|
הערפד- יוצאים מארון המתים/ הקדמה
עומרי בר-לב |
|||||
|
|
|||||
| האם ז'אנר סירטי הערפדים מיצג פחד מן האחר והאם הפחד של החברה מודרנית מהומוסקסואליות ומאיידס? זו הכתבה הראשונה בסדרת כתבות בעלת 4 חלקים, בכל שבוע ביום חמישי תצטרף אליה כתבה חדשה. והשבוע ההקדמה . | |||||
| 1.1 הקדמה כתבה זו מבקשת לבדוק : האם ז'אנר סירטי הערפדים מיצג פחד מן האחר והאם הערפדים של שנות ה80 וה90 מיצגים באופן ספציפי את הפחד של החברה מודרנית מהומוסקסואליות ומאיידס? 1.2 מבוא ז'אנר סירטי הערפדים הינו תת זיאנר מז'אנר רחב יותר של סרטי אימה. אומנות האימה היא ג'אנר שהתחיל להתגבש בערך בסביבות זמן כתיבתו של הרומן "פרנקשטיין" של מרי שלי, שהמשיך להתגלגל ולהשתכתב ברומנים ובמחזות השונים לאורך המאה ה19 ולסרטים ולספרות של המאה ה20. סרטי אימה שיקפו את הפחד של התקופה בה נוצרו. בשנות ה40 הפחד מהמלחמה הקרה והמקטיזים יצרו סרטים כמו פלישת חוטפי הגופות בשנות ה50 וה60 בנסוף לפחד מהמלחמה הקרה הצטרף הפחד מהאנרגיה האטומית עם סרטים כמו THEM! וליל החיים המתים. סרטי אימה יכולים להיות כלי ביטוי של מצב חברתי. הם יכולים להיות ביטוי לחרדה קולקטיבית המעסיקה את החברה. \(קרול 58) אחד מתתי הז'אנר של סרטי אימה הם סירטי הערפדים. מוצאו של ז'אנר הערפד הקולנועי עתיק כמעט כמו הקולנוע עצמו. גם סרטים אלו, כמו סרטי האימה מעוגנים בספרות עניפה. אחד הרומנים הראשונים שהציגו את דמות הערפד הוא דרקולה שניכתב על ידי סטוקר כב1897. ספרו של סטוקר מבשר את משבר הפטריארכיה במאה 19 שהיתה אמורה להיות המאה של הנאורות וההשכלה. דווקא במאה זו, שהקדימה היה הלייט מוטיב שלה, נולדו כמה מן הרעיונות והמעשים הנוראים מכל בהיסטוריה האנושית. ספרו של סטוקר הינה יצירה לימינלית, טקסט גבולי שנושאו הגבוליות האיומה מכל. ב1919 פירסם פרוייד מאמר בשם "המאיים" שבו מנסה פרויד לפצח את חידת כוחה של האימה הספרותית. פרויד טוען כי סוד כוח זה הוא בטיפולו בגבולי, האיזור הבלתי ברור, אידזור הדימדומים שבין תחומי הביהורת שהנפש האנושית זקוקה להם לשם שפיותה. פרויד מתיחס אל החי-המת, המעורר חרדה, כמו גם מרכיבים אחרים המעוררים אימה כמו חישכה, דממה ובדידות. דברים אלו מוליכים אותנו ישירות אל עולמו של הילד הבודד בלילה. עולם זה ממשיך להשפיע לאחר התבגרותינו וניתן לחזור אליו באמצעים אומנותיים שונים, שהחזק בהם הוא כנראה הקולנוע. . (בראשית 154 עד 153) סרטי הערפדים המציגים בדרך כלל על ערפד או חבורת ערפדים, אשר מטילה טרור על אוכלוסיות שונות. בספרות ובקולנוע הקלאסי הערפד יהיה מפלצת אשר יש להביס על מנת לשמור על שלומם של אזרחי המקום. כמו סרטי אימה אחרים גם סירטי הערפדים הביעו את פחדיה של החברה, בגרמניה של שנות ה30 כאשר הפחד והשינאה מהיהודים התחיל לצוץ ברחבי גרמניה, הופק הסרט נוספרטו. היהודים בגרמניה שידעו שפחד מומר מהר לשינאה היגרו לארה"ב ושם התפתח הפחד מן הזרים שהתחילו לזרום בתחילת המאה אל הארה"ב ממזרח אירופה, ואז בהולוויד הופק דרקולה אשר היה בעל מבטא רומני/הונגרי כבד שביטא את הפחד מן הזר מן המזרח. "זר והאחר המסומן בסרטים האלה, וגם בנובלה של סטוקר, הוא לא אחר מאשר הזר החברתי של אירופה במאה ה19, וכמובן במאה ה20- היהודי והצעוני של אירופה. מן הבחינה הזו מאפשר ז'אנר הערפד הקולנועי בניית נארטיב אייקוני של חדירה זרה של אחר החודר אל גופו של האני החברתי כדי להכריחו לעבור מטמורפוזה הרסנית". (בראשית 157) אחת הדוגמאות לזר החודר ומזהם חברה , אפשר למצוא בחידוש של הרצוג(Herzog ) ל"נוספרטו" (Nosferatu) (1979). שם הוא מדגיש איבדה גדולה מזו שיכולה להיגרם לפרט. הוא מדבר על אבידה שמפוררת חברה שלמה, שנמנעת ממנה האפשרות של כיום ערכים מאיזה סוג שהוא אפילו בצורה נוסטלגית. הרצוג שינה את סוף הסרט: בסוף הסרט ואן הלסינג מאושם ברצח, ג'ונתן הופך לערפד המבנה החברתי של העיירה מתופרר. הערפד של הרצוג על אף שהוא מת עצם הגעתו אל תוך אותה עיירה וחברה, פורר אותה. למרות מותו , קיומו בתוך החברה הזו גרם להשמדתה. הדמיות בסירטו של הרצוג מקבלות מימדים אפוקליפטים מכיון קישורם לאימי מלחמת העולם השניה ולשואה. הם לא רק שיעור על העבר אלה מזמינים את הצופה להביט על ההיסטוריה ועל סיפור הערפדים כמשקפים את גרמניה, את ההיסטוריה של המאה העשרים והזהרה לגבי הגבי העתיד (פטריק 83 עד 87) בתחילת שנות ה80 התחיל להתפתח בארה"ב פחד אחר, פחד ממגפה חדשה. ממחלת האידס. מחלת האידס ראשי תיבות של Acquired immune deficiency syndrome (תסמונת הכשל החיסוני הנרכש) האידס אינה מחלה חדשה מקרה המוות הראשון הידוע כיום מאיידס הוא כנראה התרחש בשנות ה60 של המאה העשרים. אך היו אלה מקרים בודדים שלא ידעו לקטלג אותם. היה זה ב5/6 1981 כאשר הגיעו 5 הומוסקסואלים למיון עם דלקת ראות וקריסה של המערכת החסינות. זה היה היום שאידס הוגדר כמחלה. אך לפני שקיבל את שמו העכשווי הוא כונה GRID ראשי תיבות של Gay-Related Immuno Deficiency, "כשל חיסוני של הומוסקסואלים. (האינציקלופדיה לרפואה) בהתחלה סברה הרפואה שהמחלה פוגעת רק בהומוסקסואלים. רק לאחר לחץ של אירגונים שונים וכמובן העובדות שהראו שהמחלה פוגעת גם בחולי הימופליה במשתמשים בסמים ובנשים וגברים הטרוסקסואלים. שונה השם ב82 לשם אידס. אבל הנזק כבר נעשה והקשר בין ההומוסקסואלים למחלת האידס הפך לקשר שבלתי ניתן לניתוק. בקולנוע לא ניתן גילוי פתוח וגלוי לאידס עד ל1993 עם הסרט פילדלפיה (Philadelphia) ,לפני כן הקולנוע בחר לטפל בחרדה זו באמצעות סרטי אימה ובעיקרם סרטי ערפדים, אשר עסקו בצורה עקיפה בנושא. בכתבה זו אנסה לחבר בין שתי התופעות הללו, פחד מן האחר בקולנוע וביטויו שהוא מקבל בסרטי ז'אנר הערפד לבין הפחד מגפת האיידס. ואבדוק האם הערפד החדש כמו שהצתייר בשנות ה80 וה90 הוא בעצם בבואה לפחד הקמאי שיש לחברה המערבית מהאחר במקרה זה מוצג על ידי ההומוסקסואליות ומגפת האיידס. 2 התפתחות דמות הערפד בתרבות המערב הערפדים הם יצורים מיתיים על פי האגדות הם ה"חיים המתים" אנשים שמתו חזרו לחיים וכעט ניזונים מדם החיים. כמעט לכל התרביות העתיקות היה איזכור למתים שחוזרים ושותים את דמם של החיים. האיזכור הספרותי הקדום ביותר שהישתמר על ערפדים הוא באודסיה של הומרוס בסוף המאה ה8 לפנה"ס.הערפד המודרני התחיל להתפתח במזרח אירופה במאה ה18 משם נפוץ לרחבי אירופה והגיע עד לאמריקות. בכל מקום הערפדים קיבלנו סממנים קצת אחרים. אך היו כמה דברים משותפים לכולם, כולם שתו דם אנשים (חלקם רק של תינוקות) ורובם לפחות חלק מן היממה נראו כמו אנשים רגילים. במשך שנים ערפדים היו לא יותר ממפלצות מחרידות וחסרות בינה שרק חיפשו מקור לדם טרי . לורד בירון (lord George Byron) (1788-1824) המשורר הבריטי הפך את הערפד ליצור אינטליגנטי בשירו "הכופר"( The Giaour) (1813). לא אוזן תשמע לא לשון תספר, את עינויי נשמתך במישור האחר! אך ראשית, עלי אדמה כערפד שנקרא, גופתך מתוך קברה תקרע: אז בבעתה תרדוף את מקום מושבך, ותמצוץ את דם גזעך; ומבתך, אחותך, אשתך, אלו הנשים, בחצות הליל תנקז את עצם החיים; אך תתעב את המשתה אשר בלי-בחירה מוכרח להזין את גוויתך הזועמת, החיה: (תרגום, אלמוני) ב1872 כתב הסופר האירי שרידן לה פנו (Sheridan Le Fanu) (1814-1873) נובלה גוטית בשם "קרמילה" (Carmilla) (1874) הסיפור מתרחש בטירה מבודדת ביערותיה של אוסטרליה, בעקבות תאונה דרכים מבויימת ילדה קטנה וחולנית, קרמילה, מצטרפת אל המשפחה ב"אופן זמני". הכול טוב ויפה, אבל מספר שנים קודם לכך כשהייתה בת 6 חלמה לאורה בת המשפחה חלום ובו ראתה את קרמילה, בחלום קרמילה ליטפה אותה וגיפפה אותה ואז נשכה אותה בצוואר, כשהיא התעוררה קרמילה לא הייתה שם אבל הסימנים בצוואר היו ההוכחה שזהו לא חלום רגיל. קרמילה היא ערפדית המנסה לפתות את לאורה. בראם סטוקאר (Bram Stoker) (1847-1912) כתב את דרוקלה (Dracula) (1897), הספר של סטואקר הפך לרב מכר ו ושינה את התפסיה שלנו כלפי ערפדים. סטוקר מדבר על זר שמגיע מטרנסלוינה (מזרח האירופה ) ורוצה לקנות בית ולהשתקע בלונדון. הזר הוא דרקולה ערפד שמסמל את הזרים שהתחילו לזרום ללונדון באותה תקופה. אצל סטוקר השתרש עוד סממן של הערפד וזו המיניות. בדרקולה הערפד הפך לצייד שמשתמש במניות שלו על מנת לצוד את הקרבונותיו. דרקולה הפך לסיפור הערפדים הקאנוני הראשון אשר הכניס את הערפדים לתודעת הספרות. בתחילת המאה ה20 הצטרף לעולם אומנות,הקולנוע. הערפדים מצאו גם בקולנוע פינה .כבר 1909 צולם סרט הערפדים הראשון "ערפד החופים", ב1922 יצא לאקרנים סירטו של מורנו (F.W. Murnau), שניחשב בטעות לסרט הערפדים הראשון , "נוספרטו" . סרטו של מורנו משמש כרפרט חזותי של כמעט כל סרטי ז'אנר הערפדים. מורנו מפתח את הפורמט הקולנועי האולטימטיבי לדיון בזר ובאחר החברתי, ועל כן נישאר הטקסט הקולנועי שלו עמיד לתלאות הזמן ומופיע שוב ושוב בגירסאות שונות ובסרטים שנעשו אחריו. (בראשית 156) בשנות ה70 ו60 הופיע ז'אנר הערפד המשוחרר, הערפד שכבר לא היה הזר חיצוני לחברה אלה ישות חיצוני הנטוע בתוך החברה. הערפד המשחורר מתענג על שיחרורו מכבלי הטבע ויכלתו לצוד את קורבנותיו מקרב בני האדם. הערפד זה נהנה מהמיניות הפתוחה ומאיים על החברה הפטראירכלית הגרעינית ועל סדר החברתי כולו. תפקידה של המשפחה בגרעינית הבורגנית הוא לווסת את יצריו ותשוקתיו של היחיד בחברה והכנעתם של היצר המיני שלרוב לא ידע שובע. לכן כמעט תמיד הערפד לא יהיה חלק מהסדר החברתי. הערפד יהיה המאהב המושלם זה אשר יפיל כל גבר או אישה בקיסמיו . אך יותר גרוע מכך הערפדות היא דבר מדבק. כל מי שננשך על ידי ערפד עשוי להפוך לאחד בעצמו ולהדביק אחרים. (פטריק 82) משנות ה80 ואילך המיניות הפתוחה הזו הפכה למשהו עוד יותר מאיים. עכשיו הערפדות היא משהו הרבה יותר נורא. היא לא רק פתיחות מינית מטירנית שעלולה להזיק לחברה אלה משהו שיכול לכלות את האונושות כולה. באותה תקופה מופיע ערפד בעל מאפיינים חדשים אשר פטריק מכנה "הערפד הפוסט-אנושי" (post-human Vampires) .בעבר הערפד היתה דמות מיסטית ששלטה בכל סביבתה. הערפד הפוסט-אנושי בניגוד לקודמו איבד מן היסטיות שלו ועליו להתמתמודד עם קשיים של אנשים אמיתים. לערפדים הפוסט-אנושים יש מבנה חברתי פנימי ובנוסף יש להם אינטראקציה עם החברה שמסביבים. לחלקם רגשות אנושיים, תיסכולים, פחד ומצב שאינו בשליטתם. גם הערפדות נתפסת כתחונה הינרנטית שאינה ניתנת לשינוי באופן דומה לזה שהחברה תופסת את ההומוסקסואליות כתכונה מאפינת את האדם ולא משהו שהוא ניתן לבחירה בכתבה זואת אני מבקש לבדוק את האופן שבו מיצגים הערפדים את הפחד מן האחר ובואפן ספציפי האם סרטי הערפדים בשנות ה80 וה90 מיצגים את הפחד מן האחר ההומוסקסואלי ומחלת האיידס. לצורך זאת בחרתי ארבעה סרטים "הרעב" (The Hunger ) סירטו של טוני סקוט (Tony Scott) משנת 1981. הרעב הוא אגדה גותית-אורבנית מודרנית .ג'ון הוא ערפד שנאלץ לפנות לייעוץ רפואי עקב הזדקנות מהירה. מרים בת זוגו המסתורית, ערפדית עתיקה ויפהפיה, מתחילה להתעניין בשרה הרופאה הגריאטרית שמטפלת בו. הסיפור הופך למשולש אהבה טרגי. עם קתרין דנב , סוזן סרנדון ודויד בואי. " נשיכות קטנות" (The Lost Boys) סירטו של גו'אל שומאכר (Joel Schumacher) משנת 1987. "נשיכות קטנות" הוא מותחן ערפדים, עם קריצות קומיות. זמן קצר לאחר מעברו לעיירת חוף בקליפורניה, מייק מסתבך עם אופנוענים מחוספסים. בעיירה היו כבר מקרי מוות מוזרים והיו שמועות על ערפדים. וסאם, אחיו הצעיר של מייק, חושש שאחיו נמצא בסכנה .במאמץ להציל את מייק, סאם חובר אל שני ציידי ערפדים בנסיון לטהר את העיירה מהרשע שבה. עם קיפ'ר סאטרלנד, ג'ייסון פטריק וקורי היים. " בראם סטולקר דרקולה" (Bram Stoker's Dracula )סירטו של פרנסיס פורד קופלה(Francis Ford Coppola) משנת 1992. דרקולה עיבוד הרומן מאת ברהם סטוקר. דרקולה עוזב את ג'ונתן הארקר השבוי בטירתו ואת טרנסילבניה ללונדון בחיפוש אחר מינה הארקר, בבועתה של אשתו המנוחה, אליזבת'. בינתיים, צייד ערפדים אובססיבי, ד"ר ואן הלסינג מנסה לשים קץ לטירוף. עם גארי אולדמן, קיאנו ריבס, וינונה ריידר ו אנתוני הופקינס. "ראיון עם הערפד" (Interview with the Vampire ) סירטו של ניל ג'ורדון (Neil Jordan )משנת 1994. ראיון עם ערפד הוא סיפור על ערפדים, הנע מניו אורלינס של המאה ה-18 דרך פריס ועד לסן פרנסיסקו של ימינו, כאשר הוא חוקר בגידה, אהבה, בדידות ורעב. חייהם של שלישיית ערפדים - לסטט , לואיס וקלאודיה - מצטלבים במשך מאות שנים בעיבוד זה של הרומן מאת אן רייס. עם טום קרוז, בראד פיט וקירסטן דנסט אנתח את הסרטים על פי ארבע פרמרטרים תוך ניסיון למצוא את המשותף והמיוחד בסרטים. הפרמטרים שבחרתי הם : 1. הדינמיקה המינית של גיבורי הסרט 2. הצגת והשפעת הערפדים על הפרט ועל החברה 3. ביטוי חווית הפחד 4. ניתוח המבע הקולנועי. המשך הכתבה ,"הדינמיקה המינית של הערפדים בקולנוע" בשבוע הבא.......... | |||||
|
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |