|
מתברר שאין בעולם גיבורי על אמיתיים
אביעד שמיר |
|||||
|
|
|||||
| השבוע יוצא לאקרנים סרט גיבורי העל החדש, השומרים. הביקורת של אביעד שמיר על אחד מסרטי הקומיקס המצופים של העונה | |||||
כשהייתי בן חמש, ננשכתי בידי כרובית רדיואקטיבית שהונדסה גנטית בידי קרן אנרגיה מהחלל. מאז, יש לי את היכולת לראות את ההווה, לאכול ירקות בחמישה צבעים ולעבור דרך דלתות. מתברר שאין בעולם גיבורי על אמיתיים. למרות השמועות שהדמעות של צ'אק נוריס מסוגלות לרפא סרטן, גם הוא לא יכול למנוע מהאיראנים להגיע ליכולת גרעינית, או להכניס את כל משפחות הפשע לכלא ללא משפט. סביר להניח שהילד בתחפושת באטמן שירסס על המכונית שלכם ספריי חוטים בפורים, הוא הדבר הקרוב ביותר שתפגשו לגיבור על אמיתי. עולמות הקומיקס והקולנוע ניסו להביא טיעונים פסבדו-מדעיים שונים לאפשרות שאדם, כמוני וכמוך, יהפוך יום אחד לבעל כוחות על אנושיים. הבעיה היא שהמדע מתפתח כל הזמן ובסופו של דבר, גם אדם שהקשר היחיד שלו עם מחקרים פיזיקליים הוא לשרוף נמלים עם זכוכית מגדלת, מבין שצריך יותר משמש צהובה והמילה "שאזאם" בשביל שהבן של השכנים יתחיל להרים משאיות מעל הראש. הסרט "אנשי המסתורין", שיצא לפני עשור, שחק על הקו שבין הרצון להיות גיבור על, לבין קיומם של כוחות כאלה באמת. בעולם ההוא, לא כל מי שמאמין שהוא גיבור, באמת מסוגל להציל את היום. בעולם של "השומרים", גם ללהציל את היום יש משמעות שלילית. הממשלה הקימה קבוצה קטנה של שומרי חוק, שנועדה בעיקר לשמש גורם הרתעה כנגד כנופיות ותרגיל יחצנות שיגרום לאנשים להאמין בקיומם של גיבורים אמיתיים. עבור רובם, זה לא נגמר טוב. הכח משכר ועולה לראש והפרסום הופך אדם במסכה למטרה קלה עבור נשק אוטומטי. כשכח השומרים הוקם מחדש, הוא שמש בעיקר להשלטת טרור על מתפרעים, מפגינים וחיילי אויב. הם נשלחו לויטנאם, לגמור את המלחמה מהר וביעילות ובזכותם, ריצ'רד ניקסון נשיא כבר פעם רביעית. הסיבה לשדרוג בתפקודם של השומרים משוטרים מחופשים לנשק יום הדין, היא דוקטור מנהטן. האיש הכחול הערום הזה, שמסוגל לפרק יצורים חיים ממרחק על ידי הצבעה עליהם בלבד, צורף לכח השומרים, למרות שהוא היחיד ביניהם בעל כוחות על אמיתיים. הוא יכול לראות את העתיד, להתנפח למימדי ענק, לשנות מרכיבים של חומר ולנדוד בין כוכבים. מאז אותו ניסוי שהשתבש בשנות החמישים, ד"ר מנהטן הוא אל שנברא בצלם אדם. הקו ההיסטורי של "השומרים" מציב את העלילה בשנת 1985, כאשר ארצות הברית וברית המועצות עומדות על סף מלחמה גרעינית. ניקסון והסובייטים משחקים בדו-קרב מבטים, כאשר זה שימצמץ ראשון, ימיט שואה גרעינית על העולם. דוקטור מנהטן הוא הנשק האולטימטיבי של ארה"ב, אבל בניגוד לכלי נשק אחרים, מנהטן אנושי בחלקו ומעט הרגשות שנותרו בו משפיעים על החלטותיו. למרות הטענה שהוא הולך ומאבד עניין במין האנושי, קשר רומנטי מסוגל להשאיר אותו איכשהו מחובר לקרקע. בינתיים, השומרים פורקו. חוק שעבר לפני כמה שנים, חייב אותם לוותר על הלחימה בהיפים ולהתפרנס כאחד האדם. כשהקומיקאי נרצח, מתחילה סדרת ארועים שמעירה את השומרים לפעילות מחודשת. מבחינת המשטרה, הקורבן הוא זקן בודד שכנראה הסתכסך עם האנשים הלא נכונים. רורשך, אחד השומרים הצעירים, יודע שמדובר באדם היחיד שתפקד בשני הדורות של הכח ולפי כל העדויות, די הגיע לו למות. עדיין, מישהו רצח אותו ורורשך רוצה לגלות למה, לפני שיתחילו לחסל את שאר עוטי המסכות. מכאן מתחילה חקירתו של רורשך, במהלכה מתברר שחייהם של גיבורי העל בעולם מציאותי, רחוקים מלהיות נוצצים. הוא נפגש שוב עם ד"ר מנהטן וסילק ספקטר 2 (בתה של הראשונה), המנהלים מערכת יחסים של בן אלמוות ובת אנוש, סטייל המיתולוגיה היוונית, בבסיס צבאי שמור לא היטב. הוא מדבר עם הינשוף, שהמצאותיו ספקו לשומרים עליונות טכנולוגית ועם אוזימנדיאס, האדם החכם בעולם לטענתו, שהפך למולטי מיליארדר בעזרת חשיפת זהותו הסודית ומכירת מרצ'נדייז. הם זוכרים את הקומיקאי, חלאה עלובת נפש שכמותו. למרות שיוכו לחבר'ה הטובים, הקומיקאי האמין שיש לו את הזכות לאנוס ולרצוח ולכוון נשק לעבר כל מי שלא מוצא חן בעיניו. הוא היה איש רע ופרטי חייו מעוררים קבס, אבל רורשך מוכרח לגלות מי רצח אותו ולמה. לכתוב ש"השומרים" סרט אלים, יהיה האנדרסטייטמנט של העשור. האסתטיות היחסית של סצנת הפתיחה (רצח הקומיקאי) מטעה ועם הזמן, נעשה ברור שלא סתם יראו לנו מישהו נפגע, נראה גם מה בדיוק נשבר ובאיזו זוית. רורשך מאמין ששבירת אצבע היא אמירת שלום ובעיטה לביצים היא אמירת מה נשמע. קליעים חודרים ויוצאים בהילוך איטי, ברכיים מתעקמות לכיוון הלא נכון וכשד"ר מנהטן גורם לאנשים להתפצפץ, נשאר מה לנקות. האלימות הזו נובעת משילוב בין שני מוחות מעוותים. אלן מור, יוצר הקומיקס עליו הסרט מבוסס, רחוק מלהיות אוהב אדם. מעבר לכך שהוא מתפלל כל לילה לפני השינה שכל עיבוד קולנועי ליצירותיו (כולל "ונדטה" ו"ממעמקי הגהנום") יכשל בקופות ושכל המעורבים בהפקתו יקבלו גזזת, יש לו נטיה לעסוק בצדדים האפלים ביותר של הנפש. אולי אלה הסמים ואולי יתברר יום אחד שכל הזמן היה תקוע לו מסמר בראש, אבל את האמון של אלן מור במין האנושי אפשר לסכם במילה: פחחח. המעוות השני הוא זאק סניידר. אחרי רימייק מוצלח ל"שחר המתים" ועיבוד נאמן במיוחד לקומיקס "300", סניידר לקח על עצמו לתרגם את העלילה האפית הסבוכה של "השומרים" לסרט באורך של קרוב לשלוש שעות. כמו במקרה של "300", גם כאן נעזר סניידר באיורים המקוריים (של דייב גיבונס) ובטקסטים של אלן מור, כבסיס לצילומים. אמנם הפעם הוא דבק פחות במקור המודפס ונלקח יותר חופש אמנותי, אבל תמונות רבות מהספר בכל זאת שובטו לגרסה נעה מול המצלמה. מבחינה חזותית, התוצאה מצוינת. האיורים החד מימדיים של גיבונס, שנצבעו בטכניקה שנראית היום גסה ומיושנת, מוחלפים בצילומים צבעוניים ומוקפדים של לארי פונג, האיש מאחורי המצלמות. החיבה של סניידר לדם, יזע ועצמות עוכרת שלוה בהרבה ממה שדם ורוד ותמונות קפואות מצליחות. זה דבר אחד לראות שחותכים מישהו עם מסור חשמלי ודבר אחר לשמוע את קולות הניסור, את זעקות הכאב ולצפות בדם סמיך משפריץ אנה ואנה, כשאין שום אפשרות להפוך דף ולעבור לחלק הבא בעלילה. אני לא טוען שקומיקס וספרות לא מאויירת לא מסוגלים לזעזע ולהפוך קרביים, אני רק אומר שזאק סניידר ממש טוב בזה. בכל הנוגע לתסריט, לעומת זאת, המעבר למדיום הקולנועי לא מספק. בגלל הנאמנות היחסית למקור, התסריטאים נדרשו להציג גרסה דחוסה של סיפורי הרקע ולהעביר את הדמויות דרך כמה מהפכים מאוד מהירים. למרות שכתוביות הפתיחה מלוות בקטע נפלא שמציג את ההיסטוריה של השומרים על רקע שיר של בוב דילן, אי אפשר באמת להבין מה התפקיד של השומרים, מי הקים אותם ומדוע בעצם הפסיקו לפעול. בנוסף, דיאלוגים רבים עובדים טוב יותר בצורה כתובה, מאשר כשהם נאמרים בקול. למרות משחק טוב של רוב המשתתפים (במיוחד בילי קרודאפ וג'ייקי ארל היילי), גיבורינו מרבים לפלוט משפטים לא אמינים במיוחד, שמתאימים לבלון דיבור מוגבל במקום, אבל לא לשפתיים של שחקן בשר ודם. כך למשל, כשהינשוף שואל "מה קרה לחלום האמריקאי?", לחלוטין לא ברור מה הוא נזכר פתאום במושג הארכאי הזה, שכל כך הרבה יצירות כבר נבנו סביב חורבנו. בכל זאת, "השומרים" הוא חוויה. בסרטים ארוכים ואלימים, שחלקים גדולים מהם עוסקים בטבע האדם ובאפוקליפסה קרבה, קשה לשרוד. צריך להישאב מהר לתוך הסיפור בכדי לשמור על עניין עד סופו. לאור העובדה שלמרות שימוש מרובה באפקטים מיוחדים, אין בסרט הרבה אקשן ומי שמצפה לראות את המטריקס של המאה ה-21, יתאכזב. מדובר בסיפור שנבנה לאיטו ומדמם לכל אורך הדרך. למרות שהמלחמה הקרה מאחורינו, מיקום העלילה ביקום מקביל עוזר להפיק לקחים ומשלים גם על המציאות שלנו. יש פה נקודות מוצא לדיון על ניצול סמכות לרעה ואמונה באל (או בבן דמותו הכחול). הנקודה החביבה עלי היא הגרסה המציאותית לכוחות העל שמאפיינים את השומרים. אוזימנדיאס הפך לכל יכול בזכות כח הכסף והקומיקאי מנצח בכל קרב כי אין לו את המוסר שימנע ממנו לפגוע בחלשים ממנו. רורשך דבק בחקירה באופן אובססיבי ולא סומך על אף אחד, מה שמחזיק אותו גם כשנדמה שהוא בעמדת נחיתות. דווקא הינשוף וסילק ספקטר נותרים אנשים פשוטים, מכיוון שזה כל מה שיש מתחת לתחפושות. בלי מחלות נפש ושאיפות גדולה, הם רק גבר ואישה בתחפושת. אני מתחיל להרגיש שזאק סניידר מבוזבז. אני מאוד מקווה ש"השומרים" יתן לו את ההכרה כבמאי מן השורה. למרות שעד כה עשה רק רימייק לסרט זומבים ועיבודים לנובלות גרפיות, "השומרים" החדיר בי את האמונה שהוא יכול להוציא דברים גדולים גם מחומרים מקוריים. נדמה שקל לקחת ספר שכבר עכשיו נחשב לקלאסיקה ולצלם לפי התמונות שכבר קיימות. אני לא מסכים, זו נראית לי עבודה מפרכת ליצוק חיים לתמונות דוממות ואיכשהו לשמר משהו מרוח המקור. העמוד של סניידר ב-IMDb עמוס כרגע בפרויקטים עתידיים. אני מאוד מקווה שלחץ בזמן לא יגרום לו להישאב לבינוניות, כי אנחנו צריכים כמה שיותר במאים שמסוגלים לקחת את סרטי גיבורי העל למשהו מעבר לפיצוצים יפים ומשפטים קליטים ולהפוך אותם לז'אנר בעל ערך אמנותי ולא רק קופתי. | |||||
|
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||
|
לתחילת הכתבה |