|
הנק-מי?
איתן גפני |
|||||
|
|
|||||
| וויל סמית יוצא להציל את העולם. שוב, בסרט חדש הנקוק. הפעם הוא מגובה בתסריט מתחכם, קונספט חביב, ובמאי מבטיח. התוצאה? להלן כמה מחשבות | |||||
| פיטר ברג, שחקן שהפך לבמאי, הביא לנו בשנים האחרונות בשורה מעניינת – בתוך מסגרת של מיינסטרים שלא מבטיח המון שינוי ורוח רעננה, ברג מצליח להשאיר חותם אישי. סרטיו האחרונים ("אורות ליל שישי", "הממלכה") הציגו אותו כבמאי שלא בוחל בשום טכניקה ומניפולציה על מנת לעורר רגש, במאי שנוטה לפומפוזיות של מייקל ביי מחד, ולרגעים סנטימנטאליים יוצאי דופן מאידך. ברג מצליח ליצור לעצמו שפה משל עצמו, המתבטאת בעיקר ברגעי המעבר השקטים, כמעט מהורהרים שלו, בהם המוזיקה משתלטת על הנראטיב, ומציג סיקוונסים מינוריים, המצולמים בקלוז אפים אינטימיים. בעזרת מצלמה רועדת, וניסיון להשוות לסרטיו מראה כמעט דוקומנטארי, ברג בולט לטובה בתוך דור הבמאים הנוכחי, אבל הבעיה הגדולה שלו היא שהוא עדיין לא מצא את התסריט שיבליט את כישוריו, וייתן להם את הביטוי ההולם. לצערו, גם "הנקוק" הוא לא הסרט שישים את ברג ברשימת ה A של במאי הוליווד, אם כי אין ספק שבתוך הסבך הסיפורי המאד מבולגן שקיבל, פיטר ברג מנסה בכל כוחו להשאיר חותם אישי. קצת קשה לבלוט מעל הכוכב שלך, כשמדובר בוויל סמית': הנסיך המדליק מבל אייר צמח להיות כוכב קולנוע מהשורה הראשונה, כש"הנקוק" הוא הסרט השמיני ברציפות שלו ששובר קופות והופך רווחי תוך ימים ספורים. וויל סמית' הוא תרנגולת הזהב השחורה של הוליווד, ואם ימשיך לצעוד באותם צעדים בטוחים, אין ספק שהוא יהיה השחקן השחור המצליח והזכור ביותר בעיר הסרטים. הזמן יגיד, אבל (לפחות בעיני כותב זה), סמית ישאיר את דנזל וושינגטון וסידני פואטייה הרחק מאחוריו. כולם אוהבים את וויל סמית – לבנים, היספאניים, שחורים. נשים רוצות לגאול אותו מייסוריו, גברים רוצים לשחק איתו כדורסל, ילדים רוצים שהוא יראה להם איך מפוצצים חייזרים במכות. אבל ביקום בו מתקיים הסרט "הנקוק", כולם קוראים לסמית Asshole. טוב, הוא באמת כזה: הנקוק הוא גיבור העל הראשון שהוא לוזר מושלם – שיכור, בטלן, חסר אחריות, מגעיל לזולת. התסריט של עקיבא גולדסמן (תסריטאי בינוני ונוסחתי שהצליח לבנות לעצמו שם בהוליווד) לא ממריא למחוזות לא צפויים, בדיוק כמו שהנקוק לא ממריא לשום מקום מחוץ ללוס אנג'לס – עד סוף הסרט הנקוק יבין את עוולות דרכיו, יהפוך לגיבור העל האהוב על כולם, ואפילו יתחיל ללבוש חליפה (שמאד מזכירה את החליפות של אקס מן, ואל תחשבו שאין לכך התייחסות). הנקוק לא זוכר מי הוא, וכחלק מתהליך השיקום העצמי שנכפה עליו (תודות לסוכן יחצ"נות חביב) הוא יגלה את שורשיו, יבין מי הוא באמת, ואפילו ילמד לאהוב את עצמו. אנחות הרווחה הנשמעות בראשכם אינן מטעות, מדובר בתסריט הכי אמריקאי שאפשר, שלא מצליח לדרוך על אף יבלת בדרך, למרות אינספור הרגעים בהם נראה לנו שהנה הולכת להסתנן אל להיט הקיץ הזה אמירה חברתית כזו או אחרת. שהרי, איך אפשר לעשות סרט גיבור-על, שהגיבור שלו הוא שחורף מבלי להתייחס לעובדה שמעולם לא היה גיבור על שחור בסרט הוליוודי מרכזי, בתפקיד הראשי? (ולא, האלי בארי לא נחשבת. היא אמרה שלוש שורות ועשתה פרצוף כועס ב"אקס מן 2") אבל תסמכו על עקיבא גולדסמן שתסריט שלו לא יתקרב לנקודות שיכולות להרגיז מישהו. הסרט מתנהל בחנופה מתמדת, לכל שכבות האוכלוסייה – ההומור לרגעים מתוחכם, לרוב נמוך. המשפחה הלבנה המוצגת בסרט נחמדה כל כך, ואפילו הסוד הגדול שמעיב על חייהם לא יעמוד בדרכם להיות התא המשפחתי המושלם, התגלמות החלום האמריקאי. כשנגמר הסרט, הבעייתיות והבינוניות מרחפת מעל כתוביות הסיום (ספוילר קטן – אל תלכו מיד כשמתחילות הכתוביות), וקצת קשה לשים את האצבע על מה שהופך את "הנקוק" לסרט חביב, ותו לא. השאלה האמיתית היא "למה לעזאזל סרט עם כל כך הרבה פוטנציאל לא גורם לי לרצות לראות אותו שוב??". ולאחר כמה רגעים, מתבררת התשובה – זה לא שהתסריט הרס את הסרט, מכיוון שהתסריט (בינוני ככל שיהיה) מכוון בדיוק לאן שצריך, ופוגע במקומות הנכונים. וזה לא שהמשחק לא טוב - שרליז ת'רון מיותרת לחלוטין בסרט, כמו גם עלילת המשנה שלה, אבל לעומתה ג'ייסון בייטמן מוכיח שוב כמה הוא יכול להיות צלע קומית מושלמת ומר סמית מוכיח רשמית שהוא גב-גבר, ושחקן לא רע בכלל. הבעיה הכי גדולה של הסרט הזה היא פיטר ברג. כן, כן. הבמאי המוכשר הזה שעוד לא מצא את הנישה שלו, ועוד לא מצא את התסריט הנכון בשבילו. הוא יכול להיות במאי גדול, אם מישהו רק ייתן לו את הצ'אנס. לביים פעולה הוא יודע, והוא מוכיח זאת רשמית ב"הנקוק" (למרות ש"המרדף" שלו היה לא רע בכלל). לביים דרמה הוא יודע לא פחות, כפי שיוכיח לנו "אורות ליל שישי". אבל פיטר ברג עוד לא מצא את הסרט המושלם בשבילו. כרגע, הוא עוד במאי מקצוען מאד בהוליווד. הוא יכול להיות במאי מיוחד כמו עמיתיו לסרטי הקומיקס המוצלחים (בראיין סינגר, כריסטופר נולאן, סם ריימי) אבל בינתיים, "הנקוק" רק מעלה אותו בדרגה קטנה כלפי מעלה. ובשביל סרט גיבורי על מוצלח באמת, אחד שישאיר רושם וחותם, צריך קצת יותר מבמאי מקצוען. צריך במאי יוצא דופן, אחד שיביא איתו את המטענים האישיים שלו, את החותם האישי שלו. סיקוונס אינטימי וצילום ביד לא מספיקים בשביל להיות מאפיין אישי מובהק, ובטח לא הופכים את "הנקוק" למשהו שנזכור ביום שאחרי הצפייה. | |||||
|
|
||||||
|
||||||
|
||||||
|
לתחילת הכתבה |