אופרת המטאל הראשונה שעולה על גבי מסך הכסף, בעיבוד קולנועי למחזה מצליח שרץ על במות לוס אנג'לס כבר למעלה מחמש שנים. שילוב בין אימה, מטאל, שרה ברייטמן ופריס הילטון. נשמע מופרך? הביקורת השלילית
ב2001, החליטו שני חבר'ה צעירים ומלאי אנרגיה להעלות אופרת מטאל על בימות ניו יורק. השניים, דארן סמית' וטרנס זדוניך, היו מעלים באופן קבוע הופעות רוק הזויות בלוס אנג'לס, ואחת מהן הייתה אופרה באורך 10 דק', על שוחט ומרטש איברים הפועל תחת תאגיד גנטיקה בעולם סוריאליסטי ופסאבדו-עתידני. האופרה הקצרה הזו זכתה להצלחה לא קטנה, ובעקבותיה השניים עברו לניו יורק והחלו לעבוד על גרסה בימתית, ארוכה ומושקעת של המחזה. השניים כתבו שירים, הלחינו והקליטו, ובדרך פגשו במאי צעיר שסיים בי"ס לקולנוע, בשם דארן לין באוזמן. אותו באוזמן ביים את הגרסא הראשונה של האופרה על הבמה, תחת השם Repo! The Genetic opera, ולאחר כמה הצגות נבחר לביים את החלק השני בסדרת סרטי "המסור". לפני שהוא עזב בחזרה ללוס אנג'לס, הוא נשבע לבחורינו החביבים כי ברגע שיוכל, הוא ירצה לביים עיבוד קולנועי לאופרה שלהם. ואז הוא נעלם אל האופק, לזכות בתהילת עולם, משאיר את הבחורים עם התקווה, והאופרה המדממת שלהם.
נשמע מרגש, אך לא כך באמת. דארן לין באוזמן אכן זכה לתהילה, אך מפוקפקת – הוא ידוע בתור הדביל שהרס לחלוטין את הרושם הגדול שהשאיר "המסור", ובעזרת שלושה המשכים מיותרים ונוראיים, הפך את הפרנצ'ייז לבדיחה, ודוגמא רעה ל"למה לא עושים סרטי המשך". למזלנו (??) את החלק החמישי (והמשעמם ברמות לא הגיוניות) הוא לא ביים, שכן הוא החליט להגשים את השאיפה המקורית שלו, ושכנע את אולפני lions gate להפיק גרסא קולנועית ל Repo!.
האולפנים, מלאי ביטחון מהעובדה שבאוזמן הצליח להפוך את סדרת הסרטים הצנועה שלהם (ומדובר בחתיכת צניעות – תקציב של פחות מ 10 מיליון דולר לכל סרט, סכומים זעומים במונחים של הוליווד) ללהיט היסטרי, תקצבו את Repo! בשמונה מיליון דולר, והחלו להחתים שחקנים מפתיעים לעיבוד הקולנועי: פול סורבינו הוותיק, שכנראה תמיד רצה להפתיע את העולם בשירת האופרה החביבה שלו, ביל מוזלי ההורס (האיש שהמילה "קאלט" אינה שלמה בלעדיו, תודות לתפקיד ההיסטרי שלו ב the Devil's Rejects, יצירת המופת של רוב זומבי), אנתוני הד (הלא הוא ג'יילס מ"באפי", וכנראה שהוא לא יודע להגיד "לא" כשמציעים לו לשיר). בחירות מפתיעות נוספות היו אלכסה ווגה (הילדה החמודה מסדרת "ספיי קידס"), שרה ברייטמן (זמרת הפופ אופרה, שמרסקת קופות בעולם), והבחירה ההזויה, אך כל כך הגיונית כשחושבים על זה – פריס הילטון בתפקיד הביצ'ית המטומטמת.
הסרט יצא לדרך, ולפני כחצי שנה זכינו לראות טריילר ראשון, ומבטיח במיוחד – לרגע יכולנו לחשוב שמדובר בהכלאה של once more with a feeling (פרק המחזמר המופתי של "באפי") עם "המסור", והציפיות היו בהתאם. כי הרי, מי לא רוצה לראות שעה וחצי של מטאל, הומור, ואיברים מרוטשים בכל פינה?
המחשבה הראשונה שחלפה בראשי עם תום הצפייה ב Repo! The Genetic opera היא שאין גבול לתאר עד כמה אני לא מעריך את דארן לין באוזמן, במאי כל כך חסר כישרון ומעוף. נכון, הוא הצליח להרוס את "המסור", אבל יכול להיות שהוא עבד תחת תכתיבי מפיקים חסרי שכל? ובכן, התשובה היא בפירוש לא, שכן ב Repo! הוא קיבל יד חופשית לעשות ככל העולה על רוחו. נכון, התקציב איתו הוא עבד אינו גדול, אך במאי עם קצת יותר שכל וכישרון היה הופך את האופרה הזו למחזה קולנועי בלתי נשכח, ולא לבדיחה הלא מצחיקה שהסרט הזה הפך להיות.
דמיינו את רוברט רודריגז, הבמאי הגאון שהביא לנו את "אל מריאצ'י", "דספרדו" ו"עיר החטאים", מביים אופרת מטאל טראשית ומדממת. ככה היה אמור להיראות העיבוד הקולנועי ל Repo!, אך במקום זה קיבלנו סרט שנראה ומרגיש דל תקציב, מצולם רע מאד, מבוים בחובבנות, והכי גרוע – לא מצחיק.
הטעות הראשונה של יוצרי הסרט היא לחשוב שהם עושים משהו רציני. לא באמת ניתן לקחת ברצינות אופרת מטאל גותית, עם המון דם ועמודי שדרה שנקרעים מגופות חסרות ישע. רק המחשבה על זה מצחיקה. אם כך, מדוע ניסו היוצרים להפוך את יצירת הטראש שלהם לחוויה רצינית? אלוהי הקולנוע מחזיקים בתשובות. מה שבטוח, Repo! היא יצירה לוקה בחסר, ופרט לחמש הדקות הראשונות שלה, המשלבות קומיקס מצולם עם אוברטורת מטאל מגניבה (ולשיר חביב ביותר של אנתוני הד באמצע הסרט), אין שום רגע מעניין ב Repo!. למעשה, יש יותר קטעים מביכים, בהם אנו, כצופים, מוצאים עצמנו קוברים את פרצופינו עמוק בתוך הידיים, כלא מאמינים למראה עיננו. אותו אנתוני הד, דרך אגב, הוא היחיד מבין חסרי הקאסט שמצליח לשמור על משחק סביר, במגבלות הבימוי הצולע של באוזמן.
במקום ללכת על קו טראשי, מלא בהומור, עם תפאורות ענק וצילום מרשים, המורכב ברובו משוטים ארוכים ורצופים, שהיו נותנים לסרט מראה של אופרה בימתית המצולמת בלוקיישן, באוזמן עורך ללא הפסקה, הורס את הרצף הקולנועי, מאיר את התפאורות בתאורה תיאטרלית מדי, ונותן יותר מדי דגש לאוננות הקולנועית שלו על איברים מרוטשים, ופחות מדי דגש על בימוי שחקנים. פול סורבינו נראה אבוד ברוב הסרט, ואלכסה ווגה פשוט מעוררת רחמים, שכן לשיר היא יודעת, ואפילו לשחק, אבל היא לא מוצאת את הידיים והרגליים שלה בסרט. המשאב הטוב ביותר שעמד לרשות היוצרים היא שרה ברייטמן, זמרת מוכשרת, שרק היא לבדה יכלה להחזיק את הסרט על כתפיה, אך ללא הצלחה – הטיפול בדמותה כל כך שטחי ולא מעניין, וניצול האופציות הווקאליות שלה הוא כנראה מילה גסה עבור היוצרים, שבחרו להתעלם מקיומה, ולעבור כמה שיותר מהר לעוד שוט של ניקור עיניים מטופש.
כשיצא הסרט בהפצה מצומצמת בארה"ב, מבקרי הקולנוע שחטו אותו, אך הקהל הצעיר אימץ אותו בלבביות, והצדיק את התקוות של יוצרי הסרט למעמד קאלט. ברור כשמש (או כחושך, שכן מדובר ביצירה "גותית") שהסרט יהפוך למוצר חובה אצל בני נוער חובבי מטאל ושחורים, אך לאלה מאיתנו שקיוו לשעה וחצי של הומור ומוזיקה טובה, צפויה אכזבה כואבת: Repo! פשוט לא מספק את הסחורה, והכל תודות לאיש אחד שפשוט לא מבין את המקצוע בו הוא בחר לעסוק. דארן לין באוזמן מוציא שם רע לעולם האימה, ולצערנו, הוא מצליח לעשות סרטים מחורבנים שמכניסים המון כסף, מה שאומר שאנו נמשיך לקבל את היצירות המפוקפקות שלו על חשבון סרטים טובים יותר.
ולסיום, הערה אופטימית – בניגוד לציפיות, אחת החוליות החזקות בסרט היא דווקא הפרחה המטומטמת האולטימטיבית, פריס הילטון. השמועות טוענות שהיוצרים לא היו מוכנים אפילו לשקול אותה לתפקיד, אך לאחר שראו אודישן מצולם שלה, הבינו כי היא הבחירה המושלמת ביותר לתפקיד. ובכן, לפחות הם עשו משהו טוב אחד, שכן בתוך שעה וחצי של שעמום ומחשבות על כמה טוב הסרט הזה יכול היה להיות בידיים של במאי מוכשר, שלוש הדקות בהן פריס הילטון מפזזת על המסך עם פרצוף מעוות הן הרגעים החביבים ביותר בסרט. ובינתיים, מתוכנן סרט המשך. בואו רק נקווה שהפעם מישהו עם קצת יותר היגיון בריא והבנה קולנועית ייקח את המושכות.
לידיעה זו התפרסמו2תגובות
תגובות
1 תגובה עניינית לביקורת
1:33:00 08/03/2009
מישהו
לפי דברי המבקר, REPO היה אמור להענות על צרכיו לסרט מדמם משעשע עם מעט מוזיקה ברקע. כמעריץ ששמע על ההפקה של הסרט כשעוד הייתה בחיתוליה אני חייב להגיב. הסרט תוכנן ללוות באווירה אופראית מבחינת מבנה הסרט, עם מדובר בגרוטסקיות המדהימה שלו, ובין אם ברעיון הכללי שלו. הדמויות בסרט הציגו יחסים מעוותים (שיילו ואביה), דרמה (סיפור החיים של בליינד מג) אימה והומור (ילדיו של רוטי לרגו. הרעיון שציפית לסרט שמתחילתו היה אמור לקבל נפח שונה של סרט שכמוהו לא נראה המון זמן, השיג את המבוקש. הסרט מרגש, מבעית ומלהיב. קצב האירועים מסחרר והוא השאיר אותי פעור פה מתחילתו ועד סופו. ליהוק השחקנים היה גאוני, שרה ברייטמן הייתה מדהימה ושחקה את תפקיד הברבור הנוצץ שמגיע לסופו נאמנה. פאריס הילטון באמת הבריקה בסרט, למרות שהמשחק שלה כלל בעיקר צרחות והמרחויות בעלות אופי מיני בלבד. התפקיד התאים לה, ובזאת הברקה של המלהקים. הסרט לא זכה להצלחה עקב הפצתו המזערית. כל אדם אשר שמע ממני על הסרט מיד רצה לראות אותו, והאנשים אשר צפו בו יחד איתי נפעמו. אני נהנתי מהסרט הזה הרבה יותר מכל סרט שנהנתי מכל סרט בשנים האחרונות. הטענה שהסרט פונה לקהל חובבי המטאל הינו חלקי, כשאני מעיד שהחששות שלי מהסרט היו סגנונות המוזיקה התעשייתית והרוק-מטאלית ברובה שלא קרצה לי תחילה. המוזיקה בסרט יפיפיה, משלבת מספר סגנונות עצום (אופרה קלאסית,ג'ז,פופ, דיסקו,פאנק,מטאל,ברודוואי-סטייל ועוד!). הסרט מחזיק בשיא מספר השירים שנכתב לסרט אי פעם, ועל כן אני מעריך מאוד את היצירתיות של הכותבים. הצילומים והאופי הכללי של הסרט, ממנו נגעל המבקר נובעים מהרעיון להביא אל המסך משהו אחר. הסרט כולו מאופיין בתפאורה שונה מעוותת ומפחידה לעיתים. כל העיוות המכוון מביא את הסרט Repo! The Genetic Opera יצר סרט מיוחד במינו. השונות והיופי ניכרים לעין, ואין לי ספק שאם וכאשר יוציאו אותו להפצה בהיקף קצת יותר נרחב, הוא יזכה מהר מאוד להצלחה אליה הוא ראוי.
פרק ראשון מ''בן אלמוות מאת רוג'ר זילאזני'' רוג'ר זילאזני (1937-1995)
25/12/2008
במהלך "שלושת הימים" נחרב כדור הארץ. בני האדם עזבו כבר מזמן את הערבות הרדיואקטיביות השוממות והפכו לנוודים, בני בלי בית, המתגוררים ביקום לא להם. רק מתי מעט, אידיאליסטים, מוזחים, שארית הפליטה, עושים את דרכם בין הצללים בחיפוש אחר אתמול שלעולם לא יחזור.
צריך סוף לסיפור אהבה? ביקורת סרט רז גרינברג
18/04/2008
מאז יצירת המופת הראשונה שלו, "Voices of Distant Star", נשמע קולה של חבורה צעקנית ונרגשת שהכתירה את הבמאי מקוטו שינקאי בתואר "מיאזאקי הבא". אם לשפוט על פי סרטו האחרון, "5 סנטימטרים בשניה", בקרוב מאוד נצטרך להודות שהם צדקו.
Fuzion- the generic rules אבי סבג
01/12/2006
חברת hero games יחד עם R. Talsorian איחדו כוחות כדי ליצור שיטת משחק אוניברסלית שתנצל את היסודות העקרונות שבשיטות הגיבור וב- Interlock (שיטת המשחק של R. Talsorian) ותתיך אותם לכדי שיטה פשוטה, גמישה, פתוחה אוניברסלית וחופשית, כלומר שתופץ חינם ברשת. התוצאה, כפי שנראה, היתה טובה משקיוו.
מטאל גיר סוליד 4 עומרי בר-לב
20/07/2010
מטאל גיר סוליד, היא אחת מסדרות המשחקים הנחשבות ביותר שיש היום. הסדרה התחילה לפני יותר מעשרים שנה ועדיין רצה בהצלחה גדולה.
