|
|||||
|
לוחמת עלומה אך מרתקת
יוליה שנרר |
|||||
|
|
|||||
| הספר שלוקח אתכם להרפתקאות בעבר ובעתיד במקביל. | |||||
| ספרו של כריס וודינג, בהוצאת קדמת עדן, מתרגם: יונתן בר, 304 עמ'. בתהליך אבולוציוני לא יותר מדיי ברור, השמשות הופכות להיות קטלניות לאנושות ורובה יורד אל מתחת לפני הקרקע. כדרכם של בני אדם ועל רקע חילוקי דעות בלתי ניתנים לגישור הם מתפלגים לשני עמים עיקריים שלא יכולים לעשות דבר מלבד המתבקש מאליו – להילחם אחד בשני. הפתיחה אכן צפויה והגיבורה אינה מפתיעה במיוחד גם היא – לוחמת, מרגלת, מתנקשת ועוד אוסף מגוון של תפקידים שמציב אותה אי שם בין זינה לסופרמן. אך אורנה היא כל אלו ויותר – היא אישה, אם וצמיתה, צירוף קצת פחות צפוי בשביל האמזונה הכוכבת. בתרבות בה מחצית האוכלוסייה משועבדת לחצי השני לאורנה יש תפקיד נחשק, היא קאדר. אלו הם לוחמים קשוחים המאומנים לכל מצב ובכל סוגי כלי הנשק, הם חיים ומתים על פי גחמותיהם של הבעלים שלהם, וללא שום צורך בהסברים מוקדמים. נוסח ההודעה שהקאדר מקבלים הוא שהשבט זקוק לשירותיהם ואיפה עליהם להתייצב לצורך כל משימה ללא שום פירוט מיותר, כאשר מאחורי הזימון יכולה להיות כל משימה החל מהעברת מטען של סוחרים ועד להתאבדות המונית כי השבט החליט כך. במקביל לתפקידה בשבט אורנה גם מנסה לנהל חיי משפחה רגילים, אשר כצפוי לא ממש מצליחים לה אבל תורמים למסת האומללות שלה. זהו הבסיס לספר אך ההתרחשויות בו מתפתחות לשני כיוונים שונים ומסקרנים כל אחד בדרכו – לעבר ולעתיד. איך בדיוק המנגנון עובד, אתם תבינו לבד כבר אחרי כמה פרקים ואין שום סיבה למנוע מכם את התענוג, דיי אם נאמר שהשימוש שוודינג עושה בקפיצות הזמן הללו הוא על סף הגאונות. זה אומנם לא אומר שהספר ראוי לאותו התואר, אבל השימוש של הסופר בבואו נכנה זאת "תחבולה ספרותית" הוא מבריק. זה מקנה לספר מעין מקצב שונה, הקורא מוצא את עצמו בחוויית קריאה שונה. ההתמקדות בפרטים והצורך לוודא כל מיני אירועים על פי רצף הזמן הופכים להיות צורך ראשי, שגם מנחה את הקורא והופך את הקריאה להרבה יותר פעילה (רק תספרו את כמות הפעמים שאתם קוראים מחדש קטעים מסוימים) וממוקדת עד לפרטים הקטנים ביותר. כתוצאה מכך הקורא גם מעריך יותר משחקים קטנים שוודינג משחק איתו, כך למשל בשם הספר "לוחמת עלומה" שלכאורה מוסבר כבר במאת העמודים הראשונים אבל בפועל מקבל עוד שתי משמעויות שונות לאורך הספר. אומנם זה לא הספר הראשון שדורש ממי שלקח אותו לידיים לקרוא את הסיפור במהופך או בסדר שונה מהרגיל, אך כאן וודינג יוצר אפקט כפול; מצד אחד יש התמקדות בשני המימדים השונים של הזמן, המסע לגילויי העבר של אורנה, והחיים אליהם אנחנו מצטרפים שזורמים לעתיד. ומצד שני הסיפור עצמו מבחינת עקרונות עלילתיים כמו התחלה, סיבוך ופתרון הולכים על פי הרצף המקובל מה שמביא לכך שהקורא פשוט כמשמעו הולך לאיבוד במימדים. נשמע מסובך? ובצדק. כפי שאמרנו את עקרון הקריאה קדימה ואחורה קולטים אחרי כמה פרקים, אבל את מהות הספר שמשתמש במבנה שלו כדי לקדם עלילה שגרתית בצורה מאוד מעניינת לוקח הרבה יותר זמן לקלוט. הסיפור של אורנה חוץ מכמה אירועים הוא דיי צפוי, מתנקשת העוברת מסע נפשי שנועד ליישב את הקושי של אדם שפוי לבצע את כל מה שהיא מבצעת ולהישאר בצד הזה של דלת בית המשוגעים. לאורך הדרך המפרכת אורנה פוגשת בחברים חדשים, נמלטת מכלא שמור ביותר ומגלה כמה אמיתות שנועדו לערער את כל הערכים על פיהם היא בנתה את חייה. כל הדברים הרגילים שהקורא מצפה למצוא במסע מעין זה, וזו הסיבה שהנקודה הכי מעניינת במסע היא לפני שהוא מתחיל. אורנה, שמתגברת על המכות הפיזיות והמנטאליות הנוחתות עליה בתחילת הספר, יוצאת לדרך עם מטרה מוצהרת שעוזרת לה לא לאבד את השפיות. המסע נגמר כשהיא מבינה מה הוביל אותה לנקודה שבה היא נמצאת והיא מחליטה לעשות משהו בנידון. זוהי הדרך שאורנה עוברת, אך הנושא המסקרן ביותר הוא נקודת ההנחה ממנה אורנה יוצאת, ושאליה אנחנו מתוודעים כבר מתחילת הספר, הבסיס המנטאלי של אורנה הוא העבדות בתור עובדה קיימת – ובתור חברה נאורה, מערבית ועוד כהנה וכהנה תיאורים שהולמים אותנו, זה משהו שקשה לנו מאוד להזדהות איתו. זוהי הנקודה הכי מעניינת בכל המסע ולכן אל תדלגו על כל הקטעים שנראים לכם לא מתקבלים על הדעת אלא תקראו אותם בקפידה רבה, קסם רב טמון ביכולת להזדהות עם הגיבורה, למרות שההתנהגות שלה יכולה לקומם ואינה מובנת לשכל המערבי שלנו בקלות. לעיתים זה מה שהופך אתכם לקוראים מרוצים יותר, כי זה מה שגורם לכם להבין למה הדמות עשתה את מה שהיא עשתה. וכמובן זה גם עוזר לנטרל זמנית את הציניות של כולנו ולהתמכר להנאה של ספר שכתוב טוב ושמצליח באמצעות תחבולות לתעתע בקורא כמעט עד הסוף. לוחמת עלומה הוא ספר יחסית חדש (2008) ולכן הביקורות עד כה לא הספיקו להלל או לקלל אותו יותר מדיי, חוץ מנקודה שחזרה על עצמה לא אחת בביקורות שונות, שהספר מזכיר בסגנון שלו את "ילד מלחמה". אך ראוי שנציין כי קיים דמיון רב גם לספר נוסף, את הסופר אולי תזכרו כי הוא ביקר פה בארץ ממש לא מזמן, אחד בשם – סטיבן בראסט (Brust). ומדובר כמובן בגיבור הראשי שלו, ולאד טאלטוס. ולאד הוא גם רוצח להשכיר שחי בחברה המבוססת על מעמדות מאוד נוקשים עם משפחות שולטות האחריות כל אחת לתחומים מאוד מוגדרים מסך מארג החיים. ולמרות שאצל בראסט הדגש העיקרי מושם על המעמדות ועל המשפחות השולטות וכאן הדגש הוא להפך על מה שקורה בעולמן של הדמויות מהמעמד הנמוך, ניתן לדמיין יחסית בקלות איך שני הספרים מחליקים אחד לצד השני לתוך אותו עולם ומתארים אותו מזוויות מבט שונות ולפעמים אפילו משלימות (ישנן נקודות של חוסר התאמה אבל הן מעטות מאלו של הדמיון). אנקדוטה אחרונה לסיום, לכל אורך הספר המעמד השליט נקרא "אריסטוקרטים". מצד אחד זה שימוש דיי צפוי למילה שמקורה בהיסטוריה הקיבוצית שלנו, ומצד שני אחרי שתקראו איזה כוח יש למעמד האריסטוקרטים (לא מוגבל), אילו אפשרויות יש להם (להרוג במילה, תמורת תשלום לשנות את כל המראה החיצוני שלהם), ייתכן וזה יעורר בכם כמה מחשבות לא מעודדות בכלל שקשורות למצב בעולמינו אנו. בלי לנסות לעורר פה דיון פוליטי מסוג זה או אחר, אולי מין הראוי פשוט להקדיש מחשבה מסוימת לרגשות שמתעוררים בכם כשאתם קוראים ספר כמו לוחמת עלומה. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |