|
הערפד- יוצאים מארון המתים/ הדינמיקה המינית של הערפדים בקולנוע
עומרי בר-לב |
|||||
|
|
|||||
| החלק השני בסדרת הכתבות המנתחות את דמות הערפד כהומוסקסאל. והפעם הדינמיקה המינית של הערפדים בקולנוע. | |||||
| הדינמיקה המינית של הערפדים בקולנוע בראשית מציין במאמרו כי דמות הערפד כפי שקובע בקולנוע היא בעצם דמות הפאלוס הזקור והמסוגנן אשר מודגש על ידי רזונו של הערפד , הליכתו הזקופה, הגלימה השחורה, שניו החודרניות וההתרחשות המינית המאפינת את פעולתו. (בראשית 165) הערפדים בסרטים שנבחרו לכתבה זו הם יצורים מינים, אך לרוב אינם מגיעים לכדי ביצוע של האקט המיני הפיזי המקובל. חלקם. נטיתם המינית נשארת מעורפלות לעיטיתם הם מציגים עצמם כהטרוסקסואלים כהומוסקסואלים לעיתים אף ביסקסואלים. בכל אחד מהסרטים שניבחרו המיניות באה לביטוי בצורה שונה, לעיתים בצורה מרומזת ולעיתים בצורה בוטה. כאמור ,הערפדים הם יצורים בעלי מיניות מעורפלת, כמו בסיפורי דרקולה. לאומת זאת אנו פוגשים ערפדים בעלי מיניות ברורה כמו, סיפור הערפדים הראשון קרמילה (1874 (, וסיפורים אחרים בתחילת שנות ה10 של המאה 20 התפרסמו סיפורי ערפדים קצרים שבכולם היו איזכורים לדמוים הומוסקסואלים. באנסוף טוען במאמרו שהקהל ההטרוסקסואלי מצפה מן הערפד שיהיה הומוסקסואל, על מנת שהוא יוכל לזהותו כ"האחר" ובכך ליצור הפרדה ברורה בין הצופה ההטרוסקסואל לבין הדמיות ההומוסקסואליות ועל ידי כך לסמן שני מחנות ברורים "אנחנו" ו"הם". (בנסוף 65) בסרט "הרעב" מרים מפתה בצורה מינית את שרה. ואף שוכבת איתה. בסרט ישנו סצנת סקס סוערת וגרפית ביותר בין שתי הנשים. מדובר כאן בסצנת סקס לסבו ארוטית בין 2 הנשים. כאן הבמאי לא חוסך מאיתנו ודואג להדגיש לנו את הקשר בין האקט המיני לבין הערפדות. במהלך האקט המיני מרים נושכת את שרה מוצצת את דמה ואף נותנת לה לשתות מדמה שלה, בכך הופכת אותה לבת זוגה הפוטנציאלית ולערפדית בפני עצמה. בן זוגה הקודם של מרים, ג'ון, היה ערפד זכר. המיניות של מרים היא ביסקסואלית, היא פועלת על פי דחף. הדמיות הראשויות בסרט משוחקות על ידי כוכבים ידועים. את מרים משחקת השחקנית הצרפתיה קטרין דנב, ואילו את בן זוגה ג'ון משחק הזמר/שחקן דיוויד בואי. כאן אפשר לראות את הבחירה האסטטית של שחקנים זוהרים שיחזקו את הזוהר החומרי של הערפד. מה שגם הבחירה בשחקן כדויד דיוויד בואי אשר הצהיר על נטיותיו הדו מיניות בחילת הקריריה שלו אינה מיקרית. הבחירה בו באה לחזק את העובדה בסרט זה שערפדים הם חסרי העדפה מינית, או בעלי העדפה מינית בי סקסואלית. מרים היא ערפדה פוסט-אנושית המאופיינת ברעב בלתי נדלה לדם לשינה לנצחיות ולאהבה ניצחית. בצורכה לסיפוק עצמי היא חסרת כל אמפטיה ומשתקפת דרכה הנרקסיסיזים הפוסט אנושי. מרים היא דמות מודרנית אף על פי שהיא קיימת מאז ימי הפרעונים. היא חייה בהווה מתמשך המתוחם ברעב ובוצרך בשינה. יש לה מעט מאוד זכורונות אישיים . חפצי האומנות בביתה הם מרשימים אך מנותקים מהקשרם החברתי ההיסטורי והאנושי. חפצי האומנות כמו המאהבים שלה הם רק אמצעי לחזק את קיומה האסטטי סטליסטי ללא תוכן ממשי. (פטריק 90 עד 92) "בנשיכות קטנות" חבורת הערפדים מפתה את מייקל בעזרתה של הערפדית היחידיה בחבורת הערפדים. הסרט הוא סרט על "חבורת גברים" שלנשים אין בהם כמעט חלק. בסרט ישנם רק שני תפקידים נשיים: הערפדית ואימם של מייק וסאם. הדרה של נשים "מסרטי גברים" היא סממן של פחד כמעי מפני סירוס. מלווין טוענת שכאשר גבר צופה האישה על גבי המסך, היא מזכירה לו את העדר האיבר המיני הגברי, הפין, ובאופן תת-מודע זה מעורר אצלו את הפחד מפני סירוס. (מלווי 126) בסרט זה מסרסים את עמדת האישה כמעט לגמרי. האם אינה דמות מפתה, ואלו הערפדית בסרט זה היא דמות שולית וחלשה. דמות שאינה יכולה לפתות איש מן "הגברים" שבחבורה. כתוצאה ממצב זה מועצם המתח המיני בין הדמיות הגבריות של הסיפור. אין איזכורים מינים מפורשים. אולם מסתבר שמנהיג דיוויד ,מנסה לפתות את מייקל באמצעות קראית תיגר על גבריותו. הסרט מניח כאן תשתית של מאבקי כוחות הומוסקסואלים הבאים לידי ביטוי בין מייקל לדיוויד. בספו של הסרט ,מייקל מצליח להשתחרר מאחיזתו של דיוויד הערפד, ומפיג מעליו את קללת הערפדות. סיום זה נותן תקווה כאשר מייקל הורג את הערפד הראשי הוא חוזר להיות אנושי. הסרט במקרה הזה מעביר לקהל הצופים שיכול להיות שיש אפשרות למצוא פיתרון לערפדות. מייקל לא הפך עדיין ל"ערפד מלא", לכן עוד היתה אפשרות להציל אותו, נקודה זו מודגשת לאורך הסרט. כלומר אם נקביל ערפדות להומוסקסואליות, כל עוד הדמות לא מגיע לידי מימוש האקט המיני תיתכן דרך חזרה. תפיסה זו מקבילה לרעיון שהומוסקסואליות הוא נגע שניתן להשתחרר ממנו או להכניע אותו. "בראיון עם הערפד" מערכת היחסים החד מינית נמצאים באופן יותר בולט לאורך הסרט.גם כאן הסרט מתאר לנו את סיפורם של שני ערפדים שמנהלים מערכת זוגית. אף על פי שמעולם לא נאמר לנו שהם זוג, הסרט מבליט לנו את העובדה הזו. הם זוג החי ביחד ואף מחליט לאמץ ילדה ולגדל אותה כשלהם. דרך "החיזור" שלהם מרמזת זאת, לסטאט שהוא הדמות האקטיבית של זוג עוקב אחרי לואי. הוא בולש אחריו, לסטאט מציץ לחייו של לואי, יש כאן את עונג המציצנות של פרויד, התענוג שלסטט מקבל מלואי הוא עונג הומוסקסואלי.והעונג שהצופה מקבל הוא עונג סקופופילי על שני גברים. (מלווי 123). גם לאחר תקופת החיזור, שלסטאט מתגלה אל לואי, כאשר לואי הוא עדיין בן-אנוש ואילו לסטאט הוא ערפד מנוסה. לסטאט מאפשר לו את הבחירה להפוך לערפד. הסרט משעין את האחריות על הפיכתו למפלצת על רצונו האישי בלבד. בנוסף אקט ההדבקה עצמו אפשר בהחלט למצוא בו טקסט הומו-אירוטי.בסצנת ההדבקה יש סאבטאקסט מאוד בולט של אקט מיני אוראלי,כאשר לסטאט מאפשר ללואי למצוץ את דמו ישר משורש כף ידו, אפשר לראות את הבעת פניו המסופקת של לסטאט ואת תענוגו של לואי. בסיום הקטע אפשר לראות את 2 הצדדים שוכבים באפיסת כוחות ותנשמים בכבדות. גם העובדה שהם לאורך כל הזמן, חיים ביחד באותו הבית כזוג נשוי, כאשר יש דנימקה ברורה של הדמות "האקטיבית" והדמות "הפסיבית", לואי הוא עדין הנפש ודק הגיזרה ובעל תוי פנים עדינים. בעוד לסטאט הוא גס רוח יומרני וכוחני. בסרט זה משונה נשיכות קטנות ברורה וחד משמעית ומזוהה לחלוטין עם הערפדות, אומנם גם פה ישנה רמיזה לכך שיש אפשרות בחירה בערפדות קרי בהומוסקסואליות. למרות שהם מנסים לשוות לזוג סמננים של מישפחה נורמטיבית כולל אקט אימוץ קלודיה יש כאן הזרה מוחלטת מקהל הצופים. ובניה של מערכת משפחתית אלטרנטיבית. ב"דרקולה" של קופולה, הדמות של דרקולה נשארת נאמנה למקור הספרותי שלה. דרקולה של סוטקר הוא יצור מיני מובהק שלא בוחל בגברים או נשים. אפשר לראות זאת בברור בסצנה בה ג'ונתן נחתך באצבעו והרוזן מזנק למצוץ את אצבעו, דבר המסמל על אקט מיני אוראלי. יש לזכור שהסיפור ניכתב בסוף המאה ה19 תחילת המאה ה20 תקופה שבו הנשים התחילו לקבל חירויות יותר גדולות והתחילו להוות איום על המבנה החברתי הפטריארכאלי והרוזן עצמו היה מי שנתן להם את העוצמה המינית (דמותה של לוסי לדוגמא) האישה הופכת לגרם מאיים. (בראשית 163) הערפד אשר מפנה זרקור אל המיניות הנשית המתעוררת, שהוותה איום על החברה של סוף המאה ה19, כעט אצל קופולה הזרקור מופנה אל ההומוסקסואלית שמאיימת על המבנה החברתי המשפחתי הקונבנציונלי של סוף המאה 20. הערפדים על פי הסרטים שנימנו מציגים תאבון מיני גדול שמתורגם לתאווה לדם. בנוסף הערפדים אינם מזוהים עם הקונבנציות המיניות של תוקפתום, הם חיים מחוצה להן. הערפדים הם תופעה מוקעת שביסודה קללה שאין אפשרות להישתחרר מכבליה, הערפדים ועולמם מזוהים עם תופעה שגם היא נתפסת כמכועת ומין של קללה : ההומוסקסואליות. כפי שהציגנו האיידס היה מקושר בשנות ה80 וה90 עם ההומוסקסואליות. מכאן שיצורים הומוסקסואלים נידנו לקיליה אישית פרטית אך ביכולת ההדבקה שלהם את האחרים הם מאימים על החברה ועל האונושות כולה הערפדות הקשורה בדם אקויולנטית לאידס שגם הוא מחלה שמעוברת באמצעאות הדם, מכאן שהערפדים מהווים בבואה לאיום האידס , ומעלים שיח בנושא אשר היה טאבו באותה עת . מצב זה של חריגות והזרה נוחה לצפים כיהוא אינו מזוהה איתן וכל אמפתיה שיכול ערפד לעורר, מתבטלת כאשר האחריות המוסרית שלו כלפי נטיותיו המיניות מופנות ישירות כלפיו. שבוע הבא, "אופן הצגת הערפדים בסרטים והשפעתם על הפרט ועל החברה" ההמשך בשבוע הבא............. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |