כישלון קופתי צורב, ביקורות רעות, במאי שלא בטוח שיביים יותר, מבוסס על קומיקס היסטורי ומצליח, ונראה כמו שעתוק מוזר לסרט כמעט מושלם מפני כמה שנים. מה יכול להיות רע...? :-)
ובכן, הרבה. בואו נשים את הקלפים על השולחן – Spirit הוא לא סרט כל כך גרוע כפי שתיארו אותו המבקרים עת יציאתו לאקרנים, והכישלון הקופתי המהדהד שהוא גרר אחריו לא היה הכי מוצדק בעולם.
ומצד שני – מגיע לסרט הזה להיכשל, כי אם אתה מנסה לעשות משהו שאתה לא יכול לעשות, אבל מציג את זה בצורה שמראה שאתה יכול – אז מגיע לך להיכשל, כי אתה לא יכול לרמות את הקהל שלך. Spirit הוא עיבוד נאמן למדי (ומצד שני, לא נאמן בכלל) לקומיקס שובר המוסכמות של וויל אייזנר, אחד מאמני הקומיקס הבולטים של ארה"ב. הוא החל דרכו בשנות השלושים, ולקראת סוף העשור ההוא החל לפרסם את The Spirit, סדרת קומיקס אלימה, בוטה והומוריסטית. בשנות השבעים עבר לפרסם רומנים גראפיים והיה אחד מהחלוצים בתחום. עם השנים, ציינו פרנק מילר וניל גיימן את אייזנר כאחד מהמשפיעים על עבודותיהם, ועולם הקומיקס עשה צעד נוסף קדימה כשהחליט לקרוא לפרסים המוענקים ליוצרים המצטיינים על שמו.
כל אלו לא משנים את העובדה שפרנק מילר, היוצר המהפכני של שנות השמונים, עושה עוול עם יצירתו ושמו של אייזנר. מילר, שחתום על "עיר החטאים" כבמאי, החליט לקפוץ מעל הפופיק, ולהעניק ל Spirit את המראה וההרגשה הכללית של "עיר החטאים", ובשנה שקדמה ליציאת Spirit לאקרנים, הסרט שווק כמעין המשך ל"עיר החטאים" שלו ושל רוברט רודריגז.
זו הטעות הראשונה. Spirit הוא הכל חוץ מהמשך ל"עיר החטאים" המופתי, והטיפול בסיפור של אייזנר באמצעות הוויזואליה של "עיר החטאים" הוא פשוט טיפול מוטעה לא זו הדרך הנכונה להציג את הסיפור הזה. אמנם, מדובר בדרך מעניינת ומקורית, אך מוטעית ברמה הבסיסית ביותר: אופי הסיפור, סוג הדמויות, המרחב וההרגשה הכללית של הסיפור הולמת טיפול קולנועי מהסוג שבראיין סינגר העניק ל"סופרמן חוזר" – היפר ריאליזם מתון, עם הרגשה של הכרה במקורות הקולנועיים והספרותיים. פרנק מילר בחר במקורות הלא נכונים, ונתן לסגנון האישי שלו להכתיב את הקצב במקומות שהוא היה צריך להישען לאחור ולתת לסיפור הקומיקסי אולד סקול לקחת את ההובלה.
הטעות השנייה היא לתת לפרנק מילר לביים את הסרט מלכתחילה. עם כל הכבוד וההערצה לאדם ופועלו, במאי הוא עדיין לא. בכל הקשור לבניית שוטים וקומפוזיציות, אין ספק שהאיש מוכשר, אבל זו לא חכמה – הוא עושה את זה כבר שנים על גבי דפי הרומן הגראפי.
הבעיה מתחילה כשהוא מנסה לערוך את הסרט שלו כמו רומן גראפי, וגרוע מכך – לביים את השחקנים שלו כדמויות ברומן גראפי, עם ניסיון לתת להם עומק ובשר, כאילו הוא מביים סרט שאינו סרט קומיקס מצועצע. התוצאה צולעת. השחקנים לא מצליחים להעביר את הדמויות שלהם בצורה הטובה ביותר, ובולט במיוחד הוא סמואל ל. ג'קסון, שנראה נאבק עם הגדרת הדמות הפסיכוטית שלו לבין הרצון שלו לזרוק את השטיקים המוכרים שלו, אלו שהפכו אותו למושא הערצה ופרודיה בשנים האחרונות.
גבריאל מאכט, המגלם את הספיריט, הוא שחקן חסר כריזמה שאולי נראה מתאים לדמות, אבל לא מצליח לשחק אותה כראוי. אווה מנדז מעולם לא הייתה שחקנית טובה במיוחד, ועצם היותה יפיפייה היא לא סיבה מספיק טובה ללהק אותה בתור פאם פאטאל קומיקסית (כדוגמת רוזריו דוסון ב"עיר החטאים", שהייתה ליהוק מושלם). היחידה שמצליחה להראות ניצוצות של ניסיונות היא סקרלט ג'והנסון (שחקנית שאיני מחבב בדרך כלל) שלפחות נראית כנהנת מדמות הבאד גאי המוזרה שנתפרה עבורה.
אבל הטעות החמורה ביותר בנוגע לסרט הזה היא העובדה שהוא שווק לסרט לקהל הרחב, כאחיו הבוגר "עיר החטאים". בעוד סרטו של רודריגז שווק לקהל הרחב ומצא מהר מאד את הנישה שלו, תודות לטריילרים עמוסים ושיווק אגרסיבי, ובעיקר תודות לקאסט עמוס ומגוון, Spirit מתהדר בשחקנים שאינם מושכי קהל טבעיים (סמואל ל. ג'קסון כבר לא ממלא אולמות כפי שהיה בסוף שנות התשעים). חמור מכך, בהיעדר קאסט מושך, אנו נשארים רק עם הסטייל הוויזואלי העמוס מאד של הסרט, ואם למדנו משהו מ"עיר החטאים", הוא שהקהל הרחב לא מוכן לקבל סרט מונוכרומאטי עם אווירת שנות הארבעים ובליל פוסט מודרניסטי של דימויים והשפעות תרבותיות. הקהל הרחב מצטמצם במהרה לקהל היעד המקורי, חובב הקומיקס, שמורכב ברובו ממעצבים גראפיים רעבים להשפעות.
וכך קרה, ש Spirit היה כישלון צורם במיוחד, כזה שגרם לפרנק מילר לצאת בהצהרות מביכות קמעה בנוגע לעתידו כבמאי, כזה שגרם למפיצים בארץ לגנוז את הסרט שבוע לפני יציאתו המתוכננת לאקרנים בישראל, כזה שגרם למעריצי סמואל ל. ג'קסון לפקפק בו (אחרי הכל, קשה לקחת אותו ברצינות כשהוא נושא מונולוג מעורר גיחוך, בעודו לבוש כהיטלר).
פרנק מילר מדגים בסרט את מגוון הכישרונות הויזואליים שלו, אך בעת ובעונה אחת יורה לעצמו ברגל: הוא לא מצליח לחבר שני משפטים בצורה הגיונית, וכמות הדימויים הויזואליים חסרי השחר שמצויים בסצנה אחת גורמים לצופה שאינו שפוט של עיצוב גראפי לאבד סבלנות לאחר 15 דקות של סרט.
אם אתם מוכנים לקבל יצירה קולנועית חסרת בסיס שמורכבת אך ורק מוויזואליה מטמטמת חושים, סביר להניח שתמצאו הנאה ב Spirit, שמתארך מעט יתר על המידה (103 דקות, במקום 90 מסורתיות ומהודקות). אל תצפו לקבל יצירה בנויה היטב וסוחפת כ"עיר החטאים", למרות הדמיון הוויזואלי הבולט. ההבדל בין השניים הוא של שמיים וארץ, וכמעט כמו תמיד, ההבדל מסתכם בבמאי. פרנק מילר כשל, ולקח איתו סרט שיכול היה להיות ממתק אביב נפלא. במקום זה, נותרנו עם סוכריית מנטה ללא סוכר יבשה, שיותר מכל, עושה לחובבי סרטי הקומיקס חיים קשים בהגנה של הז'אנר האהוב הזה, שהולך ומאבד מכוחו ככל שסרטים נוראיים כ"הענק הירוק" פושים בקהל הרחב.
לידיעה זו התפרסמו2תגובות
תגובות
1 איזה קטע בכלל שכחתי שזה אמור לצאת אפילו
8:37:00 12/05/2009
עירן
ועכשיו באמת ...יש להם קבוצות מיקוד על קבוצות מיקוד בהוליווד...איך הם לא עושים את העבודה שלהם ..רק מהטריילר עולה בך הרגשה של ציעצוע של הגשה .. והטריילר אמור לשקף את הרגעים הטובים בסרט
פרק ראשון מ''בן אלמוות מאת רוג'ר זילאזני'' רוג'ר זילאזני (1937-1995)
25/12/2008
במהלך "שלושת הימים" נחרב כדור הארץ. בני האדם עזבו כבר מזמן את הערבות הרדיואקטיביות השוממות והפכו לנוודים, בני בלי בית, המתגוררים ביקום לא להם. רק מתי מעט, אידיאליסטים, מוזחים, שארית הפליטה, עושים את דרכם בין הצללים בחיפוש אחר אתמול שלעולם לא יחזור.
צריך סוף לסיפור אהבה? ביקורת סרט רז גרינברג
18/04/2008
מאז יצירת המופת הראשונה שלו, "Voices of Distant Star", נשמע קולה של חבורה צעקנית ונרגשת שהכתירה את הבמאי מקוטו שינקאי בתואר "מיאזאקי הבא". אם לשפוט על פי סרטו האחרון, "5 סנטימטרים בשניה", בקרוב מאוד נצטרך להודות שהם צדקו.
Fuzion- the generic rules אבי סבג
01/12/2006
חברת hero games יחד עם R. Talsorian איחדו כוחות כדי ליצור שיטת משחק אוניברסלית שתנצל את היסודות העקרונות שבשיטות הגיבור וב- Interlock (שיטת המשחק של R. Talsorian) ותתיך אותם לכדי שיטה פשוטה, גמישה, פתוחה אוניברסלית וחופשית, כלומר שתופץ חינם ברשת. התוצאה, כפי שנראה, היתה טובה משקיוו.
מטאל גיר סוליד 4 עומרי בר-לב
20/07/2010
מטאל גיר סוליד, היא אחת מסדרות המשחקים הנחשבות ביותר שיש היום. הסדרה התחילה לפני יותר מעשרים שנה ועדיין רצה בהצלחה גדולה.