעו דווקא בישראל למעמד מיתולוגי. גם סרט האנימציה "מעוף הדרקונים" זוכה ליחס מיוחד במדינת היהודים, אולם היחס הזה ניתן בידי קבוצת גיל מאוד מסוימת, דווקא כי זו מדינה של יהודים. טריילר הסרט בזמן עתיק, כשהעל טבעי עוד שלט בעולם, מבחין הקוסם קרולינוס כי כוחותיו הולכים ונחלשים. הוא מאשים זאת בהכרותו של האדם עם המדע ויכולתו לרתום את איתני הטבע, תחום שליטתו של קרולינוס, לתועלתו. בשלב הזה, עוד מדובר בדברים פשוטים יחסית, כמו טחנת מים המפריעה לבעלי החיים בנהר, אבל קרולינוס צופה אל העתיד ורואה כיצד האדם כובש את השמים בעזרת כלי טיס ומצליח לתקשר עם אנשים בצד השני של העולם בעזרת רדיו וטלפון. מודאג מכוחו הדועך, קרולינוס מזמן לפגישה את אחיו. ארבעה קוסמים, כל אחד שולט בתחום אחר, נפגשים במקדשה של העתיקות, הכח המיסטי המנחה את העולם. קרולינוס, כאמור, שולט בטבע. סולאריוס שולט בים ובחלל, לו טה זאו שולט ברוחניות ובשלוה ואומאדון שולט בכוחות הרשע. קרולינוס מציע להקים מקלט, מעין שמורת טבע, לקסם שעוד נותר בעולם. הוא יודע שלא ניתן לעצור את המדע והספקנות מלדחוק אותם מהדרך ולכן, מבקש מאחיו לסייע בשימור הקסם במקום אליו לא יוכל האדם להגיע. שניים מאחיו מסכימים לפתרון, אך אומאדון לועג להם. הוא לא מפחד ממדע ומאמין שהדבר רק יאפשר לו לשלוט עוד יותר בבני האדם. בעוד אחיו הולכים ונחלשים, אומאדון טוען כי הטכנולוגיה החדשה רק תסייע להעכיר את לב האנשים, המייצרים כלי מלחמה יותר ויותר הרסניים והופכים את הכסף והשחיתות לחלק גדול יותר מחייהם. הוא עוזב את הישיבה עם הבטחה להפוך את המדע לנשק שיאפשר לו אחיזה נצחית בעולם. קרולינוס, המבין כי טחנות מים הן הקטנה בצרותיו, יוזם מסע לעצירת אומאדון. לפי הכללים המקובלים, למסע חייבים להיות שותפים לפחות שלושה ועל קרולינוס ואחיו נאסר ללחום זה בזה. הוא מגייס למסע את גורבש, דרקון הבית שלו (אמצעי התחבורה המועדף על קוסמים) ואת האביר סר אורין נוויל-סמיית. בכדי למצוא את הצלע השלישית, פונה קרולינוס לעתיקות. הגיבור הנבחר הוא פיטר דיקנסון, מדען וסופר בן המאה ה-20 שפתח משחק לוח על פי הדמויות בסרט. קרולינוס מביא את פיטר, הנרגש מאין כמותו לפגוש דרקונים אמיתיים, לזמנו ומכין אותו למסע. נסיון של אומאדון לחבל במסע, מבין לתאונה בה פיטר וגורבש מתאחדים ואיש המדע, שכל כך אוהב דרקונים, הופך בעצמו לאחד. מעוף הדרקונים מבוסס ברובו על סיפור מקורי, אולם הוא שואב השראה משני מקורות ספרותיים. האחד, "הדרקון והג'ורג'" מאת גורדון ר. דיקסון. משם לקוחים כמה רעיונות עלילתיים ובמיוחד, אדם בן זמננו הנכנס לגוף של דרקון קדום בשם גורבש. המקור השני והחריג יחסית, הוא הספר הלא בדיוני "מעוף הדרקונים" שהעניק לסרט לא רק את שמו, אלא גם מחבר הספר, פיטר דיקנסון, הפך בעצמו לדמות ראשית. בן דמותו המצויר של פיטר אף נראה כאשר הוא מחזיק עותק של הספר האמיתי, העוסק באפשרות קיומם של דרקונים בעולמנו. מעט מההסברים המדעיים המוצעים בספר, מופיעים גם בסרט, בסצנה בה הדרקון הזקן סמרגול מלמד את פיטר/גורבש כיצד להיות דרקון. לסרט יש סיפור מוזר בפני עצמו. הוא הופק בשנת 1982, עם קולותיהם של שניים מהכוכבים הגדולים של התקופה: ג'יימס-דארת'-ארל-ויידר-ג'ונס כאומאדון וג'ון ריטר (שלושה בדירה אחת) כפיטר. דון מקלין תרם את קולו לשיר הפתיחה של ועדיין, זה לא הספיק בכדי להביא את הסרט לקולנוע. הוא הופץ ישירות לוידאו, מבלי לעורר התרגשות מיוחדת. החשיפה הגדולה הגיעה רק ב-1986, כאשר שודר כסרט השבוע ברשת ABC. גם הערוץ הראשון (והיחיד אז) בישראל רכש את מעוף הדרקונים והרבה לשדרו בחופשים. כך, למשך כמה שנים, לא היה כמעט ילד בארץ שלא נחשף למעוף הדרקונים לפחות פעם בחייו והוא הפך במהרה לקלאסיקה. או שלא. באחד הצעדים היותר מטופשים בתולדות רשות השידור (והעתיקות יודעת שלא חסרים כאלה), ניצולת שואה שצפתה בסרט בטלויזיה בתחילת שנות ה-90, התקשרה להנהלת הרשות והתלוננה כי הוא מכיל מסרים אנטישמיים. הסיבה? על תלבושתו של קרולינוס מופיעים כוכבים המזכירים מגן דוד, הוא חובש כיפה והכי חשוב, יש לו אף ארוך. ברשות השידור לא חשבו פעמיים והפסיקו את שידור הסרט באמצע, לזעזועם של לא מעט ילדים שצפו בו בדיוק. בדרך כלל, לא הייתי מקדיש מקום לטענות כאלה. כמעט כל סרט, במיוחד סרט פנטזיה, זוכה גם לפרשנויות לא מחמיאות שרואות בו מטפורה לתופעה שלילית הקיימת במציאות. עדיין, זו הייתה הפעם היחידה בה טענה של אישה אחת הביאה להעלמת סרט אהוב מהמסכים ללא הגבלת זמן. לרשות השידור היה כנראה העותק החוקי היחיד בארץ ומאז שהוחלט לא לשדר יותר את הסרט, האופציה הזמינה ביותר לצופה הישראלי היא למעשה לראות אותו בחלקים ביוטיוב. הטענות על אנטישמיות הן חסרות שחר ומעידות יותר על הפרנויה של המתלוננת ואנשי רשות השידור, מאשר על כוונת היוצרים. לא יאמן עד כמה קל להפריך אותן, אם רק טורחים לצפות בסרט. נכון שיש לקרולינוס כיפה, אבל היא ירוקה, לא צבע המזוהה במיוחד עם היהדות. מגני הדוד האלה על הגלימה שלו? כוכבים המשולבים כולם עם ציורים של ירח. אם כבר, מזכיר יותר את דגל טורקיה מאשר סמל יהודי. מה גם, שחדי העין (כלומר, כל מי שיש לו לפחות עין אחת) ישימו לב שלכל ארבעת הקוסמים יש וריאציה של כוכבים על הגלימות שלהם. אז מה, כולם יהודים? גם סולאריוס שחום העור ולו טה זאו האסייתי (אם הסינים היו נעלבים, עוד הייתי מבין)? נכון שיש לקרולינוס אף ארוך, אבל יש לו גם אזניים גדולות, עיניים גדולות וזקן ארוך. אותה מתלוננת כנראה חשבה שגם כיפה אדומה הוא סיפור אנטישמי. בהתאם לרעיון שכל קוסם מייצג לא רק תחום בעולם הקסם, אלא גם גזע של המין האנושי, קרולינוס מייצג את האדם הלבן. הוא בעל מראה של אירופאי זקן, ללא שיוך אתני ספציפי יותר. גם אם הוא בכל זאת יהודי, אם הבמאים ג'ולס בס וארתור רנקין ג'וניור ישבו והחליטו "בוא נעשה את קרולינוס יהודי, כי קוסם נוצרי זה כבר פאסה", אז מה? הוא הקוסם הטוב. הוא זה שיוזם את המסע נגד כוחות הרשע ומלבד אולקוס ונטיה להתבלבל מדי פעם, אין בו שום מאפיין שלילי. למי שלא שם לב, אומאדון הוא הרע בסיפור והוא דומה יותר לקרנף, מאשר לקבוצה אתנית כלשהי. אישה אחת עם טראומה לאומית, הביאה את אנשי רשות השידור לגנוז סרט אהוב, מבלי לטרוח לבדוק ברצינות את הטענות נגדו.  בזמנו, הפסקת השידור בערוץ הראשון לא הפריעה לי. היה לי את הסרט מוקלט וחרשתי את ההקלטה עד שהקסטה העלתה גצים. ראיתי אותו עשרות פעמים, סביר להניח שלפחות אחת מהן בחברת סבתא שלי, בעצמה ניצולת שואה. מאוד אהבתי את הסרט בתור ילד וכמוני, רבים מילידי המחצית הראשונה של שנות השמונים. בפסח האחרון, ראיתי את הסרט לראשונה מזה כמעט שני עשורים, במסגרת הקרנה בסינמטק של פסטיבל אייקון (למרות שהפסטיבל עצמו רק בעוד חצי שנה, כאילו אני צריך לספר לכם את זה). החשש הגדול לפני ההקרנה, כמו כל סרט שאהבתי בילדותי ולא ראיתי מאז, היה לגלות פתאום שמדובר בסרט די מטופש שאמנם נראה נהדר בגיל שש, אבל לא מחזיק בצפיה מפוכחת יותר. לשמחתי, הסרט עדיין עובד. נדהמתי לגלות כמה מתוכו זכרתי, אבל גם בלי הגורם הנוסטלגי, כנראה שהייתי נהנה ממנו. אני מתאר לעצמי שמי שראה אותו בפעם הראשונה עכשיו, התלהב פחות. האנימציה, שנעשתה כולה ביד, נראתה טוב בשנות השמונים, אולם היא לא כל כך מרשימה בהשוואה למה שניתן לעשות בימינו. גם הפתוס שמלווה קטעים רבים בסרט נשמע קצת מגוחך. זה מוזר, בהתחשב בכך שיש בו גם רגעים של הומור ("ברנדי עושה קסם רע בבטן"), אבל הם נדירים ביחס לרצינות התהומית בה הסרט לוקח את עצמו לפעמים. הפסקול, לעומת זאת, נשאר קסום כפי שהיה. ידעו להלחין סרטים בתקופת האבן. (הפסקה הבאה מכילה ספוילר) מעניין שהצפיה המחודשת גרמה לי להבחין בפן של הסרט שלא הייתי מודע אליו בעבר. צופה בוגר מבין זאת מיד, אולם כילד, לא הבנתי שפיטר לא נבחר להתמודד מול אומאדון בגלל שהוא אמיץ וחכם ורגיש ונראה טוב בטייטס. הוא נבחר כי הידע שלו במדעים מספיק איתן בכדי לבטל את הקסם. בעימות הסופי ביניהם, שתמיד נראה לי מעט תמוה, פיטר משתחרר מגופו של גורבש ומחליש את אומאדון בעזרת משפטים מדעיים פשוטים. זאת אומרת, פשוטים לאקדמאי מהמאה ה-20, אבל כאלה שנדרשו מאות שנים לגבש. הוא מבין שאומאדון לא יכול לקטוף את השמש, כי לוקח לאור זמן להגיע לכדור הארץ והשמש לא נמצאת בנקודה בה אנו רואים אותה. הוא יודע שגוף לא יכול סתם להתבטל ועל כן, לא יתכן שהוא וגורבש פשוט יתאחדו כך שהמסה של פיטר תהפוך ללא קיימת. העתיקות בעצם בחרה בו כדי להשמיד את אומאדון בעזרת אותה ספקנות שרצה לרתום לכוחותיו. למרות שהסרט מסתיים עם פשרה מסוימת, בה עוד יש מקום לשאריות של קסם בעולם של פיטר, הוא מראה שההפרדה היא בלתי נמנעת והמדע אכן יעלים את העל-טבעי ויאלץ אותו להתכנס לתוך שמורה. את זה, לא יכולתי לתפוס בתור ילד וזה מה שהפך את הצפיה המחודשת ליותר מחוויה נוסטלגית עבורי. הרגשתי שהמסר האמיתי שעבר לי פעם גבוה מעל הראש, סוף סוף מובן לי. | |||||
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |