See, I'm not a monster...I'm just ahead of the curve.
איתן גפני

"האביר האפל" – ביקורת.






בסרטו הנפלא "בלתי שביר", התסריטאי-במאי מ. נייט שיאמאלאן טוען כי חוברות הקומיקס הן המיתולוגיה המודרנית של ימינו. גיבורי העל הם בני אדם שקיבלו מעמד של אלים, ותפקידם הוא לשקף את המעלות והחולשות האנושיות, בדיוק כמו שסיפורי המיתולוגיה ההלניסטיים נועדו להיות משלים עם מושר השכל, אותו אמורים בני האדם להפנים.

תפקידה העיקרי של האמנות היא להעביר מסר על האנושיות, או לפחות כך הייתי רוצה להאמין. כל יצירת אמנות שמקבלת מעמד של "יצירה" היא כזו שאוגרת בתוכה מסר או תובנה כלשהי כלפי העולם עליו היא מתבוננת. שתי המחשבות הללו התרוצצו בראשי בעודי יושב באולם קולנוע חשוך, כשהקהל מסביבי מורכב מבני נוער רעשניים, שלאחר עשר דקות של צפייה ב"אביר האפל" הבינו גם הם שהם רואים משהו שהוא לא סרט קומיקס רגיל, אלא משהו קצת יותר מורכב. סרט שהוא הכל חוץ מבילוי תמים של אב ובנו הבאים לראות גיבור על בחליפה. למעשה, אני מרחם על הילד בן ה 11 שישב באולם וינסה להבין למה הוא כל כך מפחד מהליצן המופרע שרוצח אנשים בלי למצמץ.

ובעודי מנסה לארגן את המחשבות, שנקטעות פעם אחר פעם בגלל תצוגת המשחק יוצאת הדופן של הית' לדג'ר, חלפה בראשי המחשבה הבאה: חברת DC קומיקס, המפיקה את הסרט, היא החברה אשר אחראית על שני גיבורי העל הוותיקים ביותר בשוק, והמייצגים ביותר את הנפש האנושית. מחד, סופרמן – אורח מכוכב אחר, צופה מהצד שמבקש לאמץ את הערכים האמריקאים ולהיות סמל של טוב ותקווה. מאידך, באטמן – דייר של קבע בעולמינו, איש עשיר ללא שום כוחות מיוחדים, אבל עם הבנה אמתית של טבע האדם. מצויד בהבנה הזו, הוא מבקש לעזור לבני האדם שמסביבו להיות אנשים טובים יותר, מבקש להאיר אליהם ניצוץ אור תקווה, בעודו מתרוצץ על גגות של עיר חשוכה, מחופש לחיה שאינה מעוררת יותר מדי סימפתיה.

אחד מבקש לעזור לבני האדם בעודו מקרין אור ואופטימיות, השני מבקש לעזור להם בעודו משדר פחד ואימה, בתקווה שמתוכם תצא התקווה. אבל בין השניים יש הבדל מהותי במיוחד: סופרמן קצת אופטימי מדי, והרצון שלו לעזור לאנושות מגיע מניסיון טראומטי (הרס כוכב הבית שלו) אבל קצת דרסטי מדי בשביל להזדהות איתו. באטמן, לעומתו, החליט להיות מושיע מכיוון שהוריו נרצחו למול עיניו, טראומה הרבה יותר מבוססת ונוחה להזדהות, בעיקר לנוכח שיעור הפשיעה העולה מיום ליום.

לא פלא, אם כך, שהפופולריות של סופרמן ידעה עליות ומורדות, בעוד זו של באטמן נשארה איתנה לאורך השנים. גם בתקופה בה סיפורי הקומיקס והעיצוב של באטמן הפכו קאמפיים וילדותיים, עדיין בבסיס, מדובר היה בדמות בעייתית, איש עם המון מטענים פסיכולוגיים, המון בעיות, ומעל הכל – המון אמירה.
ועוד נקודה אחרונה למחשבה, לפני שהסופרלטיבים מתחילים להישפך: נעימת הנושא של הג'וקר ב"האביר האפל" מורכבת משני תווים שחוזרים על עצמם – D ו C, כאילו מלחיני הסרט ידעו שהם מתעסקים עם דמות שהיא בעצם המהות של חברת הקומיקס DC – שהרי הגיבור האמתי והנצחי שלה הוא באטמן, אבל (ואם להשתמש בניסוח מתוך "בלתי שביר") אין גיבור ללא ההפך שלו. הגיבור משלים את התהליך שלו והופל למי שהוא רק כשהוא מוצא את תמונת המראה המעוותת שלו, זו שתהיה האויב הנצחי שלו – 'הבאד גאי'. ומול גיבור עם מקורות ומניעים ברורים, הגיון וחוקים, ורצון ברור ומוסבר, חייב להיות ארכי נבל פרוע, משולל רסן, אחד ללא חוקים, הסברים ומניעים – תמונת המראה המושלמת.

כזה הוא הג'וקר שכריסטופר נולאן כתב וביים, בהסתמך על כמה מהחוברות המוצלחות יותר בהיסטוריה של באטמן: נבל ללא גבולות, ללא רקע, ללא הסברים. הרוע המושלם. כשהית' לדג'ר, מוכה וחבול, מדמם וצוחק צחוק פרוע, אומר לבאטמן "אתה משלים אותי", אין שום רגע של תובנה או רומנטיות עקומה בעניין. הצמרמורת הקלה שתוקפת אותנו היא ההסבר הכי טוב לרגע הזה – אנחנו יודעים שעכשיו העולם הקולנועי והסיפורי של באטמן מושב על כנו, יש איזון. באטמן מצא את בן הזוג הנצחי שלו, ואנחנו זכינו לשעתיים וחצי של עונג עילאי, וזכות נדירה לראות שחקן המבצע תפקיד של פעם בחיים, תפקיד שאולי הוביל אותו אל מותו.

הנתונים הקופתיים המרשימים של "האביר האפל" מדברים בעד עצמם: תהליך השיווק האגרסיבי של הסרט, ביחד עם מותו של הית' לדג'ר עשו את שלהם, והסרט שובר כל שיא הכנסות אפשרי, בדרך להיותו אחד הסרטים הרווחיים בהיסטוריה של הקולנוע. יש בזה משהו צפוי, אם כי ברור שאף אחד לא חזה כזו היסטריה סביב הסרט. היה ברור כי מדובר בסרט הגדול של הקיץ, זה שישאיר את "אינדיאנה ג'ונס", "הלבוי 2" וחבריהם הרחק מאחור, אבל אף אחד לא שיער שכל מבקרי הקולנוע על הפלנטה יסכימו, כמעט פה אחד, שמדובר בקצת יותר מסרט קומיקס איכותי.

הדעה הרווחת היא ש"האביר האפל" עושה לסרטי הקומיקס את מה ש"הסנדק 2" עשה לסרטי הגנגסטרים, מה ש"2001 – אודיסאה בחלל" עשה לסרטי המד"ב, ומה ש"שליחות קטלנית 2" עשה לסרטי הפעולה. אני מאמין ש"האביר האפל" הוא בדיוק זה, ואפילו קצת יותר, שכן "האביר האפל" מצליח לעשות משהו קצת יותר מוצלח מהסרטים האחרים – הוא מצליח להיות סרט מושלם, יצירת מופת אמתית (ומעבר לכך, יצירת אמנות), בעודו סוחב רגל אחת קצת מקרטעת, עם כמה בעיות בסיסיות.
"הסנדק 2" ו "שליחות קטלנית 2" הם סרטים מושלמים – מהתסריט המוקפד, דרך הבימוי והצילום המרשימים ועד המשחק המדויק. "2001" הוא אמנות לשמה – חזיון אור קולי מפעמים של רעיונות, פילוסופיה ורגש.
"האביר האפל" הוא כל אלה, ויותר, והוא עושה זאת בידיעה שיש לו מגרעות, שפשוט לא מעניינות אותך, כי אתה יושב באולם ויודע שאתה מקבל הזרקה של שלמות לווריד.

הטיפול בדמותה של רייצ'ל דוז (הפעם מגי ג'ילנהל) עדיין לוקה בחסר, ועדיין מדובר בדמות הכי חלשה בסרט (כמו ב"באטמן מתחיל"). הפוקוס על הארווי דנט (ארון אקהרט) לא מאוזן לשאר הסרט, ולאחר הצפייה חלפו בראשי מחשבות שאולי היה עדיף לתת לו סרט משלו, כפי שהתכוונו כריסטופר נולאן ודיוויד ס. גוייר, מלכתחילה. והתסריט המדהים של נולאן ואחיו ג'ונתן מצליח לתעתע ולעייף חלק מהצופים, שמפספסים פרטים ותפניות עלילתיות בצפייה הראשונה (כמו גם צילום סצנות המכות, שמתהדרות בלוק כל כך ראליסטי, עד שאתה פשוט לא מבין מה קורה בהן בחלק מהזמן).
ועדיין, למרות הבעיות הללו, מדובר בסרט מושלם. כי השלם גדול מסך חלקיו במקרה הזה, וכשחושבים על הסרט לאחר כמה שעות, מגלים שהבעיות הללו הן לא באמת בעיות, כי אם ניסיון למצוא פגמים ב 152 הדקות השלמות ביותר שתראו על המסך כיום.

את הרמז הכי גדול לגדולה של "האביר האפל" יכולנו למצוא כבר ב"היוקרה", סרטו הקודם של כריסטופר נולאן, גם בכיכובו של כריסטיאן בייל (עם עזרה ממייקל קיין, הלא הוא אלפרד): "היוקרה", בעיני הסרט הכי טוב של 2006, היה משל מרתק על חשיבותה של האמנות ותפקיד האמן בעולם המודרני, ומעל הכל, סרט מדהים על הקולנוע כמדיום האמנותי של זמננו. האלמנט המבריק ביותר ב"היוקרה" היה התסריט המתעתע שלו, זה שלא הבהיר לך מי הגיבור, מי האיש הרע, מי צודק ומי צריך לקבל את מה שמגיע לו. התסריט שהגיש לך שני סרטים במחיר אחד (כמה יאה זה ש"האביר האפל" מגיש לך כמעט ארבעה סרטים באחד). אותו תסריט מושלם, שהפך את הצופים לחומר בידיו של הבמאי, הקוסם, כאילו ביקש להכין אותנו לבואו של "האביר האפל", בעצם הצבתו של כריסטיאן בייל בתור אחד הקוסמים המופרעים שלא מצליח להבין את מעשיו עד הסוף, והולך לאיבוד בתוך המטרה שלו.

אין זה מפתיע, אם כך, שגם הפעם כריסטיאן בייל הוא גיבור מופרע, שלא מבין עד הסוף את ההשלכות של מעשיו, ונאלץ ללמוד בצורה הכואבת ביותר שעליו להקריב מעצמו על מנת להשלים משימתו ולהיות הגיבור שהוא רוצה להיות. המטרה גדולה יותר מהאמצעים, וכשאתה מתעסק בנושאים הרי גורל כמו מוסר ואנושיות, אתה צפוי לאבד חלק מהשניים בדרך.
ואין זה מפתיע, שכמו ב"היוקרה", גם הפעם בייל הוא רק אחד מצוות של גיבורים, הכולל הפעם ארבעה גברים, כל אחד מהם צריך לעבור מסע של השלמה עצמית בדרך להיות הדמות שאותה אנחנו מכירים. "באטמן מתחיל" היה רק תחילתו של מסע עקוב מדם, "האביר האפל" הוא סיומו והתחלת הדרך האמתית, הקשה יותר.
הג'וקר מוצא את בן זוגו הנצחי, ג'ים גורדון מתקדם בסולם הדרגות בדרך להיות הגורדון שאנחנו מכירים (ולומד כמה שיעורים חשובים במיוחד על הקרבה וכאב), ברוס וויין מבין סוף סוף מה זה להיות באטמן, ושלושת הגברים הללו עוזרים להארווי דנט, בדרכם, להיות האיש השלם ביותר בסרט, גם אם התהליך שהוא עובר מהיר מדי. הארווי דנט מכונה בסרט "האביר הלבן", ולקראת סופו "דו פרצוף".
השינוי מאחד לשני אולי נראה מהיר וקיצוני, אבל למעשה, מדובר בשינוי מושלם, שכן שלושת הגברים שמביאים אותו למצב החצוי (ובאותה נשימה, השלם שלו) מייצגים את השלבים והצדדים השונים שלו, כשמעל כולם מרחף צילו האפל של באטמן, כמניע העלילה.

באטמן, אם כן, הוא לא הגיבור האמתי של "האביר האפל" אלא רק חלק מצוות של גיבורים, שכולם משרתים מטרה אחת ויחידה – לנסות לנסח את הלך הרוח של האנושות בתחילת המאה העשרים ואחת.
בני האדם מאבדים תקווה, הופכים ציניים מרגע לרגע. הגיבורים שאנו מייחלים להם לא מגיעים בצורות שאנו מבקשים, ולא מייצגים בדיוק את מה שאנחנו צריכים.
"תמיד חשוך יותר לפני עלות השחר" אומר הארווי דנט בסרט, ומשליך את האמירה הכואבת הזו על העולם שלנו, שמיוצג בצורה ראליסטית יותר מאי פעם, בתוך היקום של באטמן. לא עוד עיצוב גותי וקודר (של ברטון) ולא עוד עיר מצועצעת וקאמפית (של שומאכר), אלא גות'אם סיטי מוארת, אמיתית, עכשווית. בסרט הזה, גות'אם סיטי היא הייצוג הקולנועי של המציאות, של ארה"ב הנוכחית (ואפילו של שאר העולם), ואזרחיה מגיבים כפי שאזרחי העולם האמיתי מגיבים לטרוריסטים בעלי גחמות מטורפות.

והטרוריסט הוא מעין ייצוג של פונדמנטליסט חסר מקורות וחסר אג'נדה פוליטית לשחרור כזה או אחר. הטרוריסט הוא הרוע המושלם, זה שמגיע מתוכנו, שלא שמנו לב אליו, שמבין אותנו יותר מכל אחד.
הטרוריסט הוא בעצם אחד משלנו, פילוסוף מודרני שמבקש לזרוע הרס ואנרכיה, רק בשביל לבחון את ההתנהגות האנושית, ולא יעצור בשום דבר בשביל להוכיח את צדקתו. הג'וקר הוא מדען מטורף, אבל בלי מעבדה ומבחנות, אלא עם סכינים ומטעני נפץ, ויורק אמירות קיומיות מצמררות בקצב של מכונת ירייה (למרות שהוא סולד מאקדחים, "כי הם מהירים מדי"). הוא כל כך בטוח באמונתו ומשנתו, והוא רוצה יותר מכל שותף בשביל להראות לעולם שהוא קיים. אם באטמן מבקש להיות סמל לתקווה, הג'וקר מבקש להיות סמל לטירוף ולברבריות, תכונות אנושיות בסיסיות שהוא דואג להדגים במהלך הסרט על עצמו.

למרות ש"האביר האפל" הוא הסרט של באטמן, והגיבור האמיתי שלו הוא הארווי דנט (כמייצג האנושיות ומקרה המבחן הפרטי של הג'וקר), הכוכב האמיתי שלו הוא הית' לדג'ר, בתפקיד הג'וקר, ואולי זה רק טבעי שכך הכדור יתגלגל. אולי לדג'ר היה נידון משנייה בה הסכים לקחת על עצמו את התפקיד המחייב הזה (זה שג'ק ניקולסון הזהיר אותו מפניו, תפקיד שמכלה אותך וגורם לך ללכת לאיבוד בתוכו). בשביל להיות ניהיליסט מושלם על המסך, אתה כנראה צריך לאמץ לעצמך את הגינונים הניהיליסטים המוחלטים, ולהאמין בלב שלם במה שאתה מגלם. וזו בעצם הנקודה האמיתית למחשבה – האם הית' לדג'ר הבין שהג'וקר צודק? כמה עצוב המשפט "או שאתה מת גיבור, או שאתה חי מספיק זמן בשביל לראות את עצמך הופך לנבל", כשדמותו של הג'וקר מרצדת על המסך.

תהיינה הסיבות למותו אשר יהיו, לדג'ר בהחלט ראוי לכל סופרלטיב אפשרי, ונולאן ראוי סופית להיכלל ברשימת הבמאים הגדולים של דורנו. ההישג הקולנועי שלו יוצא דופן, ועם ארבעה סרטי מופת ברזומה ("ממנטו", "באטמן מתחיל", "היוקרה" ועכשיו "האביר האפל") הוא בהחלט מיקם את עצמו כאחד הבמאים המקוריים ביותר הפועלים כיום. כמובן שהמוזיקה נפלאה, הצילום פנטסטי ועבודת המשחק של כל המעורבים מדויקת עד כדי כאב.
כל אלו הם רק מרכיבים צדדים בהישג הקולנועי הנדיר הזה שנקרא "האביר האפל": סרט קומיקס שהוא בעצם יצירה מורכבת וקודרת, יצירה שהיא יותר מסרט סרט. מדובר ביצירת אמנות. פשוט ככה.






לידיעה זו התפרסמו  8  תגובות
תגובות
1   יצירת אומנות בהחלט אבל...
19:49:00  10/08/2008 OnePureSoul  achi@zahav.net.il 
עם כל הכבוד לנולאן ולסרטיו שכולם מהחביבים ביותר עלי ובהחלט שאני תופס את הבאטמן החדש כסרט הקומיקס הטוב ביותר עד עכשיו עדיין המקום מכאן עד ההשוואה שלו מול סרטים כמו אודיסאה בחלל היא קצת מוגזמת. העובדה שהסרט בונה נרטיב מחוכם ומתפתל דרך ארבעת הדמויות ומצליח לשלב בכך אקשן ומתח טוב עדיין לכזאת יצירת אומנות כבירה כמו שהגדרת אותו (לדעתי).

אבל מאוד כיף לקרוא את ההתלהבות שלך מהסרט והניתוח שלך (לא חשבתי על עניין ה-D ו-C במוזיקה - יפה מאוד).

2   מה שהפריע לי בסרט (ספוילרים)
21:44:00  10/08/2008 זיו   
זה הסוף שלו (בו בעצם הורגים נבל קבוע בלי שום סיבה)
ועניין ברברה גורדון שאמורה להיות הבת שלו, לא אשתו כמו בסרט
היה יכול להיות חזק הרבה יותר אם טו פייס היה מגשים את היעוד שלו בהפיכה לרוע ויורה באשתו של גורדון, סך הכל בקומיקס הוא אלמן לא?

3   dear OnePureSoul
15:36:00  11/08/2008 the joker  hahahaha@haha.co.ha 
why so serious??

4   לא נכון הסרט הגרוע של השנה
22:36:00  13/08/2008 מסטר יודה    
החלש מכל סרטים באטמן האחרים 1מתוך 10 מאכזב ביותר הגיבורה מאוהבת בנבל ולא בברוס רק הוא לא יודע זאת .....היא לא לואיס ליין או מרי ג'ין ווסטון של פיטר פארקר....

5   תיקון ל-2
1:24:00  15/08/2008 דניאל   
לבת המאומצת של גורדון גם קוראים ברברה (ג'יימס גורדון הוא דוד שלה שאימץ אותה אחרי שאח שלו ואישתו נהרגו, נראה לי בתאונת דרכים, למרות שיש איזו חוברת קומיקס שמראים את אשתו של האח עם ג'יימס אז יכול להיות שברברה היא הבת הביולוגית שלו...) והיו לו 2 נשים- האישה הראשונה- ברברה- עזבה אותו והשנייה- נדמה לי שרה, נרצחה ע"י הג'וקר.

6   ל4
0:07:00  17/08/2008 עדי (בן)   
לפי התגובה שלך אני מניח שאתה ילד בן 10.
וחוץ מזה כך זה גם היה בקומיקס והיא הייתה מאוהבת בו לפני שנהפך לדו פרצופי הנקמן הזה וגם מסבירה בסרט למה היא מעדיפה אותו מברוס.

7   מסכים עם 4
15:05:00  17/08/2008 עודד   
סרט באטמן אחד הגרועים
מכיוון שזה בכלל לא סרט באטמן.
באטמן בקושי היה דמות בסרט הזה, כל מה שעשו איתו זה הראו סצנות אקשן מיותרות או מלהיבות.
אוסף הדמויות המיותרות בסרט הזה מהארוי ולחברה המיותרת שלו וללושיוס פוקס סתם דחפו את הסרט לאורך בהחלט מיותר של שעתיים וארבעים. החליפה שלבאטמן שגרמה לו להראות כמו פוואר רנג'ר והדבר היחיד שהחזיק אותי מלקום מהאולם היה הג'וקר שבתסריט קיבל קטעים מעולים. אבל להית' לדג'ר לא היה קשר לזה ואולי אפילו אם זה היה ג'ק ניקולסון שוב המשחק היה ברמה אחרת לגמרי.
נראה שכל רגע ורגע בסרט הזה היה מיותר וחסר פואנטה כמעט והרעש שסובב אותו חזק מידי וכמה שהרעש חזק ככה אנשים פשוט ניהיים יותר חרשים ועיוורים כמו עם טיטניק וסרטים של יו גראנט. המבט הריאלסטי השאיר חורים אדירים בסרט שאיבדו את ההיגיון אין מה לעשות, אין דבר כזה באטמן וזה לא ריאליסטי, זה בלתי אפשרי להפוך את זה לכזה.

8   לג'וקר מתגובה 3...
14:09:00  21/08/2008 OnePureSoul   
Why me Worry?


לתחילת הכתבה
 
קישורים
העמוד של הסרט ב IMDB


חדשות אחרונות
קולנוע
19/11/2010 זה שיר פרידה – ISF סוגר את שעריו
11/09/2010 עיבודים לרוב - והפעם המגדל האפל מאת סטפן קינג
14/08/2010 חרב אור הכחולה תגיע לקרן הכחולה
08/08/2010 הצצה בלעדית לטיזר של האוונג'רס
30/07/2010 הנוסע השמיני : ההתחלה

טלויזיה
17/10/2010 פרק השבוע של האקס מן - פרק 76 והאחרון
30/09/2010 פרק השבוע של האקס מן - פרק 75
27/09/2010 פרק השבוע של האקס מן - פרק 74
20/09/2010 פרק השבוע של האקס-מן פרק 73
10/09/2010 פרק השבוע של האקס מן- פרק 72

ספרים
06/09/2010 הוצאה מחודשת לצלל-אלף
30/07/2010 אן רייס משתגעת סופית
25/07/2010 ספר הנופלים של מאלאזן נסגר.
14/07/2010 הכבוד המיצרי
27/06/2010 והמנצח במדלית זהב... ניל גיימן

סיפורים
04/06/2010 נפתחה תחרות הסיפורים הקצרים על שם עינת פלג ז"ל לשנת 2010
02/05/2008 סקופ בלעדי ! פנטסיה 2000 ב-2008
12/09/2007 שנה טובה
09/08/2007 פרס גפן 2007 – הצבעה לשלב א'
06/08/2007 תחרות סיפורים שנתית – פרס עינת

קומיקס
22/07/2010 האם היו ערפדים בתורה?
13/07/2010 הארווי פארקר נפטר בגיל 70
15/07/2009 קומיקס וירקות לפרס אייזנר
05/07/2009 מייקל ג'קסון הקומיקס
03/06/2009 אלכס רוס ומייק קארי חוברים למען ה-Human Torch

מקומי
02/09/2010 להפחיד בעברית
26/07/2010 פסטביל אייקון מחפש כריש מכירות
24/05/2010 קול קורא להגשת אירועים לפסטיבל אייקון
28/11/2009 כנס מאורות בנושא אסטרונומיה ומדע בדיוני יוצא לדרך!
15/08/2009 מכרז לפעילות דוכן יד-שנייה באייקון

מסע בין כוכבים
15/05/2009 Q כאן
12/05/2009 צוות שחקני פרייזר עושים כבוד לסדרת וויאג'
11/05/2009 קפטן גים טי קרי דור ההמשך
05/05/2009 אבודים במסע בין כוכבים
17/04/2009 וכך זה התחיל

אנימה
02/09/2008   Voltron בדרך למסך הגדול
17/04/2008   Ghost in the Shell -3D
20/03/2008   פוניו לא סתם על הצוק
19/03/2008   'ננה' בין המועמדים לפרס טזוקה
16/03/2008   קיטארו למבוגרים

אימה
12/09/2007   שנה טובה
13/11/2006   הצצה ראשונה ל- The Hills Have Eyes 2
06/11/2006   מסורת לא שוברים - בהאלווין הבא - מסור 4
25/10/2006   זומבים זומבים ועוד זומבים ב''יום המתים''
24/10/2006   פינהד כפי שמעולם לא ראינו אותו

משחקי תפקידים
05/02/2010   כנס מבוכים ודרקונים, 28 בפברואר 2010
27/09/2007   טקטיקה - חנות משחקים חדשה בדיזינגוף סנטר
12/09/2007   שנה טובה
24/07/2007   כנס "קרא-קון" לשיטות משחקי תפקידים
26/02/2007   כנס ביגור

עתידנות
11/12/2008   הלו, שומעים אותי?
23/11/2008   פריצת דרך בהשתלות
05/11/2008   אנרגיה סולארית
31/10/2008   מטוסים גרעיניים?
24/10/2008   שמש נצחית בראש צלול

משחקי מחשב
25/07/2010   הטריילר החדש של DC universe
26/06/2009   מלחמת הכוכבים לגו
19/02/2009   Counter-Strike המשחק האהוב ביותר בישראל של 2008
18/07/2008   DC משיקה את DC Universe Online, משחק רשת מרובה משתתפים
14/06/2008   Old Republic 3?
כתבות אחרונות
קולנוע
איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את אבודים זהו.
חגי אלקיים
27/06/2010
שש שנים עברו-חלפו להן. שש שנים של שאלות, של תיאוריות, ובעיקר – של דמויות.

טלויזיה
פרק ראשון מ''בן אלמוות מאת רוג'ר זילאזני''
רוג'ר זילאזני (1937-1995)
25/12/2008
במהלך "שלושת הימים" נחרב כדור הארץ. בני האדם עזבו כבר מזמן את הערבות הרדיואקטיביות השוממות והפכו לנוודים, בני בלי בית, המתגוררים ביקום לא להם. רק מתי מעט, אידיאליסטים, מוזחים, שארית הפליטה, עושים את דרכם בין הצללים בחיפוש אחר אתמול שלעולם לא יחזור.

ספרים
ג'ובניק: סיפור אישי -רקע לאומי
עופר ברנשטיין
06/10/2008
כתבה חדשה ומעניינת של לא אחר מעופר ברנשטיין.

סיפורים
פנטזי.קון 2009
יוליה שנרר
11/08/2009
מציאות או פנטזיה?

קומיקס
צריך סוף לסיפור אהבה? ביקורת סרט
רז גרינברג
18/04/2008
מאז יצירת המופת הראשונה שלו, "Voices of Distant Star", נשמע קולה של חבורה צעקנית ונרגשת שהכתירה את הבמאי מקוטו שינקאי בתואר "מיאזאקי הבא". אם לשפוט על פי סרטו האחרון, "5 סנטימטרים בשניה", בקרוב מאוד נצטרך להודות שהם צדקו.

מקומי
אז למה להם פוליטיקה עכשיו? ז'אנר האימה כמבטא הלך רוח פוליטי
איתן גפני
16/05/2007
מאמרו החדש של איתן גפני על הזוועתונים החדשים של הקולנוע
טינה לאמריקנים: ביקורת על הטינה 2
איתן גפני
16/05/2007
איתן גפני חוזר עם ביקורת על הטינה 2 וסרטי אימה המבוססים על סרטי אימה יפנים

מסע בין כוכבים
Fuzion- the generic rules
אבי סבג
01/12/2006
חברת hero games יחד עם R. Talsorian איחדו כוחות כדי ליצור שיטת משחק אוניברסלית שתנצל את היסודות העקרונות שבשיטות הגיבור וב- Interlock (שיטת המשחק של R. Talsorian) ותתיך אותם לכדי שיטה פשוטה, גמישה, פתוחה אוניברסלית וחופשית, כלומר שתופץ חינם ברשת. התוצאה, כפי שנראה, היתה טובה משקיוו.

אנימה
כוח המחץ- התמונות
עומרי בר-לב
30/01/2009

אימה
מטאל גיר סוליד 4
עומרי בר-לב
20/07/2010
מטאל גיר סוליד, היא אחת מסדרות המשחקים הנחשבות ביותר שיש היום. הסדרה התחילה לפני יותר מעשרים שנה ועדיין רצה בהצלחה גדולה.

משחקי תפקידים

עתידנות

משחקי מחשב