|
תנינים - זה טוב ליהודים?
איתן גפני |
|||||
|
|
|||||
| דם, קרביים, גפיים קטועות ושיניים חדות. יש ז'אנר חדש בעולם האימה, ובמקום רוצח במסכה שמחפש צעירים שאוהבים סמים, מככב בו שריד אחרון מתקופת הדינוזאורים. לא, לא שמעון פרס. | |||||
כנראה שגם זה היה חייב להגיע: לאחר שהוליווד סיימה "לחקור" את העולם המרתק של כרישים (עם סדרת "מלתעות" ואי אלו סרטי אימה נוראיים שמוקרנים בימי חמישי בערוץ 4), הגיע הזמן להציק לבעל חיים אחר, מאיים לא פחות, ומסתורי באותה מידה: התנין. אולי זו התרחבות הכפר הגלובאלי, והאפשרות לקבל מידע מכל העולם ולהסתובב בעולם (באופן פיזי, כמו גם בצורה מקוונת), ואולי זו סתם גחמה של איגוד יוצרי הפעלולים הממוחשבים בעיר הסרטים. מה שבטוח זה שבשנים האחרונות נוצר לו תת ז'אנר חדש בעולם האימה, והוא סרטי התנינים. המרכיב העיקרי לז'אנר הזה מאד פשוט ובסיסי – אנחנו צריכים תנין רצחני שיטיל אימה ויזרע אימה בקרב כמה גיבורים מסוקסים, שמשום מה יוצאים לעצור אותו, למרות שברור לחלוטין שידו תהיה על העליונה. אם יש ליוצרי הסרטים קצת תקציב וכמה אנשי מחשב ממולחים, התנין האימתני יראה טוב על המסך, וסביר להניח שיהיה גדול פי כמה ממידותיו האמיתיות – מה שהתחיל בתור אילוץ הפקתי ב"מלתעות" (הכריש היה גדול מדי ביחס לגודלו הטבעי, כי פשוט לא יכלו לבנות כריש קטן יותר) הפך למעין תנאי לעיצוב בעלי חיים מאיימים בסרטים שבאו אח"כ: The Bigger The Better. סנונית ראשונה לז'אנר ה"קילר קרוק" הייתה דווקא סנונית לא רעה בכלל – סרט טלוויזיה חביב שיוצריו החליטו להוסיף לו קצת Gore, שנקרא Lake Placid (1999), בכיכובם של ביל פולמן וברידג'יט פונדה. הסרט היה מעין קומדיית אימה קצת מודעת לעצמה, עם כמה רגעים לא רעים בכלל וסוף די משעשע. מאז 1999 ועד היום הופקו כמה עשרות סרטים שרוכבים על ההצלחה המינורית של הסרט הנ"ל, וכמה מהם יצאו במהדורות די וי די בארץ, ובאופן די מפתיע, זוכים להצלחה לא קטנה. אבל בעצם, כשחושבים על זה – הגבות מורמות מפליאה, ולא ממש בצדק. שהרי אוסטרליה היא אחד היעדים הפופולאריים כיום למטיילים צעירים, ורוב הסרטים הללו מתרחשים באוסטרליה (חלקם אף בהפקה אוסטרלית, שכן מי מכיר סיפורי תקיפות תנינים יותר טוב מהם?). מותו האלים (והצפוי, אם להיות כנים) של סטיב אירווין (The Croc Hunter) עורר לא מעט הדים בתעשיית הבידור, שכן אירווין הפך למעין סלבריטאי אקצנטרי, ושם מוכר בכל בית בארה"ב. אירווין נהרג כאשר אחד היצורים התת מימיים החליט שהתעלולים של הלז היו מוגזמים מדי, והחליט להראות לו מי הבוס. אם כך, לאור החשיפה הגדולה מתמיד שתנינים זוכים להם, למה לא לעשות עליהם הרבה סרטים, בעצם? הרי מדובר באויב הרבה יותר ברור וקיים מאשר טרוריסטים, ובני נוער שרצים ממדינה נטושה אחת לשנייה צריכים איזה חומר פולקלורי בשביל לצוד בנות נוער מפוחדות. רוצחים במסיכה עדיין מככבים בטבלת הסרטים הרווחיים בז'אנר, אבל אם אפשר לזרוק עוד איזה נבל קדמון ופראי לקדרה, אז מה מונע בעד המפיקים תאווי הכסף? לא הרבה, כאמור. רשימה חלקית במיוחד של סרטי תנינים מונה את את Primevil המטופש עד אימה בכיכובו של דומיניק פורסל ("נמלטים") מ 2007, "Dark Water" העצמאי מאותה שנה, "Crocodile 1+2" (הראשון מ 2000, השני מ 2002) והתוספת האחרונה היא Rogue מ 2008. מכל שלל הסרטים בהם מככב תנין רעב ולא חברותי, Rogue היה אמור להיות הבולט והמוצלח מכולם: מופק ע"י חברה גדולה (באופן יחסי), Dimention של האחים וויינסטין, עם כמה שחקנים די מוכרים (ראדה מיטשל הזכורה לטובה מ"פיץ' בלאק" ומייקל ורטן מ"זהות בדויה"), תקציב לא קטן ובעיקר במאי שאמור להיות הדבר החם הבא בעולם האימה – גרג מקלין, הבחור הצעיר שהביא לנו את הלהיט "Wolf Creek" מ 2005. Wolf Creek היה הצלחה מפתיעה במיוחד, שכן מדובר בזוועתון דל תקציב ועצמאי, אבל כשהסרט זכבה בכמה פסטיבלים עולמיים נחשבים, הבמאי הצעיר והאנרגטי סומן כהבטחה גדולה. Rogue אמור להיות סרט הפריצה שלו, אבל במקום לסמן אותו כבמאי מקורי עם חזון ויכולת לשתק את הקהל שלו מפחד (כמו שההבטחות על עטיפת הדי וי די טוענות), הוא מסמן אותו כבמאי שבהחלט יודע היכן להעמיד את המצלמה ואיך ליצור אווירה מותחת, אבל בכל הנוגע לעיצוב דמויות, בניית סיפור וראייה מקורית, הוא עדיין לא הבמאי הגדול שניסו למכור לנו. מבחינה טכנית, Rogue הוא בהחלט המוצלח מבין סרטי התנינים של השנים האחרונות – אפקטים מוצלחים, צילום טוב מאד ועיצוב אמנותי די מוצלח. אבל המשחק בינוני, התסריט מטופש ולוקה בפשטנות ילדותית, ולאחר כארבעים וחמש דקות לתוך הסרט (בתקיפה מאד ספציפית על אחת הדמויות) אנחנו מבינים שמכאן לא תבוא הישועה, ואנחנו צופים בעוד סרט לא מעניין, לא מקורי, עם מערכה אחרונה צפויה להחריד, שמצליחה להיות אידיוטית מעבר למצופה. ועדיין, עם כל החסרונות הללו, לחובב אימה משועמם עם כמה שעות פנויות וערב חסר תכניות, Rogue הוא אופציה לא רעה בכלל. היתרון המרכזי שלו על פני סרטים אחרים הוא ההפקה המושקעת, שלקחה את הצילומים ללוקיישנים אמיתיים באוסטרליה, נטושים ומרשימים, שבמערכה הראשונה של הסרט מתפקדים כגיבורים האמיתיים (בהיעדר שחקנים שעושים עבודתם נאמנה). אם לכמה מקוראי המדור יש רצון לעשות ערב תנינים, ולצפות בכמה מהסרטים של השנים האחרונות, Rogue הוא בהחלט אופציה סבירה, ועדיף לצפות בו מאשר לשרוף שעה וחצי על Primevil, שנראה מושך יותר מכיוון שמשחק בו ההוא מהסדרה ההיא. רגע, בעצם גם ב Rogue משחק ההוא מהסדרה ההיא... עזבו, תשכחו מכל מה שקראתם. לכו לראות The Mist. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |