|
|
||||
|
ג'ק איש הצללים ועסקי הנקמה
יוליה שנרר |
|||||
|
|
|||||
| נקמה היא מנה שיש להגיש קרה. וכמו נקמה מתוקה גם יוליה שנרר רוקחת לה נקמה וביקורת חדשה. | |||||
| נקמה היא עסק מסובך, במיוחד כשמנסים לכתוב על זה ספר. זה תמיד מעורר דואליות בקורא; האם להסכים עם הגיבור, שנדרשו כל אותם הקורבנות (אדם) שהוא הקריב כדי לנקום או שאולי הנקמה לא הייתה מספיק חזקה לעומת המעשה המקורי ? נקמה כרגש היא עניין פרטי מאוד ולכן קשה מאוד לכתוב ספר שבו הקורא יזדהה לחלוטין עם הדמות הנוקמת ויצדיק את כל מעשייה. מוכר לכם וודאי סיפור של אחד בשם דיומא שבגירסא העברית הקדיש כרך שלם לנקמה של הדמות שלו (וכמובן הכרך שלפני זה הוקדש כדי לתאר כראוי את כל הזוועות שהוא עבר) וסיים את העניין כשכל הפוגעים נענשו, והרוזן הפליג לעבר השקיעה. במקרה שלנו ג'ק אומנם מתעופף לעבר הזריחה אבל עקרון הנקמה דומה, עשויי במומחיות ראויה לציון, מגיש לנו את הנקמה מוכנה היטב אבל עדיין לא תמיד משתלב עם רגשות הקורא. אם כך – ג'ק איש הצללים, נכתב ע"י רוג'ר זילאזני הסופר שמוכר לרובינו כנראה מסדרת ספרי אמבר, סופר אשר זכה בפרס ההוגו שש פעמים ובנבולה שלוש פעמים ואינו נדרש להצגה נוספת ולו רק כי הוא כתב כל כך הרבה ספרים מעולים שהמקום כאן לא יספיק, והסיפור, כפי שכבר ניחשתם, הוא סיפור על נקמה. נקמה שכמו במקרה של הרוזן ההוא לקח לה הרבה זמן כדי להבשיל וג'ק נאלץ לברוח, להסתתר ולהקדיש הרבה משאבים לצבירת כח, אך כמו כל נקמה שמתוכננת כראוי ומבוצעת בשיטתיות מחושבת היא מצליחה עד הסוף ואויביו של ג'ק כמו גם אהוביו נכנעים לו לחלוטין. אך בואו נחזור להתחלה, שם ג'ק הוא מתבונן יחסית תמים באגרטל יקר ערך בשם שלהבת-שאול, הביטוי יחסית תמים מתאים לאותו הרגע כי ג'ק הוא גנב מאוד מוכשר ובאותו הרגע הוא עסוק בהתבוננות בפרס הראשון לזוכה במשחקי השאול, "חפץ חמוד ביותר" כמו שיגדיר זאת ג'ק מאוחר יותר, כאשר יועמד למשפט שדה בעוון גניבה. אך מה שיטריד באמת את גאוותו של ג'ק, לא יהיה זה שהוא נתפס ואפילו לא זה שהעונש שנגזר עליו הוא מוות, אלא העניין השולי שהמשפט וגזר הדין קדמו לגנבה עצמה – הוא לא הספיק לגנוב את מה שלשמו בא. ואם זה לא הספיק כדי לגרום למישהו להתעצבן, הרי שכל העניין נגזר עליו בתחבולה שהגה אויבו הוותיק, אדון העטלפים. וכך ג'ק שמההתחלה היה בחור גאה למדיי נידון למוות אפילו בלי לבצע את הפשע בו הואשם, למי שתהה גזר הדין בוצע במקום ומיד. אך למזלו, ג'ק אינו יכול למות כי הוא בן אופל וכידוע בני אופל חיים יותר מפעם אחת. אחרי ביצוע גזר הדין ג'ק מוצא את עצמו במכרות הזבל בגלייב שנמצאים בקוטב המערבי של העולם, לשם מגיעים כל בני האופל שמתו וחזרו לחיים. אך הדרך לחיים אינה כה פשוטה, על ג'ק לעבור ברגל את כל ממלכתו של הברון דרקהיים, כשלברון יש הרגל מצער לצוד את כל השבים לחיים ולהכריח אותם לעבוד בשירותו לתקופה מסוימת כתשלום על כך שהם השיגו את גבולו. ג'ק יוצא למסע בחזרה לחיים, במטרה לנקום ולזכות בידה של אהובתו. אך כמו בכל האגדות הדרך לנקמה רצופה בהרבה דילמות (או במקרה של ג'ק בהרבה אור יום), והדרך לידה של אהובתו מסובכת אפילו יותר מהנקמה. כי שלא כמו שאר האהובות הצייטניות שנשארות במגדל שלהן ומחכות לאביר, אוון, ביתם של לורט ושל הקולונל-שלא-מת-לעולם היא אישה חסרת סבלנות למדיי, וכך עם הזמן ג'ק ימצא אותה לא בטירת אביה אלא בתוך תכשיט, שבמקרה גם הוא יבקר בו. בהמשך אנחנו מגלים מה ההבדל בין העתקים לבין נשים אמיתיות, איפה יכול להתחבא בן אופל כשכל עולמו רודף אותו ומי יכול לאיים על ג'ק כשכל השאר כבר מזמן נכנעו. ג'ק איש הצללים הוא אחד הספרים הפחות מוכרים של זילאזני וכפי שאמרו בזמנו אחרי שהספר תורגם, הספר הוא תוספת מעולה לספריית זילאזני בעברית וכמובן שהוא מומלץ מאוד לחובבי הסופר ולאלו שאוהבים פנטזיה מעט אפלה יותר. ג'ק איש הצללים, הוא אומנם ספר קליל וזורם שתוכלו לקרוא בנשימה אחת אך הוא מורכב יותר מזה וגם מעט אפל יותר ממה שניתן לצפות ממבט ראשוני. זהו אומנם סיפור על נקמה שמתגשמת אך יש בצידה גם רובד שני שצריך להעניק לו מחשבה נוספת כדי לראות גם את המהות האמיתית של הבחירות של ג'ק ושל כמה דמויות אחרות בספר (ג'ק הוא אומנם הגיבור הראשי אך הספר כולל עוד כמה דמויות ששווה להקדיש להן מבט שני ואולי אפילו לנסות ולהבין את המניעים שלהן – מי שג'ק רואה בו את ידידו האמיתי היחיד, מורנינגסטר ורוזאלי, מי שחיה פעם ב"אות העלי הבוער" וכשג'ק פוגש אותה שוב היא כבר הידעונית של הגבולות המזרחיים). זהו ספר קלאסי על נקמה, אבל הנקמה אינה קלאסית, היא טובענית והיא דורשת מג'ק את כל מהותו. על הקורא עצמו להחליט האם היא הייתה שווה את זה או מיותרת, כי ג'ק פוגש את הזריחה עם קצת יותר תובנות ממה שהיו בידו בהתחלה אבל את המסקנה הסופית יאלץ הקורא להסיק לבד בינו לבין עצמו. מילה לסיום, ההשוואות שנערכו פה עם הרוזן ממונטה קריסטו של דיומא היו במטרה מוצהרת של לעודד את חובבי שני הז'אנרים לחפשאת אותה מהות חמקנית של כתיבה מוצלחת, בשני הספרים הללו שדנים באותו נושא מזוויות מעט שונות. נקמה רבותיי, נקמה. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |