|
|||||
|
אוסף סיפורים שבור וצבוע לבן
יוליה שנרר |
|||||
|
|
|||||
| לפני כל אסופת סיפורים שיוצאת לאור צריכה להופיע אזהרת קריאה... | |||||
| זהירות ספר זה מכיל חומרים מסוכנים, הסכנה מפתה,אך חלקם לא ימצא חן בעיניכם. לכן כל סיפור שלא אהבתם, אתם חייבים לקרוא שוב במצב רוח שונה או כעבור שבוע. הקריאה על אחריותכם בלבד. זאת עובדה ידועה שבקובצי סיפורים תמיד ניתן למצוא סיפורים מסוגים שונים, כי זאת הצטברות של חומרים שהסופר כתב בזמנים שונים, ברמת התפתחות אישית שונה וכמובן למטרות שונות אחת מהשנייה. דברים שבירים/ ניל גיימן למרות השם המעורפל שאינו מתייחס לאף אחד מהסיפורים ישירות, "דברים שבירים" הוא תיאור הולם להפליא לספר שמכיל בתוכו הרבה סצנות קטנות של נורמאליות ודואג כל פעם מחדש להראות את השיגעון החבוי. זהו אחד הספרים היותר עגומים של גיימן, הוא אינו עוסק הרבה בקסם וגם לא דואג יותר מדיי לשעשע את הקורא. אלא מעדיף לגעת בנושאים אזוטריים שלא נמצא לרוב במרכז הסיפור. בהקדמה הארוכה גיימן מסביר את ההקשר בו נכתב כל אחד מהסיפורים וברוב המקרים מדובר בצד שלישי שביקש סיפור שישלים אסופה או קובץ קיימים. זאת אומרת שאין שום קשר בין הסיפורים, אפילו לא בתקופת כתיבתם. אך ראוי לציין שחלק גדול מהסיפורים זכו בפרס זה או אחר. לכן מה שיש לכם ביד, קוראים יקרים, זאת אסופה של סיפורים קצרים שהתכונה המשותפת לכולם זה עיסוק ברגשות, לרוב עצב ופחד (וזכייה סדרתית בפרסים). האוסף פותח באחד הסיפורים הכי מוצלחים - "חקירה באזמרגד". הסיפור מתרחש בלונדון, ומספר על שני רווקים, שותפים לדירה שיוצאים ביחד לחקור תעלומה. הפרשייה מסתבכת כשמתגלה שמדובר ברצח וכי דמות רמת מעלה מעורבת. אבל העניין האמיתי מתעורר בקורא אחרי שהוא מזהה את הדייר המפורסם של רחוב בייקר, שנוהג לייעץ לפעמים למשטרה ושנוהג לפתור פשעים בעזרת שיטות הסקה מבוססות הגיון. למרות שהתעלומה שטחית למדיי, במהלכה יש לקורא הזדמנות ליהנות משנינות כתיבתו של גיימן ומסיפור מרתק שמבוסס מחד על "דמות היסטורית" האהובה על רבים ומאידך משלב בתוכו עולם חדש וראוי לסיפורים נוספים המתרחשים בו. סיפורים נוספים מתוך הספר שכדאי להזכיר: "הכלות האסורות של העבדים חסרי הפנים בבית הסודי של ליל התשוקה המאיימת" הוא סיפור בתוך סיפור, על סופר שמנסה ליצור תמונה ריאלית של המציאות, ומצד שני סיפורו של המחבר שמעדיף להקצין כל מיני מאפיינים של ספרות פופולארית שמשתלבים במציאות של הסופר בסיפור.גם "אנשים אחרים" הוא סיפור שמשחק עם הצורה שלו כשהפעם מדובר בתוכן שמצליח להשפיע על החיצוניות. זהו סיפור קצר על גיהינום, שבעצם מדבר על מחזור החיים ולא רק כשאנחנו כבר כמה מטר מתחת לאדמה. "ולנטיין לארלקינו" הוא לכאורה סיפור לחג האהבה, וכמעט עד הסוף הוא אכן מציית לתבנית המתבקשת של רודף שמלות חביב שכל פעם מחדש מתאהב בבחורה חדשה. כולנו מכירים את הסיפור, אפשר לרוב להזדהות עם הבחור או לפחות לא לשנוא אותו יותר מדיי. ועל כך בדיוק בונה גיימן, הוא מצליח ליצור מסיטואציה פשוטה סיפור עלילה מורכב. ואם נרצה לרדת לעומקם של דברים אפשר אפילו לרמוז שיש פה ניסיון לאמירה כלשהיא. כשאמרנו שגיימן לא מנסה לשעשע יותר מדיי את הקורא הכוונה לא הייתה שהוא בכלל לא עושה את זה, אלא שהוא עושה את זה פחות מבדרך כלל. כך בשיר "הוראות" הסאטירי, אנחנו מקבלים רשימה של הוראות למי שנפל לעולם האגדות, איך להינצל מכל המכשולים. בונוס מיוחד למי שיצליח לזהות את כל האגדות ששימשו בסיס לכתיבת השיר (מי שעשה תרגיל דומה ב"אלים אמריקאיים" כבר יודע מניסיונו שאצל גיימן שעשועים מעין אלא הם תעסוקה לשעות רבות. כך גם המונולוג "חיי" הוא עוד יצירה מצחיקה שכדבריי גיימן עצמו – עם דיי אלכוהול ואוזן קשובה, יכולה להמשך לנצח (מומלץ לקריאה עם כוס בירה ביד וחברים מסביב). "חמישה-עשר קלפים מצוירים מטארוט ערפדים" ו"שליט הגיא" הם שניהם סיפורים שמיועדים לקהל יעד ספציפי; הראשון לחובבי ערפדים והשני לחובבי "אלים אמריקאיים". חמישה עשר הקלפים הם בעצם שמונה סיפורים שמתארים קלפים (גיימן מכיר בבעיות המתמטיות של השם שלו ומודיע שהוא עוד יסיים יום אחד את שבעת הנותרים, אם תרצו אתם מוזמנים להאמין לו), ומתוכם רק חמישה מוצלחים באמת. הזמנה לתחרות חדשה - ציירו את החפיסה הזאת. על "שליט הגיא" אין מה להרחיב, זהו סיפור קצר על קורות צל שנתיים אחרי האירועים המתוארים ב"אלים אמריקאיים". אחד החסרונות הגדולים ביותר של רוב הסיפורים בספר זה חוסר פואנטה. בדרך כלל גיימן בונה סיפור יפיפה עד למחצית הסיפור (בין אם זה סיפור של חמישה דפים או רק מחצית עמוד) ואז הוא פשוט נותן לו ליפול לכדי סיום שלא מוביל לכלום ומאבד את הקלילות האמירה שהיו לו בהתחלה. הקורא נשאר בהרגשה שגיימן כתב רק חצי סיפור ואילו את החצי השני סיים איזה עובר אורח שלא ידע למה באמת התכוון הסופר. דברים שבירים הוא קובץ של סיפורים שעוסק הרבה מאוד במוות, מין ורוק'נרול (למען האמת פחות רוק'נרול ויותר מלנכוליה). העטיפה הלבנה והסטרילית, פרפר עדין ופתית של קרח מוליכים שולל כך כמעט ניתן לחשוב אותו לספר רומנטי. אבל הלב על הכריכה האחורית הוא לב של בן אדם ולא הלב ההוליוודי והסיפורים גם הם, לא מפחדים להתלכלך בהרס של דברים שבירים. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |